ראיתי את הסדרה וונסדיי
סדרה שמחזירה את משפחת אדמס לבמה והפעם בהתמקדות על וונסדיי הבת הקטנה, שגדלה בינתיים והפכה למתבגרת.
למרות שקשה להתעלות על אנגליקה יוסטון, ראול גוליה, וקריסטינה ריצי מהסרטים הקודמים, בכל זאת הקאסט המשובח נותן הצגה מעולה, והבימוי של טים ברטון מבריק. דמותה של וונסדי נהדרת, נדהמתי שהיא מגולמת על ידי שחקנית בת 20.
הדבר המעניין באמת הוא שהסדרה בנויה מאינטראקציה של דמויות בעלות אפיון פסיכולוגי ברור ועמוק, ניתן ללמוד מהסדרה כמה דברים חשובים ובהם:
סיבת המשיכה לאפל.
האתגר של גיל הנעורים ואיך להתמודד עם בריונות.
איך *לא* לעשות טיפול פסיכולוגי…ועוד.
אם זאת לדעתי העניין המרכזי של משפחת אדמס ככלל של ונסדיי בפרט הוא…איך להתגבר על פחד!!!
הסיפור הכללי – הלל למוקצה, המוזר והשונה
וונסדיי הילדה של משפחת אדמם מגיע לגיל ההתבגרות ונשלחת לבית ספר לעולם-לא-עוד לילדים "מיוחדים", היא לכאורה טיפוס אנטי סוציאלי, עצמית מאוד, סגורה רגשית, מוכשרת להחריד, דמותה עוד מוקצנת מול שותפתה לחדר, זאבנית (werewolf) כושלת שאינה מסוגלת להשתנות לזאב, נערה all american, בלונדינית. מתוקה, ופופולרית המציגה אישיות מרצה, סופר חברתית, אקסטרוורטית.
אם אין אמא יש אימה – איך להתגבר על פחד מהשונה
וונסדי אוהבת את כל מה שקריפי, אפל, מכוער ומסוכן, היא נהנת לגרום סבל (סדיזם) כלפי מי שמגלה בריונות, אוהבת סכנה, ומקבלת סיפוק מהפחד שהיא מעוררת באנשים רגילים.
נראה שהיא לא דופקת חשבון לאף אחד, מצד שני היא שאפתנית ותחרותית, היא רוצה להשיג ציונים גבוהים יותר ממה שאמא שלה השיגה כשלמדה (היתה מצטיינת), לכתוב ספר מצליח בגיל צעיר יותר ממארי שלי, הכותבת של דרקולה, ולהוכיח לנערת האלפא של הכיתה שהיא יותר טובה ממנה בסייף (ובכל דבר כנראה).
וונדסטי הפחדנית – חסכים, ואזורי צל, ההתגברות
למעשה ההתנהגויות האלו הן אסטרטגיות התמודדות עם "פחד".
היא נראת חסרת פחד כלפי חוץ אבל באמת פחד הוא הכוח שמנהל אותה לדעתי…
איך להתגבר על פחד?
יש 3 צורות מרכזיות להתמודד עם פחד והן: בריחה, עימות והתיידדות.
וונסדיי מתידדת עם חלק מהפחדים שלה: עכבישים. עקרבים, רוחות, גוויות, מוות וידים חסרות גוף והופכת אותן לחבריה הקרובים ביותר.
היא מתכחשת לחלק מהפחדים כגון דחיה חברתית, אינטימיות, ותחושת נחיתות מול אמא וטוענת שאינם קיימים.(ובכך הופכת אותם לאזורי צל)
היא פוגשת חלק מהפחדים שלה כמו: דיכוי בריוני, רוצחים, מפלצות, פסיכולוגים, מנהלות בית ספר.
כל אחת מהאסטרטגיות יכולה להיות שימושית לפעמים, והרסנית במקרים אחרים.
הקסם בדמות נוצר מהניגוד העמוק בן ההתנהגויות וההצהרות שלה לבין מה שהיא באמת בפנים.
הסוד הגדול של וונסדי הוא שעמוק בפנים …איכפת לה, בשורה התחתונה היא מוכנה לסכן את חייה כדי להציל את הבית ספר, ואת חבריה ה"מוזרים" האחרים.
