סיפור – יוני "הבטלן" המקסים שהתאהב במצליחנית על המסלול המהיר
הוא היה בחור מקסים, אבא עשיר וסמכותי, ותמיכה כלכלית כפיצוי על הזנחה רגשית הפכו את גישתו לחיים לפסיבית. היא היתה ילדת רחוב, כל מה שהרוויחה היה בעשר אצבעותיה, לא סמכה על אף אחד.
יום אחד כמו באגדות הם נפגשו…והתאהבו.
הוא: היא מאוד אוהבת אותי אבל איך שהוא צורת החיים שלי משגעת אותה
אני: אתם משקפים את אזורי הצל אחד של השני, לכן יש בינכם משיכה אבל גם התנגדות.
הוא: הכל עובד, הסקס, כיף לנו, אבל נראה שעצם זה שקיים גבר שחי כמוני מטריף אותה והיא אינה יכולה "לסלוח לי" על זה שאני זה אני, היא כל הזמן משתפת אותי בספקות שלה לגבי, ואין לי כוח לחיות כמו "A CAT IN A BATH WAITING TO DROWN"
אני: בהחלט מומלץ לבחור במישהי שבוחרת בך ושלמה עם זה.
הוא: אבל יש לנו תיקווה?
*דפוסי התקשרות בילדות* מה הופך מישהו ליפיפיה נרדמת?
מופיעים כאן שתי ארכיטיפים מעניינים ומשלימים מהאגדות הם היפיפיה הנרדמת וילדת הרחוב.
היפיפיה הנרדמת מיצגת דפוס היקשרות תלותי* מהילדות.
היפיפיה הנרדמת היא מישהי שגדלה תחת הגנת יתר של הורה סמכותי,
כתוצאה היא לא פיתחה יכולת להתמודד עם העולם, במובן מסוים היא "נרדמה" בשלב הילדה במקום להתפתח לאישה בוגרת ועצמאית, רק כשהנסיך הפנימי, כלומר החלק העצמאי בתוכה משתחרר מהכלא בו הוריה ה"אוהבים מידי" כלאו אותו, היא יכולה להתעורר מתרדמתה ולחיות את חייה כאדם בוגר ועצמאי.
ילדת הרחוב הוא הארכיטיפ ההפוך, המייצג דפוס התקשרות נמנע", של מישהו שלמד שאסור לו לסמוך על אף אחד מוקדם מדי, הוריה לו נתנו לה מספיק תמיכה ודרשו ממנה בגרות בגיל שהיא עדין היתה אמורה להיות ילדה.
אדם כזה יהיה עצמאי בצורה קיצונית, היא לא תקבל תמיכה ומתנות גם במקום שזה דבר בריא ונכון, ותתעקש להצליח רק בזכות עצמה גם כשיש דרך קלה ונוחה בהרבה, או שאי אפשר בלי עזרה.
העצמאית והתלותי בזוגיות
קשר כזה נפוץ מאוד וגם נראה מבטיח בהתחלה.
התלוי מחפש משהו עצמאי שידאג לו והעצמאי יחפש משהו תלוי שלעולם לא יוכל לעזוב אותו.
הבעיה היא שבשלב מסוים התלותי ירגיש חנוק והעצמאי ירגיש שהוא משקיע ולא מקבל.
שתיהם ירצו שהשני יהיה קצת יותר כמוהם, אבל אף אחד לא מסוגל לאפשר לשני לעשות זאת בלי לפגוש חרדה הישרדותית.
המתח בין הצורך האמיתי לצורך הפתולוגי ייצר תסכול מתמיד אצל שתיהם.
חוסר סיפוק רק יגביר לרוב את דפוס השתלטנות של העצמאי, ואת דפוס התלות של התלותי, ככל שהקשר יעמיק ככה התסכול ותחושת הניצול\דיכוי תגדל עד שזה יגמר בפיצוץ או חיים בגיהנום בלתי נסבל של "אי אפשר ביחד אבל גם אי אפשר לחוד".
