צאקרת הלב תמונת נושא - הכוח של האהבה

צ'אקרת הלב – הקפיצה הגדולה משליטה לאהבה

סיפורה של הצ'אקרה החשובה ביותר לאהבה ואושר. איך לחיות בהשפעתה ומהם הסודות הגדולים שהיא אוצרת לאלו שעושים את קפיצת האמונה ומוותרים על עצמם כדי להיות משהו גדול בהרבה. צ'קרת הלב היא הצ'קרה האמצעית במסלול הרוחני השלם, ומדובר בנקודה משמעותית מאוד.
צאקרת הלב נחשבת למרכז הגוף, מושב הנשמה, ולפעמים אפילו תחילת המסע, אמצע המסע וסופו. זוהי הצ'קרה הארצית האחרונה המייצגת את יסוד האוויר, והצ'קרה הרוחנית הראשונה.
צ'אקרת הלב מייצגת את המסע למשמעות הגדולה מעצמך.
המסע לתקווה גאולית, להקרבה, לאהבה ולאמונה.

מהי אהבה? התשובה בצאקרת הלב!

כל הצ'אקרות הנמוכות יותר מתהדרות במילה אהבה, אבל מדובר במילה מכובסת לאנוכיות.
כשהיא אומרת "אני אוהבת אותך",למה היא מתכוונת?:
 
בצ'קרה הראשונה היא מתכוונת לגוף, לזה שאתה תעניק לה הגנה וביטחון, כשהוא אומר "אני אוהב אותך", הוא אולי אומר: את בריאה וחזקה, יש לך ירכיים רחבות, תייצרי לי צאצאים בריאים.
בצ'קרה השנייה הכוונה של "אני אוהב אותך" היא: אתה כה מקסים וכובש, את כה יפה ונשית, אני חש תענוג לגעת בך.
בצ'קרה השלישית הכוונה היא: את נאמנה לי, אתה עוצמתי, הייתי רוצה לכבוש איתך את העולם, איתך יהיה לי כבוד, הצלחה ומעמד חברתי.
רק בצ'קרה הרביעית האהבה מקבלת משמעות אמתית
לא מדובר במה אני מקבל ממישהו, אלא ברצון שלי פשוט לתת. אהבה בצ'קרה זו משמעותה: אני רואה את ההוויה שלך ואני רואה את היופי הפנימי והנצחי של הנשמה שלך ואני רוצה שלדבר הזה יהיה טוב.
אהבה אינסטינקטיבית של אם לילדה מזכירה קצת את הדבר הזה, אבל מדובר בחיקוי ביולוגי, הבא מצ'קרת הבסיס לאהבה בצ'קרת הלב. לכן, אם יכולה להגן על תינוקה בחייה ולתת לו כליה ללא היסוס, אבל לעיתים ממש לרצוח את נפשו, כדי, לדוגמה, להשאיר עצמה כדמות סמכות בעולמו ולהשקיט חרדת נטישה.
ברמת צ'קרת הלב האהבה אינה רק לחלק הביולוגי גופני של האדם או לחלק ספציפי בו, אלא לאדם השלם, בכל תנאי, לכן מדובר באהבה שאינה תלויה בדבר, למעשה, המתנה הגדולה של האהבה בצ'קרת הלב, היא עצם היכולת לאפשר לדבר כזה טהור לעבור דרכך. הנתינה עצמה היא השכר, ואין זה משנה כלל איך האחר מגיב אליה.

סוד האהבה

למעשה אהבה בצ'קרת הלב היא אנרגיה רוחנית אלוהית שרק עוברת דרך האוהב, שכרו הוא החיבור עם האלוהי הקורא דרכה. לכן גם יש פחות היצמדות לאובייקט האהבה, הוא רק הכלי, ולא משנה אם יחזיר אהבה בחזרה, כמו צינור שלעולם לא יתייבש כל עוד מים עוברים כך האוהב האמיתי לעולם לא מתרוקן מלתת אהבה בלי קשר לכמה האהבה חוזרת, באופן פרדוקסלי דווקא בזכות זה לאהבה סיכוי גדול יותר לחזור באופן טהור ואמיתי.
אהבה כזאת היא חסרת היצמדות ולכן מסוגלת לראות מה האחר באמת צריך ולתת לו את זה בלי אינטרסים או עיוות תשוקה, גם הדבר הטוב לו זה לעזוב אותך לדוגמה*.

האם אתה אוהב כמו אוהד כדורגל? 

