האם אתם מלכי דרמה? למה יש "תסריטים" שתמיד חוזרים בחייך? למה הם משאירים אותך מאחור? איך להשתחרר מהם?

האם אתם מלכי דרמה? למה יש "תסריטים" שתמיד חוזרים בחייך? למה הם משאירים אותך מאחור? איך להשתחרר מהם?

 האם פעם שמעתם משהו שאומרים עליו שהוא "מלכת דרמה" (drama queen), ובכן, בהתבוננות רגישה סביר להניח שתגלו שגם אתם (וגם אני) "מלכי דרמה". 

יצירת דרמה היא תהליך טבעי בוא אנחנו מייצרים שוב ושוב רגש מסויים שאנו זקוקים לו כדי להרגיש ערך, משמעות או מקום בעולם. הרגש הזה נוצר כדי להסיח את דעתינו מתחושה בסיסית קבועה שאינינו אוהבים שנוצרה מהדחקת רגשית.  לעיתים דרמות מכניסות עניין לחיים, אבל לרוב הם הופכות למשהו חוזר ונשנה, כמעט מכאני, ולבסוף הופכות לכלא רגשי, מזוויע, פטתי ועצוב. 

קל לראות זאת אצל אנשים מבוגרים מסויימים, הדרמה שהם שיחקו בחייהם הפכה לחלק כל כך גדול מהזהות שלהם שהם לגמרה מופעלים על ידה, כמו בובה על חוט, לוחצים על הכפתור והסרט רץ, בלי מודעות, בלי מחשבה ובלי שליטה.

דרמות מבזבזות אנרגיה שהייתה יכולה להיות מופנת לכיוון יצירתי.

במובן מסויים דרמות משחזרות כמו תקליט שבור חוויה כלשהי שהפכה להיות דבר שמגדיר אותכם. בדרך כלל מדובר בפצע רגשי הקורא לתשומת לב ולריפוי, אלא שהדרמה הנחווית ללא מודעות לא מתקנת ולא מרפאת את הפצע, להיפך – היא מעמיקה אותו.

בדרך כלל הדרמה מייצרת לבסוף בדיוק את הרגש שהיא מנסה למנוע.

ידידה שלי, בחורה באמת טובה ואיכותית, משחזרת תמיד דפוס של בגידה ונטישה. היא חשה חוסר ערך, היא מפצה על זה בנתינה שמעבר ליכולתה, ואז תחושת ניצול, זעם, ואכזבה שמובילה למריבה ואז לניתוק מהחברים הטובים שלה. חוויה שמחזירה אותה לתחושת חוסר ערך.

אמי מרגישה ריחוק, כשהיא מנסה לייצר חיבור משפחתי בכוח, אם לא מצייתים לה היא נעלבת, נפגעת ואז מתקיפה, מאשימה, פוגעת וגורמת למשפחה להתרחק ממנה ובכלל ממפגשים משפחתיים.

בין סוגי הדרמה הנפוצים נמנים:

דרמת העלבות – למה תמיד משפילים אותי

דרמת דחייה – למה אף פעם לא משתפים אותי

דרמת מסכנות – למה אני תמיד נדפק, נשאר מאחור, מספיד

דרמת שליטה – למה לא מקשיבים לי

דרמת בגידה – למה לא נאמנים לנו

דרמות כפיות תודה –  אני נותן כל כך הרבה ואז תמיד מנצלים אותי

דרמת החמצה – כולם  עושים דברים משמעותיים/כיפיים ורק אני מפספס

דרמת מפסידן – כולם מצליחים וזוהרים ואני מדשדש ונכשל שוב ושוב

מהי דרמה פסיכולוגית באמת?

 

דרמה היא תסריט שחוזר על עצמו ומעורר בנו רגש מסוים. רוב הסרטים מציגים דרמות איתן אנו יכולים להזדהות. סרטי מארוול לדוגמה מתמקדים בדרמת המציל והנזקק, וכך גם הסיפורים הדתיים המתרכזים בעם הנרדף והאל המושיע. או באנשים הלכודים במעגל הסבל ומואר שמלמד אותם להגיע לאור.

למה אנו משחזרים את הדרמות שלנו שוב ושוב?

הסיבה שאנו משחזרים את הדרמה שוב ושוב נובעת מזה שיש לנו "רווח" כלשהו ממנה.

