הקדמה
פסיכולוגיה, רוחניות ואימון טרנספרסונלי הפכו למושגים פופולריים. נשאלת השאלה מה זה בדיוק טרנספרסונלי ולמה הוא טוב? בכך אדון במאמר הזה.
הפסיכולוגיה הפרוידיאנית ראתה את המציאות הפנימית כמשחק בין דחפים, התניות חברתיות וניסיון לתווך ביניהם.,
פרויד הבין שקיים משהו נוסף בקומפלקס האנושי לו הוא קרא החוויה האוקיינית. (ימית, אינסופית) אך הוא מיעט לדבר עליה ואפילו חשש ממנה.
יונג היה הפסיכולוג הראשון שהכניס את המימד התודעתי שאינו קשור באישיות האינדבידואלית לשיח הפסיכולוגי. הוא יצר מפה של מימדים פנימיים הנחשבים "גבוהים", "רחבים" או "מקיפים" יותר ממרכיבי האישיות.
המדרגה העל- אישיותית הראשונה (טרנספרסונלית) עליה דיבר נקראת תת מודע הקולקטיבי. אחד המרכיבים החשובים בתת המודע הקולקטיבי הוא הארכיטיפים.
ארכיטיפים הם תבניות מחשבה ותודעה המשותפים לקבוצות גדולות של אנשים, הוא הראה הארכיטיפים של הגיבור קרי (מלך,לוחם ,קוסם ומאהב) חוצי תרבות וגזע. וקימים אפילו בשבטים מבודדים שלא באו במגע עם תרבות אנושית גדולה מעולם.
הפסיכולוגיה שמעבר לארכיטיפים
פסיכולוגים, פילוסופים ומיסטיקנים מאוחרים יותר (כולל יונג עצמו) הצביעו על מימדים עמוקים יותר מהארכיטיפים, בינהם מה שכינו, 'שדה האהבה והתודעה', עונג שמימי, חווית האינסוף והחויה המיסטית.
תרומה חשובה הוסיף החוקר סטניסלב גרוף, גרוף היה מראשוני החוקרים שבדק משפעות של LSD ופסיכודליים אחרים על התודעה האנושית. הוא חקר ותעד אלפי 'טריפים', מסקנותיו היו שכל הכמיהות האנושיות קשורות באופן תת הכרתי לארבע חוויות או זכרונות מזמן הלידה.
תת-מודע קולקטיבי וכוחם של ארכיטיפים
4 החוויות הראשוניות
4 החוויות האלו הן:
שלב ההריון, בו העובר חש אחדות מושלמת, נעימה, בטוחה ומענגת עם הסביבה (האם),
שלב הצירים, עדיין קיימת אחדות אבל לתוך החוויה נכנס גורם של חשש, לחץ ואפילו כאב.
שלב הלידה, מצב שבו תחושת הביטחון נעלמת כליל, חוסר ביטחון, חרדה, ושינויים גדולים נכנסים תמונה
שלב ההנקה, שוב התינוק מקבל את כל צרכיו אבל הוא חש עצמו כמציאות נפרדת מהעולם והטבע, (האם).
דתות והחוויה הטרנספרסונלית
על פי גרוף כל אחת מהחוויות האלו מולידה צורה דתית נפרדת, ניתן לומר שדתות מכוונות אל "האין", כלומר אל אחדות מושלמת דוגמת הנירוונה הבודהיסטית הן ניסיון לחזור לשלב הראשון ברחם, ודתות המכוונות לגן עדן, דוגמת היהדות בה האל או השכינה הוא עדין דבר נפרד אבל כל הצרכים החיצוניים והפנימיים מתמלאים במלואם באופן נצחי מכוונת לחווית ההנקה.
דתות שבאות לרצות אלי כוח זועמים או לא צפויים מנסים לחזור או לתקן את חווית המצוקה בשלב הצירים והלידה.
מושג 'הרשימו' בקבלה מאוד הולם את הרעיון הזה. האדם הוא כלי, לאור האלוקי, ויש בנו שאיפה למילוי אור שלם וטוטלי, השאיפה הזאת נובעת מכך שפעם היה לנו מילוי כזה שהופסק, אבל נשאר ניצוץ קטן ממנו (הרשימו), חווית המילוי הטוטלי ברמה האישית מיוחסת לרחם, הרשימו הוא אותו ניצוץ התענוג הזה שעדין קיים כזיכרון בלבד.
