אכילה רגשית – סכנה בריאותית, משמידת ערך עצמי, מחריבת דימוי הגוף, ולעיתים ביטוי לחסך רוחני, מיני ונפשי. איך היא פועלת ואיך משתחררים ממנה. (בנוסף טיפ רוחני שלא תמצאו במקום אחר)

רבים סובלים מאכילה רגשית. לעיתים מאמצי הרזיה או בניית סגנון חיים בריא של שנים נחרבים בלילה אחד של איבוד שליטה. בנוסף לנזק הגופני, לרוב מתווספת אשמה, שיפוט ותחושת ערך עצמי נמוך. אכילה רגשית משפיעה על דימוי הגוף והנפש ולעיתים היא ממש הענשה עצמית.
היא מייצרת תחושת חוסר אונים ואיבוד שליטה, חוויה שמגבירה את השנאה העצמית, מה שבמקרים רבים מעצים אותה יותר.

למה אנו אוכלים באופן רגשי?

לאכילה רגשית מספר סיבות.
היא יושבת על חסך אורלי, מי שלא הונק מספיק ינטה לסבול ממנה יותר.
אכילה כזאת היא כמיהה לחווית ההנקה, לתחושה בסיסית של הזנה, ביטחון, עונג, שלווה ונוכחות אימהית מטיבה.
אכילה כזאת היא מעין פיצוי על חסך באהבה או עונג פשוט. לעיתים היא גם ביטוי לחסך מיני וכשל בסגנון החיים, סגנון בו יש הזנחה כרונית של הגוף, המיניות והילד הפנימי.
כשאנו חוזרים הביתה אחרי יום עבודה של "משחקי תפקידים", העמדות פנים, תחושות של סכנה, מתח ודחיית סיפוקים, גוף הכאב שלנו מאוד טעון והאכילה הזו היא כמו חזרה לחיק האם.
לעיתים, אכילה כזאת משמשת לחסימה והדחקה של רגש שרוצה לצוף, או פיצוי עצמי על כאב פנימי עמוק.
אכילה כזאת היא הענשה של הגוף, אנו מתנתקים ממה שהוא רוצה וצריך וכופים עליו משהו שלא נעים או טוב לו, יש בזה מעין עקרון פיתוי שטני, בו אנו בוחרים בעונג רגעי על פני הרגשה גופנית נעימה וקלה לאורך כל היום.
אכילה ודפוס האהבה ההורי
אם גדלנו בבית בו הורינו החליפו זמן איכות ואהבה מזינה באוכל וצעצועים, כך נלמד לאהוב את עצמנו, משפחתי, כדוגמה, נטתה להיפגש לארוחות משפחתיות כדרך לחגוג כל דבר ולהיות יחד. מיד לאחר הגשת האוכל התחילו מריבות, ביקורות ומלחמות. במצב כזה, האוכל עצמו היה הדבר החיובי היחיד המקושר אצלי לאהבה הורית ומשפחתית.
בנוסף, אוכל היה אמצעי שליטה: למה אתה לא גומר מהצלחת? אם לא תסיים לא תקבל מנה אחרונה! כך הפך האוכל גם לסוג של מרד והענשה: "אני אוכל מה שבא לי".
אם, לדוגמה, אמא עבדה שעות ארוכות בעבודה אינטנסיבית בעוד אנו מחכים לה, כשבאה הביתה, מטרתה הראשונית הייתה לנוח ולהתארגן למשימות הבית. לרוב, הדרך בה היא השתחררה מניסיוני לקבל תשומת לב וזמן איכות, היתה אוכל וטלוויזיה.
האני הבוגר שלנו עושה את אותו הדבר לילד הפנימי: אנו עובדים שעות ארוכות וכשאנו חוזרים הביתה, במקום להקשיב לו ולצרכיו, אנו דוחפים לו אוכל (לעיתים ג'נק או מה שמוצאים במקרר) וטלוויזיה או מחשב.
לעיתים, השקט של להיות סוף סוף בבית מפחיד גם הוא. כל מיני מפלצות תודעה עלולות לצוץ… אכילה כזאת מנתקת אותנו מהמחשבות ובמובן מסוים מקרקעת אותנו.

