גוף הכאב הוא מסכת "הגנה" רגשית בעלת ביטוי שרירי שמקבעת אותנו במתח מתמיד ואוטמת את יכולתנו להרגיש, להתרגש ולאהוב.
לעיתים הוא נקרא "שריון" הגוף, כי הוא משתמש בכיווץ שרירי מתמיד של אזורים בגוף כדרך להקטין תחושה רגשית וגופנית. חיים בתוך גוף הכאב הם קשים, נוקשים ובמיוחד מעייפים.
זה כמו לחיות בעצירות תמידית האוחזת בגוף כולו, חוויות טראומה נוטות ליצור גוף כאב גדול, אבל במובן מסוים כל מה שנקרא "חיים" במירוץ העכברים המודרני הוא יצירה של גוף כאב או פיצוי עליו.
בפוסט אציג את התופעה וכיצד לטפל בה.
ההיסטוריה של גוף הכאב
גוף הכאב הוא מושג שהוטבע על ידי המדען הגאון ווילים רייך, מעיין לאונרדו דה וינצ'י מודרני, אחד מאבות הפסיכולוגיה, ממציא, חוקר תודעה ומיסטיקן*.
הוא גילה שהגוף הוא מעין "מוח"*. חוויות חזקות נצרבות בתוך מערכת השרירים, ויוצרת תבנית, משפיעה על היציבה, שפת הגוף , קול הדיבור והרבה דברים נוספים.
למה לחיות אין (לרוב) סימפטומים פוסט טראומטים?
חיות החוות מצבי טראומה, כמו סכנת מוות. נותות
להגיב, בבריחה, תקיפה או קיפאון.
לאחר שהמצבים האלו עוברים, חיות יודעות לנער את "כימיית" ההישרדות מהגוף ולחזור למצב שגרה טבעי.
אנו איבדנו את היכולת הזאת, למדנו להיות "בשליטה" גם לאחר חוויה מפחידה, לכן "כימיית הישרדות" (חומרים המופרשים בזמן חירום) לא מתנקה מהמערכת כשהאיום מופסק, ואנו יכולים להישאר תקועים שנים עם "רעלים" ולהישאר בחווית איום תמידי, בלי שנצליח לחזור למצב "שגרה".
בנוסף הגוף הזה, מחזיק בכאב ורגשות שליליים שלא הסכמנו לחוות באופן מודע.
במסגרות נוקשות כמו צבא או עבודה תחרותית הרבה מהתקשורת היא בין גוף כאב של אחד לגוף כאב של אחר.
כשגוף הכאב והפסיכולגיה שלו שולטים בחיינו אנו נעשים קשוחים, נוקשים וחסומים רגשית.
אנו מאבדים את היכולת לחוש את השמחה הפשוטה בחיים, להתרגש וליהנות מדברים פשוטים, ורק ריגושים קיצוניים ודרמות קיצוניות מזיזות לנו משהו.
מתח שרירים וגוף הכאב
אם הגוף הזה נקי, ומרוקן ממטען כאב, נהיה סבלניים ושלווים. גופנו יהיה "רך" ונוכל להתבונן על מצבי אתגר עם שיקול דעת צלול, חומל ואמפתי.
כשגוף הכאב רווי, כוח הסיבולת יורד וכמו בלון מנופח, כל "דקירה" עלולה לפוצץ אותו ולגרום לתגובה רגשית חזקה ולא מאוזנת. אם למדנו להשתמש בגוף כשריון יתכן וניצור מסכה של "נורמליות" ושליטה בחוץ בעוד שנרגיש "טירוף" בפנים.
אנשים רבים בחברה המערבית חיים בלחץ מתמיד, הם מתעלמים מצרכי הגוף לתזונה בריאה, מנוחה מספיקה ורגעי שלווה. הם דוחפים את גופם ושכלם עד הגבול ברדיפה אחרי "פרסי אגו" ומאזנים את הסבל על ידי ניתוק מגופם ופיצויים מזיקים וקיצוניים כמו סמים, אלכוהול, אלימות, אוכל מהיר, אוננות ובידור
.
כתוצאה הם חיים עם גוף רגשי הטעון תמיד באופן שלילי, ובדומה לפצצה הם עלולים להתפוצץ בכל רגע לנוכח גירוי רגשי קטן. פיצוץ כזה יכול להתבטא כזעם, אלימות, חרדה או דיכאון.
גוף הכאב כשומר על "קיבעון רגשי:"
אדם שעבר התעללות או השפלה באופן קבוע ממש יחזיק את חווית הכיווץ והכפיפות בגוף, הזיכרון השרירי יהפוך את הפחד לחוויה קבועה וישמר אותה.