אולי דרמה נותנת לנו להרגיש מיוחדים, לגיטימציה לכעוס, לגיטימציה להרגיש שמגיע לנו לקבל אהבה, לבקש עזרה, להרגיש צודקים… וכדומה.

בדרך כלל הדרמות מתבטאות בצורה הברורה ביותר בדינמיקה משפחתית או זוגיות, לעתים גם ביחסי בוס ומעביד, או מול חברים. במקרים קיצוניים הדרמה תתרחש מול אנשים אקראיים, בעלי חיים, או אפילו חפצים דוממים (שוב האוטו מאכזב או הארנק נווטש, הכלב אדיש…וכו').

הדרמה הראשונה – "המחזה המשפחתי"

הדרמות הראשונות נלמדות בדרך כלל בילדות דרך השתתפות בדרמה הורית. הילד מקבל 'תפקיד' והופך לשחקן במחזה של הוריו, הוא משתתף במחזה ה'אהבה' שלהם. ומעצב את דמותו וערכו כדי להתאים להשלכה שלהם. לילד שהייתם לא היתה ברירה, הוא שאף להסתגל ולשרוד. הוא ניסה בכל צורה אפשרית לייצר סביבה שתיתן לו את הביטחון, האהבה, ההדרכה וההזנה שהוא היה צריך כדי לגדול, לעתים במחיר גדול של כאב והדחקה. ולפעמים ניסיונותיו רק יצרו קושי ומורכבות גדולים יותר.

דרמה תחזור על עצמה עד שתגיע לריפוי

דרמה תמיד שואפת להגיע לריפוי, ככל שנכניס לסיפור שלה יותר מודעות כך אופייה ישתנה ויתפתח, עד שהסיפור יגיע לפתרון הנכון שלו. 

מודעות עצמית במובן הזה מתבטאת ביכולת לצאת מנקודת ההסתכלות הצרה של הדמות שלך בדרמה, ולראות את התמונה השלמה. להבין מה השיעור הגדול שהדמות שלך אמורה לעבור מהפרספקטיבה של ה"במאי".  

ככל שהמודעות עולה גם התדר הבסיסי של הסיפור משתנה, והדרמה הופכת מסיפור פתולוגי של חלקיק אישיות לא מבוטא, לסיפור אישי ואפילו לסיפור קוסמי.

בסדרה "בובות רוסיות" ובסרט "ground hawk day" מוצג תהליך של פתרון הדרמה דרך גיבור המת הנולד מחדש באותו היום ואינו יכול לצאת מהמעגל עד שהוא "חי" את היום הזה נכון.

לחיות את היום הזה נכון מתבטא בלשחק את תפקידו מנקודת מבט של 'האהבה קוסמית', ולא להישאר תקוע בתסריט הכאב של האגו.

אם נכניס מודעות לדרמה של חיינו ונגיע לשורש שמניע אותם, נוכל לשבור את הדפוס בהדרגה ולהשתחרר. 

דרמה היא צורת השעבוד המודרנית

אנשים בימינו אינם צמיתים של מלך פאודלי, אבל בהחלט עבדים של הדרמות האישיות ובמקרים רבים של ביטויים החיצוני כסדרות טלוויזיה ממכרות, פוליטיקה, כסף ודת.

אנשים מכורים לדרמת הפחד והפראנויה של החדשות, לדרמת הטובים מול הרעים של סדרות פנטזיה ופוליטיקה, ולדרמת ההצלחה של ה"חלום האמריקאי".

אפילו אירועים זניחים יכולים להיות ביטוי של דרמה, ידידתי המאחרת הכרונית, שוב איחרה לפגישה, שאלתי אותה, למה פספסת את האוטובוס. 

ידעתי שאין לי סכום כסף מדויק, וכן ידעתי שאם אפרוט כסף עכשיו אפסיד את האוטובוס.

רציתי להימנע מהכאב של לבקש מהנהג להתחשב בכך שאין לי עודף, ולהימנע מהכאב של לפספס את האוטובוס, אז התמהמהתי עד לרגע שהאוטובוס כמעט יצא, ואז רצתי אליו, מצד אחד נמנעתי מהמבוכה מול הנהג, ומהאשמה של לא לנסות לתפוס את האוטובוס. דרמת המאחר הפשוטה הזאת מראה כמה קל לסיפורים להיבנות.

