דרך האמצע ותסמונת המושיע

דרך האמצע של המטפל – איך למצוא את שביל הזהב בין סינדרום "המושיע", וסינדרום "המתחזה"? איך לטפל או לעזור ממקום נקי?

 איך לאפשר לחסד להיכנס לדינמיקה הטיפולית כך שגם המטפל והמטופל יכולים לעבור תהליך משמעותי של צמיחה וריפוי? פוסט חובה למטפלים ולכל מי שעוזר לאחרים באופן מקצועי או חברי.

*** סיפורו של יוסי (שם בדוי) המטפל הכל יכול וחסר האונים ***

הוא היה מטפל מעולה, אבל כשמטופלים עזבו אותו הוא לקח את זה אישית, כאילו משהו מנשמתו נלקח, זה היה ממש שובר אותו, במיוחד אם עברו למטפל אחר.

הוא היה משקיע בכל מטופל כאילו זה עניין של חיים ומוות, והאמת שהגיע לתשישות, כשמטפל עזב זה הרגיש כמו בגידה, ויותר מכך זה עורר את תסמונת המתחזה, כאילו כל ההישגים וההצלחות שהשיג בטיפוליו לא היו שווים דבר וכל מה שהוא זה סוג של שרלטן המבטיח הרים וגבעות כשבעצם אינו יודע דבר.

הוא הבין שיש משהו לא בריא ביחס שלו למטופליו, עבודה לא אמורה ליצור כל כך הרבה מעורבות רגשית, הוא לעיתים אפילו הרגיש שהוא "לוקח קארמה" או "בעיות" ומעביר אותם לעצמו, רק כדי שיתקדמו בכל מחיר, הוא ידע שיש שם מנגנון ריצוי, ומעבר לקח "היצמדות" לתוצאות, כאילו כל ערכו תלוי בהצלחת הטיפול,  הוא ידע מלימודי בודהיזם שהיצמדות מביאה לסבל, אבל היה מאוד קשה להשתחרר מהדפוס, כשהצליח, הרגיש כמו "מלך העולם" ואם היה סימן ואפילו קטן של חוסר שביעות רצון ממטופליו כאילו חרב עולמו.

***הטיפול –  להישתחרר ממעגל הקורבן מקרבן ומושיע***

אני: איך היו היחסים עם ההורים?

הוא: אמא היתה מאוד חזקה, ואבא חלש, כאילו ציפה ממני שאגן עליו, שביר, לא יכולתי עם ההיפוך תפקידים הזה, הרגשתי חוסר אונים נורא.

אני: אז נשמע שאבא ואמא ניהלו מערכת יחסים רעילה בהם היית גורם ביניים?

הוא: הם התחרו ביניהם מי יותר חשוב ומשמעותי בשבילי, היו רבים, ציפו ממני שאקבע מי יותר טוב, היו מגנים עלי בהגזמה ולא מבטאים צרכים שלהם, אבל עם זאת אם הייתי חוצה איזה גבול בלתי נראה היו מכסחים אותי בעצבים.

נאלצתי להיות "המבוגר האחראי" במקום להיות ילד, ולגדול בתמימות, הרגשתי שעל כתפי מונחת שלמות המשפחה, ואושרה.

אני: אז מגיל צעיר לקחת את תפקיד "המושיע". נשמע שההורים יצרו דרמת קורבנות בין עצמם וכמובן הכניסו אותך לאופרת המסכנות, בה יש "קורבן", "מקרבן" ו"מושיע".

התפקידים האלו נזילים, לרגע אמא מתעצבנת על אבא, ואתה מנסה לעזור ולהיות המושיע, ואז היא נעלבת והופכת לקורבן, אתה מוצג כקורבן, ואז לדוגמה אביך לוקח את תפקיד המושיע ותוקף אותך וחוזר חלילה. אם זאת לרוב יצרת זהות של "מטפל" כי זה מה שציפו ממך כבר בילדות, להכיל את השגעת המשפחתית, אתה יכול לראות את הדמות הזאת שיצרת? איך היית מתאר אותה?

***הצל של המטפל – גיבור העל והחלשלוש השפל***

הוא: אני מאוד מתחבר לזה, תמיד הזדהתי עם גיבורי על בילדות, חשבתי שאני יכול להציל את משפחתי, אבל אז אבא עבר משבר נפשי ו"נטש" את הבית והאשליה התנפצה, ה"גיבור" שלי קם לתחיה כשהפכתי למטפל, אולי אם כל מטופל אני מקווה להיות ה"מושיע" ש"יציל את אבא". 