לעיתים גוף הכאב משמש כמנגנון הגנה לגיטימי, חיים תחת הורה אלים בילדות מרגישים מסוכנים, מפחידים ולא צפויים. הורה אלים מאויים מכל גילוי של ערך עצמי ויכולת. הילד כדי להימנע מאלימות כאילו נשאר במצב שפלות באופן תמידי כדי שההורה לא יצתרך להביאו לשם על ידי פגיעה. גוף הכאב "מתקבע" וזה הופך בבגרות לחוויה כרונית המתבטאת, בדיבור, בהליכה ואפילו בתנוחת השינה. אדם כזה חסם כל כך את יכולתו להרגיש שכאילו הטראומה מדברת דרך גופו.
*** 5 המרכיבים של גוף הכאב***
לגוף הכאב 5 מרכיבים התלויים זה בזה, המרכיב הפיזי, האנרגטי, הרגשי, המחשבתי והרוחני.
ברמה הפיזית הכאב יתבטא בכיווץ, ברמה האנרגטית כחסימה בזרימת אנרגיית החיים, ברמה הרגשית כזעם, קנאה ופחד, ברמה המחשבתית באמונות שליליות, וברוחני כשעור נשמתי או תשלום קארמי.
שחרור של המרכיב הפיזי, ללא שחרור רגשי ולמידת השיעור הרוחני, לא ירפא מהשורש והדפוס עלול לחזור.
מצד שני כשאנו מנקים מרכיב אחד שאר ה"פנים" של הבעיה גם מתנקים. לדוגמה הפסקת עישון תגרום גם לניקוי או שחרור של כאב רגשי (שהעישון פיצה עליו), או שחרור מרעיון מגביל יכול לגרום לניקוי גופני. למי שלא מבין את הקשר, תהליכים מסויימים יכולים להראות מפחידים. לדוגמה כשעשית רטריט ארוך של מדיטציה ידי ורגלי התמלאו במוגלה והתנפחו.
לא קל לנקות את גוף הכאב, אחרת כולם היו עושים את זה…
התנקות יכולה להיות חוויה קשה, אם הרעל שהכיווץ השרירי מחזיק משתחרר למחזור הדם יש תחושה נוראה וזה יכול להציף רגשות קשים. בדומה הרעל שזעם תמידי מחזיק יכול ליצור תופעות גופניות מוזרות כשהוא משתחרר. אם לא נזהה תופעה כזאת כ"משבר ניקוי" אנו עלולים להיבהל ולהפסיק את התהליך לפני שמגיעה הקלה וריפוי.
בגלל שהבעיה מורכבת הכלים שאני מציג מגיעים לריפוי מכיוונים שונים, באימונים אני מוצא את עצמי משתמש במגוון כלים כדי באמת להגיע לשורש ולנקות את גוף הכאב בכל הרמות.
כיצד מרפאים את גוף הכאב
גוף הכאב יוצר מעין תבנית שמחזיקה את כל הגוף או חלקים ממנו בביטוי "רגשי", כמו תנועה מבוהלת שהוקפאה, או הבעת פנים מזוייפת שהפכה ל"הבעה הטבעית". עלינו לשחרר את התנועה הזאת ואת המתח השרירי שמחזיק את ה"קיפאון" הזה.
1.מגע ותנועה
הדבר הבסיסי ביותר לשחרר אותו הוא מסג עמוק המלווה במתיחות ותנועות שאינם "שפת הכאב" שהגוף ייצר לעצמו.
עלינו ממש לשבור את התבנית. תהליכים כמו קונטקט, ריקוד חופשי סוגי מסאג' יכולים לעזור. תהליכי טראנס דוגמת ונשימה מעגלית כמו ריברסינג ונשימה הולוטרופית גם יכולות להוביל לכך. כששפת הכאב "מתבלבלת" ומפסיקה לשמר את ה"שריון", הכאב יתחיל לצוף ולהשתחרר, זוהי חוויה מפחידה וקשה, הדורשת סביבה תומכת, אומץ ויכולת הכלה.
אם נעיז לחוות את הכאב שהשיריון הסתיר, הנוקשות והשליליות ישתחררו. נזכה לחיוניות חדשה ושלווה. האנרגיה שבוזבזה על מתח שרירי וחסימה רגשית תחסך. נתחיל להרגיש צעירים, זורמים ושמחים יותר.
