איך לקבל שפע – הסיפור המלא על צער השכינה/שקטי, ולמה אם חסר לנו משהו זה כמעט תמיד כי איננו רוצים לקבל, גם אם זה נראה לנו אחרת.

איך לקבל שפע – הסיפור המלא על צער השכינה/שקטי, ולמה אם חסר לנו משהו זה כמעט תמיד כי איננו רוצים לקבל, גם אם זה נראה לנו אחרת.

***סיפורה של מיכל (שם בדוי) מאמנת העשירים הענייה***
היא מאמנת מוכשרת בטירוף, כריזמטית, מצליחנית, אבל תמיד היתה במצוקה כלכלית, זה לא שכסף לא היה מגיע, אבל כשהגיע, היא איכשהו בזבזה אותו מהר, כאילו שרף את ידיה והיתה חייבת להיפטר ממנו, היא סיפרה למתאמניה שכסף הוא דבר שמושך עוד כשהואו וכשהוא מגיע , מומלץ להשקיע אותו במקום לבזבז אותו על חסכים, אבל אצלה זה לא עבד. בתרגיל שעשינו היא פגשה את "אלת הכסף" וגילתה שהיא כלל לא אוהבת כסף, גרוע מזה, כסף בשבילה הוא דבר משחית ומלוכלך, אמרתי לה, היקום באמת רוצה לתת לנו הכול, לרוב איננו מסוגלים, רוצים או יודעים לקבל, זה נכון לכל שפע, אינטליגנציה, אהבה, בריאות, הצלחה, חישבי על האמונות שלך כלפי חוכמה, דבר שיש לך בשפע, האם הם דומות לאמונות שלך על כסף? שתיהן יכולים להזיק או להועיל באותה מידה, יכולה לראות זאת?
זה ממש כמו שכן, שאנו בזים ומזלזלים בו, אבל כל יום דופקים לו על הדלת ושואלים בפרצוף חמוץ אם אפשר לקבל ממנו כוס חלב, יבוא יום והוא יגיד לנו לא, ובצדק!

***מה זה שפע? סיפורה של אלוהימא***

אז האמת שמנקודת מבט רוחנית, הקושי הגדול אינו זה שמה שאנו רוצים לא מתגשם, כולנו בעלי כוחות בריאת מציאות, הבעיה שאנו בדומה לשוליית הקוסם בוראים "קלמזיים" ובעיקר איננו יודעים לקבל.
שפע הוא כל רצון לדבר שאנו כמהים אליו, כסף, ידע, אהבה, מחמאות, סקס, עונג…וכו
שקטי במובן עמוק תמיד רוצה לתת, זה היה קל כשצפנו ברחם, או הונקנו, למעשה האלה מילאה את כל צרכינו, מבחוץ במי הרחם והטבור ומבפנים בחלב האם.
הכמיהה למים המתבטאת ברעיון המעיין הקדוש, המיקווה, הטבילה הנוצרית, הטבילה בגנגה או חופשה ליד הים, יש משהו במים שמחזיר אותנו לחווית השפע, ההגנה והמלאות הראשונית, לה אנו תמיד משתוקקים .
מוחינו, עדין צף לו בנוזל מסתורי, חווית ההזנה היא זכרון עמוק שכולנו כמהים אליו, רק שבמציאות הבוגרת יש לנו צרכים מורכבים מאוד היא נראית כמעט בלתי אפשרית… האומנם?

