מדיטציה (חלק ג) – עמדת המתבונן השורשי. (תודעת על) כיצד לצאת מה”אישיות” ולחוות את מי שחווה ויודע אותנו (וכל המציאות) בידיעת עצמו.

עמדת המתבונן השורשי היא מדרגת מדיטציה בה אנו לוקחים נקודת מבט על-אישית, טראנספרסונלית, ואולי “אלוהית”.
ראמאנה מהרישי היוגי הנודע אומר שכל תחושה מחשבה ורגש כאילו מצמצמים את שדה התודעה לחווה, חוויה ותפיסה (מערכת יחסים בין הסובייקט, התפיסה והאובייקט).
כשמחשבה, רגש או תחושה מתעוררים ונוצר הפיצול הזה, עלינו לעקוב אחרי הדבר הזה בחזרה למקורו.
התרגולים האלו נועדו להעשות במצב של ריכוז מדיטטיבי. אם אינכם בטוחים מה זה או כיצד להגיע לזה אנה קראו את הפוסטים הקודמים העוסקים בכך. לינקים למטה.

מי אני? מה אני? איפה אני?

השאלות הגדולות האלו הם דרך ראשונית להגיע ל”אני” הלא אשיותי. הם הכלי הבסיסי באדויטה וז’ן.
אפילו ביהדות השאלה הראשונה שאלוהים בתורה שאל את אדם היתה “אייקה”, כלומר היכן אתה, השאלה לא פשטנית, האל יודע הכול, היא היתה הוראה לאדם להתבונן בעצמו ולראות היכן הוויתו נמצאת.
הדרך לעשות זאת היא לשאול “מי חושב? מרגיש? חש?”
והתשובה תהיה “אני”, אז יש לשאול או לברר מי הוא האני הזה ש”חושב”,מרגיש או חש.
ה”אני” הזה אינו המחשבות, הרגשות וכו… הוא אינו החוויה הפנימית, דוגמת תחושת מימדי הגוף וגבולתיו, ואינו חוויה חיצונית דוגמת הבגד שנוגע בגוף או משהו שהעין רואה או האוזן שומעת…
למעשה הוא שדה התודעה בו גם החווה, גם התפיסה וגם הנחווה נמצאים.
גם המתבונן או ה”אני” הסובייקטיבי נמצא בתוך החווה הגדול, אם לא היה משהו שחווה את ה”חווה” איך היינו יודעים “שאנחנו” חווים, היו רק חוויות ניטרליות שדומות לתמונות במצלמת וידאו ללא תודעה.

מי מתבונן דרכי?

לא מדובר פה בסרט אפל העוסק בפוזשן של רוחות, אלה בזיהוי הבסיסי של ה”אני” הקוסמי.
ניתן לדמיין את מרכז ההוויה שלך כנקודה בעורף או גזע המוח. נסו להרגיש שהראיה עוברת דרך העיניים לנקודה הזאת, השמיעה דרך האוזניים לנקודה הזאת וכו. שאלו עצמכם מי מתבונן דרכם או מי הוא זה שחווה את העולם דרך חליפת החלל של הגוף נפש שלכם?

מי מתבונן על המתבונן?

השאלה הזאת מכוונת למודעות שאינה יחסית ומשתנה אלה לחווית המתבונן עצמו המשול למראה עליה כל החויות מופיעות כולל חווית המתבונן עצמו. (אם המתבונן לא היה חוויה איך הינו יודעים שהו שם)
***מי הוא זה שגם ה”אני” הפנימי, גם החושים וגם העולם “בחוץ” נמצאים בתוכו? ***
מדובר פה במשהו חוויתי, לא אינטלקטואלי. נסו לזהות את שדה התפיסה החמקמק שכל החווית כולל פנים וחוץ, נמצאים בתוכו.

הסבר מדעי

מנקודת מבט מדעית, המוח יוצר מעין “תחושת עצמיות”.
מדובר בהולגרמה מתוחכמת של גבולות גוף, תיוג מידע בשדה התודעה כפנימי או חיצוני, ויצוג שונה של מידע ממקורות שונים כמו ראיה,שמיעה, זיכרון דמיון וכו. כך נבנית אשליה של אני נפרד ועולם חיצוני, כשההולגרמה הזאת נעשית עכורה, כלומר אנו רואים שזאת רק הולוגרמה ולא מציאות, מתגלה שדה התודעה האינסופי ועליו שדה החוויה האינסופי (שיווה ושאקטי).

למה למדוט על האני הלא-דואלי?

הפרספקטיבה הזאת משנה הכול, אין פחד מהמוות, אין נפרדות, אין דאגה, יש רק אהבה ועונג.
כמובן שנדרש אימון לחוות זאת, ועוד אימון להיות יציב בזה. מי שמסוגל לחוות זאת זוכה בפרספקטיבה, ערך, וזהות עילאית טהורה. הוא חופשי מחלק מהותי של האשליה והסבל שכרוח בה. ממש כדי!
ראמנה מהרשי מגדולי מורי המדיטציה הלא דואלית במסורת ההינדית
ראמנה מהרשי מגדולי מורי המדיטציה הלא דואלית במסורת ההינדית, לימד את שיטת השאלה "מי אני: הקרויה גם אטמה ויצ'רה

הערות:

*פוסט על מדיטציה למתחילים

*אי שניות מופיעה במסורות רבות דוגמת האדוויטה ההינדית, מהמדורה וצ’וגצ’ן הבודהיסטיות ואפילו במדיטציות יהודיות מסוימות.

*ניתן למצוא מדיטציה לא דואלית מונחית עם המורה המומלצת לילה קמחי בלינק הזה

רוצה לדעת את הארכיטיפ הדומיננטי שלך ולברר אם אימון במסע הגיבור יכול להביא לחייך פריצת דרך? מלא פרטים ונקבע שיחת ברור ואבחון של 20 ד ללא עלות!

פוסטים נוספים

שיתוף:

גלילה לראש העמוד

הרשמו כאן לקבלת שאלון אבחון ארכיטיפ דומיננטי במתנה

דילוג לתוכן