תמונה של בהווה צ'קרה, מעגל הסבל הבודהיסטי מתאר את הדרמה הקוסמית של לידה ומוות ומתוחזקת על ידי בורות, רק אדם שפיתח מודעות עצמית גדולה וחמלה יכול להשתחרר מדרמת הסבל הגדולה
בתמונה מעגל הסבל כמו שמופיע באומנות בודהיסטית. השד בתמונה הוא הבורות, והוא משמר אותנו בדרמה מעגלית אין סופית של לידה זקנה, מוות וסבל, עד שבאמצעות חוכמה וחמלה נצליח להשתחרר מהמעגל ולחיות חיים של חופש וחיבור תמידי לאמת הרוחנית הטהורה..

כיצד להשתחרר מהדרמות שלנו ב 7 צעדים:

  1. לזהות אותן
  2. לזהות כיצד הם מתבטאות בתחומי החיים שלנו
  3. לזהות את השורש הרגשי שלהן
  4. להסכים לשחרר את הרווח הרגשי והזהות שהן מגדרות אצלינו
  5. להסכים ליצור סיפור חדש שמבוסס על אהבה ומודעות במקום סיפור הדרמה שמבוסס על פחד, בורות, וכאב. 
  6. לעשות כמיטב יכולתנו לחיות בפועל את הסיפור החדש.
  7. לחבר את הסיפור החדש לדרמה הקוסמית 

1. כיצד לזהות את הדרמה?

לא תמיד קל להבחין בדרמה המרכזית שלנו, הדרמה הזאת היא כל כך טבעית ואוטומטית, שבדומה לדג במים, איננו מסוגלים לחוש אותה.

הדרמה השנייה הגדולה שלנו יותר קלה לזיהוי. כדי לגלות אותה אפשר להתבונן במערכות היחסים המרכזיות שאנו מנהלים ולבדוק מהו הרגש הדומיננטי שמתעורר בהם. 

האם להתחיל בדרמות העתיקות של המשפחה?

ניתן לשאול חברים המכירים אותנו לאורך שנים. בני משפחה אחרים, שבדרך כלל מעורבבים בדרמה לא יתנו לכם תשובה אובייקטיבית, במקרים רבים הם מזוהים מדי עם התפקיד שלהם בדרמה.

ניתן לבדוק איזה רגש עולה באופן דומיננטי בקשר עם אבא, אמא, אח או דמות משמעותית אחרת, ואז לבדוק מה היה קורה אם לא היינו מיצרים את הרגש הזה. בדרך כלל הייתה שם איזה שהיא אינטימיות שיוצרת תקשורת עמוקה יותר, תקשורת אמתית, שלא הייתה בגרות ליצר בזמן שהדרמה נוצרה.

הדרמות העתיקות שלנו, הן דרמות שנוצרו בילדות, כל כך הרבה נבנה סביבן שהן מזכירות מיתולוגיות ודתות המלוות את האנושות לאורך אלפי שנים. מאוד קשה לשנות אותם ללא עבודת עומק.

לעתים עדיף להתחיל מדרמות צעירות יותר, כאלה במישור הזוגי או החברי. 

2. כיצד לזהות את ביטוי הדרמה ומופעיה בחיים

לכל דרמה מרכזית מופעים רבים. אם אנו יוצרים תחושת דחייה, באופן עקבי, ייתכן ונייצר את זה בקשרים הזוגיים שלנו, אבל גם ביחס שלנו לגוף. ייתכן ונשחק גם את התפקיד ההפוך של הדוחה במקומות בהם לנו יש 'עליונות' נגיד בסיטואציה בעבודה, או עם משהו "זר" מאיים לפלוש למעגל החברתי שלנו, או המדינה שלנו.

תת המודע יודע לאתר באופן אינטואיטיבי שחקנים משלימים. אם אנו מסתובבים בעולם עם שלט של "נעלבים" מקצועיים, נמצה במוקדם או במאוחר שחקן עם תפקיד של "מעליב" מקצועי. התפקידים שלנו מאוד ברורים לאנשים האחרים, הם כמעט כתובים לנו על המצח. בדומה למנעול ומפתח, אנחנו ממש נרגיש את ההתאמה כמעט מיד אחרי שניפגש, והדרמה תיווצר באופן לא רצוני. שוב גם הקורבן וגם המקרבן, המעליב והנעלב אינם אשמים, זה התפקידים שלמדנו בילדות, ואנו ממשיכים לשחק אותם כי ככה למדנו לתקשר עם העולם.

