מגן דוויד כחול - ברקע אישה צועדת

מסע הגיבור היהודי – הסודות הניצחיים לצמיחה אישית המוצפנים בסיפורי התורה

מאמר עומק המפרש את הנרטיב היהודי על פי מסע הגיבור ופסיכולוגית המעמקים.

מסע הגיבור היא מודל ייחודי שהציג לראשונה החוקר הנודע ג'וזף קמפבל בשנות ה-60' ויצר מהפכת תרבות שהשפיעה על תורת התסריטאות, חקר התרבות, פסיכולוגיה ואימון.

מסע הגיבור הוא קוד אוניברסלי להבנת עומקם של סיפורים ומיתוסים בכל זמן ובכל תרבות. קמבל ראה בסיפורים הגדולים של האנושות צופן מקודד דרכו העבירו אלו שיצאו מאזור הנוחות והשיגו מימוש והתפתחות, את הניסיון והחוכמה שלהם. "הגיבורים" האלו הבינו שסיפורים ודרמה יעזרו לשמר את המידע היקר מפז שצברו, באופן מוצלח יותר מהגיגים פילוסופיים מופשטים. למעשה כל סיפור מיתולוגי ראוי לשמו הוא קפסולת מידע המכילה חוכמה נצחית בת מאות ואלפי שנים. נוסחת מסע הגיבור היא מעין מפתח שפותח את תיבת האוצר הזאת ומנגיש את המידע האצור בה.

לכל תרבות ודת יש כמובן את מסע הגיבור שלה. גם היהדות היא כזאת. כאן אציג כמה ממסעות הגיבור היהודים החשובים שכוננו את התרבות והרוחניות היהודית לאורך אלפי שנים, והשפיעו על העולם כולו.

אתחיל בכמה דוגמאות ואז אסביר את המבנה הכללי ומשמעותו בתרגול הרוחני היהודי.

מסע גיבור .אימון אישי לחיים

4 הארכיטיפים של הגיבור וביטויים בסיפור היהודי

הפסיכולוגיה היונגיאנית מציגה ארבעה ארכיטיפים מרכזיים של דמות הגיבור עליהם ביסס קמבל את מחקרו. הגיבורים הם מלך, לוחם, קוסם ומאהב.

הארכיטיפים האלו מופעים ביהדות באופן ברור כמעט בכל הדמויות המשמעותיות של התנ"ך.

ארכיטיפ המלך מיוצג על ידי אותם מלכים ומנהיגים המופעים בתורה דוגמת משה, אברהם, שאול, פרעה וחזקיהו, וכן אסתר, דבורה הנביאה, ואיזבל.

הלוחמים הם אותם גיבורי חייל המופיעים בסיפורי המלחמה דוגמת יואב בן צוריה, שמשון, גוליית וכן יעל, חנה ורחל.

הקוסמים הם החכמים האוחזים בידע ייחודי דוגמת אליהו, אלישע, שלמה המלך, בלק, בלעם, דבורה הנביאה, בעלת האוב, וכן רוב חכמי המשנה והגמרא.

והמאהבים הם אותם מיסטיקנים, נביאים ובעלי חלום שחיפשו קשר בלתי אמצעי ואקסטטי עם האלוהות, או חיפשו ביטוי של הכוח האלוקי באופן יצירתי או מיני.

הנביאים, אמנים והמשוררים דוגמת דויד, מרים, בצלאל, הלווים בבית המקדש, וכן אסתר, תמר, השונמית, כזבי, ורבים אחרים.

דמויות המכילות מספר ארכיטיפים

דמויות מורכבות כמו דויד ושלמה מכילות את רוב הארכיטיפים. דבר שעושה אותן מעניינות ועמוקות במיוחד.

דויד מיצג את דמויות המלך, לוחם ומאהב. בהיותו מנהיג חזק, לוחם עשוי ללא חת, משורר, פייטן, מאהב וחסיד. הוא לא מוצג כחכם או מתוחכם במיוחד, מה שגרם לו להזדקק לחסדי האל ולעצות חכמים דוגמת אחיתופל, עצות שלא תמיד התבררו כטובות. דויד עשה טעויות אסטרטגיות רבות שסיכנו את ממלכתו ושלטונו פעמים רבות, למזלו דבקותו באל הצילה אותו שוב ושוב.

שלמה לעומתו הוא קוסם גדול. הוא נחשב לחכם באדם, מומחה למאגיה, פילוסוף גדול (כותב קהלת, ואיכה) ושופט חריף. הוא היה מלך רב השפעה שבזמנו נבנה בית המקדש. הוא היה מאהב עם הרמון של 1000 נשים, כותב שיר השירים, וידוע באהבתו לפאר והדר. הוא לא היה לוחם, מה שבאופן פרדוקסלי איפשר לו לבנות את בית המקדש (כי לא שפך דם).

דמותן של אסתר, דבורה ורות בולטות כדמויות נשיות מורכבות המגלמות ארכיטיפים רבים.