מודל העצמיות והחוויה הטראנספרסונלית
המדע המודרני מראה שהמוח הוזה כל הזמן את המציאות. הגוף, המיינד והעולם בחוץ אינם אלא סימולציה תודעתית. במילים אחרות התודעה היא פרוש לאוסף נתונים השונים במהותם ואיכותם מהעולם בחוץ (אם קיים).
המודל הזה יוצר את תחושת ה"אני" הנפרד, אבל למעשה זהו רק פרוש אחד לשדה של גירויים אינפורמציות. מדיטציה עמוקה, ריכוז עמוק, חומרים פסיכודליים מסויימים ואפילו חוויות אורגזמה עמוקה גורמת למודל הזה המולבש על המציאות להיות עכור, כלומר להתגלות כהשלכה ולא כמציאות. כשהמודל נעשה עכור אנו מסוגלים לחוות את האחדות והשלמות של כל הקיים באופן מלא.
החוויה הזאת משנה את כל הפרספקטיבה שלנו ומאפשרת לשדה האהבה, ההוויה והידע השלם להתגלות. אנו זוכים בפרספקטיבה אלוקית.
מדרגות בחוויה הטרנספרסונלית על פי השיוואיזם
רוב המסורות הרוחניות שואפות להביא את מאמיניהם לחוויה טרנספרסונלית כזאת או אחרת.
מסורת שיוואיזם קשמירי ממש מתארת מדרגות של שינוי פנימי בתפיסת ה"אני". אציג אותם כאן.
המתבונן האובייקטיבי:
המתבונן חווה את העולם כדבר אובייקטיבי הקיים מחוץ אליו, המתבונן הזה הוא למעשה אנחנו במצבינו הרגיל. גם החוויה הנפלאה והרוחנית ביותר אינה נחבת למשהו מיוחד מבחינת שיוואיזם כל עוד המתבונן נשאר ה"אינדיבידואל" המרגיש שהוא נפרד מהחוויה.
המתבונן הנעלם:
בשלב זה העולם נעלם וכל מה שנחווה זה ריק, מצב של שינה עמוקה מאוד משקף את המצב הזה. גם המתבונן נעלם במצב הזה.
שתי המצבים האלו הם מצבים של מתבונן אינדיבידואלי והם לא נחשבים למצבים רוחניים.
המתבונן הגדול שעיוור לעצמו:
זהו מצב שנחווה בעיקר על ידי מתרגלי יוגה רציניים.
המצב הזה הוא מצב בו התודעה הקוסמית פועלת באופן חופשי דרכינו אבל המודעות לא שמה לב לכך. קצת כמו סצנה נפלאה בסרט המתרחשת בדיוק שיצאנו מהאולם להתפנות בשירותים. במצבים האלו העכירויות יורדות בדיוק כשהתודעה נרדמת. והעכירות חוזרת כשהתודעה מתעוררת.
המתבונן הוא הדבר האמיתי והעולם הוא שקר:
במצב הזה כל העכירויות יורדות. המתבונן חווה רק עצמו כידעה טהורה של מציאות בלתי מוגבלת.
אם במצב השלישי בו חלק מה"עכירויות האלו עדין נמצאות, או שנחווה עצמינו כמתבונן מוגבל החווה משהו אין סופי או שנחווה עצמינו כמתבונן אינסופי החובה משהו מצומצם.
המצב הרביעי הוא מצב בו קיימים רגעים בו מתבונן אינסופי חווה מציאות הנתפסת כאשליה שטוחה וחסרת משמעות.
היקום הוא המשכה של המתבונן:
המתבונן אינו תופס עצמו כלל כאינדיבידואל, הוא משתחרר מההיפנוזה העצמית המצמצמת.
הוא אינו חלקי יותר באף אספקט של תפיסה עצמית. כלומר מלא בידיעה, בעונג, בידע, ברצון וביכולת פעולה.