אז איך משתחררים מאכילה רגשית

כמו שהזכרתי קודם, בדומה לעישון, אכילה רגשית קשורה לפה, להנקה ולקיבעון אוראלי.
היא תחליף ופיצוי לחסך באהבת אם בילדות ובאהבה עצמית בבגרות.
מסוגלות להיות ההורה הבוגר והמטיב לילד הפנימי שלנו, להקשיב לו, לבלות איתה זמן איכות, לעשות דברים שמזינים אותו יכולים לעזור מאוד. פוסט בנושא בלינק למטה*
עלינו לשים לב מתי, פשוטו כמשמעו, אנו מנסים לסתום לילדה הפנימית את הפה…
אכילה רגשית, כשמה, היא תחליף לרגש שאנו כמהים אליו או דרך לחסום רגש שאיננו רוצים לחוש.
לעיתים אנו אוכלים רגשות כדי שהרגשות לא יאכלו אותנו…
הסכמה להרגיש את מה שיש שם, לתת לו לצוף, להיות מורגש באופן מלא ואז לשחררו, מאפשרת ריפוי הדרגתי של הדפוס הזה מהשורש.
אם איננו מסוגלים לכך, לפחות נלמד להזין את החלק הזה באופן מיטיב יותר: יציאה החוצה, הליכה בטבע, תנועה וחיבור לאדמה, יכולים לקרקע אותנו ולהעניק לגופנו את העונג שבדרך כלל האכילה נותנת. לקבל חיבוק מעצמנו או מאחרים, מגע, עיסוי או אפילו מקלחת יכולים לעזור.

מסע הגיבור ואכילה רגשית

מסע הגיבור וארכיטיפים קשורים גם לאכילה רגשית. אכילה רגשית היא לרוב תוצאה של ארכיטיפ לוחם חזק וארכיטיפ מאהב חלש או מודחק, הלוחם מנהל את החיים, וחיי חיים של אתגר ופגישה עם קושי, אבל גם הוא צריך לנוח, אז ברגעים בו נראה ללוחם שמותר לו לנוח, שהוא חוזר הביתה לשקט, ולמקום הבטוח, המאהב מנסה לקבל את החלק שלו בחיים, שזה תענוג, תחושת אהבה, תחושת מגע אינטימי עם החיים.
במציאות בה אין דרך אחרת לקבל את החוויה הזאת, הוא יקבל את זה דרך אוכל.

טנטרה ואכילה רגשית – טיפ רוחני לאכילה רגשית

במובן עמוק כמו שהזכרתי קודם השורש לאכילה רגשית הוא כמיהה מאוד עמוקה לחווית ההנקה.
זהו שלב מאוד ראשוני בהתפתחות, שלב בו אימותינו היו ממש אלות בעולמינו. ההנקה היא אחת מארבע חוויות טראנספרסונליות תת הכרתיות שכל אחד מאיתנו כמהה אליהן, ואפילו הדתות מתארות אותן באופן מיתי, שלב ההנקה הוא השלב בו אנו כבר נפרדים מהאם אבל כל צרכינו ממולאים במושלמות. שלב המסומל בדתות כגן העדן.
(הרחם הוא הנירוונה בו אנו לגמרי ממוזגים עם האם ואין תחושת נפרדות כלל).
אכילה רגשית באופן העמוק ביותר הוא כמיהה וערגה לחזור חזרה אל האמא הקוסמית, האלה הגדולה, לאל-שדי וכו.
בטקסט הטנטרי ויג'ננה בירווה טנטרה ישנן מדיטציות המלמדות אותנו איך להשתמש באכילה לחיבור מחדש עם הכוח הזה.
הדרך היא קצת רדיקלית. עלינו להיות נוכחים בחוויות האכילה, ולהתמקד בעונג שקורה ברגע המגע בין המזון לחייך, להגדיל את העונג ולהרחיב אותו, ברגע מסויים נחווה מעין אורגזמת טעמים.
החוויה הזאת יכולה להתמיר את כל חווית חוסר השקט הגופני והרגשי, ולמלא את החלל בגוף הכאב באופן רוחני.
זהו תרגיל הדורש אימון ותרגול על "יבש" כלומר בזמן בו איננו בבולמוס אכילה ומסוגלים להכניס מודעות לאכילה בקלות.