רות המואביה התבלטה כלוחמת במובן הפנימי כלומר היא היתה אישה ערכית, חזקה וממוקדת מטרה. כשהחליטה שהיא רוצה את בועז היא העזה להציע את עצמה לו. היא הלכה אחרי נעמי לארץ לא ידועה, היא פיתתה את "בועז" כשנכנסה לאוהלו ללא בגדים. וכן כמלכה כששמרה על ערכיה וצניעותה בזמן עבודתה בשדות, ולא הושפעה מהסביבה ה"מופקרת".

דמותה של אסתר מורכבת ומופלאה.

היא צמחה מלהיות נערה כנועה הלכודה בין רצונו של דודה ואחריותה לעם ישראל, ובין פחדה ורצונה לרצות את מלך אחשוורוש לאישה אמיצה ודינאמית המובילה את עם ישראל. היא העיזה לדרוש מעם שלם לפעול על פי רצונה,לצום שלשה ימים, לשנות את דעתו של המלך החזק ביותר בתקופה, להפיל בפח את הפוליטיקאי הערמומי ביותר ולהיות מלכה של האימפריה הגדולה של תקופתה. תעוזתה לגשת לאחשוורוש בלי שנקראה אליו מייצגת את הלוחמת, היכולת לתמרן את אחשוורוש והמן מייצגים את הקוסמת, דרישתה שכל עם ישראל יצום, ויכולתה לשכנע את פרעה והמן לבוא למשתה מייצגים את המלכה, המאהבת מתגלה ביכולתה למצוא חן בעיני כל מי שראה אותה, יכולתה לגרום לאחשוורוש לתת לה עד חצי המלכות, לגרום לו לקנא כשהמן נפל על מיטתה, ולזכות בתחרות "מלכת היופי" של פרס ומדי.

מסע הגיבור בסיפורי התורה
סיפורי התורה עדיין מרתקים ומרגשים גם בדורנו.

מ"ב מסעות עם ישראל – שעורי הנשמה של מסע הגיבור

הבעל שם טוב השווה את מסעותיו של עם ישראל במדבר למסעה של הנשמה מגלות לגאולה.  מצריים מייצגת את התודעה הצרה והמשועבדת (מצרים = מיצרים). ארץ הקודש מייצגת את הגאולה. או במילים אחרות את הייחוד הקבוע והשלם עם האל.

בתורה מוזכרים כ 42 מסעות ועצירות.

הבעל שם טוב לא פרט את משמעותם כשעורי נשמה. גם מקובלים אחרים דוגמת הרמ"ק, הרמ"ד וולי, והרמח"ל מזכירים את המסעות ושופכים עליהם אור.

מקורות חיצוניים וקבלה הרמטית משווים את מסע הגיבור למסע "השוטה" המופיע בתורת ה"טארוט". 

בטארוט יש קשר ברור  בין מסעות השוטה המסומלים בקלפי הארקנה הגדולה ומונים 22, לבין אותיות הא-ב העברי.

המילה "תכלית" מרמזת על משמעות מסע הגיבור ולמעשה החיים. "ת-כלי-ת", כלומר ההתחלה והסוף הם אותו מצב של מוות, לידה ומוות, אבל הדרך בינהם יוצרת "כלי" או רצונות שמאפשרות לאל להעניק אור ותענוג לנברא בלי שתיווצר בושה וחסימה של העונג.

כל אות ב א-ב מייצגת כלי שיש לבנות, ואז לתקן. כלי ה"א" כבר מתוקן (האחדות), וכלי ה"ת" כבר בנוי (מלכות). שסכום המסעות הוא 42. המספר 42 קשור בקבלה לשם מ"ב הנקרא גם שם מ"ב המעלה, המופיע ב"אנא בכוח", ב"קדיש" ובמקומות אחרים (נטען שיש מ"ב שמות מ"ב), בכוחו של השם הזה להעלות ולקדם את מהמציאות אל מטרתה.

אציין כאן את המסעות בקיצור נמרץ.

א – אחד, אלופו של עולם: תודעת המתחיל, המצב בו הגיבור מוכן להיות בחוסר ידעה ואז פתוח ללמידה חדשה. זהו השלב הראשון והאחרון שבכל שיעור רוחני, כשכוח זה מתוקן לחלוטין הוא הכלי לחוות ה"אחד" של הבריאה שמעל טעם ודעת, כלומר חוויה לא-דואלית של אלוהות לא מושגית, כנאמר תכלית הידיעה שלא נדע.

ב – ברכה וחבור: כשכלי זה נבנה ותוקן הוא מסוגל לחבר בן הרוחני והחומרי ולתקן את העולם החומרי המפורד באמצעות חיבור הנכון לרוחני ולשלם. ארכיטיפ הקוסם מתגלה בשלב זה.

ג – גומל חסדים: הכוח המזין. כשהכלי הזה מתוקן האדם מסוגל להיות בנתינה אמיתית ולהשפיע על האחר בלי ליצור תלות, כלומר מסוגל לתת כשצריך ולגמול כשצריך.

ד –  דלות: היכולת לקבל, להיות בחוסר, למשוך לחיים את מה שאנחנו זקוקים לו,כשהרצון לקבל מתוקן הוא הופך לסוג של נתינה ועשיית חסד.

ה –  הריון: המוכנות להיות כלי למשהו גדול מתפתח בגיבור, כשהכלי מתוקן הגיבור הופך ליצירתי, פורה וצינור נפלא לשפע האלוקי.

