חנוכה – מחשבה קצת אחרת על חג, על עם שיצר אותו, ועל עם שנוצר ממנו.

***חנוכה בפנימיות התורה***
חנוכה בספרות הקבלית של בעל הסולם מייצג שלב רוחני נפלא, שלב בו למדנו נתינה לשמה מהי, ואנו מאירים את העולם.
זהו שלב התפתחותי מאוד משמעותי, לאחר שעברנו דרך "בניית הרצון העצמי", כלומר אנוכיות וילדותיות, הפיכת הרצון לקבל לרצון להשפיע, אבל עדיין מתוך בסיס אנוכי, כמו קארמה טובה, קיום מצוות, להיות צדיק…
ואז הגענו לשלב בו אנו רוצים להשפיע פשוט כי זה הדבר הנכון, כי חווינו את שורשנו שהוא אחדות ואהבה ואנו רוצים לבטא אותו.
אם ניקח את התפתחות הילד כדוגמה, בהתחלה עד גיל 13 סימלי, עיקר העניין זה גילוי הרצונות, מה אני אוהב, מה אני שונא, ומה שבאמצע, יש רגע שאני מגלה שלתת לאחרים זה אסטרטגיה אפילו טובה יותר מלקחת מאחרים… (הדלי לאמה אומר תיהיו אנוכיים אבל בצורה חכמה)
אבל הרגע בו אני מבין שהנתינה עצמה, לא כדרך לקבל משהו, אלה כהוויה ומהות היא הדבר הנכון, פשוט כי היא הופכת אותי לאלוקי (השוואת צורה) זה שלב שלא כולם מגיעים אליו בגלגול אחד, החג מציין הישג אנושי רוחני גדול, ולכן אולי הוא חג שאינו מהתורה, כי בא מהתעוררות אנושית לא אלוקית, רק מי שהגיע למדרגה הזאת באמת ראוי לחגוג אותו.
נותר אחריו רק שלב אחד בו נלמד לקבל כצורת השפעה. כלומר אפילו כשאנו לוקחים ממשהו משהו זה יהיה סוג של נתינה.
***חנוכה כשלב המערה הגדולה ופגישת הדרקון במסע הגיבור***
חנוכה קורה בתקופת שיא החורף, מה שמסמל שלעיתים הלמידה הזאת, בה אנו מגלים את אורינו השורשי, מתרחשת בנקודת שפל, מה שקרוי במסע הגיבור המערה הגדולה, השעה האפלה של הנשמה, בה כל האורות המזויפים/תומכים/חיצוניים נכבים.
רק אז ניתן לזהות את אורה השורשי של הנשמה, דווקא בתוך השאול האור הזה שאיש לא יכול לקחת נחשף, משם מתחילה העליה האמיתית והגאולה.
האור הזה הוא האהבה שלא תלויה בדבר, תחושת האחד, הוא מתגלה דווקא בחושך, בסביבה שבה כולם אנוכיים, במצבי מצוקה, במשבר רגשי.(במקום בו אין אנשים השתדל אתה להיות איש)
ובאמת בחנוכה בעיבו של משבר גדול נעשה נס, ארוע שמיוצג כשמן שדלק 8 ימים, שמונה מסמל עליה מעל הטבע, ואכן לעיתים דווקא במצב מועקה קשה קוראת קפיצה רוחנית קוונטית (לעיתים קרויה נס).
***הסיפור ההיסטורי – האם להיסטוריה זיכרון סלקטיבי?***
עם זאת הסיפור ההיסטורי מספר על מלחמה פיזית ורעיונית בין עם קטן, נבדל ודתי מול האימפריה היוונית, והמלחמה גשמית ופיזית בה עם ישראל ניצח והוכיח את עליונותו.
למעשה הסיפור נשמע נפלא, היוונים השתלטו על ירושלים טימאו את השמנים ואז נמצא כד קטן ממנו הצליחה מנורת בית המקדש לבעור 8 ימים, זמן שהיה דרוש להביא שמן נוסף מהצפון.
בנוסף הסיפור ההיסטורי מספר על מרידה מבריקה, מהמוצלחות בהיסטוריה, של משפחת כוהנים, שהביאה לממלכה עצמאית כ 200 שנה.
עד כאן הסיפור הידוע, אבל יש כמה עובדות שקצת שכחנו והם משמעותיות.
