איזה סוג של חזירים אתם? סוד האושר (not kidding) מצוי בתשובה לשאלה! פוסט על שתי האסטרטגיות המרכזיות לאושר וכיצד בחירה בזאת שעובדת משנה הכול!

אוקי, חזיר לא החיה הכי כשרה בעולם, למרות זאת אני טוען שכולנו חזירים ואפילו היהודים ההדוקים ביותר ביננו.
חזיר, (דרך אגב חייה שאני מאוד אוהב, סקרנית, חכמה ומשעשעת) היא חיה שחיה בחיפוש מתמיד אחרי עונג.
גם אנחנו כאלה, אבל קיימים שני סוגי חזירים.
חזיר מצוי הוא אחד שהולך כל היום בחיפוש אחר “חוויות מענגות או טובות” ומנסה להימנע מחוויות כואבות.
לעומת זאת קיים חזיר מסוג אחר, חזיר שמחפש כל הזמן אחרי הזדמנויות לגרימת עונג לאחרים ולמנוע מאחרים כאב. זהו חזיר מוזר ונדיר, אבל מאוד מאוד מיוחד… ומאושר.

***אז מי ידאג לי?”***

לחפש באופן אקטיבי אחרי אושרם של אחרים נשמע די מעייף, עצוב, ואולי אפילו מפחיד.
מיד מתעוררת השאלה: אם אנו נדאג לאחרים אז… מי ידאג לנו?
בנוסף במאמרים הקודמים כתבתי על הצורך להקשיב ולתת אהבה לעצמנו, אז האם להתרכז באחר זה לא הזנחה” שלנו? ומעל לכל למה שאחרים לא ידאגו לעצמם”, הם מבוגרים, העולם הוא במילא ג’ונגל, ככה זה, החזק שורד, אם לא נדחוף ונשתמש במרפקים נשאר מאחור לא?
אענה על כך בסיפור מדהים:
*מילטון אריקסון והמיליונרית האומללה*
המטפל הנודע, אבי ההיפנוזה המודרנית מילטון אריקסון הוזמן על ידי חבר מודאג לביתה של אישה עשירה ואובדנית, האישה אלמנה בשנות ה 60 אירחה אותו והראתה לו את ביתה הענק וה”קודר”.
היא סיפרה על דיכאון קשה ממנו סבלה מאז מות בעלה, וביקשה מאריקסון עזרה, חבירו ציפה לאיזה תהליך היפנוטי מורכב ומפתיע או לפחות הזמנה לטיפול בקלינקה, במקום הוא לקח אותה לחממה, בה היא גידלה פרחים יפיפיים וביקש ממנה שבכל בוקר תפתח עיתון מקומי ותשלח זר עם תנחומים לכל משפחה שנמצאת באבל וזר השתתפות בשמחה לכל משפחה השמחה בחתונה או לידה.
שנים רבות אחרי הוא הוזמן להלוויתה, השתתפו בה אלפי אנשים, כולם דיברו בערגה על המלאכית המאושרת שהיתה.
חברו שקישר ביניהם שאל כיצד אריקסון ידע שזה מה שיעבוד, הוא טען שהחממה היה המקום היחיד שהיה בו אנרגיית חיים בבית. ואז הוא דיבר על עקרון הנתינה.
כל מצבי הנפש השלילים ובמיוחד דיכאון הם מצבים בהם הרגשת האני “חזקה”, במצב כעס לדוגמה ה”אני” נפלש או הותקף, במצבי דיכאון ה”אני” נכשל או נפגע והוא “מסכן”. ככל שהפוקוס הוא יותר על ה”אני” ככה המצב נעשה חמור יותר.
התמקדות באחרים ובמיוחד באופן מיטיב וחיובי, משחררת מהמצב השלילי.