אני: מי תהיה אם תשחרר את דמות המטפל ה"מושיע"?

הוא: אין לי מושג? מפחיד אותי אפילו לחשוב על זה…

אני: ובכל זאת? 

הוא: כנראה משהו כמו "גרימא לשון כחש" משר הטבעות, מישהו חסר עמוד שדרה, שפל, חלש, חסר ערכים ופחדן, דמות שממש דוחה ומגעילה אותי!

אני: הדמות הזאת היא אזור "הצל" שלך, היא מגלמת את חוסר האונים הילדי ממנו אתה בורח אל דמות המטפל הכל יכול, עד שלא תסכים לקבל אותה ולחבר אותה לאני המודע שלך, אתה תאחז בדמות המושיע, ותקטין את מטופליך לילדים וקורבנות חסרי אונים, אתה תשאיר אותם תלויים בך, ואם יעזבו, כשיפסיקו או יעזבו זה ישבור אותך, כי החלק "החלש" שלך יוצף ויאיים על האני המודע.

הוא: אני משתדל לא לעשות זאת אבל אני רואה את עצמי מחבל בהם, לפחות ברמה עדינה, אני באמת רוצה שיגדלו, אבל ההתפתחות שלהם מעוררת בי חרדה, זה מאוד קשה להתמודד מול זה.

***מה רע בלהיות מושיע? ולמה הדרך לנצח את דרמת הקורבנות היא לזרוק את כל המשחק***

אני: כן, כל מעגל המושיע, קורבן ומקרבן הוא מעגל חולני, לא ניתן לנצח בו, כל מה שניתן לעשות זה לזרוק את לוח המשחק לפח כל פעם שהמיינד מציע לנו את הטריפ הזה, המשחק יגמר רק שתפסיק "להזדקק" לאישור הרגשי שאתה אינך ילד חסר אונים עליו אתה מפצה בדמות מושיע כל יכול.

לשדון המגעיל שלך יש מתנה בשבילך! מה היא?

הוא: הממ, כנראה שהוא יודע להסתדר ולהינות מהחיים גם אם אינו האדם הנערץ ביותר, הוא אינו זקוק לאישורים תמידיים, הוא פשוט חיי את חייו, הוא לא מודד את עצמו על פי הסולם החברתי כי הוא אינו שייך אליו.

אני: יופי זאת התחלה.

 

*** איך מטפלים באזור צל טיפולי***

חלקי צל הם לרוב מפחידים, מגעילים או דוחים, אם זאת דמות הצל שלך תמיד מחזיקה בחתיכה חסרה בפאזל האישיות שלך, או פתרון למשהו שאינך מצליח לפתור למרות כל מאמציך, למעשה יש בה מתנה גדולה.

"חנונים" לרוב בזים "לערסים", הכרתי את התופעה על בשרי עד שהבנתי "שערסים" לא זקוקים לאישור סביבתי להרגיש שהם סבבה, הם אינם מתביישים בעצמם גם אם אינם מושלמים, הם לא בולמים עצמם כשמישהי יפה בסביבה, או מצפים לאישור חברתי לעשות דברים חריגים, הייתי שמח לקבל את התכונות האלו במצבים מסוימים, רק כשעשיתי שלום עם הערס הפנימי למדתי להיות כריזמטי ולתפוס מקום, כמובן אין צורך להיות בוטא או אגרסיבי בשביל להיות נועז ולא לדפוק חשבון לפעמים.

כאדם חרוץ ורציני תמיד זלזלתי בסטלנים, היו בסביבתי אנשים שבזבזו את חייהם בבהייה על הספה, גראס ומשחקי מחשב, רציתי רק לא להיות כמוהם, עד שהבנתי שהם יודעים לנוח ולהירגע ואני בתשישות מתמדת ובסטרס, כי אם אני נח אני מרגיש אשם ומפחד שמיד אהפוך לבטלן שבזבז את חייו, רק כשעשיתי שלום עם הסטלן הפנימי, למדתי איך להרשות לעצמי לנוח ואז חיי הפכו למאוזנים יותר.