בנוסף האהבה הזאת אינה דואלית במובן של רחמים על אחד כנגד שנאה לאחר, יש הרבה לוחמים לזכויות בעלי החיים שפשוט לא מסוגלים לסבול בני אדם (חשוב להילחם על זכויות בעלי חיים), או תומכי קבוצה מסויימת השונאים קבוצה אחרת.
אהבה כזאת המזכירה אהבת אוהדי קבוצת כדורגל, יוצרת משוואת סכום 0 בה ככל שאני אוהב משהו אני שונא ומזלזל באחרים (לדוגמה אני יהודי טוב ככל שאני שונא גויים) לא קשורה לצ'קרת הלב.
במקרה של אהבה "מזוייפת" לרוב אני גם מקנא למי שאני אוהב ומרגיש בעלות עליו. אז אני גם שואף לשליטה ולרוב לסירוס של האהוב כדי למנוע ממנו אפשרות לעזוב, או לבחור בי מרצון חופשי. סוג כזה של אהבה אינו אהבה כלל אלא פחד ואגו עם מייקאפ.

ההבדל בין אהבה, חמלה ורחמים

גם רחמים כאלו אינם חמלה, אני מרגיש עליונות על מושא הרחמים ורואה בו מסכן, במקום לראות בו משהו שבדיוק כמוני בחר בסדרה של חוויות שחלקם קשות כחלק מההתפתחות בדרך לאור.
אם הצ'קרות הקודמות היו צ'קרות של תודעה אנוכית היוצרת עוד ועוד פירוד בעולם, הצקרה הזאת היא תחילת התיקון והחזרה לאחד. הצ'קרה הזאת קשורה בהקרבה, מוכנות לוותר באמת למען האחר, לא כמניפולציה פופוליסטית אלא כמוכנות לעשות את מה שצריך למען האושר הכללי.
אנשים כמו ישוע, בודהה ומשה, אשר הקריבו את אושרם הפרטי למען כלל האנושות, הם דוגמאות חיות (לשעבר) לכוחה של הצ'קרה הזאת.
סמלה של צ'קרת הלב הוא מגן דוד, המייצג את השלמות, חיבור בין הארצי והרוחני, בין הנשי והגברי, בין הכוח השואף מעלה להתחבר לאלוהי הקרוי "כמיהה רוחנית" ואת הכוח היורד למטה מהרוחני הקרוי "חסד". החיה המייצגת אותה היא איילה, המייצגת עידון ועדינות. האל הקשור בה הוא ואיו, אל האוויר. יסוד האוויר קשור בקלילות, התרחבות, והתפשטות תודעתית מעבר לזהות צרה וגבולות.
אוהב אמיתי פשוט אוהב, את החברים והאויבים, את הטובים והרעים, הוא יעזור לחלש וילחם אולי באכזר ובמדכא, אבל לא כי החלש או המדוכא יותר ראויים לאהבה, המדוכא היה מדכא והמדכא היה מדוכא בגלגל הקארמה, שניהם נמצאים במעגל בורות, שניהם סובלים ויסבלו בטווח הרחוק.
הוא יגן על המדכא מלהמשיך וליצור לעצמו זרעי סבל, ויראה בהתנהגותו שיגעון או עיוורון רוחני, כמו יד ששכחה שהיא חלק מהגוף ומנסה לנסר את היד השנייה..
תמונת סמל צאקרת הלב ובו 12 עלי כותרת, ומגן דויד במרכזה
צאקרת הלב נחשבת למרכז ההוויה האישית, 12 עלי הכותרת מיצגים איחוד (12 שבטי ישראל, 12 שעות ביום, 12 חודשים, מגן הדיויד מיצג חיבור של למעלה ולמטה, החומרי והרוחני, הנשי והגברי

