המשחק של אנדר – סיפורו של לוחם שאמפתיה היא נשקו החזק ביותר.

אחד הסרטים האהובים עליי המציג את ארכיטיפ הלוחם בצורתו הטהורה ביותר, ובאופן שממש ניתן ללמוד ממנו כיצד ליישמו בחיינו.

אנדר הוא למעשה הלוחם המושלם, וזה לא מה שאנו מדמיינים, איזה גיבור שרירי ורפה שכל הנראה כמו הרקולס ומבצע פקודות ממחשב כמו ארנולד שוונצנגר בשליחות קטלנית.

ממש רחוק מזה.

באקדמיה הצבאית הגבוהה בחרו ילדים על פי קריטריונים ופרופילים של מנהיגים צבאיים מפורסמים מהעבר.

אחד מאויביו, בונזו מדריד, תואם את הפרופיל של גנרל קאסטר, בריון, כוחני, גאה, צר אופקים הדורש נאמנות עיוורת על פני שימוש בשכל בריא. בעימות ביניהם ברור שסוג כזה של אדם מייצר הנהגה נחותה בהרבה.

אנדר אולי תאם פרופיל של לוחמים כמו חניבעל, יוליוס קיסר ונפוליאון, כאלה שהשתמשו בשכלם יותר מבצבאותיהם, ובכוחם. אנשי חזון שנלחמו כדי ליצור עולם אחר. אנשים שמעולם לא התאימו לשום מסגרת ולכן יצרו את המסגרת בדמותם.

אנדר הוא הלוחם המושלם כי הוא שלם, חכם, מאוזן רגשית, נקי משיקולי אגו, ומונע בעומק משירות ואהבה בעולם בו רוב הקדטים חושבים בעיקר על הישרדות.

אחד הגילויים הגדולים במאה ה 20 היא הארכיטיפים של הגיבור. על פי פסיכולוגיית מעמקים יונגיאנית תהליכי שינוי והתפתחות תמיד מתקיימים מתוך הפעלה של 4 מערכות תפיסה וערכים הקרויות מלך, לוחם, קוסם ומאהב.

המלך סמכותי, לוקח אחריות, מקבל החלטות קשות ומוביל על פי חזון, הלוחם משרת את רצון המלך, עומד באתגרים, מגיב לסכנות וקשיים, הקוסם מבין את המישור הנסתר של המציאות, פותר בעיות, מייעץ בחוכמה, משתמש בכוח ההמצאה, האילתור והתיחכום, המאהב מביא את התשוקה, ההשראה והחום.

בכל ארכיטיפ קיימים שאר הארכיטיפים, אנדר הוא לוחם מאוזן שכל תתי הארכיטיפים שלו הגיעו לשלמות.

הוא פיתח את הקוסם בלוחם שלו, אין כמהו חכם בלזהות חולשות, לנצל טעויות של היריב ולבחור בטקטיקה המתאימה ביותר לניצחון.

הוא לוחם מלך נפלא, יש לו יכולת להנהיג ובעיקר לזהות את הפוטנציאל הצבאי והכישרון החבוי של

פיקודיו ולעזור להם להוציאו לפועל, חייליו נאמנים לו מתוך אהבה ולא מפחד.

הוא המאהב, זה שבוחר להרגיש, איכפת לו מאחרים, ויש לו יכולת אינטואטיבית לקרוא אנשים ולהבינם יותר משהם מבינים את עצמם.

הוא מסוגל לחוש חמלה וליצור קשרי נאמנות ואהבה. הוא נלחם עם הלב, ושואף להיות שליח הטוב, דבר הנותן לו יכולת לרגש את חייליו, לפעול מתוך השראה ולעורר אותה באחרים.

‏

והוא כמובן הלוחם שבלוחם, יעיל, מהיר מחשבה ופעולה כשצריך, ומסוגל לעשות את מה שנדרש כדי לשרוד או לנצח.

סודו האמיתי הוא אמפתיה מאוזנת. הוא אינו רגיש ואמפטי כמו אחותו ולנטיין עד כדי שאינו מסוגל לפגוע כלל, והוא אינו אכזר כמו אחיו פיטר, שמפגין כוח ודומיננטיות גם כשזה לא משרת שום מטרה חוץ מליצור עויינות.

המשפט הנפלא "כשאתה מבין את אויבך טוב מספיק כדי לנצחו, אז גם אינך יכול שלא לאהוב אותו".

מיצג את כוחו הגדול, הוא באמת מנסה להבין את האחר, לכן הוא יודע לאהוב, לכן הוא בלתי מנוצח.

תכלית חייו של הלוחם האמיתי זה להגיע למצב של חמלה ושלמות. אנדר באמת משיג את המדרגה הזאת, הופך בהמשך ממשמיד הגזע, לנביא, מציל הגזע, והשר למתים (בספרים הבאים), זה שמסוגל להבין את "מסע הגיבור של כל אחד", ולשיר את היופי שהיה במסע חייהם של הניפטרים, גם אם חייהם היו צורמים וקשים.