2. שחרור הבעה ילדי
לילדים יש שיטות טבעיות לשחרר את גוף הכאב, כשרע להם הם צורחים, מטיחים אגרופים ברצפה, רוקעים עם הרגליים. בניגוד אלינו המבוגרים הם לא חסמו את האינסטינקטים הטבעיים כדי להתאים חברתית.
קיימות שיטות פורקן רגשי המבוססות על זה.
א. ניתן לחסום את הפה עם הידיים ולצרוח צרחה דוממת
ב. לדפוק ידיים על הרצפה, כרית או שק אגרוף
ג. לנער את הגוף
ד. לעשות אגרופים חזקים, להזרים את כל הכעס אליהם, לעצור נשימה, רק כשאי אפשר להחזיק יותר לשחרר אוויר במהירות
ה. תנועת הגרזן – לדמיין גרזן בידים ולהרים אותו ,להוציא את כל האוויר ולעשות תנועת חטיבת עצים כלפי מטה, תוך כדי הוצאת קול.
3.פוקוסינג
להרגיש את האזורים החסומים לנשום אליהם, לחוש מה באמת החוויה בהם, לבדוק מה האינפורמציה או המסר שהמקומות החסומים מנסים להעביר לנו.
נבדוק למה הגוף מנסה לעורר את צומת ליבנו אליו, נקשיב לגוף, נסכים להרגיש ולקבל את האינפורמציה שאצורה שם, ואז לשחרר את כל מה שצריך לשחרר.
תהליך פוקסינג יכול להוביל אותנו אל השיעור הרוחני העמוק, אם נעיז להקשיב יתכן ונגלה מערכות אמונה שאינן משרתות אותנו, הזנחה עצמית ועיוורון לדרך רוחנית שאנו אמורים ללכת בה, לפעמים רק דרך הגוף היקום יכול לתקשר איתנו בדרך שנקשיב.
4. נשימה מעגלית
נשימה מעגלית היא תהליך בסיסי בו אנו נושמים ונושפים ללא עצירה בין נשימה ונשיפה, אם נתמיד בכך, נטען את הגוף באנרגיית חיים (אובר ונטילציה), ויווצר מצב בו מנגנוני ה"הקפאה" הרגשית יפסיקו לעבוד כי הם מבוססים על הפסקת נשימה ונשימה חלקית . ככל שננשום באופן מלא יותר כך נרגיש יותר, נשימתם של ילדים היא עמוקה ומלאה, לכן הם חווים את המציאות באופן מלא. למעשה גוף הכאב הוא הדבר שנוצר כשהפסקנו לנשום באופן מלא ולהרגיש באופן מלא. ברגע מסוים הרגש והכאב המודחק יצופו, אם נהיה מוכנים לעבור דרך החוויה הזאת, נגיע לשחרור רגשי והרפיה. החוויה יכולה להיות חזקה, מומלץ לעשות זאת עם מנחה מיומן.
5. הקשבה לילד הפנימי מתוך אהבה עצמית
לעצום את העיניים, לקחת נשימה ולהסכים לראות את הילד הפנימי שלנו. איך הוא נראה, באיזה גיל הוא, באיזו סביבה הוא.
לראות את הכאב שהוא מחזיק, להתבונן עליו כמו הבוגר האחראי והאוהב שלעיתים היה חסר בילדותינו. נתבונן עליו כדבר היקר והמופלא ביותר, נומר לו שמותר לו להיות לא מושלם, לעשות טעויות, להיות תלמיד בעולם, להיות מה שהוא, נחזיק את ידו, נחבק אותו, נרשה לו לשחרר את כל המתח והכאב הרגשי, נהיה בשבילו, נכיל אותו.
6. הפרדה בין מנגנוני ההגנה, הכאב והמהות.
גוף הכאב הוא מעין ביטוי גופני למנגנוני הגנה שמטרתם למנוע מאיתנו להרגיש כאב מודחק.
המנגנונים האלו מתבטאים במחשבות חוזרות המתעוררות כל פעם שאנו "בסכנה" של לעשות פעולה שעלולה לעורר את הכאב.
לדוגמה פעולה שיכולה להביא לדחייה או השפלה.
אם יש תחום מסוים שבו יש לנו קושי לתפקד, מומלץ ממש לרשום את הקולות המפריעים השונים ולתת להם שמות. לדוגמה הקולות המתעוררים כשאנו מנסים לבקש העלאה בשכר יכולות להיות של ה"מקטין" שמספר שאיננו ראויים, "הפסימי" שמספר שאין טעם, ו"העליון מוסרית" שמספר שמקדמים רק את הבינונים והמושחתים שלא מאיימים על הבוס.