מסר כפול מסכת ה"אני לא צריכה כלום"…ומאחוריה…"תצילו אותי"
היא משדרת מסר כפול לנערים בסביבתה, של אני קשה וחזקה כלפי חוץ, אבל בעצם יש בי משהו רך ונשי בפנים, ולמעשה תחת מעטה של "אני לא צריכה אף אחד" יש צורך רגשי עמוק באהבה אותה היא מפנה ליצורים "בטוחים" כמו עקרב המחמד שלה "ז"ל", היד המהלכת, הדוד המטורף והידיד החנון שלה. את הפעולות החברתיות כמו ללכת לנשף הסיום והמוכנות שלה להיכנס למערכת יחסים (שהתנפצה נגד רצונה) היא מנמקת בשיקולים תועלתנים, אך האומנם?
למעשה רוב ההתנהגויות המרחיקות שלה נועדו להסתיר שבפנים היא מאוד רגישה.
וונסדי היא ריפנזל – מסורת עתיקה של התמודדות עם פחד
מלבד היותה נערה יפה, נראה שרוב הבנים בסביבתה מפתחים אליה עניין רומנטי כי הם חשים את הרכות מאחורי המסכה. במובן ארכיטיפי הוא מיצגת את ה"נסיכה במגדל השן", בדומה לרפונזל. וונדסדי ה"היפה" כלואה במגדל שן של מנגנוני הגנה, לבוש לא מחמיא והתנהגויות אנטי סוציאליות, כמובן שהמגדל הזה מטריף כל נסיך הרפתקן בסביבתה.
אין אתגר מסעיר יותר לנער מתבגר מאשר למצוא את הרכות מתחת לקשיחות של נערה יפה.
כדי להגיע אל הנשיות שלי, תצטרך לעבור דרך הגבריות שלי – איך להתמודד עם הפחד להיות פגיעה
וונדסדי משדרת חוסר עניין בדברים רומנטיים ואפילו בידידות, נראה שחבריה הם רק כלים למען מטרה, אבל היא משקרת לעצמה,רואים שאיכפת לך. מנגנון ההגנה הגדול ביותר שלה הוא ה"הלוחם" הפנימי, היא מתיימרת להיות מסוגלת להציל את עצמה והעולם לבד, זהו שקר, שמכה בה שוב ושוב.
בגלל השקר הזה היא פוגעת ומסבכת את מי שעוזר לה ומגלה כפיות טובה ונצלנות. כנראה למדה מגיל צעיר לא לבטוח בדמויות סמכות. אם זאת היא מתרכחת בהדרגה ולומדת חברות אמיתית מהי ואפילו פותחת לרגע את הלב לבחור…(בלי ספוילרים)
למה הסדרה כל כך פופולרית?
קל להזדהות עם וונסדי כי ברובינו יש ילד חריג, שובב וקטן, שרוצה להרגיש מיוחד ואהוב. הילד הזה איבד את אמונו בעולם, והוא מפחד לבקש את זה, לפעמים הילד הפנימי הזה אפילו מתנהג באופן מתריס חבלני או אדיש, אילו ניסיונות גמלוניים לקבל אהבה. נסיון שלא חושף פגיעות או מסכן בדחייה (גם אם דוחים אותי זה לא את מי שאני באמת), אבל לרוב גם לא מובן, ויוצר תסכול וזעם אצל כל הצדדים. חשוב ללמוד איך להתגבר על פחד, אחרת אנו נשלטים על ידו.
אולי בסרט חבריה האמיתיים מוכנים לעבור את החומה כדי לפגוש את ווינסדי האמיתית, אבל בחיים לרוב זה מתכון נהדר לתחושת בדידות ותסכול אינסופי, (לא מומלץ לנסות בבית), סיימתי את העונה הראשונה עם תיקווה שוונסדיי תצליח לצאת מהשריון של עצמה ותפגוש אהבה בהמשך, אולי זה גם מה שאני וצופים רבים מאחלים לעצמינו.
ברובינו יש וונסדי פנימית המשדרת שליטה אך מחפשת שייכות, כולנו מקווים שיש איפשהו מקום או משהו שיבין אותנו. משהו שיראה דרך מנגנוני ההגנה את הצורך האמיתי שלנו, והרי אם וונסדי תצליח אז גם אנחנו יכולים.
הערות:
פוסט הרחבה על פחד
*כריסטינה ריצ'י וונסדי הקודמת משחקת דמות אחרת בסדרה.
*יש שיטענו שוונסדי על הרצף האוטיסטי, ומשם העיוורון החברתי, הרגישות לרעשים, והיכולת להתרכז ולהעמיק בתוחמים צרים
*