ו – וו החיבור: היכולת להמשיך פוריות ויצירתיות רוחנית לתוך כלים של עשיה בעולם.

ז – כלי זין, תזוזה: תנועה, היכולת לפעול ממש בעולם, להסיר מכשולים ולממש את הרעיונות והחלומות.

ח – חוכמה וחסד: היכולת לכוון את הפעולה בעולם באופן חיובי וחכם כך שתימצא מועילה לטובת הכלל.

ט – טוב: לשמור על מוסריות, להסכים לטעות כחלק מתהליך הלמידה, לנתק את הפעולה מהתוצאה, ולעשות את הדבר הנכון בלי תלות באם נקבל על כך שכר.

י – יחוד: להתחבר למימד הרוחני הגבוה ולבטל את הרצונות האישיים כדי לבטא אותו.

כ – כלה, כלי: לחבר בין הרוחני והגשמי באופן הנכון כך שהיצירה שאנו עושים תייצר אושר יציב וקבוע, ולא פרצי עונג ואז ריקנות וסבל. ללמוד להתחייב ולהתנגד להנאות שלא מובילות לתכלית הרוחנית הנכונה. הלוחם מגיע לביטוי מלא.

ל – למידה: המוכנות להיות תמיד בלמידה, נגישות למידע אזוטרי רוחני, הקוסם מגיע לביטוי מלא.

מ – מים: שפע, קבלת שפע רוחני וחומרי והצלחה. כיצד להצליח בלי להפוך למושחת, להגדיל את האגו או להפוך לאנוכי ומרוכז בעצמו. המאהב מגיע לביטוי מלא בשיעור  זה.

נ – נפילה, נמוך: סוד הענווה, כיצד להיות בתודעת שרות ושליחות. כיצד להתמודד עם הפסדים ונפילות, כיצד להרגיש ערך גם במצב של שפלות.

ס – סמיכה: כיצד להתרומם ולרומם אחרים, כיצד לבטוח בכוח גדול מאיתנו, וכיצד להיות נאמן לאחרים בעת צרה.

ע – עין: ראיה רוחנית והתגלות, כיצד לראות את הדברים נכון בלי להטות אותם על ידי אינטרסים או צרות מוחין. כיצד להתחבר לאמת הרוחנית ולחיות על פיה, גם כשלא מקבלים לכך הסכמה חברתית.

צ – צדיק: כיצד לחיות באמונה, להשתחרר מהאשמה, אשמה וקורבנות, להקריב את הרצון, לקבל לעצמי לטובת הרצון להשפיע לאחר.

ק – קדוש: להסכים לרדת ולפוגש את המקומות האפלים ביותר "הצל", החלקים המודחקים והמוכחשים באישיות, ולחבר אותם לאור המודעות והאמונה.

ר – ראש: לעלות למצבי התודעה הגבוהים, השורשיים והנעלים ביותר כדי לקבל בהם חזון, להיות מנהיג, מורה ומנחה. להוביל אנשים בהתאם לחזון. להיות "נר" לאחרים. המלך מגיע לביטוי מלא בשיעור זה.

ש – שלום: לישב את הניגודים הפנימיים והחיצוניים, להיות מסוגל לראות את המציאות מכל הזוויות, לחבר יחד את הניגודים וליצור הרמוניה.

ת – תבל: קבלה טוטאלית של העולם ושל עצמי, ראיה אוניברסלית, אלטרואיסטית ומאחדת. הכמיהה לשרת את טובתם של כל הברואים, ראיה שכל החלקים והגיוון בחוץ נמצאים אצלי, אחריות כלפי העולם.

חמש האותיות הסופיות ם,ן,ץ,ף,ך. מיצגות רצונות שפלים או גסים ביותר, על פי תורת הקבלה, כרגע הם לא ניתנים לתיקון, אבל בזמן עתידי הם יתוקנו ויהפכו לכלים ל"אורות" גבוהים במיוחד.

למעשה האותיות הסופיות מסמלות רצונות/ כלים שלא התפתחו בצורה בריאה. במילים אחרות רצונות שעברו הדחקה, או התעוותו בגלל טראומה, אשמה או כפיה חיצונית, עלולים להתעוות ולהפוך מרצונות בריאים לא מתוקנים לרצונות סוטים, מעוותים, מבוטאים באופן סותר או הופכי ופתולוגיים. לפני שניתן לתקן את הרצונות האלו על ידי זה שמחברים אותם לקדושה, יש קודם לרפא אותם. כלומר להחזיר אותם מצורתם הפתולוגית לצורתם הבריאה. דווקא בסביבה דתית נתקלתי בהרבה פתולוגיה הקשורה ליצר המיני, מיניות מודחקת, ומעוותת המבוססת על אשמה, אגו, נרקיסיזם, שליטה, ופנטזיה לא ניתן להפוך למשהו קדוש ההופך צינור לאלוקי, יש קודם להחזירה ממצבה הזה כלומר מ"ם" סופית ו"ן" סופית למצבה הלא מתוקן הבריא, כלומר רצון טבעי ופשוט לעונג וחיבור גופני ורגשי, ומשם למשהו קדוש שנועד למשוך את אור השכינה, הריון ונשמה טהורה לעולם.