***תרגיל פגישת הצל הטיפולי:***

א.חשבו על הדמות שאתם מציגים לעולם כשאתם מוכרים את עצמכם כמטפלים, מאמנים, או מרפאים.

ב. איזה מין פרסונה אתם מציגים? מה התכונות שלה? מראה? התנהגות?

ג. איך אתם מרגישים כלפי הדמות הזאת? כמה מערך והביטחון שלכם מבוסס עליה?

ד. חישבו על דמות ההפוכה לפרסונה הזאת ב 180 מעלות, איך דמות כזאת נראית, מתנהגת, חושבת?

איך אתם מרגישים כלפיה?

ה. מה היה קורה אם הייתם נותנים לה ביטוי? הרשו לעצמכם לזהות את הפחדים, הגועל והדחייה אם קיימים.

מה יש לכם ללמוד ממנה? מה היא יודעת או יכולה לעשות שאתם לא?

ו. אם הייתם מקבלים אותה בתוככם מה זה היה מאפשר לכם? כיצד הייתה יכולה לתרום לכם? מי הייתם אם לא הייתם מתנגדים או מפצים על קיומה בתוככם?

ז. שלחו לדמות הזאת אהבה, אפשרו לה מקום, היו כמו הורים מיטיבים המקבלים ואוהבים את ילדיהם ( חלקי האישיות שלכם) באופן לא מותנה.

למה החלק הזה יהפוך או יתפתח אם תתנו לו להרגיש אהוב, מקובל  ורצוי?

***תרגיל משיכת חסד טיפולי***

א. ראה את עצמך בסיטואציה טיפולית

ב. ראה מה המטופל משקף אצלך? איזה תגובה הוא מעורר אצלך? האם זאת,סימפטיה, התנגדות או אדישות, הבן שהתגובה שלך אליו, קשורה ביחס שלך למה שהוא מייצג אצלך בנפש.

ג. נסה לדמיין את עצמך כאילו הסיטואציה הפוכה, במקום לראות עצמך כמטפל, דמיין שלמעשה המטופל הוא מלאך שהציג עצמו כמטופל כדי שאתה תלמד או תתפתח, למה היקום שלח לך אותו? למה "האל" סובב ככה את הדברים? 

ד. עתה הסכם לראות אותך ואת המטופל כשני גיבורים במסע התפתחות, כל אחד מקבל מחברו תמיכה והדרכה, באופן מודע או לא מודע.

ה. ממקום של ענווה ושותפות גורל בקש עזרה וחסד לשניכם, ראה אותך ואת המטופל ככלי משותף, היקום חיבר אותכם יחד כדי לאפשר לשניכם לגדול, היה מוכן להיות כלי לתהליך הזה לקרות, הרשה לעצמך מקום לספונטניות והשראה טיפולית.

ו. הבן שלמרות שאתם שותפים בתהליך, עליך מוטל להיות המוביל, יוצר המסגרת, הסכם לקחת את התפקיד הזה כשליחות, הבן ששתיכם עוברים תהליך זיכוך וריפוי כחלק ממהלך עולמי וקולקטיבי ליצירת עולם טוב יותר, שמה שקורה ביניכם משפיע על הסביבה הרוחנית ואנושית בהרבה דרכים עמוקות (אפקט הפרפר), הסכם לקחת על עצמך את התפקיד והאחריות הזאת.*

אהבת את הפוסט, הכנתי טראנס מוקלט לפגישת וריפוי הצל הטיפולי, ניטרול תחושת המתחזה והמתנסה, אם מעניין אותך כתוב בתגובות אני אשלח לינק.

הערות:

*פוסט על סינדרום המתחזה.

*פוסט על כיצד הפצע הרגשי העמוק שלנו יכול להפוך לכוח העל שלנו בעזרה לאחרים 

*התרגיל השני בהשראת ספרו של הרב גינזבורג, להפוך את החושך לאור.

 

רוצה לדעת את הארכיטיפ הדומיננטי שלך ולברר אם אימון במסע הגיבור יכול להביא לחייך פריצת דרך? מלא פרטים ונקבע שיחת ברור ואבחון של 20 ד ללא עלות!

פוסטים נוספים

שיתוף:

גלילה לראש העמוד

הרשמו כאן לקבלת שאלון אבחון ארכיטיפ דומיננטי במתנה

דילוג לתוכן