הרס עצמי הוא נטיה פנימית לא מודעת לחבל במאמצים של האישיות המודעת להצלחה.
סימנים להרס עצמי
להרס עצמי ביטויים רבים, התנהגות חיובית ורצויה היוצאת ליד אנשים ביקורתיים ושיפוטיים שמגיבים אליה בשליליות ובכך חוסמים אותה. תכונה שלילית שיוצאת תמיד במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, החלטות שנראות הגיוניות אבל כל אדם מהצד מיד רואה שהם מוטעות ואפילו מחלות מסוימות במיוחד מחלות אוטואימוניות כמו אלרגיות, ואפילו במקרים קיצוניים מחלות קשות, תאונות ו"מזל רע" קשורות בהרס עצמי.
לעיתים סבל וייסורים של חיים שלמים היו נמנעים אם הינו יודעים איך לטפל ביעילות בהרס עצמי.
הרס עצמי יושב לרוב על אשמה ואמונות יסוד הרסניות בסגנון של "לכל דבר טוב יש מחיר", "הצלחה גורמת לבידוד ואובדן האהבה". (אופייני למי שגדל עם אמא מגינה מידי החרדה להינטש אם ילדיה יפתחו עצמאות) המפתח לריפוי נמצא בעבודת הצל שלנו.
5 סימנים ברורים להרס וחבלה עצמית
- האם את עושה ללא שליטה פעולות המחבלות בשאיפותיך דווקא במצבים קריטיים?
- האם יש התנהגויות שאנשים טוענים שאתה עושה למרות שאינך מזהה אותם כלל?
- האם יש לך תחושה עמוקה שאתה מצליח באופן משמעותי פחות מכישוריך?
- האם אתה מאמין שגורל או קללה מכשלים אותך?
- האם אתה מרגיש נח יותר כשאתה למטה?
הרס עצמי – אזור הצל הדחוס ביותר
הצל הוא חלק מוכחש ומודחק באישיות שאיננו מוכנים לקבל כחלק ממכלול האישיות שלנו. (לפוסט המרחיב בנושא הצל הקלק כאן)
הרס עצמי הוא חלק צל אלים ודחוס במיוחד. לרוב החלק הזה נוצר כשחווינו התנהגות קשה ואלימה בילדות ממשהו שאסור היה לנו "לכעוס" עליו.
לרוב אחד ההורים או במקרה של הטרדה מינית דודים וכו.
כשמישהו התנהג אלינו ככה, נוצר אצלנו חלק הדומה לאדם הזה ורוצה לגרום לו את מה שגרם לנו. הוא לרוב גילם תכונות כמו אכזריות, אטימות, הכאבה, אלימות. להסכים להרגיש ככה כלפיו היה מסוכן ואיים על הזהות שלנו כילדים טובים.
במקרים רבים חששנו לאבד את האמון שלנו במבוגרים ואשליית הביטחון המגיע ממנה, ואז הפנמנו את הערכים שהתנהגות כזאת מייצגת כלפי עצמנו.
בגלל התכחשות לחלק הפנימי שנוצר מתוך פחד לדחייה או אפילו השמדה, כיוונה את אנרגיית הזעם כלפי עצמנו.
יתכן והמבוגר פשוט פרק זעם רגעי או איבד שליטה, אבל זה יצר תחושת אין אונים עמוקה, כילדים פשוט לא יכולנו להשלים שכאב כה גדול אליו הינו חשופים נובע מסיבה טריוויאלית.
הפנמה של התנהגות פוגענית כלפינו הופכת לחבלה עצמית
לרוב לקחנו את האשמה עלינו, פשוט כי אשמה נותנת תחושת שליטה, כי אז אנו חשים שהיה משהו בידינו שהיינו יכולים לעשות.
זה מכניס אותנו למעגל הלקאה וחבלה עצמית אינסופי פשוט כי לקחנו אשמה על משהו שאינו שייך לנו כלל.
מאותו רגע נוצר בתוכנו כפיל של התוקפן, שמשחזר כלפי עצמנו את ההתנהגות התוקפנית.
הכפיל פועל כך ממספר סיבות, יש כלפי הבוגר הלא מפותח שלנו בילדות זעם שלא הגן עלינו, אין לנו מקום אחר בטוח לפרוק את האנרגיה הקשה הזאת, אנו לומדים מיחסם של מבוגרים איך להתייחס לעצמנו וככה למדנו "לאהוב" את עצמנו, ולבסוף הדרך היחידה להגיע לריפוי היא לשמור את הפצע במודעות וזאת נעשה על ידי חזרה נצחית על ההתנהגות ההרסניות והמסכנות שהסקנו על ערכנו ומקומינו בעולם.
איך מזהים ומרפאים את החלק הפנימי את יצר ההרס העצמי?
כשאנו חווים קושי חזק ולא ברור עלינו לבדוק האם זה לא החלק הזה שרודף אחרינו ותבקש הכרה, ביטוי וריפוי.
בת זוג אלימה, מחלה קשוחה*, או אפילו דפוס כישלון חוזר יכולים להיות פניו של ילד ההרס העצמי שלנו.
.הדרך לטפל בו הוא לקחת את החוויה שאנו חווים בגלל ההרס הזה ולהאניש אותן לדמות, אם מחלה כרונית גורמת לנו להרגיש רדופים, ומחריבה את יכולתינו לתפקד בעצמאות, עלינו לבדוק מי התנהג אלינו כך, ולהזמין לתודעה שלנו את החלק הפנימי שרצה להתנהג ככה בחזרה ונחסם.