סוד היופי – העדנה של צאקרת הלב

צ'קרת הלב מעדנת את האישיות וגורמת לכל התכונות הנאצלות שבנו להתגלות. למעשה, רק בצ'קרה הזאת מתגלה היופי האמיתי. לצ'קרות אחרות הדר, סקסיות או יוהרה, אבל לא את היופי העמוק, הקשור בשיקוף של אידאת היופי האלוהי. רק בצ'קרת הלב מתעדנת האישיות מספיק כדי לשקף אותה.
הצ'קרה הזאת היא קפיצה עמוקה. האגו, שהגיע לשיאו בצ'קרה קודמת חווה את חוסר המשמעות שבריצוי עצמי, לא משנה כמה כסף, כבוד ועוצמה האגו משיג, החור הפנימי רק גדל, עד שברגע מסוים לרוב לאחר משבר גדול מגיעה התובנה, רק פעולה למען האחר והתמסרות למשהו גדול מעצמי אושר אמיתי ממלא את ה"עצמי".
האדון חוזר להיות עבד, אבל הפעם לא מדובר בעבד של כוח מצומצם, בתוך הנפש או בעולם, מה שמכונה עבודת אלילים, אלא כוח גדול מהאישיות, כוח האהבה הקדושה, המחזירה אל האחדות האלוהית.
רק אז מגלה האדם את ייחודו האמיתי, את התפקיד החד פעמי שהוענק רק לו על ידי חכמת הבריאה.
הוא מגלה את הנשמה.
הנשמה אינה משהו השייך לאישיות או חלק ממנה, הנטיה לחשוב כך גרמה לעולם הבודהיסטי להתעלם מקיומה לחלוטין ולהגדיר אותה כ"אין אני". ואכן, הנשמה דומה יותר לאינסוף בתוך הצמצום, טיפה של ים המשמרת את האיכות של האוקיינוס.
היא לא שייכת לאישיות, היא הפוכה ממנה בכל מובן. האישיות היא הכלי המאפשר לאינסוף להכיר עצמו בתוך הנפרדות, כמו כוס המחזיקה טיפה מהים ודרכה הים יכול להכיר עצמו באופן דואלי.
כשהאישיות מזוכחת לחלוטין, כמו דרך כוס שקופה, האינסוף מכיר עצמו באופן דואלי ולא דואלי בעת ובעונה אחת.
הצ'קרה הזאת היא צ'קרת האמונה הרוחני. לא מדובר באמונה תפלה, המבוססת על חינוך כפוי או שטיפת מוח. מדובר בחיבור בלתי אמצעי לאמת גדולה יותר ונכונות לבטוח בידע הזה, למרות שאי אפשר להוכיח או להסביר אותו בהיגיון.
משמעות המילה המקורית לצ'קרת הלב – אנהטה צ'קרה – אינה לב, אלא הצליל הנצחי, או הצליל חסר הסיבה הראשונית (ההתחלה).
לא מדובר בצליל גשמי אלא בויברציה הראשונה של היקום (ספנדה) שהיא השדה בו כל המציאות מתקיימת. זוהי הרשת שמחברת הכל ומחזיקה הכל בקיום.
בתמונה אישה האחוזת בקשת המיצגת את גיבורת הרוח הפועלת מצאקרת הלב להביא אהבה
מהו גיבור הלב? מה עושה מישהו ללוחם רוח הפועל מצ'אקרת הלב כדי להביא לתיקון עולם?

מסעו של גיבור האהבה

הגיבור בצ'קרה הזאת אינו מסוג הגיבורים המחפש תהילה או ניצחון. הוא משרת של שליחות גדולה. דווקא בשל כך יש לו יכולת להצליח במקומות בהם חזקים ונועזים ממנו נכשלים.
בשר הטבעות, פרודרו מצליח להשמיד את טבעת התאווה לא בגלל היותו לוחם גדול, אלא דווקא בגלל היותו עניו וטהור בדרכו. אפילו ישויות חכמות ועוצמתיות ממנו לאין שיעור ,כמו גנדלף, לא היו יכולות לעשות את שעשה.
בצ'קרה הזאת ניתן להשיג דברים כנגד כל הסיכויים, פשוט כי זהו התפקיד הרוחני אליו נועדת ונבחרת. במובן מסוים, כל היקום עומד לעזרתך.
הצ'קרה הזאת קשורה במספר 12, המסמל את תודעת האחד והשלמות הקולקטיבית (שלמות אישית מיוצגת על ידי 10) 12 שבטי ישראל, 12 המזלות, ו- 12 שעות היממה, המייצגות שלמות בזמן.
מדובר בראיית השלמות בפרטים. הדבר היחיד שעדיין חסר לשלמות הרוחנית הוא 1 – ראיית השלמות שמעבר לפרטים, המיוצגת על ידי 13 (12+1). שני המספרים קיימים בצ'קרת הלב, כ- 12 עלי כותרת ונקודת המרכז*.
ז'אן דארק, לוחמת הלב, קיבלה להנהיג את צבאות צרפת בתור נערה בת 16 משולי החברה. נס השווה לכך שביבי יעניק את תפקיד הרמטכ"ל לנערה חולמנית מנתיבות. היא הביסה את אויבי צרפת וסיימה מאות שנים של תבוסה צבאית, עוד לפני שמלאו לה 20.
ישוע, גנדי והרצל שינו את העולם לא בזכות כסף, צבא או מעמד, אלא בזכות מוכנות לחיות אידיאל מסוים עד הסוף, ולתת דוגמה אישית. המוכנות להקרבה עצמית למען משהו גדול היא סממן של מסע הגיבור בצ'קרה הזאת. בצ'קרה השלישית, הסמוראי אולי ימות למען כבוד או תהילה, אבל בצ'קרה הזאת מדובר במוות רוחני.
האגו מוותר על עצמו למען האחד או למען האידיאל. למעשה, מוות פיזי, כמו של הקדושים הנוצרים, הרוגי מלכות ביהדות ולוחמי הרוח בבהווגיטה, אינו קשה יחסית. האתגר הוא מות האגו, הביטול של הגוף לנשמה, של הפרטי לכללי ושל הזמני לנצחי.