במצב הזה הוא מגלה שכל היקום נמצא בתוכו. הוא רואה את כל היקום כנובע ממנו ולכן כדבר אמיתי אם כי נפרד ממנו.
היקום הוא אני:
אין למתבונן את הסכנה ליפול יותר למצב מצומצם, הוא מתאחד לגמרי עם התפיסה האלוקית וההבדל בינו לבין האלוקות הוא עדין מאוד. במצב הזה הוא חש שגם החוץ וגם הפנים הם הוא, כל הדפוסים, המושגים והתפיסות הם בסך הכל חלוקות של שדה החוויה השלם שהוא חווה עכשיו. הוא לא מסוגל ללכת לאיבוד ,להצטמצם או לקרוס לתוך אף אחת מהחלוקות האלו, כולל החלוקה לאני וזה.
אני הוא היקום:
הוא מגלה שהוא הוא האלוקים ואין דבר מחוץ אליו, הוא מכיל את כל מה שהיה, קורה ויכול להיות. במצב זה אין הבדל בין "שדה התודעה" והמתבונן עצמו. אין שום חלוקה או הפרדה ואפילו עדינה ביותר בינו לכל הקיים. הוא זוכה לידיעה אינסופית, עונג אינסופי, מימוש של כל הרצונות האפשריים בכל אופן אפשרי, יכולת פעולה אינסופית ונוכחות אינסופית.
קואצ'ינג ופסיכולוגיה טרנספרסונלית
עתה נדבר מעט על השימושיות של הגילויים האלו לריפוי ולאימון.
ברמת הפסיכולוגיה האימונית חסם ההצלחה הגדול ביותר הוא טראומות.
אדם שחווה טראומה ימנה בכל מאודו מלהחשף לסיטואציות שעלולות ליצור חוויה דומה, הדבר ימנע ממנו להיות בזרימה נכונה בהרבה מצבים ובמקום להיות מנוהל על ידי מנגנוני הגנה.
טיפול ממשי בטראומה כולל הצפה של החוויה הטראומטית בתנאים בטוחים ומעצימים, ומתוך כך פרוש מחדש של החוויה ויצירת מסקנות התנהגותיות חדשות.
הצפת הטראומה ויצירת המרחב התודעתי שמאפשר ריפוי שלה אינה דבר פשוט, פסיכולוגיה טרנספרסונלית מכניסה את המטופל למרחב ה'אהבה' וביטחון בו הוא יעיז לגלות ולשחרר את החוויה הכואבת. המרחב הפנימי האולטימטיבי הוא האהבה וההכלה האינסופיים של שלב ההנקה. יצירת מצב תודעה כזה מאפשר ריפוי ושחרור של החוויה הטראומטית ביעילות גבוה יותר מרוב השיטות האחרות, כלים של מדיטציה, טראנס, ואפילו סמים פסיכודליים (דוגמת MDMA) , התגלו כיעילות למצבים האלו.
גם תהליכי אימון אישי מקבלים כוח גדול כשרותמים את המרכיב הטרנספרסונלי לתמונה.
היכולת לעורר את את הארכיטיפים של ה"גיבור" מתת המודע, מאפשר לעקוף הרבה מנגנונים של דיכוי עצמי, וליצור אצל מתאמן תחושת ביטחון עצמי ויכולת שידרשו תהליכים ארוכים מאוד בתנאים אחרים.
ברמה עמוקה יותר, היכולת לעלות לפרספקטיבה קוסמית, או מיסטית מאפשר למתאמן לראות את מצבו מנקודת מבט גבוהה וחסרת היצמדות. מתאמן שמקבל זווית "אלוקית" על מצבו יוכל לזהות לקבל את הקושי ולמצוא את הדרך לצאת ממנו בצורה טובה בהרבה מאדם שכבול בתפיסה צרה יותר.
אימון בשיטת מסע הגיבור – קואצ'ינג טרנספרסונלי אמיתי
במסע הגיבור אנו עוברים באופן מובנה דרך הרמה האישיותית, רמות שונות של החוויה העל-אישיותית וחזרה לרמה האישיותית.