דוגמה למסעות גיבור ביהדות

עכשיו יש לנו כלים לניתוח כמה ממסעות הגיבור משמעותיים ביהדות.

בחרתי בסיפורים אלו בעיקר כי מייצגים את הנוסחה הקלאסית באופן ברור ופשוט.

מסע הגיבור היהודי - הסודות הניצחיים לצמיחה אישית המוצפנים בסיפורי התורה

סיפורו של יונה - נביא בעל כורחו במסע נישמתי למציאת חמלה

יונה הוא במידה רבה נביא בעל כורחו, דבר ששם אותו בעמדת נחיתות מול נביאים אחרים אבל גם הופך אותו לאנושי ונגיש יותר. יונה בתחילת הסיפור לא ממש רוצה להיות נביא ואינו מראה כל חמלה או רצון טוב כלפי האנשים אותם נשלח להציל (אולי כי היו גויים). בניגוד לנח שהיה מוכן לבנות תיבה ולספר למתעניינים על המבול המתקרב, לאברהם שהיה מוכן להתמקח עם אלוהים כדי להציל את סדום או למשה שהיה מוכן להקריב את עצמו ולהימחק מהתורה כדי להציל את עם ישראל.

יונה לא רק שאינו נלחם על הצלתם של אילו שלהם הוא מנבא אלא שהוא מאוכזב שלא הושמדו. נראה שהאל בחר באדם הכי פחות מתאים לשליחות, או שאולי המסר האמיתי של הסיפור לא נועד לאנשי נינווה אלא ליונה עצמו.

שלבי המסע אצל יונה ברורים מאוד. הקריאה להרפתקה מתרחשת כשאלוהים מטיל על יונה שליחות. יונה מסרב לקריאה וממש בורח ממנה באופן פיזי כשהוא לוקח אוניה המפליגה לכיוון אחר. כשהאוניה עומדת לטבוע בסערה מגיע רגע האמת בו הוא נאלץ לפגוש את שומר הסף. הוא מבין שהסערה היא בגללו, ואז הוא מסכים לקפוץ למים (חוסר וודאות). הוא נבלע על ידי לוויתן, המסמל באופן נפלא את המערה הגדולה. במעי הדגה הוא עובר מוות טרנספורמציה ולידה מחדש, רק לאחריו הוא נעשה שליח אמיתי , הוא מבין שעליו לשמוע לציווי האלוקי, ולסמוך על חוכמתו הקדושה. לבסוף הוא נפלט ליבשה ומקיים את השליחות, המסמלת את (החזרה הביתה). הוא זוכה להצלחה בשליחות, העיר נינווה עושה תשובה, אבל נראה שהוא מתאכזב מהתוצאה. הוא מאשים את האל על כך שהוא נתפס כנביא "שקרן" היות ונבואתו לא התממשה (המבחן הסופי), האל מלמד את יונה חמלה בכך ששלח לו "קיקיון" (אֲ שֶ ר ֹלא  עָ מַ לְ תָ  בוֹ  וְלא  גִ דַ לְ ת ו), כשהלה מת, ויונה מצטער עליו, האל מלמד את יונה מהי חמלה וסליחה. אם ריחמת על דבר קטן וחסר ערך כזה, איך אני לא ארחם על עיר שלמה. בכך תם הסיפור (חזרה לשגרה)

סיפורו של יונה הוא סיפור נפלא ואופטימי, סיפור המראה את יכולתם של אנשים להשתנות וכיצד אנטי-גיבור יכול להפוך לגיבור בתנאים הנכונים.

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.

מסע הגיבור היהודי - הסודות הניצחיים לצמיחה אישית המוצפנים בסיפורי התורה

שמשון - גיבור העל היהודי הראשון, ההבדל בין כוח חומרי וכוח רוחני

סיפורו של שמשון הוא סיפור נפלא בעיני והינו דוגמה קלאסית של מסע הגיבור.

שמשון הוא אולי גיבור העל היהודי הראשון, ואחד מגיבורי העל הראשונים של האנושות (לצד גילגמש).

לסיפור של שמשון אלמנטים קלאסיים המזכירים את סופרמן, לשמשון כח פיזי לא מוגבל,יש לו נקודת תורפה אחת, שהיתה סודית ברוב שלבי העלילה (השיער), חולשה לנשים (דלילה), זהות חצויה כלוחם יהודי המנהל רומן עם גויה אויבת.

לשמשון שליחות לה הוא נבחר מזמן הילדות. שליחותו היא להלחם בפלשתים, ולבסוף בדומה לסיפור ישוע הנוצרי, שאול, יצחק והרוגי המלכות הוא נדרש להקרבה עצמית למען המטרה הגדולה.

לסיפורו של שמשון הרבה פרושים קבלים ואני רוצה להציג אחד מהם.

שערות מסמלות בקבלה, דינים או תשוקות עזות (צמצום א), הם מיצגות את כוחה החיוני של האדמה והגוף. תלמידי ישיבה, נזירים בודהיסטים וחלק מהסאדואים של הודו מגלחים את הראש כדי להתנתק מהשפעתה ה"אנוכית" והחומרית של הגוף.