ככל שנאבחן יותר מקומות בהם הדפוס מתבטא, ככה נוכל לשחרר אותו בקלות או לפחות ננטרל או ננהל את הנזקים שלו.

המורה הרוחני גורג'ייף טען ש"הדבר שהכי תוקע אותנו הוא דבר שאיננו רואים וזהו דבר שכמעט כל אדם אחר מזהה אצלינו מיד".

בתהליכי "ניתוח אגו" (ego anslysis), קבוצת אנשים "עוזרת למשהו לראות את הדפוס הזה בתהליך שיקוף ראדיקאלי, בדרך כלל התהליך כואב ודורש הכנה ובגרות." עם זאת לאחר שזיהhנו וטיפלנו במספר דרמות קטנות, ניתן לגשת לדרמות ולתפקידים שאנו מזוהים איתם ביותר. תפקידים שאנו כה מושקעים בהם או מכורים לרווח המשני שלהם' שאיננו רוצים או מסוגלים לפי שעה לזהות אותם כנפרדים מהאני המהותי שלנו.

למעשה כל עוד תחושת ה"אני" שלנו מובנת על התפקידים שאנו משחקים, חשיבותינו בדרמות של אחרים או הערך שאנו נותנים בדרמה שלנו לשחקנים אחרים, יהיה קשה להגיע לשינוי מהותי.

 מורים רוחניים דוגמת קרישנמורטי, פרם בבא ומוג'י, יטענו שרק כשנמצא את  הזהות השורשית שלנו, האני הגבוה, החלק המרכזי והנשגב שמאחד את כל האישיות סביבו לעתים קרוי "נשמה", לא נוכל להשתחרר לגמרי מהדרמות, פשוט כי נחוש שלאבד אותם זה לאבד את עצמינו ואת המשמעות שלנו בעולם. 

רק כשנמצא את הזהות הגדולה, נתחיל לשחק את תפקידינו הנכון בדרמה הקוסמית, תפקיד שכל הסיפורים והמשחקים בהם השתתפנו היו כמו הכנה אליו. בחסידות קראו לתהליך הזה להתכלל ולהתבטל בשורש הנשמה.

גם ללא שיקוף ראדיקאלי מאחרים, פשוט התבוננות עצמית כנה על תחום בו אנחנו באופן בולט חווים תסכול או פער גדול בין הרצוי למצוי, יחשוף עושר של דרמות ודרמות משנה עסיסיות.

תרגיל

קחו נושא או תחום מתסכל בחייכם ופשוט רשמו את 3 האירועים האחרונים הקשורים בו, וחברו את הנקודות כדי לגלות את הסיפור. נסו לראות את כל המופעים והצורות בהם הסיפור הזה חוזר על עצמו בחייכם, איזה תפקיד אתם משחקים בו, האם אתם גם חווים אותו מנקודות מבט של דמויות אחרות?

3. לזהות את השורש הרגשי שלהם

כשאיתרנו את הדרמה, מומלץ לבדוק איפה חווינו את הדרמה הזאת פעם ראשונה? מה היתה החוויה הזאת.  אם קשה לכם לזהות את הפעם הראשונה ניתן להשתמש בטכניקות NLP כדי להגיע למקור.
א. תרגיל NLP לזיהוי השורש הראשוני של הדרמה באמצעות קפיצות אחורה
נסו להיזכר בפעם האחרונה בה הייתם בדפוס הזה, אז נסו להיזכר בפעם קודמת, ופעם קודמת עוד יותר, נסו להגיע הכי רחוק בזיכרון ולראות מה נמצא שם.
ב. תרגיל NLP לזיהוי השורש הראשוני של הדרמה באמצעות ציר הזמן

 דמיינו ציר זמן על הרצפה, איפה יהיה העתיד, איפה ההווה ואיפה העבר, נסו למקם את הפעם הרחוקה ביותר שאת זוכרים את הדרמה, איפה היא נמצאת בציר הזמן, עמדו בנקודה הזאת על הציר, נסו להשקיף ממנה אחורה ולראות אם אתם מוצאים נקודה עתיקה יותר.

כשאיתרנו את הדרמה הראשונית ניתן לבדוק את התפיסות, האמונות, ואפשרויות התגובה הזמינות שעמדו לרשותינו בזמן ההוא. אם הייתם נמצאים שם עכשיו עם המשאבים הבוגרים שלכם, האם היתם בוחרים באותה תגובה שיצרתם אז?