כשאנו מודעים להם, עלינו לחשוב על הפעולה המפחידה, כל פעם שהם צצים עלינו פשוט להודות להם ולראות שהם מנסים להגן עלינו. עלינו להימנע מלשפוט או להתנגד.
אם נתמיד, ברגע מסוים הם יעלמו ואז נפגוש את הכאב עצמו. בדרך כלל אז יתגלה הילד הפנימי הסובל וחש חוסר ערך, או חוסר אהבה.
אז עלינו פשוט לראות את החלק הזה ממקום אוהב ולאפשר לכל הכאב שלו להשתחרר ולהתנקות, בכי הוא תופעת ניקוי ברוכה ומומלצת. כשזה יקרה נתחיל לחוות את המהות, הצלילות והזרימה הטבעית והנכונה של החיים. כשאנו טובעים בזה, נתחיל לזהות מנגנוני פיצוי ומנגנוני הימנעות בחיים, נוכל ברגע ההווה כשכיווץ עולה לשאול מה היתי מרגיש אם הכיווץ או ה"מנהל הרגשי" לא היו שם, לרוב הכאב יעלה, ונוכל לחוות אותו, לשחררו לרפאו. כשנראה את הכאב הראשוני נוכול גם לזהות את המהות ולפעול מתוך פשטות וצלילות.
7. סגנון חיים מאוזן.
חיים של שאפתנות ומלחמה, בסביבה תחרותית, גסה וחסומה רגשית לא יאפשרו לנו לרפא את גוף הכאב. למעשה סגנון חיים כזה מנוהל מגוף הכאב ומעצים אותו.
חיים מאוזנים הכוללים חופשות,זמן בטבע, יצירה, פעילות גופנית מתונה, יוגה, מדיטציה וכו
וכן סביבה חברתית של אנשים אמיתיים וטובים בה אנו יכולים להיות עצמנו ולבטא פגיעות ורגישות, הם מפתח לשחרור גוף הכאב.
8. מיניות טובה ובמיוחד חווית האורגזמה יכולות לרפא את גוף הכאב
וויליאם רייך עצמו היה חסיד גדול של ריפוי באורגזמה, הוא טען ש"one orgazem a day keep the doctor away" , בטנטרה וטאו מיני מצביעים שסוגי אורגזמה מסויימים מכילים פוטנצייל ריפוי גדול יותר מאחרים, במיוחד האורגזמות הנשיות העמוקות (נקודת ה G, צוואר הרחם) יכולות לשחרר חסימות רגשיות ולנקות את גוף הכאב, לאורגזמת קליטוריס ולאורגזמת שפיכה גברית רגילה יש פוטנצייל ריפוי קטן יותר והשלכות אנרגטיות לא תמיד מומלצות.
כדי שלאורזמה תהיה השפעה משחררת רגשית וגופנית מומלץ להתמקד ברטט שלה ולאפשר לה להדהד בכל הגוף. במיוחד התמרה של האורגזמה לאזור צ'קראת הלב יכולה להביא שחרור וריפוי.
אפשר לדמיין איך היה נראה העולם אם מנהיגיו היו חויים יותר אורגזמות מספקות.
9. הזדהות עם המתבונן ולא מושאי ההתבוננות
המורה הרוחני אקהרט טולה מאשים בכל תחלואי האנושות את גוף הכאב, ובעיקר את הכוויץ והאטימות שהוא יוצר כלפי אחרים וההתנהלות שהו מיצר כלפי הטבע וכלפי העולם.
הוא טוען שכל עוד אנו מזדהים עם "אני" בעל צורה והגדרה מקובעת, יווצר "גוף כאב". פשוט כי כל תנועה של החיים שמאיימת על המבנה הזה תייצר מלחמה.
היצמדות כזאת שמה אותנו בוויכוח מתמיד עם החיים ומאבק "הישרדותי" לשמר את חלקי "אני" שאנו אוהבים ולסלק חלקי "אני" שאיננו אוהבים. שחרור ממנה ירפא מהשורש את גוף הכאב ויאפשר לנו זרימה מתוך חיבור לפלא המשתנה תמיד של החיים.
רק הזדהות עם שדה התודעה האינסופי של המתבונן השורשי ישחרר אותנו מהיצמדות ל"צורה" והגדרה.
.ספרו הנהדר "ארץ חדשה" מוקדש כולו לדבר הזה.
תרגול אדוויטה, מיינדפולנס או כל סוג של התבוננות על המיינד ברגע ההווה הוא צעד טוב בכיוון הנכון.