***למה שקטי לא נכנסת***

במובנים מסוימים באמת הפרה רוצה להניק יותר משהעגל רוצה לינוק, בכל רגע אוויר נהדר נכנס פנימה, האדמה הטובה תומכת בגופינו ואור מחמם מגיע מלמעלה, אבל כמובן פיתחנו רצונות להרבה יותר.
לעיתים התקבעו אצלינו אמונות מוצקות על יכולתינו למלא אותם, על האם ראוי למלא אותם ועל כמה אנו ראויים להם.
אומנות הפרסום עוסקת הרבה בלגרום ללקוחות לרצות מוצר, אבל יותר בלהרגיש טוב עם הרצון הזה.
מן הסתם אם יש לנו יחס שלילי לדבר אותו אנו רוצים, אם יש לנו אשמה על לקבל אותו, או אמונה שהוא לא בהישג יד למישהו כמונו יהיה מאוד קשה לקבל אותו ובטח לשמור אותו אם הגיע לידינו.
נשים רבות דוחות שוב ושוב גברים האוהבים אותן באמת כי אינן מאמינות שהן ראויות לכך, או מרגישות שהמחזר רואה בהן משהו אשלייתי, וברגע שיגלה מי הן באמת יעזוב אותן במילה, לעיתים הגבר פשוט רואה בהן משהו עמוק ממה שהן רואות בעצמן, את היופי, הטוהר והטוב שהן לא מעיזות לראות שקיים בהן במקום להסכים ולזהות שזה מהותן יותר מההתניות החברתיות או הוריות.
הרבה זוכי לוטו שבאו מבתים עניים מאבדים את כל כספם תוך שנה, הם פשוט לא מסוגלים לחיות עם הזהות של "עשיר", זה מבודד אותם מהמעגל החברתי הטבעי שלהם, גורם לאנשים להתקרב אליהם מאינטרסים, ולמעשה גורם להחליף מערכת בעיות שהן הסתגלו אילהן כל חייהם למערכת בעיות חדשה שהם לא יודעים לפתור.
האומנות הגדולה של השפע היא לא רק לזמן אותו אלה גם להרגיש איתו נח ולהשתמש בו נכון. במובן מסויים אם לא היו לנו התנגדויות פנימיות לשפע, הוא היה מגיע אלינו בקלות רבה בהרבה.
אציג פה את ההתנגדויות מרכזיות לשפע, ואיך להתמודד מולם

***פחד ממה שנשיג***

במקרים רבים אנו פשוט לא רוצים לקבל את מה שאנו שואפים אליו, גבר הסובל מחרדת ביצוע, יכשיל את עצמו בשלבים מוקדמים בחיזור, פשוט כדי לא להגיע ל"מטרה" שברמה תת מודעת אינה מיוחלת כלל, אישה שלא יודעת לשים גבולות ולהימנע מריצוי אולי תחבל ביכולתה להראות טוב כי זה ימשוך אליה תשומת לב שאינה יודעת להתמודד מולה.
, יזם המרגיש שכסף הוא "רע" ומשחית אולי יהיה "עיוור" להזדמנויות לרווח כי יפחד להיכשל בשימוש ב"עושר".
זהו מעגל קסמים שלילי שאין דרך לפרוץ אותו אלה על ידי פגישת הפחד, והבנה שבטווח הארוך בדיוק הניסיון יאפשר להפוך את המר למתוק, כדי לרכוש מיומנות ומודעות צריך התנסות, וכל פגישה עם המקום החלש מפוררת עוד קצת את המכשול הזה.
קודם צריך פשוט לעשות, אז לעשות טוב ואז להצטיין, לעיתים לשתף בקושי או בפחד משלב ה"הצלחה" כבר מוריד מהלחץ וכמוובן ללמוד לשפר באופן ממוקד את השלב הזה יכול לעזור.

***פחד מהזהות של השפע***

במקרים רבים שפע הוא סוג של זהות, מי שיש לו ממנו אמור להיות מרוצה ושמח בחלקו, מה אם בנינו זהות שלמה סביב מסכנות חומרית, רגשית או גופנית?
מה עם המסכנות אפשרה לנו לקבל סימפטיה או היתה הכלי היחיד שעבד בילדות לקבלת תשומת לב? אולי היתה הדבר היחיד שהציל אותנו מאשמה על זה שאנו מוכשרים, יפים או חכמים מהממוצע?
עלינו לבדוק איזה רווח יש לנו מהצמצום ולהסכים לוותר עליו, כדי ששפע יוכל להגיע.
לא פעם פגשתי אנשים שהיו מוצפים באהבה והערכה מהעולם, אבל שום דבר לא נכנס, פשוט כי הם לא הסכימו להכניס כלום פנימה, כל מחמאה, ליטוף או הערכה התפרשו, כצביעות, מניפולציה או עיוורון לגבי מי שהם באמת, לעומת זאת כל ביקורת ואפילו הקטנה ביותר קבלה מימדי ענק, לעיתים אמונות היסוד שלנו כל כך חזקות עד כי גם אם הר של זהב יעמוד מולינו, נראה רק גוש צואה החוסם את הדרך.
הוויתור יגיע מזה שנראה שהרווח אינו "ריווחי" לנו יותר, אולי הרווח היה בעל ערך כשהיינו קטנים או חסרי מודעות, אבל עתה הרווח הזה אינו משתלם, לעיתים מומלץ למצוא דרך לקבל את הרווח הזה באופן חלופי שאינו פוגע בנו.