4. להסכים לשחרר את הרווח הרגשי והזהות שהם מגדרות אצלנו

לאחר שאיתרנו את הסיפור הגיע הזמן לברר, מה לעזאזל יוצא לכם מכל הדרמה הזאת.

פשוט בדקו מה הייתם או מי הייתם ללא הדרמה, איזה רגש היה צץ אם לא הייתם מתמרנים את המציאות להרגיש את הרגש הקבוע שלכם.

בדקו גם מה המתנות שהרגש הזה נתן לכם.

יש להבדיל בין רווח משני שלילי, דוגמת רשות עצמית לפגוע באחר, רשות להאשים, רשות לפרוק רגש שלילי, או להיות "מניאק אנוכי".

ישנו רווח משני נוסף שמהותו הוא הימנעות מהכאב שהדרמה מכסה עליו.

ישנו גם ערך משני חיובי. דרמת הלוזר או המדוכא נותנת רשות לנוח, דרמת המסכן נותנת רשות לבקש אהבה, דרמת הזר הדחוי נותנת רשות למרוד במוסכמות ולבטא יצירתיות, דרמת המציל או המטפל הפצוע נותנת רשות להרגיש עליון, חשוב ומיוחד.

 שחרור הדרמה הפועל:

לאחר שבררתם מה הרווח המשני שמשאיר אותכם בדרמה ניתן לשחרר אותה כך:

א. נטרול הפחד

מה  הדבר הכי גרוע שיקרה אם אפסיק לשחק את תפקידי בדרמה, היו מוכנים לפגוש את הפחדים הגדולים ביותר הנמצאים שם, תראו שלרוב, אפילו התסריט השלילי ביותר עדיף על המצב הנוכחי.

כשתסכימו לחוות את התסריט השלילי ביותר, הפחד ישתחרר, ואיתו כאב החסימה הרגשית. 

ב. שחרור הכאב והחסימה

הסכימו להרגיש הכל. ממש הרשו לעצמכם להיות ההורים הטובים והמודעים שלא היו לכם. חבקו את החלקים הפצועים ותנו לכאב ולרגש להשתחרר ולצאת.

ג. מציאת תחליף חיובי לרווח המשני

באיזה אופן חיובי ומועיל אוכל לקבל את הרווח המשני של הדרמה. מצאו לפחות 3 דרכים חיוביות בהן תוכלו להשתמש ביכולות והידע ש"התפקיד" שלכם פיתח באופן חיובי.

כל דרמה שואפת לסיים את עצמה, אבל הסיום שלה מגיע רק בכך שנפגוש את הכאב הראשוני שיצר אותה, נסכים ללמד את השיעור הרוחני שהיא מייצגת, ונלמד לבטא את המתנות שלה באופן חיובי.

 

5. להסכים ליצור סיפור חדש שמבוסס על אהבה ומודעות במקום סיפור הדרמה שמבוסס על פחד בורות וכאב. 

רק לאחר ששחרנו את האנרגיה הרגשית של הדרמה, נוכל ליצור מרחב התנהגויות ורגשות חדש לתוכו נוכל לצקת זהות חדשה ותפקיד חדש.

במקרים רבים, ובמיוחד בדרמה משפחתית תתגלה התנגדות עזה משאר השחקנים לזה שאינכם מוכנים להשתתף בדרמה שלהם יותר. הגישה במקרה זה צריכה להיות שיקוף הדרמה שלהם מצד אחד, וניתוק במקרה שאינם מוכנים לאפשר לכם תפקיד חדש.

רק לאחר שישלימו ויקבלו את מקומכם החדש, תוכלו לחזור לקשר "טבעי" איתם. לרוב עדיף תקופת צינון והימנעות מקשרים חולניים ופתולוגיים מאשר לשמור על "השקט התעשייתי" בכל מחיר. תהליך ההימנעות עלול בעצמו ליצור דרמות "נטישה", אכזבה ושליטה, מאוד חשוב להימנע מלהתערב בהם ולהתמיד בניתוק עד שהאחרים יבינו וישלימו עם כך שאתה לא משתתף במשחק הזה יותר.

רק לאחר שנוצר מרחב אפשרויות חדש מבפנים ומבחוץ, יהיה ניתן ליצור דינמיקת חיים חדשה המבוססת על מודעות, נוכחות, תמיכה וכבוד אמיתי לאחר ולעצמנו.

6. לעשות כמיטב יכולתינו לחיות בפועל את הסיפור החדש

חשוב להבין שמדובר בתהליך הדומה לגמילה ואילוף.

