מסע הגיבור הרוחני של יהודה ויוסף

האם את\ה יוסף או יהודה? פוסט על צמיחה רוחנית מנקודת מבט של סיפור יוסף ואחיו. מה מייצגים יהודה ויוסף בנפש, באסטרולוגיה ובפנימיות התורה? למה לסיפור הזה השפעה היסטורית, ספרותית ורוחנית עמוקה על התרבות שלנו, כיצד ניתן להשתמש בו להתפתחות האישית שלנו, איך הוא קשור למשברים הנוכחיים בעולם ולמלחמת התודעה המתרחשת עכשיו על עתיד האנושות?

האם את\ה יוסף או יהודה? פוסט על צמיחה רוחנית מנקודת מבט של סיפור יוסף ואחיו. מה מייצגים יהודה ויוסף בנפש, באסטרולוגיה ובפנימיות התורה? למה לסיפור הזה השפעה היסטורית, ספרותית ורוחנית עמוקה על התרבות שלנו, כיצד ניתן להשתמש בו להתפתחות האישית שלנו, איך הוא קשור למשברים הנוכחיים בעולם ולמלחמת התודעה המתרחשת עכשיו על עתיד האנושות?
למי שמעודכן, פרשות השבוע של התקופה הזאת מיצגות את אחד הסיפורים המרגשים של התורה והמורשת האנושית, סיפור ההולם בשלמות את תבנית מסע הגיבור, סיפור שנעשו ממנו אינספור סיפורים ומחזות, וזהו סיפור יוסף ואחיו, לסיפור הזה משמעות רוחנית והתפתחותית עמוקה, ובמיוחד בולטים בסיפור הזה שתי דמויות ארכיטיפיות של גיבורי רוח, הגיבורים הם יוסף ויהודה המיצגים שתי צורות התפתחות רוחניות, גישה לחיים, ושליחות רוחנית.
אני מאמין שרובינו יכולים להזדהות עם אחת מהדמויות, ודרכה לתקן חלק בתוכנו.

 קנאה בין אחים

למעשה מהות הסיפור הוא קנאת אחים, קנאה היא אחד הרגשות החזקים והבסיסיים ביותר לטוב ולרע, הסיפור הזה הוא המשך של סיפור קין והבל והתיקון שלו ושל עבודה מול יצר הקנאה האנושי*.
בסיפור המקראי קין רוצח את הבל בגלל "העדפה הורית", דמות האב של הסיפור, אלוהים, מפלה את הבל, קין מתקנא מאוד ורוצח את הבל.
בסיפור יוסף הקנאה עולה שוב, יוסף הבן הבכור של רחל, אשתו האהובה של יעקב, מקבל יחס מועדף, הוא פטור מעבודת המרעה הקשה, מקבל כותנת פסים יוקרתית, המילה האחרונה באופנת כנען, חולם חלומות יהירים בו הוא עליון על אחיו ואפילו אביו ואמו, ואפילו "מלשין" על אחיו לאבא.
כתוצאה האחים מתכוונים להורגו, וברגע האחרון בזכות יהודה וראובן (מנהיג האחים והבכור) הם נמנעים מכך והוא נמכר לעבדות במצרים.
הסיפור מגיע לשלמות כאשר יהודה, מנהיג האחים עושה תיקון, ומוכן להקריב את חייו וחירותו כדי שבינמין, בנה הצעיר של רחל, לא יהפוך לעבד גם כן, בכך הוא ממיס את לב יוסף, שהפך בינתיים לשליט מצרים ומסתיר זהותו מהאחים, וזה מגלה את זהותו האמיתית לאחים, סולח להם ומאפשר להם הצלה ומחסה באזור הפורה ביותר במצרים*.
הדמויות הראשיות, יוסף ויהודה מיצגות בקבלה כוחות נפשיים עמוקים, המגולמים כארכיטיפים רוחניים.
הדינמיקה שלהם מייצגת מתח נפשי עמוק הקיים בכולנו וכיצד מיישבים אותו.

