כמה גדול ה"אגו" הרוחני שלך?  7 טעויות שכל מתרגל רוחני חייב להכיר ולהימנע מהם!

אגו רוחני - המדריך המלא לזיהוי התופעה, ודרכי התמודדות איתה. אחד העקרונות בקואצ'ינג רוחני על פי מסע הגיבור היא לזהות את "מלכודות" האגו, המאמר מציג פרוט מלא של התופעה, סימפטומים ודרכי ריפוי. לחץ לקריאה.

שאלה: האם אדם שקיבל ידע רוחני הוא בהכרח רוחני יותר?

תשובה: תלוי מי למד? "אגו" שלמד זאת או "מהות".

מהות שלמדה תורה רוחנית יוצרת אדם יותר רוחני, "אגו" שלמד תורה רוחנית יוצר אדם עם אגו יותר "חכם", יותר מתוחכם ויותר קשה לביקוע.

סיפור

הוא נסע לאמזונס, הוא השתתף ב"דיטה" אינטנסיבית עם שמאן פרואני בג'ונגל בו לקחו חומרים משני תודעה. הוא חווה יופי שלא מהעולם הזה, תובנות אינסופיות ועונג כמעט בלתי נתפס, עכשיו חזר ללימה, והגיע הזמן להתקשר הביתה, לבת הזוג. הוא רצה לספר לה איזה מדהים היה המסע, שהוא אדם חדש, אחר מתוקן,  מהצד השני קול קשה, חסר רגש, לפני שניכנס לג'ונגל הוא סיפר לה שיש לו חברה פוליאמורית חדשה, בהודעת טקסט, לא היתה קליטה ביער, והוא רצה להיכנס ליער נקי.

הוא: למה את כזאת קרה?

היא: זה לא היה פייר שהשארת אותי ככה, עם כל המחשבות והריק כשאתה נעלם

הוא נמלא בזעם, תמיד היא יודעת להוריד לו את התדר, היא מקנאת

‏הוא: ממי, הגיע הזמן שתלמדי להכיל אותי ולקבל אותי כמו שאני, זאת אהבה, את נפגעת לא בגללי אלא בגלל הקארמה שלך, פשוט לא נפתחו לך העיניים אז את מדברת רכושנות וקנאה, אם את רואה פה בגידה אז זה שיקוף שלך, תחשבי איפה את בוגדת, וכל המקרים שלא התחשבת בי!

הטלפון ניתק, הוא לא הבין למה, בסך הכל אמר

לה דברי חוכמה, היא הצליחה להוריד לו את ה"סטייט" זה כל מה שעשתה, היא לא ברמה שלו חשב, אולי כדי להיפרד.

סוף

האם אדם מואר יודע שהוא מואר?

התשובה: כמו בפוליטיקה… כן…ולא.

אדם רוחני באמת לא  מנסה להיות "כוכב רוחני", רוחניות אמיתית עושה אותך מודע לפגמים שלך ומודע לאפסותך מול האלוהות והשלמות. לכן אדם שחושב שהוא מאוד רוחני נמצא לרוב ב"אגו טריפ", מה שאומר שהוא קצת "פחות" רוחני ממי שיותר מחובר לקרקע ופוגש את הקושי והאמת בלי הצגות.

סימפטומים ל"אגו" רוחני

אדם בעל "אגו" רוחני עלול להיות יותר "מלא בעצמו", מנותק ממשוב, נרקיסיסטי ואקסצנטרי.

לעיתים אדם כזה יבטל עצמו באופן מוגזם, יעשה דברים קיצוניים כמו צומות ארוכים ויתנהג ב"ענווה" מוגזמת ולא טבעית. זה בדיוק הצד השני של ה"אגו"  הרעב שצועק, "אני מיוחד" תסתכלו עלי.

אולי הוא יחשוב שהוא גילה את האור, ויחשוב שעכשיו תפקידו להציל את העולם, וינסה לדחוף בלי  רגישות את מה שעובד בשבילו לאחרים בכוח, אולי הוא יהיה חיובי מידי, מחבק מידי, וכל מילה שלא מנוסחת באופן "נקי" תפריעה לו.