***כל מצבי האומללות הם מצבים של אחיזה חזקה ב”אני” ו”שלי”***

מילטון אריקסון בגאוניתו עלה על רעיון רוחני שאנשים כמו הבודהה, קרישנה ומשה רבינו דיברו עליו אלפי שנים. כל השליליות שאנו חווים מגיעה מהיצמדות והאחזות ב”אני” מזוייף וה”שלי” המזויף שהוא תולדה שלו. כך נוצרת התנגדות למה שקורה ומאבק תמידי.
עצם זה שאנו משנים את הפוקס מ”אני” ל”אתה” מחליש את תחושת העצמיות ומשחרר אותנו קצת מכלא ה”אני”.
השחקן ג’ים קארי מספר שבאחד מסרטיו הוא נכנס כל כך עמוק לדמות עד כי הוא עצמו הונח בצד לזמן הצילומים, הוא מתאר את התקופה הזאת כ”חופש גדול” מהעבודה של “לשחק את עצמו”.
כולנו מאוד אחוזים בלהיות “אנחנו” וזה מתיש, להגן על ה”אני” המדומה מעלבונות, וביזיונות, להוכיח כל הזמן שהוא שווה, מצליח ומושך, תארו איך יראו חייכם אם תהיו משוחררים מזה? אם ערכם לא יגיע ממה שיש לכם או מה שחושבים עליכם אלה ממה שאתם עושים למען העולם, בלי תלות באישורים.

***הצד המטפיזי – קארמה וריקות***

ברמה המטפיזית בודהיזם מסביר את התופעה הזאת דרך שתי עקרונות ההולכים יחד.
העקרונות האלו הם:
1. ‏ כל המציאות היא השלכה הבאה מאיתנו.
2. ההשלכה הזאת נכפתה עלינו על ידי הזרעים הקארמיים שמבשילים בתודעה ברגע ההווה.
מורים בודהיסטים ישאלו איך זה שאותו בין זוג שיום אחד היה כל כך נפלא פתאום הפך למעצבן, בוגדני או מרוחק? האם בו השינוי? התשובה היא לא, השינוי הוא בהשלכה שלנו.
העיקרון הראשון נקרא “ריקות”, הכוונה בריקות אינה איזה ‘ריק” מטפיזי או חלל אינסופי אלה שלדברים אין טבע עצמי, אם לדוגמה התענוג היה ב”קפה”, אז כוס הקפה החמישית לא היתה עושה בחילה, אם הקסם היה בבין הזוג הוא לא היה מעצבן ומשעמם אחרי שנתיים יחד…וכו.
העיקרון הזה מהפכני, המסכנה שלו היא שבמקום להתאמץ בלהשיג את כל הדברים היפים, הנעימים ומרתקים, עלינו לזרוע זרעים קארמים שיטעינו את מה שיש לנו בקסם, יופי ועניין. ככה נוכל לגרום שבן הזוג ימשיך להיות דבש אחרי הירח דבש, שהקפה ימשיך להיות טעים ובכלל שהמציאות שלנו תהפוך לגן עדן.
למעשה זה אומר שעלינו להפוך מחזירי הנאות לחזירי “קארמה טובה”.

***אימון לחיים הוא תופעה ריקה***

ריקות היא תכונה של כל דבר במציאות. האם שיעור יוגה הוא דבר בריא מצד עצמו? התשובה היא לא, שיעור יוגה “ריק”, יש מי שיוגה מבריאה אותו ויש מי ששובר לו את הגב, האם אקמול מעביר כאב ראש? לא, אם אקמול היה מעביר כאב ראש מצד עצמו, זה תמיד היה עובד, די לקרוא את כמות האזהרות על האריזה כדי לראות את אינספור המקרים בהם אקמול מזיק.
זה נכון גם לאימון לחיים והגשמת חלומות. אימון לחיים יכול לעבוד רק אם למתאמן, קארמה טובה שמאפשרת שינוי. רוב טכניקות האימון הם כמו טיפוח גינה כך שהזרעים הטובים ינבטו מהר. אבל לעיתים פשוט אין זרעי קארמה טובים, ואז חייבים לזרוע אותם. אני משלב בטוח אימון לחיים עשיה לאחרים של מה שהמתאמן רוצה שיקרה לו, זה תמיד עוזר.