המעבר מהצקרה השלישית לצאקרה הרביעית – הקפיצה התודעתית הגדולה 

צ'קרה זו היא הקפיצה הראשונה מהאישיות לאלוהות והיא נקודת החיבור והמעבר ביניהן.
בצ'קרה הזאת, האהבה האישית של הפרט לפרטים אחרים ולאל, וכן האהבה העל-אישית של האל לפרטים נפגשות.
באופן פרדוקסלי, שתי המציאויות, של אהבת האינסוף האלוהי ושל אהבת האישיות המוגבלת, קיימות בה במקביל, וזהו, למעשה, הפלא הקרוי נשמה. הנשמה איננה איזה "חלק אגו" השייך לאישיות, ועלול להיות דבר שנאחזים בו ונצמדים אליו, אלא ה"אני" הראשוני, שהוא אינו מישהו או משהו, אבל עדיין קיים. מדובר בשורש הנפרדות, שאינו נפרד בעצמו. מחשבת ה"אני" הראשונית, שאינה משויכת עדיין לשום זהות ספציפית, כמו "אני" יפה, או "אני" בנאדם, אלא נשארת כ"אני" טהור, פתוח וחסר מגבלות. זהו הרוכסן, המחבר את התודעה האישית המצומצמת עם המימד העל אישיותי.
זוהי חוויה אישית וקוסמית כאחד, לה ערך רב במדיטציה ובתפילה. מנקודת הלב הזאת, תפילת החסיד "עולה לשמיים" ומנקודת ההתבוננת הזאת, המודט המתקדם קופץ מזהות אישית, הנשלטת על ידי רעיון ה"אני", למתבונן השורשי, לריקות ול"ככות" (SUCHNESS). (הנקודה הזאת קרויה לפעמים מושב התודעה או הלב הרוחני (חריד)).
המחשה למעבר הזה מודגמת בסרטים רבים בינהם "לב אמיץ" וגלדיאטור.

איך צדעו אם אתם גיבורי הלב?

אם צ'קרת הלב היא המסע שלכם, אתם יצור נדיר בעולם הזה. אבל בימינו, אנשים בדרך הזאת רבים יותר. אנחנו חיים בעידן, בו תת המודע הקולקטיבי כולו עומד לעשות קפיצה למצב התודעה הזאת או להיכחד. באופן פרדוקסלי, התהליך הזה מגלה אנוכיות וכיעור אנושי, שלא נראו מעולם קודם. למעשה, בזכות השינוי הרוחני הקולקטיבי, יכול הכיעור הזה להתגלות, בדרכו להתנקות סופית.
אנשים במסע הלב חווים לרוב יותר סבל וקשיים מאשר במסעות קודמים, פשוט כי רק עכשיו יש להם יכולת לתקן טעויות ופגמים רוחניים, שהיו הורסים אותם בעבר. השלב הזה מטעה. לרוב הוא נראה, מנקודת מבט צרה, כמצב של צדיק ורע לו. אבל שלב הסבל הוא סופי, וכשהקרמה הרעה, שנצברה במסעות קודמים, בהם האישיות היתה דחוסה ואנוכית יותר תתכלה, כל היופי והחסד של אנרגיית הלב תוכל להתגלות, ואיש הלב יזכה בגן עדן ובמעין 'עולם הבא' עוד בחייו.
שעורי הלב הם שעורים כמו רק אהבה מביאה אהבה, או הגיבור שבגיבורים הוא זה שהופך אוייב לאוהב. אם זאת לא מדובר בלדקלם קלישאות אלא לחוות באופן עמוק וישיר את האמיתות האלו כחלק מנסיון החיים והבחירות שלנו.
אחד השיעורים הגדולים של הלב היא הסליחה, בצ'קרות הנמוכות יותר אין סליחה, יש אולי שיכחה, הפסקה זמנית של מאבק למטרות התארגנות, או פשרה מסיבות מעשיות אבל שחרור אמיתי של תשוקת נקם גם למי שהתאכזר ופגע בנו קיימת רק בצ'אקרה הזאת, לא כי אנו חלשים או פחדנים, אלא כי שנאה או רצון לנקם, אפילו לאדם אחד, מנתקת אותנו מחוכמת הלב ומאהבה, לאהבה אין מגבלות, ניסיון לצמצם אותה או לכוון אותה רק למי שמתאים פשוט מנתק אותה מאיתנו, וזה נזק גדול יותר ממה שאיזה אויב יכול לגרום לנו, במובן העמוק אנחנו אהבה. אין פגיעה גדולה יותר מלנתק אותנו משורשנו האמיתי.
נזיר הטיבטי נשאל מה היה הדבר המסוכן ביותר בכלא הסיני, הוא ענה משהו בסגנון "פעמיים הייתי בסכנה אמיתית לאבד את החמלה שלי לסינים, כל השאר היה שטויות…"
הוא הבין את השיעור של הסליחה.