אולי הוא יאמץ סגנון לבוש, דיבור והתנהגות שמחקה איזה מורה או דמות כריזמטית, בלי בהכרח להיות ב"השגה" של האישיות הזאת, ואולי הוא יפתח סנוביזם רוחני כלפי "אנשי המטריצה" או ה"ישנים".

אנשים מוארים כמובן יודעים שהם מוארים, אבל להיות מואר משמעותו להיות "מזוכך" או "ריק" מחשיבות עצמית ככה שלאלוהים יש מקום להיכנס אליך.*

האם הרוחניות "החדשה" היא "עיוות" של רוחניות מסורתית או התאמה שלה?

בשנות השישים כשמסורות רוחניות מהמזרח הגיעו למערב, היתה המון תקווה שיווצר שינוי אמיתי בתודעה הכללית. דור הפרחים קיבל בחיבוק חם גורואים ומורים רוחניים. הדבר הביא חשיפה לצד המיסטי של כל הדתות. עם זאת הרבה מהתורות הרוחניות הנשגבות שהגיעו עברו "התאמה" למערב, התאמה שלעיתים עוותה אותם לחלוטין. כך נוצר בודהיזם "יאפי", קבלה ל"עם", יוגה של "מכוני כושר" ותרבות ניו אייג שיצרה קוקטלים משונים של בודהיזם, קבלה, פסיכדליים, רוק וטראנס, יוגה, תיאוריות קונספירציה ואקטיביזם חברתי.

נדמה היה שאם הפיכת הרוחניות לדבר נגיש היא גם הפכה למוצר צריכה מהיר, שטחי, נוצץ ומלא יומרה.

ללא סמכות או "מבוגר" אחראי, נעשו המון שגיאות ועיוותים של השיטות  הרוחניות, וטעיות רוחניות הפכו להיות הדבר המקובל ואפילו הדבר הנערץ והמיוחל.

הפילוסוף קן וילבר טוען שידע רוחני תמיד יתפרש ויובן מנקודת בשלותו הרוחנית ומידת האנוכיות של מי שלומד אותו.

כשמשהו שנועד ליחידי סגולה נחשף לציבור הכללי, ברור שרבים יבינו תורות אלו בהתאם למקומם האישי ופחות בהתאם לכוונת המכוון.

לפעמים דווקא הפחות בשלים רוחנית יהיו יותר בשלים בשיווק, הבנתם של תורות רוחניות יקרצו לאנשים לא בשלים, המהווים את הרוב, כתוצאה מכך, במקום שתורות רוחניות ידחפו אנשים קדימה בהתפתחות הם גורמים להם להרגיש שהם כבר הגיעו לפסיגה, שמפלצות ה"אגו" וה"בורות" הם חיות מחמד מקסימות. ולמעשה הם לא צריכים לעשות עבודה רוחנית כלל.

סוג רעיונות כזה "בא טוב" להרבה אנשים והם הופכים להיות הקו הרוחני הפופולרי, המרכזי והסטנדרטי.

אני לא טוען שהתאמות ושינויים אינם נחוצים כדי להנגיש חוכמה רוחנית. הניו-אייג גילה ואפשר דברים נפלאים.

אבל תרבות האינסטנט" שמהותה פריצת גבולות, ריגוש מידי ו"גוד טיים" ללא מאמץ  יצרו תופעות קשות ומלכודות שעלולות להטעות מחפש רוחני כנה.

מה השיטה הטובה ביותר להסתיר את האמת?

ידע אמיתי אינו בא ב"בחינם", פעם היית צריך לנדוד רחוק ולעבור מבחנים וקשיים בשבילו, בעידן "האינפורמציה" החוקים השתנו, הדרך הכי טובה להסתיר עץ נפלא היום היא להקיף אותו ביער של עצי פלסטיק. יוגה שאינה סגידה לגוף, טנטרה שחורגת משחרור חסימות מיניות והגדלת העונג, ומדיטציה שלא באה לעזור לך להירגע ולהצליח בעסקים הפכו למצרך נדיר.