***יוסף נער הזהב, יהודה המנהיג הכריזמטי***

יוסף הוא הבן הטוב והאהוב של אבא, יפה, נעים הליכות, מצליחן, מזלו של יוסף הוא שור, כוכבו הוא ונוס.
יוסף בדומה ליעקב אביו הוא גם תלמיד חכם, עמקן ודייקן בעבודתו הרוחנית, במונחים של ימינו יהיה טבעוני, המתרגל 5 שעות יוגה (או גמרא) ביום, ואוכל אורגני, הוא גם שקט, מעודן, נאה מאוד, ועושה היטב כל משימה שמציגים לו.
לעומתו יהודה הוא מנהיג האחים, כוכבו הוא השמש, גבר האלפה, חזק, כריזמטי, מלא ביטחון וכמובן גם בעל אגו, תשוקות עזות וסיגנון דרמטי.
ההקבלה בין יוסף ויעקב מתרחשת בכמה סצנות דרמטיות, בפרשת מקץ ממש מוצג ניגוד דרמטי*.

*** יוסף ויהודה, כשאריה נלחם בשור***

יוסף ויהודה מייצגים כוחות של שתי מזלות אסטרולוגים יוסף הוא שור, אדמה, יציבות, ועקביות, לעומתו יהודה הוא אריה, אש, מלכותיות, הדר, כח מתפרץ.*
אז עתה נבין את המשמעות הקבלית העמוקה של הסיפור, יוסף מייצג חלק בנפש שלעולם לא מתנתק מהאלוקות, גם כשהוא במקום הטמא בעולם (טמא מלשון אטום) יוסף נשאר צדיק המחובר לאלוהים ולמוסר אביו.
חטאו המרכזי של יוסף הוא ניסיון "לעזור לאלוהים לעזור לו", כשהוא מבקש משר המשקים (לו הוא מפרש חלום בהצלחה), להזכיר אותו לפני פרעה, הוא נענש על ידי אלוהים בעוד שנתיים של חיים בכלא. תפקידו להאמין ולבטוח בהשגחה האלוהית באופן מלא, תוך ביצוע תפקידו (לכן לא יצר קשר עם אביו לאחר שעלה לגדולה)
לעומתו יהודה בהחלט עושה טעויות, הוא נכשל כמנהיג השבטים למנוע את מכירת יוסף, הוא נענה לפיתוי של זונה על הדרך, הוא כמעט גורם לשיעבודו של בנימין אחי יוסף הצעיר. עם זאת כוחו של יהודה הוא התשובה ומסירות הנפש, כשיהודה מבין שטעה, הוא מסוגל להודות בטעות, הוא מסוגל להצטער ולשים עצמו תחת מישהו הנעלה ממנו, והוא מסוגל להקריב את עצמו למען טובת הכלל ולהשתנות.

***האחים והגאולה***

יוסף ויהודה הם צורות התפתחות רוחנית.
יוסף מייצג מישהו עם משמעת רוחנית גבוה, אחד שלא שובר את הקוד המוסרי רוחני שלו בשום תנאי, גם כשכל התנאים מתאימים לכך, משהו שמסוגל למדוט באמצע תחנה מרכזית בתל אביב, להימנע מלאכול בשר בפולחן הזלילה המשפחתי ביום העצמאות, או לשתות אלכוהול במסיבת הרווקים שלו.
יהודה הוא "חלש אופי", ובעל טמפרמנט יצרי יותר, אם זאת הוא מסוגל להודות בטעות, לקבל בענווה את האנושיות שלו,להתנצל, להתחרט, ללמוד, ולפעול באומץ ומסירות נפש כדי לתקן את הנזק שעשה.
הגאולה ביהדות תגיע בכוחם של שתי הגיבורים האלו, בדמות משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

***מהי גאולה***

פירוש מעניין למילה משיח המשמעות להיות טבול בשמן כך שיכסה את העור, שמן למעשה הוא "העצמות" של הפרי ממנה נעשה (בלטינית שמן assiente באנלית מהות = essence ).
העור הוא הדבר החיצוני, להיות משוח בשמן
זה אומר שאפילו החיצוניות שלנו כלומר החומריות נעשת דבר רוחני ואפילו אלוקי.