הכחשה כדרך לשרוד בקשר שמפחיד לעזוב
אחת הבעיות בקשר כזה הוא הכחשת הבעיה, בשביל התלותי העולם עצמו הוא מקום מאיים ומעורר חרדה, הוא נמצא בין הפטיש של חיים עם עריץ לסדן של חיים בעולם מפחיד שאינו יודע איך להתמודד בו.
העצמאי מידי גם הוא מגיע לשלב שהוא מרגיש מנוצל עד בלי די, הוא חיי בזעם מתמיד בו רצונו לנח ולהיות מטופל אינם מתמלאים והוא שונא להיות המפלצת שהוא הפך להיות.
לעיתים מגיע רגע שהתלותי מבין שהחיים בצידו של העריץ המגן הם גרועים לאין ערוך מכל סכנה שעלולה להיות בחוץ,
גם העצמאי מבין שיש גבול לתוקפנות שהתלותי יוכל לסבול לפני שיעזוב, לעיתים הוא ינתק את הקשר ראשון כדי "שזה יבוא ממנו" ולא מהתלוי, כי הוא תמיד חייב להיות זה שבשליטה
ג'ורדן פיטרסון אחד מגדולי הפסיכולוגים מסביר על המשמעות הפסיכולוגית של היפיפייה הנרדמת
מקור הבעיה
בעייתו של התלותי היא שהוא פסיבי וישן בתוך החיים, נדרש ממנו שינוי מהפכני הדורש את כל כוחות נפשו.
אחרת לא יצליח לברוח מכוח היניקה של הקשר הרעיל ולפגוש את חוסר הוודאות של החיים העצמאים.
אם עשה זאת הוא יתחיל בתהליך גדילה נפלא, לו חיכה כל חייו.
העצמאי מידי רוצה במעמקי נפשו להיות "תלותי", הוא עייף.
ההישרדות המתמדת היא רק אסטרטגיה אצלו כדי לחוש ביטחון, במקום להיקשר לאדם סמכותי כמו התלותי, הוא משרת ונותן באופן קיצוני, בתיקווה שאז יתנו לו באופן קיצוני בחזרה אפילו נגד רצונו (לקבל זה חולשה) אבל זה לא קורה.
הוא לא יבטא את צרכיו, וגם לא יסכים לקבל מאחרים "טיפול" כי אינו מסוגל לסמוך על האחר.
הוא ייצר אידיאולוגיה קורבן ומקרבן מול התלותי בה הוא מסכן שנתן הכל ואז ננטש, ויפעל באלימות כדי "להגן על עצמו" בלי לראות שהוא המקרבן בסיפור.
הוא יפגע מהתלותי ויאשים אותו בחוסר נאמנות ואנוכיות מתוך עיוורון מוחלט לדרך בה במו ידיו הבריח את התלותי.
האם ניתן לתקן קשר תלותי?
הוא: אז יש תקווה?
אני: התקווה המרכזית היא תהליך מודעות עמוק בו שתיהם לומדים לבטוח ולתקשר צרכים, זה נגד האינסטינקטים של שתי הצדדים כך שנדרשת מודעות גדולה וכוח רצון חזק כדי ליצר דפוס התנהגות חדש.
ללא הרבה תרפיה ועבודת מודעות, קל לחזור לדפוס הישן, המוכר והממכר.
מהתלותי נדרש אומץ לקחת אחריות על חייו ולמלא חלק מצרכיו בעצמו.
מהעצמאי נדרש לבטוח באחר ולהסכים לבקש ולקבל מהאחר חלק מצרכיו.
אם יצליחו באמת יהפכו לאוהבים מהאגדות, אם לא הם יהפכו לאוייבים מהסיוטים.
הערות:
*דפוסי היקשרות הם הדרך בה למדנו להתחבר עם הורינו בילדות, בהתאם לזמינותם וסבלנותם של הורינו.
הדפוסים המרכזים הם בריא, נקשר, נמנע ואמביוולנטי. לדפוס היקשרות בילדות השפעה עמוקה על אופי מערכות היחסים שלנו כבוגרים.
*הרחבה על הפרעת אישיות תלותית בפוסט הזה.
*על מערכת יחסים כזאת מנקודת מבט של פסיכולוגיה יונגיאנית (אנימוס ואנימה)