כל ההבנה הרגילה של המילים האלו התעוותה לחלוטין ויצרה בקרב הציבור הרחב תפיסה שגויה לחלוטין של המשמעות המקורית של הדברים האלו.

לכן החלטתי כשרות לציבור (ולעצמי ) להציג כאן מספר מוקשים רוחניים נפוצים (מדי) וכיצד להימנע מהםת

7 הטעויות הרוחניות המעצבנות ביותר ומה לעשות בקשר אליהם

1. תסמונת החומרנות הרוחנית – האם ההצלחה הרוחניות שלך נמדדת ב"הערכה" חברתית*?

האם אני חושב שאני יותר טוב, מואר או רוחני מאחרים על סמך זה שעשיתי יותר סדנאות ויפסנה, קורסי מיניות מודעת, טיולים לאשרמים בהודו, או תנוחות יוגה קשות יותר?

האם אני חושב שמשהו הוא יותר רוחני כי הוא לובש לבן, מדבר לאט ושותק הרבה? יש לו ראסטות, סארי, כיפה או שרשרת תפילה? אם הוא יודע לצטט כל מיני מורים וטקסטים? כי הוא נראה כמו "כוכב" ממלא סדנאות ומצליח שיווקית?

לעיתים מראה "רוחני", עושר בחוויות רוחניות וידע מרשים מראים על משהו פנימי ולעיתים לא!

לעיתים מדובר בפיצוי של האגו על ה"הדבר ההפוך", כלומר חומרות, נרקיסיזם ואגו רעב לליטופים. לעיתים כל ה"רוח" רק יוצרת אגו מתוחכם, ערמומי ומניפולטיבי יותר. או במילים אחרות  מרחיקות מהאמת הרוחנית.

אם אתה מוכן ללמוד רק ממישהו מפורסם או "בעל אישורים חברתיים" כנראה שאתה עדיו חיי בעולם של "אומדנים" חברתיים, ושיפוטים חיצוניים, ועוד לא למדת להקשיב לקול הפנימי. עצה קטנה מי שמחפש להתחמם באור רוחני ולא להשוויץ, לרוב יעדיף להיות קרוב למדורה קטנה מאשר רחוק ממדורה גדולה.

  1. תסמונת העב"ם הרוחני, האם התרגול "מנתק" אותך מהחיים?

האם אחרי תרגול רוחני אתה רוצה להיות באי-בודד, כל דבר קטן מעצבן או מוריד אותך ואתה מרגיש ש"העולם" לא מבין אותך? אולי התרגול שלך אינו שלם.

למרות שהתרגול רוחני אמור להביא אותך ל"מצבי שיא", הוא גם צריך גם לאפשר לך להכיל יותר, לפתוח את הלב, ולהיות מאוזן יותר.

אם התרגול הופך אותך לנוורוטי, סגור או "אוטיסט" כנראה שהוא אינו שלם או חסר אינטגרציה. לעיתים זהו רק טריק שהאגו יוצר כדי להרגיש שונה ומיוחד, בדיוק כמו המתבגרים שלובשים בגדים שחורים ומגלחים חצי ראש כדי להראות מיוחדים (כמו כולם).

תרגול רוחני עלול להפוך לעוד נוצה אקזוטית שהאגו יכול להתהדר בה, רוחניות כזאת היא בסך הכל אגו שהתחפש לרוחני, לא יותר ולא פחות.

  1. תסמונת הנרקיסיסט המואר – האם התרגול הופך אותך ליותר מרוכז בעצמך?

רוב התורות הרוחניות המסורתיות מדברות על "ביטול עצמי", מוסריות,"שרות", ו"הקרבה".

במערב הערכים האלו קיבלו פוקוס של "אהבה עצמית" , מושג שלעיתים התעוות והפך ל"עריצות הרגש", "פולחן היצרים", ו"הקשבה רק לעצמי". אהבה עצמית  אמיתית אמורה להוביל לאהבה לזולת, שירות וראיית האחר.

אם אהבה עצמית מפורשת כצורך לשים את עצמך במקום הראשון תמיד, עיוורון  לצרכי הסביבה, ורדיפה מתמדת אחרי "כיף", אתה פשוט לא מבין על מה מדובר.