*** נחש, משיח ושתי שטנים***

למעשה הכוח ההופכי והמשלים למשיח, ה"שטן" או הנחש הקדמוני, מופיע בשתי צורות שבתאוספיה הוגדרו כ"לוציפר" ו"הארירם", אילו קולות בנפש שהאחד צועק רוח ורק רוח, ומעודד רוחניות נרקיסיסטית, בורחת מהעולם ומתחבא במגדל שן דתי, מדיטאטיבי או אקדמי, לעומתו השני צועק חומר ורק חומר, זהו הקול הקורא לרדיפה אחר כוח, כסף ,כבוד, נוחות, הצלחה וכל הג'אז הזה.

***3 הפנים של הגאולה***

הגאולה לוציפרית היא בריחה מהעולם החומרי ואושר המגיע בסיום הקיום הפיזי היטמעות מוחלטת באלוהי (הנירוונה הבודהיסטית למשל), הגאולה ההרירמית היא שליטה טכנולוגית בטבע, חיי נצח חומריים, וחיים בהם אנו חווים רק גזרים אבולוציוניים ללא מקלות כלל.*
הגישה היהודית (מופיעה גם בבודהיזם מהיני ,נצרות, איסלם וגישות טנטריות הינדיות) היא של הארה של רוח בתוך חומר.
על פי הקבלה דווקא הרוחניות הגבוה ביותר יכולה להתבטא בתוך החומר הגס ביותר.
יוסף במקרה זה מייצג את היכולת להישאר מחובר ולפעול באופן רוחני בתוך סביבה חומרית "טמאה" בלי שזאת תשפיע עליך.
יהודה הוא היכולת להיכנס למקומות לא מבוררים, בהם לא ברור מה נכון לעשות, לקחת סיכונים, ליפול, אבל להכניס את האלוהות והמודעות למקומות חדשים בהם לא היתה קודם, בכך הוא למעשה פורץ דרך ומרחיב את מעגל האור.
הוא מקיים את הציווי, "בכל דרכך דעהו" כלומר למצוא את האלוהות בכל דבר.
שתי הכוחות האלו בנפש חשובים, חלקנו מעדיפים להישאר במקום בטוח ולהיות תמיד מחוברים, חלקנו מוכנים לקחת סיכונים, לרדת למקומות פנימיים אפלים, אבל לחזור שוב ושוב לאור עם אוצרות ממעמקי החשכה.

אז מי אתם יותר?

האם אתה מאלו שכוחם הוא יציבות ומשמעת עצמית או מאלו שכוחם הוא כניעה והתמסרות כשהמצב דורש זאת?
אני מאמין שאנו זקוקים לשתי הכוחות האלו בנפש, אם זאת לכל אחד מאיתנו סגנון מסויים, תפקיד רוחני ושליחות מיוחדת.
נאמר שהתקופה בה אנו נמצאים היא "מלחמת גוג ומגוג", זמן בו כוחות רוע עתיקים מתעמתים עם תודעה קולקטיבית חדשה הנולדת בהדרגה, תודעת האהבה המזהה באופן ישיר את הקישוריות ההדדית והאחדות של הבריאה.
כוחו של יוסף מאפשר להיות יציב בחיבור לאלוהי, יהודה מאפשר לחזור חזרה לאלוהי כשאיבדנו את הדרך.
רק יחד השינוי המיוחל יגיע, הצורך לעורר את יוסף ויהודה שבנפש גדול יותר מתמיד, איתם אפשר ליצור עולם חדש.