*** איך צוברים קארמה טובה***

כל הדתות מאוד ברורות בנושא, התשובה היא:
מידה כנגד מידה!
מה שאנו רוצים אצלינו, ניתן לאחרים.
האני הגבוה כאילו מצלם אותנו.
‏בכל רגע נוצר זרע קארמי ומשתחרר זרע קארמי, כמו שקופיות במקרן, אולי השקופיות שמופיעות עכשיו קצת מבאסות, אבל אנו קובעים ברגע זה איזה שקופיות יוקרנו במקרן התודעה עוד 10 שנים ואולי 10 גלגולים מהיום.
אי אפשר “לעבוד על עצמינו” במובן קוסמי מה ששופט אותנו ויוצר את השקופית יודע את האמת ורואה אותנו בצורה העמוקה.
***בדיחה שמסבירה הכל ‏***
איש שלא ידע לקרוא נפטר, כשהגיע לעולם האמת המלאך שואל אותו למה לא למד תורה? הוא טען שאינו יודע לקרוא, המלאך הכניסו לגן עדן, פתאום הוא חש דחף לבדוק מה שלום חבריו בגיהנום, הוא שאל את המלאך אם אפשר לבקר אותם לשעה, המלאך הסכים ונתן לו פתק שעליו להראות לשומר הגיהנום כשירצה לחזור, הוא ביקר בגיהנום, לא עברו מספר דקות והוא החליט לצאת מהמקום ה”חם” הזה חזרה לגן עדן, הוא הראה את הפתק לשומר, השומר אמר לו, מצטער אני לא יודע לקרוא.

***קבלה – זווית נוספת על העניין, אור חסדים ואור חכמה***

בקבלה ממש מדברים על שתי סוגי תענוג, זה שבא מלקבל דברים (אור חכמה) וזה שבא מלתת (אור חסדים).
על פי הקבלה זהו הבסיס לקיום. אנו חייבים עונג אבל יש להשגתו אסטרטגיות שונות.
רובינו מכורים לאור חוכמה, ורצים אחרי תענוגות רוב הזמן (או פעולות שאיננו נהנים מהם אבל יאפשרו התענגות בעתיד). מעטים מבססים את אושרם על אור חסדים.
הבעיה עם השגת דברים מענגים היא שהתענוג מאוד זמני, אחריו נוצרת השתוקקות גדולה יותר והרגישות לעונג יורדת כך שאנו נדרשים למשהו חזק יותר.
הקבלה טוענת שיש “צמצום” על סוג העונג הזה. גם אם ניקח את כל סמי הכיף, נרקוד כל הלילה, נעשה אהבה פראית… וכו וכו,
יהיה גבול לעונג, ובבוקר נרגיש חצי הרוסים. (ואולי נצתרך הרבה יותר אחרי כדי להרגיש משהו)
לעומת זאת העונג מנתינה הוא עדיין יותר, לוקח יותר זמן להרגיש אותו, אבל הוא נשאר זמן רב יותר, ואין גבול לכמה ממנו אנו יכולים להרגיש, אפילו לאחר שנים.
אם נחשוב על ארוחה מצוינת שאכלנו לפני 10 שנים זה לא יעשה הרבה, אבל להיזכר במעשה חסד שעשינו לפני 10 שנים יעורר חיוך ועונג.
***צינור המשקה אלף פרחים לעולם לא יהיה יבש***
למעשה בעצם זה שאנו עושים מעשה טוב, אנו מתחברים לתדר הקוסמי של האהבה והאחדות. למעשה הטוב רק עובר או מתבטא דרכינו ואנחנו שליחים או צינור שלו. אי אפשר להיות צינור של משהו בלי שנוזן ממנו בעצמנו.
קל לראות זאת כשחיים באשרמים או קהילות בהם קארמה יוגה או “ערבות הדדית” באמת נעשת ברצינות. אנשים פשוט מאושרים שם.
*** קארמה טובה והנצח***
מסורות מיסטיות המאמינות בגילגולים יטענו שלמעשה רק מעשי החסד ממשיכים איתנו, הרכוש, המשפחה, הכבוד… נשארים מאחור. כשמישהו נפטר אומרים ביהדות שהאדם הלך לעולמו,למה “עולמו” ולא גן עדן?גיהנום?
הכוונה שהוא הלך לעולם אותו בנה במעשיו הטובים בחיים אלו.
מעשים שליליים יוצרים סבל זמני, כי שורשם בחווית הנפרדות והאנוכיות, כלומר במשהו אשלייתי. מעשים טובים יוצרים אפקט נצחי כי שורשם באחדות ובאהבה האינסופית, כלומר חיבור ו”השוואת צורה” למשהו ניצחי.