כוחו של שמשון על עולם החומר

כוחו של שמשון היה בשערות ראשו, היה לו חיבור מיוחד ועוצמתי עם עולם החומר, ושליטה עליו, יכולתו להביס צבא שלם כשהוא משתמש בירך חמור היא רמז פילאי…האם לגדול לוחמי ישראל חסרו חרבות, גרזנים או כלי נשק אחרים שהוא נזקק לעצם ככלי נשק?

חמור בספרות הסוד מייצג את עולם החומר, אברהם, הרכיב את העצים לעולה על חמורו, משה הרכיב את אשתו וילדיו, והמשיח ירכב בעצמו על חמור לבן, למרות שראה שסוס יהלום יותר מלך משיח, (חמור זה כמו הטרנטה של ימי קדם), אבל המסר הוא שלאורך התפתחות האנושות החומר מזדקק עד שהוא הופך לכלי ראוי לאור רוחני. שמשון נלחם בפלשתים (מהמילה פלישה) המייצגים את הנגעים הרוחניים בעזרת יכולתו, לראות את ה"עצמות הקדושה" של החומר. הוא ראה שכל המציאות החומרית היא אשליה, ואין בה שום דבר מספק או מהנה מצד עצמו, לכן לא הושפע מהן ולהפך, הוא השתמש בכוח החומריות לטובתו.

שערות הראש מיצגות בקבלה את "צמצום א" או את הרצון לקבל תענוג עצום בלי לבנות לו "כלי". דלילה, מייצגת את "אשת הזנונים" מהזוהר. היא מופיעה כתאווה אחת ששמשון לא יכול לעמוד מולה.. והיא "היופי הנשי" או התשוקה המינית (הרצון לקבל תענוג בלי לבנות מסך שיאפשר לאור להישאר בכלי). גם גברים שהיו נזירים שנים ארוכות מתקשים להשתחרר מהתשוקה לנשים. הבודהה אמר לפני ההארה "שאם היה לו אויב אחד נוסף דוגמת התשוקה לנשים, הוא לעולם לא היה מגיע להארה".

דלילה (קשורה באותיות של לילית ולאות ד' המייצגת את הרצון לקבל), דלילה למדה לבסוף את סוד כוחו של שמשון, והוא "החיבור המתוקן שלו לחומריות בזכות יכולתו לראות את "העצם" או השורש של עולם החומר, וכך להשתמש בו בלי להתמכר או להשתעבד לו. היא ידעה שהוא נזיר, ובכך מודחק מינית, היא זיהתה את הכמיהה שלו לאהבה ורוך נשי, היא הצליחה בזכות התשוקה שלו אליה, אל הנשיות היצרית, האסורה, הארוטית והפראית, לגלות את סוד כוחו ולגרום לו ליפול בשבי התאווה. הוא האמין שהוא יוכל להשתמש בכוחו כדי ל"החזירה" בתשובה, ולהחזיר את הניצוץ שלה חזרה לקדושה, אבל כמובן שזה התברר כאשליה, "ההבטחה של עונג מידי ומהיר, רכות נשית שתרגיע אותו ותנפץ את בדידותו התגלתה כאשליה", הוא התמכר אליה, ואיבד את כוחו, שנבע מחיבור רוחני קדוש בינו לבין האלוהות הנמצאת בחומר, המופיעה כשערות (הנחשבות לצינורות אנרגיה ומקור כוח בתרבויות רבות).

 למעשה רק כשדלילה גילתה את פנייה האמיתיות הוא הבין ש"האורות" שהיא הבטיחה לו אינם כל כך יפים באמת. במובן הפשוט זה היה מאוחר מידי בשבילו. הוא מצא את עצמו קשור ומשועבד בלב המקדש הפלשתי. המקדש הפלשתי מייצג את הסגידה לאגו הנרקיסיסטי שנוצר כשמישהו מכור לתאווה, ואז מוכן לרמוס כל פיסת טוב כדי לשרת את הצורך הפתולוגי שלו. בדומה לפתגם העממי שאם השטן אוחז אותך בשערה אחת, הוא אוחז בכולך, שמשון אכן היה אחוז, אבל דווקא במצב הזה בו יצר הרע חושב שאתה לגמרי בידיו, מתגלה ההזדמנות להביסו לנצח. באופן פרדוקסלי רק אז בלב המקדש של ה"שיעבוד לקליפה", בירר שמשון בן רצונו האמיתי להציל את העולם מהנגעים הרוחניים (הפלשתים) לבין תאוותו לעונג.

 הוא ראה סוף סוף את פניה האמיתיות של התשוקה לתענוג מיידי שלא מגיע מתוך רצון להיטיב איתו לכלל, ורק אז באופן פרדוקסלי הוא יכול היה סוף סוף להשתחרר ולהביס את כל המבנה שיוצר נפרדות, ניכור ואנוכיות. 

התאווה מגלה את פניה האמיתיות והמכוערות רק כשהיא בטוחה שאתה לגמרי בידיה, וכך היה עם דלילה, אלה שדלילה והפלשתים, לא לקחו בחשבון גורם אחד. הם תפסו את הבריאה כמשהו הנפרד מהבורא, והניחו שאין כוח העולה על כוחות האגו היצרי, לעומתם אצל שמשון התגלתה האמונה והמוכנות להתבטל לכוח המאחד והשלם. 

