*סיפורו של יאיר מרצה הנשים – הגבר הנחמד שכמעט הרג את עצמו מרוב טינה לעולם*
הוא היה איש הייטק, יש שיגידו חנון, התחתן עם החברה הקבועה הראשונה, ותמיד נתפס כאדם נח, נעים הליכות וחכם, הוא הצליח לשכנע את כולם שטוב לו, אבל לא את עצמו, אשתו התרחקה, וניהלה חיים "כפולים" של בלינות ו"שחרור" ממטלות הבית, הילדים זלזלו בו כך הרגיש, קצת כמו אשתו, והוא השקיע את עצמו בהרבה עבודה, ניהול הבית וכמעט שום דבר אחר, הרי משהו צריך להיות אחראי בעולם אבל אפילו בעבודה לא הרגיש מוערך, כשהגיע הזמן לקידום עובד אחר, משקיען פחות, שעושה רעש וצילצולים הוקפץ לפניו, וגם המשכורת שלו היתה נמוכה משל אחרים במעמדו.
הוא ידע שמשהו לא מאוזן, הוא חשב שהוא "פשוט אדם טוב", אבל טינה וזעם נאגרו בו, וזה לא הרגיש טוב כלל וכלל, הוא פיתח מחלות מוזרות, אשתו באה יום אחד עם הצעה, למה שלא "נפתח" את הקשר, כבר שנים שלא היה להם כמעט סקס, אבל בשבילו המשפחה היתה דבר קדוש, אני פשוט לא נמשכת אליך כמו פעם אמרה, זה לא אשמתך ממי, גם לך יהיה מותר. ברגע אחד כל בועת ההכשה שלו התנפצה, והחיים הכו אותו בפנים, אבל מה לעשות עכשיו???
"כשהחתול לא בבית העכברים רוקדים על השולחן" – (פתגם רומני)
אני: מרגיש אתה וויתרת על הכוח שלך כדי להיות "בעל טוב".
הוא: אני חושב שאני לא יודע לבטא כעס, אף פעם לא כעסתי על אימי, אולי משם זה מתחיל…
אני: מן הסתם, יש על פי יונג בכל אחד מאיתנו תתי-אישיות של כוח השיכים לתת המודע הקולקטיבי, להם קרא מלך, לוחם, קוסם, ומאהב. אתה חסמת את הלוחם הפנימי שלך, בכך הפכת ל"אדם" בטוח, נעים, "ולא מסוכן", אבל וויתרת על הצרכים והביטוי האותנטי שלך.
הוא: האמת שגם אבי אף פעם לא עמד באמת מול אימי, נראה שכל מה שרצה בחיים זה שיעזבו אותו בשקט לדברים שלו, כאילו וויתר מראש על מי ינהל את המשפחה, ובעיקר ביטא את גבריותו באופן פסיבי אגרסיבי, בזה שנעדר מהבית הרבה והחזיק בעקשנות בדעות פוליטיות קיצוניות ומקוממות.
מודל הגבריות – לאן הלכו האבות הטובים
אני: היה חסר לך מודל גברי בריא ומעורר השראה, גבריות היא משהו שילד לומד מחיקוי, עוד בשלב בוא הוא מעריץ את אביו, רק שאם האב וויתר על גבריותו, או האם היא האדם הדומיננטי, והיא מגלמת גבריות בריונית ואלימה, כל הבנתו על כוח וגבריות תתעוות, הוא יתפוס כוח כדבר רע, וילמד שיש שתי בחירות, להיות בריון דורסני, או רכיכה כנועה, הזדהות עם ההורה הקורבן לרוב תהפוך אותו למשהו ששונא כח.
הצרה היא שהכוח הזה של הלוחם הוא חיוני לחייך, אמנם בלעדיו אתה "ניצל" מעימותים, אבל גם ה"טורפים" בעולם חשים שאתה "כבש" שבורח מעימותים בכל מחיר, החולשה הזאת ממגנטת ניצול, פלישה,וזילזול, למה להתחשב בך, אפשר לאיים עליך בקונפליקט ואתה מייד תתפשר על עמדתך ותוותר. אישתך, ילדך וחברים לעבודה מריחים את זה ובאופן טבעי מנצלים את חולשתך.
שונא עימותים יחיה? האמנם?!?