***חציית הסף הקריטי***

גם אם אתם לא מאמינים בגלגולים, מחוויתי האישית וממחקרים פסיכולוגיים, אנשים העסוקים בלעשות טוב לעולם פשוט יותר מאושרים. יש איזה “נקודת סף” של מעשים טובים שאני עושה שאחריו אני פשוט מרגיש טוב. ממליץ לכם לנסות לעבור את הנקודה הסף הזאת. (אצלי זה שלושה מעשים טובים ברצף).
אם אתם בדיכאון נסו בכוח לעשות דברים טובים לאחרים.
ממש חפשו בכוח למרות שלא בא לכם הזדמנויות לעשות מעשים טובים.
זה יכול להיות כל דבר, לשטוף לשותף בדירה את הכלים, להוריד לסבתא את הזבל, לשלוח לידידה מסר חיובי, להצטרף לקבוצה המשמחת בבתי חולים.
היו “pushers” ומתוחכמים כמו שאתם כשאתם מנסים להשיג משהו שאתם מאוד רוצים, במובן עמוק רק משהו שנתתם לאחרים או עשיתם לאחרים הוא באמת שלכם…(המשפט הזה דורש מחשבה).
פעלו כאילו האושר שלכם תלוי בכך, כי הוא באמת תלוי בכך, רק שאולי לא גיליתם זאת עוד.

*** אשליית הכוונה הטובה ***

רובנו מרגישים שאנחנו טובים, אבל כשאני בודק בתכלס כמה מהיום מוקדש לעשיית טוב לאחרים, וכמה זמן וכסף יחסי מושקע בבידור, טיפוח או רדיפה אחרי דברים אני מגלה שלרוב, זמן אפסי מושקע באמת בגרימת אושר לאחר.
אם תסתכלו בכנות כמה רגעים ביום אתם באמת חושבים או פועלים באופן אקטיבי כדי להיטיב לאחר אולי תגלו שלא הרבה או לפחות לא מספיק.

*** איך באמת יוצרים קארמה שהופכת את החיים לגן עדן***

אנשים שעשו קורס וחצי בבודהיזם אומרים לי שאולי אני צודק בתיאוריה, אבל מעשית הקארמה שאני זורע עכשיו לוקחת הרבה זמן להבשיל, ובכלל לא רלוונטית למצבי היום.
התשובה לכך מעניינת. דבר ראשון ככל שהקארמה חזקה יותר כך היא מבשילה מהר יותר. ודבר שני זה שכל מעשה טוב שאתם עושים כאילו משקה את הזרעים שכבר זרעתם לפני מאותו סוג ומאיץ את הבשלתם.
אם כך השאלה המרכזית היא איך לעשות המון קארמה טובה, שתבשיל מהר ובעוצמה בחיי כבר בקרוב?
*** ניהול קארמי על קצה המזלג***
יש כמה עקרונות ליצירת קארמה טובה, הכוונה מאוד חשובה, ההתמדה, מי שאנו עושים את הקארמה כלפיו, ואיך אנו רואים את עצמנו כשאנו עושים זאת.
זה נקרא לפעמים “דרך קארמית”.
כוונה היא דבר ברור, אדם יכול לתת למישהו מתנה, רק שמטרתו היא להזיק או להרוויח ממנו, למעשה הפעולה שלו אנוכית, ואין בה רווח רוחני.
נלך לקיצוניות, אותה פעולה ואותה תוצאה יכולה לייצר את קארמה הפוכה. אדם פוגש אדם אחר, שולף סכין והורג את השני. האם יצר קארמה רעה?
‏תלוי : האם זה שודד שמבקש כסף והורג, או רופא המנסה להציל את האחר, אך הניתוח נכשל.
האובייקט גם הוא מאוד חשוב.
לתת אוכל והגנה לרוצח סדרתי ולתת זאת לאמא תרזה לא יוצר אותו רישום תודעתי. לתת למישהו נזקק לעומת משהו חמדן, לתת למישהו שהטיב איתנו כמו הורה ומורה לעומת משהו שפגע בנו. ועוד ועוד.