שמשון במקדש הפלשתי היה הגיבור הקלאסי במערה הגדולה, בזמן פגישת הדרקון, כל כוחותיו האישיים והשטחיים נעלמו, אבל  דווקא במצב הזה יכולה הייתה אור האמונה האמיתית להתגלות, ובמצב הזה גם כל פועלי העוון, כלומר הנגעים הרוחניים, יצר הרע והקליפות חשפו את פרצופם האמיתי. רק בנקודה הזאת יכולה היתה לקרות ההתערבות האלוהית שלמעלה מהטבע ולאפשר לו למוטט את המקדש הפלשתי מהיסוד שלו. למעשה בפעולה ההיא מוטטה את יסודות ה"בורות" והאגו משורשם, ואז הפך לצדיק ולאדם מתוקן באמת. הנפש שלו מתה עם פלשתים אבל נשמתו זכתה בגאולה. 

בדומה למיתוסי הקרבה אחרים דוגמת סיפור יצחק, פנחס, ועשרת הרוגי מלכות ובספרות הכללית ישוע, ופרומתאוס, המוכנות הטוטלית להקרבה מייצגת את גמר התיקון האישי (מזל דגים) והשגת אלטרואיזם וחמלה שלמה.

מצריים העתיקה

יציאת מצרים - מסע הגיבור הקולקטיבי השלם

כשהנעל מתאימה – הילדות המאושרת

יציאת מצרים היא סיפור הדורש ספר שלם, אציג פה כמה מפתחות להבנתו מנקודת מבט של מסע הגיבור.

חשוב להבין שמסע הגיבור הוא מסע של האדם לגאולה, כלומר למצב המתוקן שלו. תקופת האבות בארץ כנען מיצגת את זמן הילדות, זמן בו אנו נמצאים בחיבור רוחני טבעי לבריאה. (ארץ כנען), בשלב מסויים אנו נפלטים מגן העדן של הילדות אל שלב ההתבגרות, בה אנו בונים נפרדות מההורים והסביבה המשפחתית, זהו תהליך בריא וחשוב, המסומל על ידי מצרים בתקופת יוסף, האגו המתפתח ואיתו הזהות הנפרדת שלנו.

כשהנעל מתחילה ללחוץ – הקריאה להרפתקאה

בשלב מסוים האגו והשכל הופכים ממשרתים של ההוויה לאדונים עריצים המנסים לכפות על השלם שלנו את מרותם. התהליך הזה מנתק אותנו מהפשטות והזרימה הבריאה, ומשעבד אותנו לאלפי רצונות אנוכיים. אז פרעה, המייצג את האגו, הופך לעריץ החוסם את האור והקסם של החיים. התמימות, השמחה והחיבור להוויה הפנימית נעלמים, ובמקומם נוצרת "מסכנות" ושעבוד ל"סמכות" חיצונית הזרה לעולמנו הפנימי. המצב הזה יוצר הרבה מאוד סבל, למרות שברור שנעשה מקח טעות, האגו לא מוכן לשחרר אותנו מאחיזתו. אז מופיע המשה הפנימי או המורה, המוביל אל החופש המהווה בדרך כלל השלכה של "האני הגבוה" או הנשמה. 

כשהסבל גדל – הסירוב לקריאה

ככל שהכמיהה להתפתחות גדלה – הסבל גדל, האגו חוטף עוד ועוד מכות, עד שאנו מוכנים לוותר על אזור הנוחות ולצאת אל הלא ידוע (המדבר). 

בני ישראל יוצאים ממצרים. ציור מאת דייוויד רוברטס משנת 1828.
בני ישראל יוצאים ממצרים. ציור מאת דייוויד רוברטס משנת 1828.

של נעלך מעל רגליך – כשאנו סוף סוף עונים לקריאה פוגשים את שומר הסף ויוצאים למסע

כשאנו עוזבים את השגרה המדכאת (מצרים) אל הלא ידוע, פרעה וכל הפחדים מתעוררים בעוצמה, ועלינו לחצות דרך ים המכשולים והפחדים (קריעת ים סוף) לכיוון התכלית והחזון הגדול שלנו (מתן תורה). גם לאחר שעברנו את שומר הסף ואנו מחויבים לשינוי, מופיעים ספקות וחרטות שמחלישות, מקררות, ומעכבות אותנו בדרך (עמלק). 

כשאנו פוגשים את החלק המאתגר ביותר בעצמינו – מתן תורה, עגל הזהב, הלוחות השניים 

לבסוף אנו חייבים להיכנס למערה הגדולה (מעמד הר סיני), ולקבל את החזון הגדול (עשרת הדיברות), אז מופיע הדרקון (עגל הזהב), ומתרחשת שבירה (שבירת הלוחות הראשונים), ואז מוות (האל כמעט משמיד את עם ישראל), טרנספורמציה (עם ישראל עושה תשובה), ולידה מחדש (קבלת הלוחות השניים ובניית המשכן), עליה להיכלות האלים (13 מידות הרחמים, והתגלות השם לפני משה) ואז עם ישראל עובר מבחנים ואתגרים רבים בישום התורה 

יישום והטמעת התורה – הדרך הביתה

אך לבסוף מגיע לארץ קודש (חזרה לשגרה). לשלב הדרך הביתה מוקדש חלק נרחב מהתורה (מי מריבה, חטא המרגלים, בלעם, בלק, קורח ועדתו, זמרי וכזבי, צרעת מרים, מות בני אהרון, אמון ומואב…ועוד ועוד), אך לבסוף עם ישראל חוזר לארץ הקודש (השגרה) וכובש אותה בהצלחה (המבחן הסופי).