חשוב להבין שאהבה עצמית היא הדבר ההפוך לנרקיסיזם. אדם שאינו מסוגל לאהוב ולקבל את עצמו משתעבד לניסיון לקבל בכל מחיר "תחושת ערך" או "אהבה" מאחרים ועל חשבונם, אם מישהו באמת לומד לאהוב את עצמו, הוא לא זקוק שכל הסביבה תשרת אותו, הוא גמיש ביכולתו לתת לאחר בלי לפחד או ליכנס לדרמת קורבנות או אשמה. (הרחבתי על כך במאמר "האם אתה מלך דרמה")

הרצון התמידי ל"הקשיב לעצמך", לרוץ מפרח לפרח כדי לא להפסיד משהו ולהיות עסוק ברדיפת ריגושים אינה אהבה עצמית, היא בריחה מלהיות נוכח עם עצמך,  בריחה כזאת לא מאפשרת אינטימיות עם האחר והיא ההפך מאהבה עצמית!

  1. תסמונת כוכב הפופ ה"מואר" – האם אני פוגש את האמת או מסתיר אותה?

תרבות הניו-אייג מייצרת גיבורים רוחניים בסגנון ה"חלום האמריקאי". הגיבורים האלו נראים גדולים מהחיים, יפים, תמיד מאושרים, אופנתיים ומצתלמים נהדר באינסטגרם. לרוב מדובר במכונה שיווקות משומנת שמוכרת אשליות ולא ברוחניות אותנטית.

אחד הסימנים  שאתה מחקה דרך כזאת היא האם אתה מעז לפגוש את האזורים הכואבים, האפלים, והמשפילים אצלך ואצל אחרים. האם אתה מוכן לראות את החולשות, הטעויות והפחד, ואתה עובד מולם מתוך ענווה ושבירה יומיומית?

אם לא, סביר שאתה נמצא באיזה "לה לה לנד" רוחני סינטטי. אם אתה לא מוכן מתוך ענווה לראות את הכאב והחולשה אצלך ואצל האחר כנראה שפספת משהו.

  1. תסמונת החכם שלא לומד – האם אתה משתמש במונחים רוחניים כדי להעמיק או כדי לברוח מהשיעור?

העולם הרוחני-פסיכולוגי החדש פתח אותנו לעולם של רעיונות מדהימים, ריקות, קארמה, השלכה, תיקון, שיקוף, מראות, צל, הכלה, צ'אקרות… וכו

כל המושגים האלו נפלאים כשהם משרתים את הלב ואת ה"אני הגבוה". אבל בשרות האגו הם ממש "פשע".

כל תורה רוחנית והמושגיה היא סוג של "תרופה" לאנוכיות, לנפרדות ול"אגו".

ניכוס של ה"שפה" הרוחנית כדי להראות עליונות (כלומר האחר נחות ולכן הפידבק שלו חסר ערך) או להימנע מלפגוש את פצעים שלך מראה שה"אגו" פיתח עמידות לאנטיביוטיקה" ועכשיו נוצרה מוטציית אגו חזקה יותר, מוטציה שלא בהכרח קיימת לה תרופה על המדפים.

אם אתם תופסים את עצמכם עושים זאת, לא משנה כמה מתקדם התרגול שלכם, כמה אתם ידענים, חכמים, מטפלים ידועים, מנחים מבוקשים… הגיע הזמן לחזור לפשטות, אולי לשרת באיזה סדנה של מישהו אחר, לעזור לזקן בודד, או לחזור לקשר הבסיסי שלכם עם הגוף.

  1. תסמונת החיקוי ל"דמות הנערצת" – האם אתה מנסה להיות כמו מישהו "מואר" במקום לחשוף את המהות האותנטית שלך?

כשאני פוגש אנשים שחוזרים ממפגש עם דמות כריזמטית דוגמת אנתוני רובינס, פרם בבא או הרב אריק נווה, אני רואה אנשים שמנסים לחקות את המראה, ההתנהגות וה"סטייל" של המורה במקום להגיע ל"השגה" שלו.