*** בניית קסדת המציאות המדומה היהודית***
למעשה החג הזה לקח חלק בבניית משפך המציאות היהודי הפוסט טראומטי, מעין קסדת מציאות מדומה שאם תלבש אותה העולם הלא יהודי יראה לך טמא, רדוד ומרושע, עם ישראל טהור וצדיק, ובמיוחד קורבן במרדף פרנואידי וחסר סיבה של הגויים אחריו.
***אהבה אוניברסלית לעומת אהבה של אוהד כדורגל***
דבר שאולי יגרום לך להידבק באחיך היהודים ולאהוב אותם אבל מתוך אהבה של אוהד כדורגל שנמדד באהבתו לקבוצתו ככל שהוא שונא קבוצות אחרות. אהבה שבאה מהזדהות צרה עם קבוצה אחת ובניה של אגו קולקטיבי נרקיסיסטי ופצוע.
אגו שמאדיר כל מי ששייך לקבוצתנו ומשפיל כל מי שלא, מעצם היותו ב"קבוצה אחרת".
אגו שמבטל ומכחיש כל חמלה, טוב או רוחניות אותנטית במי שאינו יהודי.
בארון הספרים היהודי קימים טקסטים הטוענים שהגוי בצורתו הרוחנית הוא בעל זנב, ובזמן הגאולה יחזור להראות כמו בעל חיים, ומודל שהתפתח בתקופת הכוזרי, שרק ליהודים יש נשמה, גויים אחרי מותם פשוט חוזרים לאפר.
הרעיון הזה שוכלל בתקופת בעל התניא (המאה ה17 זלמן שנאור מלאדי מייסד חב"ד) הטוען שהגוי שייך כולו לחלק הטמא בקליפת נוגה, אם תראה אותו עושה מעשה טוב ואפילו מציל חיי יהודי זה רק מתוך אנוכיות בעוד שיהודי אפילו הוא פושע גדול, בסך הכול נשמתו הטהורה עוד לא התגלתה.
יהדות שמצווה בה לירוק ליד כנסיות, ושאסור ללמוד בה תורה בכריסמס כי זה מעצים את ישו/ישוע (ראשי תיבות ימח שמו וזכרו)
***היכן זה התחיל – דמות האל כנוגש עבדים או אבא נרקסיסטי***
מעניין לראות את יחסו של עם ישראל לאלוהים כמערכת יחסים בן ילד לאב נרקסיסטי נוקשה. (לעיתים כאדון לעבד)
תחושת האשמה והלא מספיק טוב, נמצאת מההתחלה בסיפורי הבריאה, חטא גן העדן, אות קין, מגדל בבל, המבול, מכירת יוסף, עגל הזהב…
האב הקשוח גורם לילד לחיות תחת מערכת חוקים בלתי אפשריים ולעיתים בלתי הגיוניים (613 מצוות ואלפי הלכות) מערכת הגורמת לילד לחיות באשמה וריצוי תמידי.
הילד מפוחד מאביו הזועם וכמובן שיש תהליך הזדהות עם המקרבן, בו הוא מאשים את עצמו על כל העונשים שמקבל, הוא מזדהה לגמרי עם האל, שונא את אויביו (ממתי לאל יש אויבים) ועושה רצונו לרצון האל הזה (ממתי לאל יש רצונות), בדומה לילד שמנסה לרצות אב באופן טוטלי כדי לעולם לא להיות בקונפליקט ולהסתכן בהשמדה, אל מואנש ביותר (אדוני איש מלחמה), ומסוכן, אל שאתה רוצה להיות בצד שלו, אל קנאי עם חרדת נטישה המאויים מאלים אחרים למרות שבמובן אחר שולל את קיומם.
בדומה לילד במערכת יחסים מנצלת, נוצרת פנטזיית גאולה, אמונה שאם ירצה את האב מספיק ויוכיח נאמנותו, חרדת הנטישה המובילה לדיכוי תפסק ותיווצר מערכת יחסים בריאה (של בן אהוב וחא של עבד), מטיבה ואוהבת.
לאל היהודי המצוייר במקרא חרדת נטישה תמידית, שיר השירים הוא כולו סיפור מטפורי על אהבה, קנאה ענישה וגירוש (בתיקווה לפגישה מחודשת בעתיד).
***האל שלי יותר חזק וגדול מהאל שלך***
בתקופת בית ראשון ותחילת בית שני עדיין היתה גישה בה לאלים השונים יש כוח, רק שאלוהים הוא החזק והשולט (מי כמוך באלים השם).