סיפור יציאת מצרים מכיל את כל השיעורים וכל הטעויות האפשריות במסע רוחני, ניתן לראות אותו ממש כקוד מוצפן לנוסע הרוחני. פרשנים שמתרצים איך עם שראה את ה"גבורה" והיה דור דעה, נפל כל כך הרבה פעמים, ואחת התשובות היתה שזה כמו מחלות ילדות שמחסנות את הילד מפני מחלות שיהיו קטלניות בבגרות. הייתי רואה זאת כמדריך המלא לכל השלבים אפשרויות הנפילה במסע רוחני, וככזה הוא חייב לכלול את כל אפשרויות הנפילה שניתן להעלות על הדעת.

גלגל המזלות בפסיפס שהתגלה בבית הכנסת בבית אלפא.
גלגל המזלות בפסיפס שהתגלה בבית הכנסת בבית אלפא.

אסטרולוגיה במסע הגיבור היהודי

ניתן לראות איך עם ישראל עובר דרך השיעורים של המזלות האסטרולוגים.

כל תהליך התפתחות מנקודת מבט אסטרולוגית הוא ספירלה עולה שמתחילה בטלה, המזל הראשון הקשור בילדות ואנוכיות ונגמרת בדגים, המזל האחרון הקשור בזקנה, אלטרואיזם והקרבה עצמית. בשלב הראשון לפני היציאה ממצרים עם ישראל נדרש להקריב טלה המסמל את אלילי מצרים. מזל טלה מסמל את חוסר הבגרות והפזיזות של אדם חסר בגרות, עם ישראל הקריב את הילדותיות שלו והפך לעם המחוייב לחיים מוסריים ולשליחות נשגבת, עגל הזהב מסמל את האתגר השני, כמובן שהעגל הוא מזל שור, מזל אדמה. ומיצג את המכשול של חומרנות רוחנית, במילים אחרות עם ישראל ניסה להפוך את האלוקות למשהו גשמי ומוחשי שאפשר להבין ולשלוט בו.

האתגר של מזל תאומים היה עמלק, המייצג ספק (בגימטריה שניהם 240). מזל תאומים המיוצג כשני נערים המפנים זה לזה את הגב ואת יסוד האוויר, מסמל את העיסוק הלא נגמר בחשיבה, ידע והתנצחות תמידית. מזל תאומים נוטה לספקנות תמידית, ציניות, ושכלתנות יתר.

האתגר של מזל סרטן היה סיפורה של מרים שזלזלה במשה לפני אהרון, ולמעשה לא הבחינה בין משה האח ומשה המנהיג (חוסר גבולות, בעיות במשפחה), וחלתה בצרעת.

האתגר של מזל אריה היה קורח, שניסה למרוד במנהיגות משה וכהונת אהרון.

האתגר של מזל בתולה היה חטא המרגלים, חוסר היכולת להתמודד עם חוסר וודאות הביא לצורך אובססיבי לדעת יותר ויותר על מצב הגאולה או ההארה, דבר שיצר המון מושגים מנטליים שגויים ומגבילים, שלמעשה עיכבו באופן משמעותי את הכניסה המעשית לחווית הקדושה.

האתגר של מזל מאזניים קשור ביצירת מערכת שיפוט צודקת ואפקטיבית, במיוחד כשיש רק מנהיג אחד, דבר שהוביל בעזרת יתרו ליצירת מערכת היררכית של שרים ושופטים, תורה שבעל פה, והסנהדרין.

מזל עקרב ייצג את האתגר של אובססיה מינית הלא נשלטת כמו שהוצגה בסיפורם של זימרי וכזבי שנדקרו ברומח על ידי פנחס, המגפה שכילתה את עם ישראל ורופאה באמצעות נחש הנחושת (אחד הסמלים של מזל עקרב).

מזל קשת מסמל את סיפור המלחמה בבלעם ובלק בה עם ישראל נאלץ להילחם במדיין (מלשון דמיון) והקללה של בלעם (המכשף). כלומר פילוסופיה מבלבלת, ונעזר בכוח הרוחני של מזל קשת שמביא להשגה רוחנית, כושר הבחנה ומיקוד במטרה.

מזל גדי הציג את אתגר ההתמכרות לנוחות חומרית ואת האתגר של יצירת משכן חומרי נודד, אחד המרכיבים של זה היה הקושי להסתפק במן ובשליו, ולוותר על סיר הבשר של מצרים (העולם הרגיל).

מזל דלי קשור לאתגר של מי מריבה, אובדן בארה של מרים, וברור רוחני בין רוחניות שהיתה מותרת לכזאת שאסורה, ויכולתו של עם ישראל לקבל את השפע של הטפותיו של משה בספר דברים.