בסרט "גיבור" הנהדר, אומן הלחימה הגדול של התקופה, מנסה להתנקש בחייו של המלך "מינג" (דמות בעלת בסיס היסטורי, הקיסר שאיחד את סין). הם מדברים על ריבוי צורות הכתיבה למילים בסינית, ועל כוונתו של המלך לגבש שפה אחידה, המתנקש מראה שלכל מילה יש משמעות עדינה ושאחידות הכתב תרדד את התרבות.

הם מזכירים את סודה של המילה "חרב" לה 20 צורות כתיבה בסינית עתיקה, מי שמבין את הכינוי ה 18 , יוכל להרוג גם עם עלה עשב, מי שהבין את המילה ה 19, יהיה מסוגל לנצח מנטלית את אויביו ללא מגע כלל, ומי שהבין את המילה ה 20, יחייה בשלום עם כל הבריאה ולעולם לא יצטרך להילחם עוד.

אנדר כנראה הבין את משמעות ה 19 ו ה20, הוא הפך בהמשך הסדרה (כ 5 ספרים נוספים החורגים מהסרט) למשכין שלום בין בני אדם ובתוך הנפש ואפילו עם המתים ואפילו עם גזע חייזרי אחר שהוכחד כמעט כליל, (והוא הציל אותו).

בדומה ל"סופרמן", אנדר מגלם את ה"נבחר", (the chosen one), האקדמיה הגבוה לקצונה בחרה בו, חייליו בחרו בו, אלת הרשת (האינטלגציה המלכותית שהתעוררה לחיים) בחרה בו, החייזרים בחרו בו.

הוא הנבחר כי יש לו את המנעד התודעתי והרגשי לאהוב ביעילות כמו שהוא הורג ביעילות, לבטא חשיבה גאונית אבל גם להרגיש לעומק. הוא רואה מעבר ופועל מתוך שליחות. הוא הנבחר כי בדומה לגנדי ונלסון מנדלה הוא מבין שאי אלימות יכולה להיות כוח גדול לא פחות מאלימות, דבר שמתגלה במוכנותו להציל את האוייב שכל חייו נבנו במטרה להשמידו, ולהפוך לשליח השלום.

במאבקו מול גונזו מפקדו לשעבר, המייצג את הלוחם הרע, השתלטן, מונחה הכבוד, הגאווה והאגו, ניתן לראות למה למרות הכול הטוב חזק מהרע, ולמה מודעות ושלווה פנימית, לא ברוטליות ושנאה הם הכוח העליון יותר.

בונזו גדול ממנו בשנים, חזק ממנו, ויש לו צוות בוגר ונאמן. לאחר שהוא מובס ומושפל בקרב מחלקתי, הוא וחבריו תופסים את אנדר לבד במקלחת, במטרה לנקום.

אנדר חושב כמו לוחם אמיתי, הוא אינו מנסה לעמוד מולו כגיבור שוטה, ואינו מתחנן על חייו כפחדן.

הוא מחשב את סיכוייו, מחפש יתרונות בשטח ובסיטואציה, רואה את החולשות של אויביו, וממשיך לחשוב באופן קר ומחושב גם כשחייו בסכנה.

הוא שם את המים במקלחת על חום מקסימלי, ומורח עצמו בסבון כדי להיות חלק, אז הוא מנצל את גאוותו של בונזו כחולשה, ושואל אותו אם הוא כל כך מבוהל ממנו שהוא צריך את כל הצוות שיעזור לו בקרב מכות,

גונזו נאלץ להילחם לבד, או להיתפס כפחדן מול חייליו, זה מאפשר לאנדר קרב מאוזן יותר.

אז כשגונזו מתקיף הוא מכוון את זרם המים הרותחים אל פניו של בונזו, גופו המסובן מחליק מידיו של בונזו, והוא בועט בגונזו המופתע בנקודה רגישה, דבר הגורם לו ליפול ולהפגע מבליטה ברצפה.

בסרט זה מוצג כתאונה, בספר ברור שהוא בחר להזיק לגונזו באופן רציני וכך לנצחו אחת ולתמיד (ביודעו שגונזו המושפל ימשיך לנסות לפגוע בו תמיד).

גונזו הופך למשותק ומוצא מהאקדמיה.

אנדר לא פעל מנקמה, רק מהבנה של מה צריך לעשות (התנהגותו נצפית על ידי הקצינים דרך מצלמה נסתרת וזה למעשה היה מבחן אותו עבר), באותה יעילות הוא מנצח את צבא החייזרים וגם מציל את המלכה השורדת היחידה מגזע החייזרים.

גדולתו של אנדר היא היכולת לחשוב מעבר למושגים כמו אוייב וחבר, הוא חש בכאבו של אויביו, וברגע הופך מאוייב למציל.