***פחד משימוש שלילי בשפע***

אולי כבר היה לנו כסף, מעמד, יופי… אולי לא היינו בוגרים והשתמשנו בו באופן נצלני ומניפולטיבי, בגדנו, התנשאנו, ניצלנו…
נכון שכל סוג של שפע, יופי, ידע, כוח, כסף הם רק הלוואה זמנית מהיקום שנועדה כדי שנעשה את העולם טוב יותר.
שפע הוא אחריות, ויש בו מבחן, לאן ניקח ומה נעשה בו, אבל לרוב שימוש נכון בשפע בא בבגרות וניסיון שמגיעה מעשיית טעויות ושימוש קלוקל בשפע…לכן, כל עוד אנו בתהליך למידה, תנו לשפע להגיע, להיות בשיפוט ואשמה על טעויות שעשינו בעבר איתו אינה דרך טובה לגדול,
סטיב ג'ובס נדרש מההנהלה לפטר מנהל שעשה שגיאה שעלתה לאפל 10 מיליון דולר, תגובתו הייתה – זה עתה השקעתי 10 מיליון בהכשרת המנהל הזה, ואתם רוצים שאשחרר אותו? אל תפטרו את עצמכם כל כך מהר, אתם יותר בוגרים היום, מעצם זה שהבנתם שטעיתם, ואינכם רוצים לחזור על השגיאה, הגיע הזמן לתת לעצמכם הזדמנות לתיקון.