גדולת האל של עם מסויים נמדדת בעוצמתו הצבאית, האל היהודי אמור להיות הנעלה ביותר, ולכן לא יתכן שעם ישראל יכבש או יוגלה.
נבוכדנצר בכובשו את ירושלים הרס את הדימוי הזה של אל עליון השייך ליהודים ולכן הם מוגנים.
התיאולוגיה השתנתה לאל יחיד (כל אלוהי העמים אלילים) , שלמרות היותו אוניברסלי הוא בחר ומעדיף את עם ישראל ולכן חייבת להיות לנו עליונות צבאית ומדינית. (מהלך הגיוני מבחינת האגו, כשלכל עם יש את אל-פטרון שלו, הגיוני שאל זה יגן על העם שלו, מדוע שאל אוניברסלי ישמור דווקא על עם אחד ולא אחרים הרי כולם בניו? תשובה, הוא בחר בעם אחד כ"בן" הנבחר)
גם הדימוי הזה נהרס בכיבוש היווני ואחריו הרומאי בו עמים אליליים לחלוטין מוכיחים כעליונים.
זה יצר תסיסה נוראית שהובילה למלחמת החשמונאים ושתי מרידות גדולות ברומאים (המרד הגדול ובר כוכבא)
זאת בתקופה שבמובנים רבים היתה טובה כלכלית, והקנתה חופש דתי מלא.
הקיסרים הרומאים הנחשבים למרושעים נחשבים היסטורית למיטיבים ביותר, זה לא היו הם, זה היה עם ישראל. עם ישראל, הילד המעריץ של אבא נרקסיסטי לא יכול היה לחיות עם הרעיון שילדים אחרים מקבלים אהבה או מעורכים, או שיש הורים אחרים מוצלחים מאביו.
מלחמת החשמונאים היתה בעיקר מלחמה בהלניזם , וניצחונה (הסימלי) של הבדלנות והגאווה הדתית, היוונים לא הרסו כדי שמן, הם נחשבו בעיני רבני התקופה כל כך טמאים שדי שנגעו בכד, והוא לא יהיה ניתן לשימוש.
***חג כפיצוי על השפלה***
החג הוא כמו פיצוי, פרוש מחדש של תקופה בה הוכח סופית שעם ישראל אינו מסוגל לעמוד מול האימפריות הגדולות, הניסיון לעשות זאת היה עקר וגרם לשואה בסדר גודל עצום.(חיסול הישוב על ידי טיטוס)
הגאווה היהודית החולנית, וחוסר המוכנות להשלים עם נחיתות מול הגויים האפסים המשוקצים, דרבנה את רבי עקיבא, הנזכר היסטורית באופן מעוות כאיש שלום, לדחוף את בר כוכבא למרידה בלתי אפשרית שהביאה לחורבן בית שני וגלות. (מרידה שניה ב 70 שנה, שהכריחה את הרומאים שבכללי היו כובשים נוחים מאוד לפעולות קיצוניות)
ניתן לראות שכל חגי ישראל, פסח, פורים וחנוכה הם תמיד נגד מישהו, ניצחון על משהו… וזה עומד בניגוד נורא לצורת ההסתכלות הפנימית, בה כל המטרה היא לראות את האחדות והאהבה לכל הברואים.
***הפוסט טראומה היהודי***
עם ישראל עבר חוויות פוסט טראומטיות, היוונים שפרצו לבית המקדש, גילו שם בקודש הקודשים כרובים, פסלי מלאכים המזדווגים באהבה, הם גילו שעם ישראל המטיף נגד פסלים וריבוי אלילים מציב במקום הקדוש לו ביותר פסלים ועוד בזיווג.
היהודים של סוף בית ראשון ובית שני היו מאוד שמרנים מבחינה מינית, מה שאי אפשר לומר על העיברים של תקופת שלמה המלך ועד אמצע בית ראשון כשממלכת יהודה הנפרדת והשמרנית היתה רק בהתהוות.
היוונים דאגו לספר לעולם על "צביעותו" של העם "הנבחר". והוכחו לעולם שעם ישראל נחות בחוכמה, בכוח ומשוייך לאל חלש וזה כאב! מאוד כאב.