עלינו להיות מאוד נחושים בהתחלה בישום ה"משחק החדש", שחקנים מוערבים אחרים וכן חלקים פגועים בתוכנו ינסו להחזיר אותנו בכוח ובעורמה לתפקיד הישן. עד שלא נרגיל אותם שאיננו מוכנים יותר, ועד שלא יווצר נתיב עצבי חדש במוח שיהיה חזק ועמוק יותר מהנתיב הישן, לא נוכל באמת להרגיש בטוחים בשינוי שנוצר.

לכן עלינו לחיות באופן מופגן ומעשי את התפקיד החדש ולהוריד אותו לפרטים הקטנים.

קואצ'ינג טרנספרסונלי - תמונת נוף

7. לחבר את הסיפור החדש לדרמה הקוסמית

כדי שהסיפור החדש שיצרנו יהיה בעל עוצמה וחיות, עלינו לחבר אותו למשהו גדול מאיתנו. הדבר הגדול יותר הוא הסיפור הקולקטיבי של המשפחה החברה או האנושות. הסיפור הזה הוא גם הסיפור של ה"אני" הגבוה שלנו והנשמה שבחרה להיוולד בעולם הזה ולהשתתף בתיקון האישי ובתיקון העולם.

לסיפור הגדול הזה קוראים מסע הגיבור.

מסע הגיבור הוא המבנה הסיפורי האוניברסלי שמאחד את כל הדתות ומיתוסים האנושיים הגדולים.

כל דת מציגה סיפור קוסמי ומשתמשת בטקסים דוגמת חגים ומועדים כדי לחבר בין הסיפור הקולקטיבי הקוסמי לסיפור האישי של מאמיניה. גם אם איננו מאמינים במיתוסים דתיים, בכל אחד מאיתנו מוטבע מאין סיפור "טראנס פרסונלי" או סיפור נשמתי, המגדיר משמעות גדולה ועמוקה יותר ממילוי צרכי האגו.

כדי להרגיש מימוש ולחיות חיים של משמעות עלינו לזהות את הסיפור ה"גדול",  לחבר הסיפור האישי שלנו אליו.

אחד הציטוטים המפורסמים של שייקספיר הוא "כל העולם במה  וכל בני האדם שחקנים" , התיאור הזה מאוד נכון כולנו משתתפים אם נרצה ואם לא בדרמות רבות השזורות אחת בשנייה. דרמות כל כך טבעיות לנו עד שאיננו ממש מודעים להן.

הדרמה הפתולוגית לעומת הדרמה הקוסמית - האם אנו רוצים שחיינו יהיו סיפור אימה או סיפור אהבה?

תקשורת עם העולם דרך דרמה היא בלתי נמנעת, אבל היא יכולה להיות מודעת. אותם הדברים שאיננו מודעים אליהם מנהלים אותנו. בנוסף יש לנו בחירה אם לעלות בתדר של הסיפור לסיפור של חלק יותר ויותר שלם בתוכנו וסיפור מסונכרן עם הדרמה הקוסמית ומהווה חלק מתיקון עולם, או להישאב לסיפור של חלק פנימי קטן ומבוהל בתוכינו. 

 

הסיפורים הגדולים של החיים הם תמיד סיפורים של אהבה והאומץ להזדהות עם משהו גדול מעצמינו, סיפורי האימה הם תמיד כשחלק קטן בתוכינו או אצל אחר משתלט וכופה את הסיפור שלו על השלם הפנימי ועל אחרים.

אין משהו עצוב יותר מאדם שהלך לאיבוד בנרטיב של חלק אישיות פצוע שלו, לעתים כל אישיותו השתעבדה לחלק הזה, ולפעמים מדינה או העולם כולו הופכים למכשיר להנצחה של איזה פצע פנימי של דיקטטור או מנהיג חולה. 

 

המאמר נועד לעזור לכם להשתחרר מהדרמות שלא משרתות אותכם יותר ולעזור לכם ליצור סיפור חדש, סיפור של חופש, אהבה וביטוי יצירתי של העצמי הגבוה שלכם. אם אהבתם את מה שכתבתי והייתם רוצים לעשות צעד נוסף בדרך להפיכת חייכם לסיפור גדול מהחיים, צרו איתי קשר וגלו איך אימון בשיטת מסע הגיבור יכול לקחת אותכם לשם.

השארת תגובה