חזון האדם המשוחרר
גוף הכאב של רובינו נתפס כמשהו שלילי, המקום בו רגשות נתקעים. אם זאת לגוף הכאב פוטנציאל רוחני גדול. מתרגלים רוחניים מתקדמים הנמצאים בפתיחה מתמדת של ליבם חווים את גוף הכאב כגוף "עונג".* .
כשאנו מוכנים לראות את המציאות מנקודת מבט שאינה מזוהה עם האגו, כל הקושי והכאב פשוט זורמים דרכינו בלי להיתקע, במצב כזה אפילו חוויות קשות נעשות מתוקות, הם נחוות באופן מלא ומשתררות ללא יצירת משקעים.
כדי להגיע ליכולת כזאת עלינו לפתח יכולות התבוננות פנימית בהירה, יציבה וחומלת.
יכולת כזאת לא הופכת אותנו לאטומים לחיים. להפך, אנו מרגישים את כל מה שנמצא ללא פחד. יכולת כזאת מאפשרת לחוות את חווית החיים באופן שלם ולזהות את השורש הרוחני של החוויות הקשות, שהוא תמיד מתוק.
אז אנו מגלים את האלוהות שמשחקת מחבואים עם עצמה ורוצה להתגלות שוב ושוב מאחורי תחפושות שונות ומגוונות, החיים חוזרים להיות משחק ויצירת אומנות, ואנו חוזרים לגן העדן האבוד שתמיד היה שם מתחת לאפינו ואנו לא ראינו אותו כלל.
שכולנו נזכה!
_________
הערות:
*וויליאם רייך הוא הראשון שהוכיח את קיומה של ההילה, הגוף הפראני ואנרגיית החיים העדינה באופן מדעי. גילויים שמסורות רוחניות ידעו עליהם אלפי שנים ועומדים בבסיסם של תורות לחימה וריפוי מזרחיות וכן שיטות תרגול רוחני מתקדמות.
התרבות המערבית המודרנית, נשלטה עד סוף המאה העשרים באופן כמעט אבסולוטי על ידי פילוסופיה הקרויה אמפיריציזם רפואי, תפיסה הרואה כאשליה או הפרעה נפשית כל תפיסת מציאות שאינה מתבססת באופן מוחלט על ידי חמשת החושים וניתנת לשחזור במעבדה.
בן גלוייו של רייך נמנים לחשיבותה הרפואית של ה"אורגזמה", "השפעת השדה האנרגתי (אורגון בשפת רייך) על תהליכי ריפוי המהווה בסיס להילינג מודרני, וגם עקרונות יסוד בפסיכולוגיה מערבית. ה
הממסד המדעי של שנות ה 50 לא ממש חיבק אותו וממצאיו, הוא "נרצח" תדמיתית, חל גדול ממצאיו והמצאותיו הושמדו או נעלמו (באופן מסתורי)
והוא נכלא לשנים בכלא בתואנות מופרכות ביותר.
אולי אקדיש לו פוסט שלם בקרוב, אבל הפוסט הזה אינו עוסק בדמותו. אלא בגילוי הפסיכולוגי רוחני פורץ דרך באמת, שכמעט "נעלם" ברדיפה השיטתית של האיש וחכמתו
*חקר המוח חשף כי יש לנו 6 מרכזי חשיבה, כל מוח כזה הוא מערכת עצבים המקבלת אינפורמציה מעבדת אותו ומעבירה מסכנות לחלקים האחרים.
6 המוחות הם המוח הזוחלי, המוח הבהמי/רגשי, המוח הבהמי עדין, המוח הגופני מקיף ,המוח העיכולי והמוח הרגשי גופני באזור הלב
*ישנם במסורת הצ'וגצן תרגולים המסוגלים להתמיר באופן ספונטני את הכאב לעונג, הקרויים דיאני בודהה, וכן סוגים רבים של תרגילים טנטרים כאלו במסורות אחרות. השאיפה היא להגיעה לגוף האור, בו החומר הפיזי עודן לחלוטין
*על טקסטים בבודהיזם של העגלה הגדולה לאדם מואר ישנו גוף הקרוי גוף ה"עונג" ובסיסו כנראה גוף כאב שהותמר לחלוטין
*4 גופי הבודהה כוללים את:
גוף הדרמה – תודעת הריקות שמעל לתבנית
גוף הידע – מאפשר לישות מוארת ידע על טבעי
גוף העונג – מאפשר לישות מוארת להתענג ולהתבטא באופן זוהר ועדין לישויות טהורות
גוף המופע – מאפשר לישות מוארת להופיע בעולם החומרי הגס
לעיתים רק 3 גופים מוזכרים (השניים האחרונים מאוחדים)
*להרחבה על הגופים העדינים והקשר לצאקרות