יש לחיקוי כזה ערך כשרוצים ליצור "ראפור" (כימיה) עם משהו, והדבר נעשה באופן מודע ומוגבל, אבל כשזה הופך לתבנית התנהגות מרכזית מדובר במלכודת.

הסיבה שמורה מסוים מדבר לאט, מהר, עושה שתיקות ארוכות או מדבר בהתלהבות, נמוך, גבוה, לובש צבעוני או מונוכרומטי קשורה בהרבה גורמים, המזל האסטרולוגי, סוג הקהל שלו, הטראומות, המטען הגנטי, המסורת והתרבות שבא ממנה והקארמה הספציפית שהביאה אותו להיות מי שהוא.

חיקוי התכונות האלו לא תביא אותך קרוב לההארה, להפיך, היא תגרום לך להבין את המורה שלך בצורה שטחית ולחפש את ה"כוח" והטריקים שלו, במקום לעזור לו לעזור לך לגלות את מהותך העמוקה ביותר.

מורה אימתי הוא כזה, לא כי הוא מכיר יותר טריקים, ו"שטיקים" ממך, כל אלו הם בסך הכול "אגו" שמחכה "אגו". מורה אמיתי חשף אמת פנימית, אוניברסלית, ועל-אישיותית, הוא חשף את היהלום הנדיר, החד פעמי, והייחודי שהו. ניסיון להיות כמוהו רק יפריע לך לחשוף את היהלום הנדיר, החד פעמי וייחודי שאתה. וזה ממש לא כוונתו!

  1. תסמונת השלכת ה"אני" המופלא על אחר – האם אתה מרגיש שאתה כלום אבל הדרך או המורה שלך "הכי טובים"?

לעיתים האגו שלנו משחק משחק ערמומי, הוא מציג אותנו כענווים, רק שהדרך שלנו, או המורה שלנו הם ה"כי טובים בעולם".

יש דתות שממש הפכו את הטעות הזאת לבסיס שלהם. הרב זלמן שלומי הגדיר זאת כ"נצחנות"(Triumphism), כלומר, רק הדרך שלי או המורה שלי מוביל לאמת וכל מי שהולך בדרך אחרת טועה.

יחסה של היהדות הרגילה ל"רוחניות הגויים", יחסם של חסידים "שוטים" לזרמים אחרים ויחסם של דתות פונדמנטליסטיות לכל מי ששונה מהם הוא ביטוי קיצוני של ה"אגו הרוחני" הזה.

אמונה שהדרך שלך והמורה שלך הם נפלאים הם דבר נחוץ וחשוב כדי להתמיד ולאפשר ל"תרופה" לעבוד. אבל ברגע שאינך מסוגל לראות שיש דרכים רבות לראש ההר, שגם מורים אחרים ודרכים אחרות יכולות לעבוד אז יש לך בעיה.

לרוב האגו שלך המחפש להיות ייחודי ומופלא כדי למלא חסך נרקיסיסטי, רק שאינך מסוגל להאמין שאתה "כזה" אז הוא מקבל את תחושת "הנפלאות" מלשייך אותך ל"עם נבחר", "מורה ייחודי" או "דרך נבחרת" שמייחדת אותך מהשאר.

זהו טריק ערמומי ומסוכן, אתה למעשה נותן את כל הכוח והערך שלך למשהו חיצוני, אם יום אחד המורה יזייף או תגלה פגמים בדרך, כל זהותך וערכך העצמי יתנפצו. יתכן ולא תבטח יותר בדרך או במורה וזה יהיה חבל מאוד.

הצורך במורה, הצורך בפידבק אמין

החסיד הנודע רבי זושה אמר "כל הדרכים בחזקת סכנה".

הוא התכוון לכך שדרך רוחנית היא כיוונון עדין שדורש פידבק תמידי, אם תלך בכיוון מתירני מודרני אתה עלול ליפול לשטחיות והדוניזם, אם תלך בכיוון מסורתי נוקשה אתה עלול ליפול להדחקה, שיפוטיות וגאווה.