צאקרת הלב במיניות וזוגיות

מערכת יחסים בצ'קרת הלב היא מערכת יחסים של עליון ותחתון. לא במובן של נחות ונעלה, או חזק מול חלש, אלא במובן של ענווה וזיהוי הנשגב ממך, ואז חסד, המגיע מהנשגב למה שנמוך ממנו.
במערכת יחסים כזאת יש כבוד, אבל לא מהסוג שדורש שיצדיעו לו או יפתחו לו את הדלת, אלא מהסוג שמבקש שיזהו את הכישרון הייחודי ואת המתנה שלנו ויהיו מוכנים לקבל אותה.
בצ'אקרת הלב מגיעה המיניות לשיאה הגשמי. הזוג הופך לבשר אחד וחווה אחדות, שני גופים, המגלים שבשורשם הם נשמה אחת והוויה אחת, ומתוך זה חווים התרחבות והנמסות אל תוך תודעת האחד.
 

תרגילים לפתיחת צ'אקרת הלב:

הגחל הפנימי – לעורר את הלב ב 4 צעדים

1.דמיינו גחל במרכז החזה. עם כל נשימה
2. ראו כיצד הגחל מתלבה ואורו גדל, עם כל נשיפה
3. ראו איך האור הרוחני הזה מתפשט בחזה.
המשיכו בתרגיל כמה דקות.
4. ברגע מסוים תתרחש התעוררות של אהבה ללא אובייקט ספציפי. היו בחוויה הטהורה הזאת.

*להקשיב ללב – תרגיל NLP לתקשורת עם הלב*

1. דמיינו רמקול ומכוון עוצמת קול במרכז כל אחת מהצ'קרות.
2. סובבו את מכוון העוצמה של צ'קרת הבסיס למקסימום. מה רוצה הצ'קרה הזאת להגיד לכם?
3. השתיקו ועברו לצ'קרה השניה. חזרו על התרגיל, עשו זאת לצ'קרה השלישית. לבסוף ראו רמקול 4. ומכוון עוצמת קול לצ'קרה הרביעית. נשמו אליה עמוק, כמו בתרגיל הגחל. הגדילו עוצמת הווליום למקסימום. מה רוצה הצ'קרה הזאת לומר לכם?
5. האם אתם חיים את חייכם בהתאם ללב? אם לא, כיצד ניתן לסנכרן את חייכם יותר בהתאם ללב הרוחני?
הערות:
*השיר הנהדר של לאונרד כהן I"m your man מייצג אהבה כזאת.
*13 (גימטריה ל"אחד" ו"אהבה") כפול 2 בקבלה הוא גימטריה לשם השם (י. ה. ו. ה), המיצג את התנועה השלמה, אהבת התחתון לעליון והעליון לתחתון, המסומלת על ידי שני המשולשים במגן-דוד
*פוסט מעניין המרחיב על צאקרת הלב:https://www.sivasakti.com/yoga/chakras/anahata-chakra/
תרגולים מעניינים לפתיחת הלב ניתן למצוא באתר קלסיקה בודהיסטית על מדיטציית טונג לן
ובאתר של משה שרון המסביר מנקודת מבט של פנימיות התורה על הסרת ערלת הלב.

רוצה לדעת את הארכיטיפ הדומיננטי שלך ולברר אם אימון במסע הגיבור יכול להביא לחייך פריצת דרך? מלא פרטים ונקבע שיחת ברור ואבחון של 20 ד ללא עלות!

פוסטים נוספים

שיתוף:

גלילה לראש העמוד

הרשמו כאן לקבלת שאלון אבחון ארכיטיפ דומיננטי במתנה

דילוג לתוכן