*** הגדלת הקארמה הטובה בתכלס***

קשה לתת את כל התורה כולה בפוסט. לכן אתמקד בדברים החשובים ביותר.
כדי להפיק את הכי הרבה חסד מפעולה שנעשה עלינו לעקוב אחרי 6 השלבים הבאים.
1.כוונה
2. תיכנון
3. חיפוש
4. ‏עשיה טהורה
5. ‏שמחה
6. ‏הקדשה
לדוגמה אנו יכולים להחליט לתת כל יום 10 שח לקבצנים. יש הבדל בין פשוט באופן אקראי לראות קבצן ברחוב, כשנראה אחד, נזרוק לו 10 שקלים, תוך כדי שיפוט סמוי על היותו בטלן, פרזיט, ובתחתית הסולם החברתי ולהסתלק עם תחושת חרטה וספק עצמי.
לעומת זאת אם נקום עם כוונה לתת, ונחשוב על הקבצנים שזקוקים לנו.
נתכנן ללכת דרך מקום בו סיכוי גבוה לפגוש קבצן, נכין כסף מראש…
נחפש באופן אקטיבי קבצן לתת לו
כשנראה את הקבצן נגש אליו בהתלהבות, נתן לו את הכסף מתוך ענווה, נסתכל לו בעיניים באהבה וממש נראה אותו ונקבל אותו.
נשמח במעשה
נקדיש את המעשה שעשינו לאושרם של כל הברואים
מעשה כזה יגרום לרישום הקארמי שעשינו להיות הרבה יותר חזק, וכתוצאה הזמן שיקח למעשה לחזור אלינו יהיה קצר יותר. חשוב להבין שכל פעולה שמובילה לפעולה טובה היא פעולה טובה. בסוף היום אנו חזירים של רישומי קארמה טובים בתודעה. כל תיכנון, כוונה, חיפוש, שמחה או הקדשה של מעשה טוב זה מעשה טוב.
רבי חייא, מצדיקי תקופת התנאים לא היה מקובל גדול כמו חבריו, כל שהיה זה מלמד תורה של ילדים בבית מדרש, אבל הוא הכין את הדיו בעצמו, ואת העתים בעצמו ואת הדפים בעצמו, כששאלו אותו למה, הוא אמר שכל הכנה של משהו לקראת מעשה חסד הוא חסד גדול בעצמו.

*** אם אני נותן על מנת לקבל (לצבור קארמה טובה) זה לא אנוכי?***

ניהול קארמי נשמע כמו משהו אנוכי, לא עדיף פשוט לתת מהלב באופן ספונטני?
האמת היא שאם מתעוררת אצלינו נתינה ספונטנית זה נפלא, אבל רוב הפעולות שלנו אינם כאלו, אם לא נשקיע ביצירת הרגל נתינה חזק, פשוט לא נגיע לסף הנתינה שתהפוך את חיינו למאושרים.
הדלאי לאמה הגדיר את מצבינו הרגיל כ”אנוכיות טיפשית” בה אנו מתמקדים בלקחת מהעולם.
והוא הציע לנו כשלב ראשון לפתח אנוכיות “חכמה” בה אנו מתמקדים בלתת לעולם.
אם נעשה זאת נגיע לשלב של פתיחת הלב והכרה שנתינה היא הרבה יותר מאסטרטגיה להשגת עונג אלה הדבר הנכון והראוי לעשות בלי קשר לתוצאתיה.
מעניין שבקבלה רעיון זה מוסבר נהדר. מתוארים 4 שלבים של נתינה. השלב הראשון נקרא לקבל על מנת לקבל, השני לתת על מנת לקבל והשלישי לתת על מנת לתת.
מוזכר גם שלב נוסף בו אנו מקבלים על מנת לתת.
המחשה לשלב הרביעי: בתקופה מסוימת הייתי מבקר באופן קבוע קשיש בבית חולים, בכל פעם שבאתי הוא הציע לי את התפוז שלו, אחד הדברים היחידים שאהב באוכל המשעמם של בית החולים. יום אחד הבנתי שלקחת ממנו את התפוז זה לא לקיחה אלה נתינה, בכך שלקחתי אותו אפשרתי לו להרגיש משמעות וערך.
באותו היום לקחתי ממנו את התפוז, הוא קרן, (השארתי לו בשקית כמה תפוזים כפיצוי).