הוא; אני שונא עימותים, גורם להרגיש רע עם עצמי …
אני: גדלת לצד הורה דומיננטי ביקורתי ומסרס, למדת שלבטא צרכים זה מסוכן, שאם תתאים עצמך אליו הוא יעלה אותך לדמות "מלאך", אבל אם תעמוד מולו הוא ישפיל אותך ויגרום לך להרגיש חדל אישים חסר זכות קיום, התחושה הזאת היתה כה קשה כילד, שהעדפת לבטל את מי שאתה, ולרצות רק מה שהוא היה רוצה שתרצה, כדי להימנע מעימות בכל מחיר. זה אינו "חינוך" אלא מנגנון שליטה שהפכך אותך לעבד רגשי של ההורה הזה.(וכל דמות סמכות אחריו)
המחיר של נפש העבד, למה ריצוי אינו אסטרטגית הצלחה טובה בטווח הארוך
המחיר של זה הוא שאתה כבר לא יודע מה אתה רוצה מרוב שהתאמנת בלהרגיש ולמלא את צרכי האחר, אתה אולי מתנהג כמו מלאך חסר צרכים אבל אינך כזה!!! בפנים נאגרה אצלך טינה, וניקור מהילד הפנימי שלך, הטינה המצתברת הזאת הפכה לזעם איום שאין לך לאן להוציא אותו, וזה אוכל אותך מבפנים וגורם למחלות.
הוא; אני כבר לא יודע מה אני רוצה, כשאני חושב על עימות מול אשתי או ילדי או הבוס, אני קופא…
למה זה נורא כשהמלך בגלות
החלק בך שיודע מה הוא רוצה ומי הוא נקרא בפסיכולוגיה יונגיאנית המלך, את הלוחם סרסת או הפכת לשכיר חרב במלחמות של אחרים ואת המלך שלחת לגלות עמוק לתת המודע, כך אמא, אשתך, הבוס ואפילו ילדיך מנהלים אותך.
המלך שלך צריך לחזור מהגלות, והלוחם חייב לשרת אותו ולהגן על הממלכה שהוא יקים, הממלכה הפנימית האוטנטית שלך.
למה ארכיטיפ הלוחם יש שם רע?
זה יהיה קשה, אתה למדת שלהיות מלך זה עריצות והפכת לרכיכה, ולהיות לוחם זה בריונות והפכת למזוכיסט הפוגע בעצמו. אבל המלך אינו רע, בלעדיו אינך יודע מה השליחות האוטנטית שלך בחיים האלו, והלוחם אינו סאדיסט, בלעדיו הממלכה היחודית תיפלש ותבזז על ידי כל "ברברי" בקירבה שלך. פוסט הרחבה על הלוחם נמצא כאן
"האידיאל הגברי הוא מפלצת מתורבתת" (ג'ורדן פיטרסון)
הוא: להתעמת אם אשתי זה נורא מפחיד, אני מרגיש שאני אאבד את אהבתה לנצח, שזה תרמית, שילדי יבוזו לי, שמיד אפוטר מהעבודה…
אני: למדת האידיאל הגברי זה גבר כנוע ומרצה, אבל אפילו שנשים לפעמים אומרות שזה מה שהן רוצות, עמוק בפנים כשהן מצליחות ל"אלף" את בן זוגן המשיכה אליו נעלמת!
אתה כבר באת מאולף על ידי אמא רודנית שהפכה אותך למובן מאיליו…גם נשים, גם בוסים וגם ילדים ממש צריכים שתהפוך לגבר!!!
זה לא יהיה נעים בהתחלה, הן התרגלו לחוזה יחסים אחר איתך, בוא הם "לא ינטשו אותך ואתה תתן הכול". אבל אילו שבאמת אוהבים אותך יתאימו עצמם לאתה החדש, ואילו שלא עדיף שילכו, יגיעו טובים יותר.
הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות לילדים שלך זה לתת להם מודל גבריות טוב יותר, בזה שאתה מחזיר את המלך שלך הביתה, אתה נותן גם להם אישור להחזיר את הכוח שלהם, אחרת אתה מבלבל, שולח מסר כפול של הכל מותר אבל כשאתה מרגיש מאוד מנוצל,אתה מתפרץ או מיצר משחק קורבנות ואשמה, פשוט כי אינך מבטא צרכים לא אומר שאנשים צריכים לנחש אותם ולמלא אותם, תפקידך לבקש ולדרוש מקום בעולם, כך גם הם ילמדו את הדרך הבריאה לבטא צרכים ולתקשר אותם באופן בריא.
הוא: וואו, אז מה עושים עכשיו…
אני: לפתח גבריות זה פרויקט רציני, אבל בימינו יותר מתמיד יש את הידע האימוני והטיפולי לעשות את זה.
איך להתחיל במסע הגבריות?
אז הדרך אולי נראת ארוכה אבל היא כבר נעשתה על ידי רבים בהצלחה כך שגם אתה יכול! אני מציע הכשרות גברים אישיות וקבוצתיות שיעשו בשבילך את ההבדל, אז אל תחכה, תתקשר אלי בווטסאט 0507393910
הערות:
ריצוי קשור לארכיטיפ משנה הצורה היונגיאני, לקריאה נוספת