השילוב של אגו ענק והשפלות חוזרות ונשנות יצרו גישה העושה דמוניזציה לכל גוי, ובוז תהומי לכל מה שמגיע מהם.(ועד שלילה מוחלטת של היותם בני אדם*).
בדומה לאשה שאביה התריד אותה מינית, החושבת שכל הגברים רעים, ואז תמיד מושכת גברים רעים המוכיחים זאת, עם ישראל הוכיח לעצמו זאת שוב ושוב.
מערכת היחסים הראשונית שלו, והגדרת האהבה שלו היתה מקולקלת, אל זועם, שעוזר במצבי משבר, אבל מעניש בחומרה ותובע ציות תמידי לאינסוף חוקים , אל הדורש תחושת אפסיות מולו ואשמה תמידית, אל שמספר שכל מה שקיים חוץ ממה שהוא מביא דרך הצינור היהודי הוא רע וטמא, ושעל בנו להישאר תמיד רק איתו ולהסתפק רק בו, לא עזרו במיגנוט מערכות יחסים בריאות בחוץ.
כמובן שדמות האל הזאת היתה ברובה דמותם של מעמד הסופרים, אליטה שחתרה להחליף את מעמד הכוהנים ככוח הדומיננטי והצליחה כשבית המקדש נחרב.(בית המקדש והקרבת קורבנות היו הבסיס לכוחם של הכוהנים, היו מספר הזדמניות לבנות את בית המקדש בתקופה שלאחר החורבן וסורבו מצד מנהגי היהודים, בדיוק כדי למנוע מאליטת הכוהנים את אוחם בחזרה)
אליטה שהבינה שחיים באשמה תמידית נותנים כוח לאלו שלהם זכות מחילה בחסות האל, האליטה הזאת נקראת חז"ל ומעמד הרבנים.היום, אלו ששולטים באלפי החוקים וההלכות ואם אתה רוצה להגיע לאל זה דרכם.
הם לקחו את האל מהטבע (המדבר מדבר, שם האל היה מתגלה לפני שעבר לספרים) ובית המקדש והעבירו אותו לספרים וחוקים.
דויד המשורר הפראי כתב "לב טהור, ברא לי אלוהים", על פי אוהד אזרחי ניתן להבין זאת כבקשה ללב הטהור שלנו שיברא דמות אלוהים טהורה, במקום זאת שהושחתה על ידי פוליטיקה ולבבות פחות טהורים.
***האם לא הזמן לניצחון שכולם שותפים בו***
ואני שואל… האם לא הגיע הזמן לריפוי הטראומה הזאת? לחנוכה שאינו מבוסס על איך ניצחנו גויים, ואהבה של קבוצת כדורגל שרק תורמת לפירוד בעולם, אלה לאהבה שרואה את היופי באחר, מתוך הוקרה שלכל אחד התפקיד והייחוד שלו.
מתוך תפיסה שאינה נצחנית וטוענת שרק אנו סוגדים למלך מלכי המלכים וכל השאר להבל ולריק והם כאפר דק, ומכחישה שהם בחלקם גם מחפשי אמת, אנשי רוח, גדולי אמונה, יותר מרבים אצלינו.
האם לא הגיע הזמן לפגוש את הכאב הפוסט דורי הזה, לחוות, לשחרר וליצור פרוש חדש.
צורות התפיסה הישנות שרתו כל מיני אינטרסים הישרדותיים, אולי הגיע הזמן לחנוכה מסוג חדש.
יתכן שמה שמעכב את הגאולה האמיתית, זאת שבה יגור זאב עם כבש, שנכתת חרבות לאתים או עטים דיגטליות (של טאבלטים) וכו זה בדיוק ההשתחררות מהאהבה הזאת של אוהדי כדורגל, הבנה שכל האנושות באותה קבוצה, ועם ישראל אור לגויים יהיה הראשון שיעשה את הקפיצה הזאת.

הצתרפו לקבוצת הווטסאפ לקבלת עידכונים ואת המיני קורס החינמי על אימון טראנספרסונלי

פוסטים נוספים

שיתוף:

גלילה לראש העמוד

רוצה להיות מטפל-על המשלב רוחניות עם כלים פסיכולוגיים מבוססים?

קורס טיפול טראנספרסונלי בדרך מסע הגיבור נפתח בקרוב

הצתרפו לקבוצת הווטסאפ לקבלת עידכונים ואת המיני קורס החינמי על אימון טראנספרסונלי

דילוג לתוכן