מזל דגים מייצג את הצורך בהקרבה כמו שמופיע בסיפור מותם של בני אהרון (שמתו במקום משה ואהרון), מוכנותו של משה להקריב את עצמו בחטא העגל, מות דור המדבר וויתורו של משה מלהיכנס לארץ הקודש כי הזמן עדין לא התאים לגאולה.

כמובן שהמפה שמציגה את 42 המסעות מציעה כיוון אלטרנטיבי לשיעורים האסטרולוגיים (שגרמו לעם ישראל לעלות מעל למזל).

משה כמובן מייצג את ארכיטיפ המלך, אהרון את ארכיטיפ הקוסם, מרים את המאהבת, ויהושע את הלוחם.

כמובן שכל אחת מהדמויות ביציאת מצרים הינה דמות מורכבת המכילה כמה ארכיטיפים.

פרעה הוא כמובן הנבל, ואליו מצרפים רבים דוגמת קורח, עמלק, בלעם, בלק,דתן ואבירם, מיכה, הערב רב, כיזבי, והרשימה ארוכה. למרות שנראה שהאויב הגדול ביותר של עם ישראל בסיפור הוא עם ישראל עצמו. כמו שהגדיר אותם משה, עם קשה עורף.

כמו שאמרתי סיפור יציאת מצרים דורש לא פחות מספר כדי לכסות אפילו באופן שטחי את המסרים השונים הקיימים בו.

בריאת העולם

בריאת העולם הינה מסע גיבור מיוחד ואבסטרקטי המתאר שלבים מעניינים הנקראים בקבלה החלל הפנוי, עולם אדם קדמון, כלי העיגול, 4 בחינות האור, מערכת הספירות, שבירת הכלים, חת האדם הראשון…וכו'. מדובר ביצירת מערכת מורכבת היוצרת את הבמה לסיפור ההיסטורי. המשך הסיפור הוא הדורות עד המבול ובניית הכלים, מתן תורה ותחילת התיקון, ארבע הגלויות, ולבסוף הגאולה.

ערכו של מסע הגיבור היהודי בחיים האישיים והלאומיים

למסע הגיבור היהודי משמעות עצומה בחיים. מירצ'ה אליאדה, חוקר הדתות הנודע, הגדיר את אחד ממושגי היסוד של המחקר לו קרא "עיקרון השיבה הנצחית".  עקרון השיבה הנצחית טוען שמערכת הטקסים והחגים אינה אלא שיטה לחבר את המאמינים למיתוס הקולקטיבי אותו הם חיים שוב ושוב, דרך הזדהות עם סיפורם של הגיבורים הדתיים. ביהדות כל פרשת שבוע מייצגת שיעור רוחני ותיקון ספציפי, המאפשר קבלת אור רוחני לכלי שנבנה באותו שבוע. כל חגי ישראל מייצגים שלב ספציפי של מסע הגיבור הקולקטיבי. החג אמור לסנכרן בין הסיפור הקולקטיבי והסיפור האישי של המאמין.

ראש השנה מייצג את בריאת העולם ויצירת התנאים למסע (השגרה), יום כיפור את פגישת המורה, סוכות את היציאה להרפתקה (יציאה ממגורי קבע למגורים ארעי), פסח את היציאה למסע ומעבר דרך שומר הסף, ספירת העומר את דרך המבחנים, תשעה באב את פגישת הדרקון, שבועות ומתן תורה את העליה להיכלות האלים, חנוכה את החזרה הביתה, ופורים את האתגר הסופי והחזרה לשגרה.

למעשה החסיד היהודי אמור לקשר את סיפור חייו האינדיבידואלי עם הסיפור הקולקטיבי, ובכל שנה לעבור מסע גיבור שלם ולעלות בספירלה הרוחנית האישית לשיעור נשמתי גבוהה יותר. הבעל שם טוב טען, שאם היינו מזוקקים לגמרי היינו יכולים להגיע לגמר התיקון האישי שלנו בשנה אחת. לצערנו זה בדרך כלל לוקח יותר זמן, הרבה יותר זמן.

לסיכום

מסע הגיבור המופיע בתורה הוא מדריך אימוני פרקטי מקיף, המאמר בא לתת טעימה מהחכמה וההנחיה העמוקה המוצפנת בסיפור בו, לא בכדי נאמר שהתורה היא מלשון הוראה. ניתוח סיפורי התורה מנקודת מבט של מסע הגיבור יכולה להיות מפתח נהדר להבנת חכמת התורה כדרך להתפתחות אישית ורוחנית. מסע הגיבור כסיפור אוניברסלי איפשר לי הבנה חדשה של הנרטיב המקראי, ועזר לי לחלץ ממנו מידע רלוונטי ושימושי למסע האישי שלי, מקווה שיאפשר זאת גם לכם.

רוצה לדעת את הארכיטיפ הדומיננטי שלך ולברר אם אימון במסע הגיבור יכול להביא לחייך פריצת דרך? מלא פרטים ונקבע שיחת ברור ואבחון של 20 ד ללא עלות!

פוסטים נוספים

שיתוף:

גלילה לראש העמוד

הרשמו כאן לקבלת שאלון אבחון ארכיטיפ דומיננטי במתנה

דילוג לתוכן