*** האם משנה מה נותנים?***

בספרות הרוחנית יש טקסטים המתארים את היחס בין סוגי נתינה ותוצאותיהם.
שפע כלכלי מגיע בעיקר מלתת כסף ועזרה לאחרים לעשות כסף, וכן מכיבוד רכושם של אחרים, החזרת חובות בזמן וכו.
זוגיות באה מלהמנע מרכילות ויצירת סכסוכים, חיבור בין אנשים ופגישה של אנשים בודדים.(מי ששובר את בדידותם של אחרים בדידותו תישבר)
בריאות, מדאגה לבריאותם של אחרים והימנעות מהריגה, אכילת בשר וכו
הצלחה באה משרות מתוך ענווה, פירגון, ועזרה להצלחתם של אחרים.
כמובן לא חסרים רוצחים עם בריאות טובה, קמצנים עשירים, וביצ’יות סכסכניות נשואות.
אנשים אלו מנקודת מבט רוחנית נהנים מעשיה טובה בעבר, ועדיין לא קוצרים את פירות הסבל של פעולתם בהווה.
על מה שעשינו בעברינו אין לנו שליטה ובמיוחד אם מדובר על גלגולים קודמים, אבל יש לנו בחירה איזה עתיד אנו יוצרים. אם תקחו תרגול קארמי כניסוי, ובאמת תתמידו ביצירת קארמה חזקה בתחום מסוים עד לרמה שתהיו ספוגים בנתינה, תראו תוצאות כמעט בוודאות תוך חצי שנה, מזמין אותכם לבדוק.

*** אם אני רוצה לתת יותר, איך מתחילים?***

1 תוכנית נתינה יומית, שבועית וחודשית.
אני ממש ממליץ ליצור תוכנית נתינה בה אנו קובעים מה ניתן לאורך היום, השבוע והחודש. עדיף לתת סכום כסף קטן להרבה אנשים מאשר סכום גדול בפעם אחת, כך אנו יוצרים הרגל נתינה יותר חזק, ויותר רישומי נתינה.
2. יומן
במסורות מסוימות לוקחים נדרי נתינה קבועים ופעם בכמה שעות בודקים עם עמדנו בהם, לרוב מספיק לסרוק את היום בסופו ולשמוח במעשינו הטובים, להודות על ההזדמנות ולהקדיש אותם. כתיבה של מעשינו ביומן מעןדדת את תת המודע ליצר עוד כאלו
3. ‏התנדבות
‏יש מסגרות התנדבות נהדרות. בארץ קיימות
קבוצות המשמחות חולים בבתי חולים, מארגנות ביקורים אצל קשישים ומאכילות רעבים.
הכי טוב להתחיל במשהו שמאוד נוגע ללבכם. אם אתם אוהבי חיות או חרדים לאמזונס, היתי מתחיל להתנדב בארגון שזה הפוקוס שלו. העיקר להזיז את התחת ולהתחיל לעשות משהו עקבי למען אחרים! יאלה!!!
‐—–‐——‐—-‐—————‐——————–
המלצות לפעולה מיטיבה וחומר עזר:
מדיטציית קפה, תרגיל להעצמת זרעים קארמיים
איך לנהל יומן נדרים
המשמחים של ליאל, קבוצות המשמחת חולים בבתי חולים
https://www.facebook.com/liel1gidoni
ביקור המלאך
עמותה שמארגנת ביקורים אצל קשישים בודדים ופעולות מיטבות נוספות

רוצה לדעת את הארכיטיפ הדומיננטי שלך ולברר אם אימון במסע הגיבור יכול להביא לחייך פריצת דרך? מלא פרטים ונקבע שיחת ברור ואבחון של 20 ד ללא עלות!

פוסטים נוספים

שיתוף:

גלילה לראש העמוד

הרשמו כאן לקבלת שאלון אבחון ארכיטיפ דומיננטי במתנה

דילוג לתוכן