אכילה כהקרבת קורבן לאליל-חיית הגוף (הנפש הבהמית) 

במובן מסויים ניתן לראות את הגוף שלנו כמו ישות עצמאית הנשלטת על ידי "המוח הזוחלי", אנו מבקשים ממנה לבטל עצמה כשאנו לומדים למבחן, מתרכזים בפרוייקט, או אפילו נמצאים בשיחת עבודה.
הוא איננו יכול לזוז או לפעול כרצונו (בחברה מנומסת ומתורבת מידי הוא כמעט אף פעם לא יכול לפעול מרצונו), בתמורה ל"שקט התעשייתי" הוא דורש "קורבן", אכילה רגשית הוא סוג של קורבן כזה, זמן בו הוא מרגיש שליטה מלאה וקובע ל"מוח היונקי", ולמרכזי השליטה מה עושים.
קבלת הקורבן הזאת לעיתים חיונית לתפקודו ולבריאות הנפשית, אבל ניתן למצוא לה תחיליפים ולנתב אותה באופן חיובי.

כשדברים אחרים לא עובדים, איך מצמצמים את הנזק?

לבסוף, לנתב ולבקר את האכילה להיות פחות מזיקה יכול להיות פתרון חירום.
אם ברגע שנגיע הביתה נתנפל על המקרר ונאכל שטויות, עדיף להכין מראש כמות של גזרים, חסה או מלפפונים חתוכים. אכילת ירקות היא נטולת קלוריות ובריאה, והלעיסה ממלאת את החסך האוראלי. פיצוח גרעינים גם הוא ממלא את החסך, כי השימוש בשפתיים בפיצוח הוא פעולה נעימה ומרגיעה.
גרעיני חמניה טבעיים לא קלויים הם בסך הכל מזון בריא (אם כי רב קלוריות).
מעל לכל, עלינו לקבל ולאהוב את עצמנו, הפסקה של אכילה כזאת נראת דבר פשוט, אבל אכילה כזאת יושבת על מנגנון עמוק ובסיסי של איזונים ופיצויים בגוף-נפש שלנו, ולעיתים מדובר באתגר קשה מאוד.
אפילו אם הפסקנו את האכילה הרגשית, או מצאנו תחליף חיובי להתנהגות ההרסנית, יש לנו בדרך כלל הרגל רב שנים לשנות.
כעס וביקורת הם בדיוק הרגשות שאכילה כזאת מנסה לחסום. בשורשה העמוק כמו שאמרתי אכילה רגשית היא גם כמיהה רוחנית מודחק.
לכן יהיה עדיף אם נקבל את מצבנו באהבה ובסלחנות. ברכות נחושה ננסה להכניס יותר מודעות לדפוס הזה.
אכילה רגשית היא הכנסה של כמויות אוכל לא רצויות לגוף, היא לא חייבת להיות טריפ אשמה והלקאה עצמית.
שבע פעמים יפול צדיק וקם, ואם הוא לא יפול לפחות הוא ירוקן חצי מקרר וגם יזמין פיצה…
לפעמים זו הדרך היחידה להירגע והתאזן זמנית. לא נורא, מחר תמיד אפשר להתחיל דיאטה.
 

השארת תגובה