הערות:

*התיקון התנכי המלא של קנאה ותחרות אחית מופיע בסיפור משה ואהרון, כאן אהרן האח הבכור, מוותר בשמחה על תפקיד המנהיג והופך למתרגמן ועוזרו של משה, משה מצידו מוותר על משרת הכהן הגדול ומעניק אותה לאהרון, למרות היותו נביא גדול יותר.
*אשת אדונו של יוסף העבד מנסה לפתות את הנער הנאה, יש לו כלום להפסיד והכל להרוויח, אם ישכב איתה ימלא תשוקה עזה ויזכה לחסדיה, אם לא, היא תנקום בו על דחיתה, וכך באמת התרחש.
במאמץ אדיר הוא בוחר להימנע מהפיתוי ומושלך לכלא הנורא במצרים.
לעומתו יהודה פוגש זונה מקודשת המציעה לו את שרותיה, הוא נענה לה ואפילו מעבר אותה (בניגוד לקוד המוסרי היהודי כמובן)
היא מתגלה כלא אחרת מאשר ארוסת בנו הצעיר ואלמנת בניו הבוגרים, רק לאחר שהוא פוקד לשרוף אותה הוא מגלה שהוא האבא, הוא מודה בטעותו, מהילד שנולד להם עתיד לצאת המשיח.
*חלק מהרעיונות כאן הם בהשראת "מי השילוח", רב חסידי חשוב מהמאה ה 19. לדעתו יוסף מסמל את הצדיק הנשאר באזורים המבוררים והולך על בטוח בעוד שיהודה הוא החסיד המעיז להיכנס לאזורים לא מבוררים ולקחת סיכונים רוחנים וגם לזכות במקרה שצדק ברמה רוחנית גבוה יותר.
דמויות כמו הבעל שמטוב, הרמח"ל ורבי נחמן הם משורש יהודה, הם התבלטו במוכנותן לחדש את היהדות ולגלות דרכים חדשות שהביאו אותם לכדי נידוי ורדיפה אך "זכו" בפרס הגדול, בעוד שדמויות כמו עשיו, ואולי שפינוזה, שבתאי צבי ויעקב פראנק הם דמויות כאלו שלכאורה נכשלו.
*עונג וכאב על פי יובל נח הררי הם רק חיזוקים חיוביים ושליליים המשרתים הישרדות
הוא ממשיל את זה לגזרים ולמקלות אבולוצינים שעל פי תפיסת ה"אמפירציזם הרפואי" כל מה שקיים בתודעתנו.
*יוסף ויהודה מיצגים שתי ארכיטיפים יהודיים עמוקים המיצגים בין היתר גם מיניות. יוסף נחשב לארכיטיפ של ספירת היסוד או צ'אקרת המין, ויהודה גמיצג של ספירת מלכות או צ'אקרת הבסיס גם קשור במיניות.
יוסף מיצג צדיקות מוסרית והימנעות מינית, כוחו להתגבר ולשלוט על האנרגיה המינית, בסיפור הפיתוי המפורסם בתנ"ך הוא בורח מפיתויה של נסיכה יפיפיה, ונאמר שטיפות הזרע שלו הותמרו ויצאו אנרגטית מאצבעותי, כיאה לטנטרי המתמיר את האנרגיה לצ'אקרת הלב (הידיים הם שלוחת ערוצי הלב).
יהודה לעומתו, פוגש קדשה על הדרך ובוחר לשבור אל את כללי המוסר היהודי ולשכב איתה, יש מפרשים הרואים במעשיו מעשה של עוצמה ובחירה מודעת, לדעתם הוא ענה להכוונה אלוהית המתעלה על המוסר החברתי.
דווקא מהזיווג הזה נולד לבסוף המשיח.
הפוסט עוסק ביהודה ויוסף הפנימיים, המהמר הרוחני מיני וזה שמשחק על בטוח…קריאה מהנה.
*שור ואריה הם 2 מ 4 חיות המרכבה מהם עשוי כיסא הקודש האלוהי (ספר יצירה).
* יוסף ויהודה מקבילים בעולם היונגיאני ללוחם ולמלך.
" את רעיון השמן והמשיח שמעתי מידידי המלומד עמית שלמון

רוצה לדעת את הארכיטיפ הדומיננטי שלך ולברר אם אימון במסע הגיבור יכול להביא לחייך פריצת דרך? מלא פרטים ונקבע שיחת ברור ואבחון של 20 ד ללא עלות!

פוסטים נוספים

שיתוף:

גלילה לראש העמוד

הרשמו כאן לקבלת שאלון אבחון ארכיטיפ דומיננטי במתנה

דילוג לתוכן