***רוחניות ושפע***

לעיתים בדרכים מסוימות סגפנות וצמצום נתפסים כערך רוחני גבוה, יש בזה כמובן היגיון מנקודת המבט של אדם בעל נטייה חזקה להיצמד לחומר, עם זאת שפע במהותו הוא דבר רוחני ותכלית הבריאה, כל דרך רוחנית כמעט מובילה בסופו של דבר ליכולת שלנו לקבל באופן מתוקן את השפע האלוהי, ולמעשה זאת אולי הסיבה להיווצרות של מציאות דואלית.
אם יש תופעה הקרויה "צער" אלוהי, או צער השכינה, היא התסכול האלוהי מכך שיש לאלוהימא כל כך הרבה מה לתת לברואים ואלו לא רוצים או לא מסוגלים לקבל אפילו חלק זעיר מכך, כל המטרה של סמסרה,( תכלית = ת כלי ת) במובן מסויים היא לאסוף את גביעי הגלידה לתוכם אלוהימא תמלא בכדורי הגלידה המושלמים ביותר.
מנקודת מבט של מסע הגיבור, קיימים 42 טעמי גלידה של אור הבורא ההולמים את 42 מסעות עם ישראל במדבר, כל מסע יוצר ומתקן כלי לקבלת אור מסויים, הבעיה היא רק עם "הכלי" או הרצון שלנו, הרצון הזה הוא תמיד אנוכי ומקולקל בהתחלה, זה חיוני ליצירת ניפרדות בסיסית מהבורא, אבל כשהוא מתוקן, הוא הופך מ"רצון" לצינור.
כך שכל הטעויות והשגיאות שלנו בשימוש בשפע (שפע = פשע) הם מדוייקות, וחיוניות ליצירת כלי מתוקן המקיים את תכלית הבריאה. (אלוהות בתוך הנפרדות)
מנקודת מבט טנטרית לשפע צורות רבות, ולעיתים איננו מסוגלים לזהות אותן. יש לשפע 10 צורות להגיע אלינו כשהברורה ביותר היא שגשוג חומרי והסרת מכשולים, (לאקשמי) מצב שמאפשר את התנאים להתקדמות רוחנית ונתינה, עם זאת, מוות, אימה וכאב גם נתפסים כשפע, יש מי שחסר לו מוות, כלומר הוא נתקע בלשמר דברים שאינם מקדמים אותו יותר ואינו מתפתח, יש מי שחסר לו פחד, הוא נרדם ב"שמירה" הרוחנית ולא באמת פועל באופן אינטנסיבי לכיוון החופש, יש מי שחסר לא כאב או הרס, הוא חיי בהשהיה נצחית של הגדילה שלו וחסר לו הכוח שיבעט אותו סוף סוף לאש הטראנספורמציה.
שפע במובן הגבוה, הוא מה שמקדם אותנו אל השחרור העונג, והחופש המוחלט, לא תמיד יש לנו פרספקטיבה מה באמת טוב לנו, ויכולת לקבל ולשמוח, כשהמתנות מגיעות באופן כואב.
לעיתים הדרך הפשוטה ביותר למשוך שפע לחיינו היא לזהות שהוא כבר כאן, ופשוט עלינו להסכים שלמרות כל הכאב שבדבר, כל היסורים שאנו עוברים הם בחירתינו ולטובתינו, רק אין לנו יכולת להעריך זאת עדין, הסתכלות כזאת כבר שמה אותנו בתדר של הכרת תודה, חיוביות ואמונה, מה שמאפשר לשפע נוסף להגיע לחיינו והפעם באופן שיהיה לנו קל יותר לקבל אותו.
לבסוף הרצון לשפע אינו דבר ארצי או אנוכי, יש ביקום שפע לא מוגבל, בוודאי ברמה הרוחנית, הכמיהה לשפע בשורשה היא הכמיהה לחיבוק האלוהי וחזרה למצב הראשוני של חיבור שלם ומתמיד עם הבורא. זוהי גם הכמיהה של הבורא שסוף סוף נהיה מסוגלים לקבל את המתנה במלואה, כמובן שיש גישות שמטרתן לחסל את כל התשוקות, והם מיצרות את אותה התוצאה באופן שונה, אבל הגישה הטנטרית והיהודית במידה רבה רואות את היקום כמסעדה אינסופית, ועלינו ליצר "כיבה אין סופית" המחוברת באופן מלא למקור אוכל אינסופי, כך שכל רגע הוא משחק של התרוקנות ומילוי שלם, המיצר תענוג שלם ותמידי.
שכולנו נשלים את בניית ה"כלים" בקרוב ותיקונם, ונוכל סוף סוף לקבל ולהנות ללא פחד מכל הטוב שהמציאות הפלאית הזאת יכולה להציע לנו.
הערות
*בקבלה המקווה מייצג את ספירת הבינה, או האמא הקוסמית, בינה היא המים העליונים והטראנספרסונלים שמסמלים נתינה והזנה אלוקית מלאה, להזנה כזאת יכולת לטהר ולעשות "אתחול מחדש" של כל המערכת.
* ביהדות יש שתי צורות קבלת שפע הלעיתים מוגדרות כברכה וקדושה, ברכה היא שפע הנחווה בחושים שלנו כמשהו נעים וטוב, קדושה היא שפע גדול יותר הלעיתים נחווה כמשהו כואב ולא נעים, אחרת היינו מרגישים בושה לקבל אותו.
* החוקר סוטיסלב גרוף, הראה במחקריו שקיימות 4 כמיהות עמוקות שהתפתחו בשלב העוברות והלידה, אחת מהן היא הציפה במי הרחם, (המיקווה העליון), מצב בו אנו באחדות והתאמה מושלמת עם הסביבה, המקביל רוחנית לנירוונה, ומצב ההנקה בה יש פנים וחוץ, אבל החוץ ממלא באופן מושלם את הפנים, המקביל ברוחניות לגן עדן. הרבה מהכמיהה הרוחנית היא רצון לחזור למצבים אותם אנו זוכרים בתת מודע העמוק, כך שהשאיפה להיות מוצף בשפע היא השורש של הערגה הרוחנית שלנו.
Photo by Rodion Kutsaiev from Pexels*

השארת תגובה