ככל שהרגש היה קשה יותר ככה החסימה שלו חזקה יותר.
עלינו להתעקש לגלות את האמת עד שפגשנו את החלק הזה, שהוא בדרך כלל זועם, אלים, שפל וכו בדיוק כמו זה שמולו נוצר.
אז עלינו לתת לו לגיטימציה לביטוי, .לעיתים זה מאוד מפחיד וקשה מוסרית לחוות זעם רצחני כלפי הורה, או קרוב משפחה אחר. עלינו להבין שהכעס הזה תמיד נמצא שם, פגישה איתו וביטוי שלו זה הדרך היחידה לשחרר אותו מחיינו לנצח.
עלינו להשתמש הטכניקות לפירוק כעס כדי לתת להכל לנוע החוצה (צעקה אילמת, הזרמה לאגרופים וכו), שהכעס יתפרק אז הפצע האמיתי, בדרך כלל תחושת בגידה, אכזבה, חוסר אונים, וכאב רגשי טהור יתגלה.
אם נסכים לחבק את הפצע עם המון אהבה, יתחיל תהליך ריפוי שיביא לשחרור של האנרגיה ההורסת.
לאחר שעשינו זאת נשלח ריפוי, אהבה וסליחה, לכל הגורמים הקשורים בדבר. בסך הכול כל התוקפנים הם קורבנות בעצמם. הם העתיקו כלפינו צורת התנהגות שחוו מאחרים כלפיהם. לא שהם פטורים מאחריות אבל הטוב ביותר שאנו יכולים לעשות זה לא לשחזר את הדפוס הרעיל שלהם ולהעביר אותו לאחרים.
תרגיל מעשי לטיפול ביצר הרס עצמי (ב 16 צעדים)
- חשבו על תחום בו אתם סובלים מהרס עצמי
- דמינו מצב בעבר בו ההרס העצמי התעורר
- הרגישו את החוויה של הרס עצמי בגוף
- אם היה לה צבע, צורה, מירקם, מה הם היו?
- דמיינו מסך מולכם במרחק של כ 2 מטר
- שאלו את עצמכם: אם להרס העצמי הייתה דמות איך היא הייתה נראת?
- הקרינו אותה על המסך
- בדקו איך היא נראת, מתנהגת, חושבת, מרגישה?
- מה היא רוצה ממכם?
- למה היא באמת זקוקה ממכם?
- בדקו אם כל רצונותיה ממכם יתמלאו, האם זה באמת יפתור את הבעיה שלה, או ישחרר את הכאב שלה?
- בדקו האם ההרס השלה בה ללמד אתכם או להגן עליכם באופן כל שהוא? אם כן הראו לה דרך חיובית להשיג את התוצאה בה תיהיו בטוחים, מוגנים או מוזנים יותר.
- הסכימו לרגע לקחת פרספקטיבה של הורה מיטיב, מלאך או עצמכם כשאתם במלא יכותכם להכיל ולאהוב.
- ראו את הדמות הזאת כמו ילד כאוב, אובד, נואש, מתוסכל…
- חבקו אותו בדמיונכם, שלחו לו אהבה, הזינו אותו בדימיונכם בכל מה שהוא צריך.
- אפשרו לו להשתנות, המשיכו עד שיהיה מוזן, ויתהפך מאויב לאוהב.
הערות
*הרס עצמי בגישה של פרוייד מקושר ל"איד" (הדחפים), כלומר לחלק היצרי וחסר ה"מצפון" של האישיות, חלק המתנגד לרוב לסופר אגו, כלומר לחלק של המוסר והמצפון, האגו הוא החלק המפשר ביניהם, כשהאיד "פגוע" ועבר עיוות, התנהגויות האיד עלולות ליצור "דיסוציאציה" או ניתוק ממרכז הבקרה של הסופר אגו וליצר פעולה ההופכית לרצון של "האגו". לרוב הרס עצמי בהקשר הפרוידני מתגלם כהתמכרויות, בפסיכולוגיה יונגיאנית ה"איד" מורחב למרחב גדול בהרבה של חלקי אישיות העלולים להיות "מוגלים" ולהתנתק מהאישיות המרכזית (לא רק דחפים) לרוב בעקבות טראומה, החלקים האלו פועלים באופן הרסני אבל למעשה הם שואפים לריפוי ואינטגרציה כדי לחזור לתבנית השלמה (גשטלט).
*פוסט על הרס עצמי ואשמה
*פוסט על טיפול בהרס עצמי המתבטא בהתמכרויות
*וידאו קצר ותמציתי מהפסיכולוג הנודע ג'ורדן פיטרסון על התמודדות עם התנהגות הרסנית
*מרכיבים מהתרגיל לקוחים מתרגול CHOD טיבטי (בשילוב NLP ועוד), וידאו מעמיק ומעניין על טיפול בהרס עצמי מפרספקטיבה רוחנית על פי מסורת הבודהיזם הטיביטי
[…] בריאות משופרת, שמחת חיים והיכולת לזמן שפע. הערות: *פוסט על הרס עצמי ונטרול שלו. *פוסט על הצל *עלובי החיים מיצגיה עולם הספוג […]