בדומה לאומני זן הוא משיג ,לדעתי, תודעה

מדיטטיבית שמתעלה על זהויות חלקיות ואגו.

לכן הוא שלם,

כל עוד ללוחם יש אזור צל אישיותי, כלומר חלקים בעצמו שאינו מקבל ולכן מכחיש ומדחיק, הלוחם הזה יהיה פגיע, הוא יהיה פגיע כי יש בו נקודה שאינו רואה, הנקודה הזאת יוצרת עיוורון שניתן לנצל, אוייב תמיד יוכל להתקיף אותו דרכה, להפעיל אותו ממנה ולהפתיע אותו בדיוק מהמקום בו אינו מוכן להסתכל. גונזו הובס בגלל שהיה גאה ולהוט נקם, אנדר השתמש בזה כדי להביסו.

‏

‏ החייזרים הפסידו כי היו יצורים שיתופיים הדומים לחרקי כוורת, הנשלטים על ידי קבוצה קטנה של מלכות, הדבר נתן להם יכולת תאום מדהימה, אבל גרם לכל המערכת לקרוס כש"המוח" מאחורי נפגע.

היה להם יתרון צבאי ברור אבל הן לא היו מסוגלות להבין בני אדם, שנראו להן כחלשים, נחותים, מבולבלים ותועבה ממש. (אינדבדואליות היא החטא הנורא ביותר למוח כוורת).

אנדר מוכן לשים עצמו בנעליהם, להזדהות איתם, להבין אותם, ולכן גם לנצח אותם,

השלמות בהבנת האחר מוכרחה להביא לאהבה שלמה של כל היצורים החיים, פשוט כי כל יצור חי הוא פרספקטיבה של האלוהות, ומנקודת המבט הזאת, תהיה היא ביטוי של הבורא ושל אהבה (כל אחד הוא המרכז התודעתי של עולמו, שואף לאושר, נמנע מסבל ומנסה לעשות את הטוב ביותר שהוא מבין.

‏

‏‏בעיניו אפילו הרעים ביותר, הם בסך הכול ילדים פצועים הסובלים מעיוורון רוחני קשה*.

אנדר הסכים לראות את האחר באופן מלא, בזה הפך לאוהב החיים, לאוהב האנושות, ובזה הוא נבדל.

אנדר גילה שדרך הלוחם חייבת להוביל בסופה לדרך האוהב, לדרך הנביא, לגאולה, להארה, למצב של בודהיסטווה החומל על כל הבריאה ושואף להביא את כל היצורים לאושר. לכן אולי הוא נקרא אנדר, המסיים, הוא מסיים קונפליקטים, לא בהכרח באלימות, המילה האחרונה בסרט היתה מילה של אהבה, גם בחיים, סיום אלים הוא רק ההכנה למלחמה הבאה, רק שלום מסיים מלחמות, אבל זה חייב להיות שלום בוגר הבא מיכולת לסלוח ולקחת אחריות על ארועי העבר.

אולי בחיינו איננו צריכים להציל את העולם, להילחם בחייזרים או נבלים, או להציל גזע חייזרי. עם זאת הבנה של ארכיטיפ הלוחם ושימוש בו יכול לעזור לנו הרבה בחיים.

ההבנה שהכוח האולטימטיבי הוא מוכנות להזדהות עם האחר, ולפעול מתוך שקט פנימי וצלילות חשובה מול כמעט כל אתגר, שלכל אויב או אתגר יש נקודת תורפה, ואם נגיב בקור רוח, נחשוב, נרגיש נפעל ממקום נכון אפשר להצליח גם מול אתגרים הנראים בלתי אפשריים.

ומעל הכל, לזכור שהתכלית של כל כוח, או עוצמה היא להגיע בסוף לשלווה, לשלום ולאהבה!

מי שחושב אחרת אולי עדיין לא הבין.

* פוסט על ארכיטיפים יונגיאניים

* ‏אני אישית מאמין שאפילו היטלר וסטלין התכונו ליצור עולם טוב יותר ובעמקי עמקיהם נוהלו על ידי חלק ילדי פצוע המנסה להישרד בגהנום פנימי, אפילו רוצחים סדרתיים בעולם הפנימי המעוות מאוד חושבים שהם עושים צדק או מגנים על עצמם. מפלצות במובן הבאנלי לא קימות הרבה, קיימים אנשים פצועים ועיוורים רוחנית, שבדרך כלל נשרטו כבר בשלב הילדות המוקדם, ובחרו בדרך של הרס וכאב שקשה לחזור ממנה. לא בהכרח משנה את התוצאה של מעשיהם, אבל בכל זאת יש בזה איזה שהיא תיקווה, שגזע נתעלה יום אחד מעל פרספקיבה צרה ופצעי אישיות ויהיה פה טוב יותר.