חשוב להבין שה"אגו" שלנו מאוד ערמומי ונוכל להיות בטוחים שאנו בדרך טובה רק כשנפתח המון בשלות, כנות, והכרות עמוקה עם הצל שלנו. עד אז כדי שנמצא משהו כזה בחוץ שיוכל לעזור לנו!

מה מאפיין מורה טוב?

כולנו צרכים מורה, מורה לא חייב ללבוש בגדים כתומים, לבנים או שחורים, סארי או שטרימל, הוא לא צריך שיער ארוך, קרחת או פה מלא מילים חכמות.

הוא צריך בעיקר להיות איש אמת, שהולך מתוך כנות בדרך רוחנית בעצמו,משהו שיגיד לכם את האמת בפרצוף, ויראה אותכם ממקום של בגרות, משהו שיודע לשים מראות, פשוט ואינו משחק במשחקי אגו בעצמו. אם פגשתם משהו כזה איחזו בו בשתי ידיים.

אם אין לכם מורה כזה, חפשו לפחות "חבר נפש" עליו אפשר לסמוך ולחלוק איתו את הספקות והחולשות העמוקים ביותר. אם אתם חושבים שמורה "רק יקח ממכם את הכוח, שאתם לא זקוקים למורה, או שאין אף אחד שיודע יותר ממשהו אחר… אז כדי לקרוא שוב את החלק על תסמונות האגו הרוחני.

בכל מקרה כל מורה הוא רק שיקוף והשלכה של ה"חכם" הפנימי שלכם. אם אתם לא רואים שיקופים שלו בחוץ אז כנראה שהוא מאוד חסום בפנים. אם "החכם הפנימי" התעורר אפילו הכלב של השכן יכול להעניק לכם שעור חיים משמעותי.

על פי אימון לחיים בשיטת במסע הגיבור אנו עוברים דרך 42 שעורי נשמה, לכל שעור יש 12 שלבים, יתכן ועברת 41 שעורים ואתה "רגע" לפני מההארה בעוד שמשהו אחר רק סיים את שיעורו הראשון, והוא תינוק רוחני, עדין יתכן שהשיעור שעבר הוא בדיוק השיעור איתו אתה מתמודד. יתכן ודווקא הוא יהיה המורה הטוב ביותר בשבילך.  כך שמילות הקוד הם…ענווה, ענווה ענווה! הקשבה הקשבה הקשבה!

וכאן אסיים ואומר שאגו רוחני הוא סימפטום של התפתחות רוחנית. אגו כזה יכול להתפתח רק מ"לרכוב" על גדילה אמיתית, בדומה לצמח טפיל שגדל כשהעץ ממנו הוא ניזון גדל, האגו הזה הוא חלק מהדרך וחלק מהשיעור. לכן אין טעם להלקות עצמינו אלא פשוט להיות מודעים לתופעה ולהשתמש ב"תרופות" שעוזרות מולה.

בהצלחה לכולנו!!!

הערות

‐———,

*בהקשר לסיפור על הרבי מקוצ'ק ששאל היכן נמצא אלוהים, והתשובה היתה בכל מקום שתתן לו להיכנס אליו.

*סיפרו פורץ הדרך של צ'וגיאם טרומפה, "לחתוך דרך חומרנות רוחנית" היה "האבחון הראשוני" של התסמונת הזאת במערב. מומלץ מאוד לקריאה

לינק לתמונות: https://www.actualized.org/forum/topic/1982-enlightenment-jokes-here/?page=3

http://projectavalon.net/forum4/showthread.php?60300-Spiritual-Jokes

הצתרפו לקבוצת הווטסאפ לקבלת עידכונים ואת המיני קורס החינמי על אימון טראנספרסונלי

פוסטים נוספים

שיתוף:

גלילה לראש העמוד

רוצה להיות מטפל-על המשלב רוחניות עם כלים פסיכולוגיים מבוססים?

קורס טיפול טראנספרסונלי בדרך מסע הגיבור נפתח בקרוב

הצתרפו לקבוצת הווטסאפ לקבלת עידכונים ואת המיני קורס החינמי על אימון טראנספרסונלי

דילוג לתוכן