השלבים בהם המתאמן כבול בשגרת חייו, וחוזר אליה הם שלבים אישיותיים. השלבים בהם הוא יצא אל המסע וחוזר ממנו הם שלבים בהם הוא מגלם את הארכיטיפים של גיבור דוגמת המלך, הלוחם , הקוסם והמאהב.
השלבים בהם הוא נכנס למערה הגדולה, הם שלבים בהם הוא חווה מצבים עמוקים יותר, הדרקון או הירידה לשאול הוא פגישה עם מרכיב הצל והגעה לשלמות אישיותית, העליה להיכלות האלים מייצגים את המדרגה הטרנספרסונלית הגדולה, בו הוא חוזר לחוויות הרחם והלידה, ולמעשה חווה את המרכיבים העדינים ביותר של התודעה שלו.
החיבור בין החוויה האישית ובין מדרגות שונות של החוויה הטרנספרסונלית תורמת לאפקטיביות של שיטת האימון הזאת.
מהי הכמיהה האמיתית הלא מודעת בזוגיות ולמה זה קשור לפסיכולגיה טרנספרסונלית?
הטעות הגדולה של גישות סטנדרטיות לחיזור וזוגיות היא שהם לא מכירות במימד הטרנספרסונלי של הזוגיות. כל מי שמחפשים זוגיות או אפילו סקס נוטים לחשוב שהם מחפשים מגע עם גוף מושך או אישיות מקסימה אבל למעשה באופן תת-מודע מחפשים את ה"אלה הגדולה" ו"האל הגדול" (בקבלה זעיר אנפין ונוקבה) . כלומר האנרגיה הטראנספרסונלית הקיימת בטבע, באומנות, בדת ובעצם בכל דבר שיכול לעורר את האהבה והגדולה, העונג הגדול ותחושת ה"שלם". כלומר הזכרונות המופלאים של השלב ה"תרום לידתי" וההנקתי שצרוב אצלינו במעמקי התת-מודע.
כל קשר שחסר בו המגע עם האלה הגדולה יסתיים באכזבה. פשוט כי אנחנו מחפשים באופן גופני או אישיותי חוייה וחיבור למשהוא על-אישיותי וקולקטיבי. לעומת זאת הבנה שכל חיפוש אחרי זוגיות הוא למעשה חיפוש אחרי "האלה והאל הגדולים" מאפשר להתחבר ולהסתכרן עם כוח רוחני שזמין לך כל הזמן. היכולת להתחבר כבר בשלבי החיזור הראשונים עם הכוח הנשי הגבוה משחרר הרבה מהנזקקות והאומללות שגברים בודדים רבים סובלים ממנה ושמשדרת תדר שמרחיק נשים. הדבר יוצר תיקון וסניכרון עם הכוח הקולקטיבי, תופעה שמסירה הרבה מכשולים בחיזור, זוגיות והצלחה. בכללי ומאפשרת לאישה הנכונה להופיע בחייך בזמן ובמקום הנכון. הדבר נכון כמובן גם לנשים המחפשות גבר בחייהם.
כיצד לחוות חוויה טרנספרסונלית
כדי לחוות חוויה טרנספרסונלית עמוקה דרוש תרגול רב בשיטות כמו יוגה אזוטרית (קונדליני), מדיטציה, תפילה, אורגזמה או טקסים המשלבים חומרים פסיכו אקטיביים, ניתן היום דרך NLP, היפנוזה אריקסונינית ותהליכי נשימה דוגמת ריברסינג ונשימה הולוטרופית ליצר חוויות כאלו באופן רצוני.
עם זאת ניתן בתרגול יחסית פשוט להגיע לאיזה שהי מדרגה של חוויה טרנספרסונלית.
למי שבא לו לטעום ממנה אני מציע את השלבים הבאים:
מדיטציה לחוויה טרנספרסונלית
א. שכבו במקום שקט וחשוך
ב. בצעו הרפיה של הגוף
ג. האיטו את הנשימה לקצב של שלוש שניות הכנסת אוויר ושלוש שניות הוצאה
ד. דמיינו עצמכם במקום מאוד שליו ומרגיע
ה. התמקדו בלדמיין מרחב אינסופי פתוח דוגמת ים או שמים
ו. הרשו לתודעה שלכם להביט יותר ויותר רחוק אל המרחב הזה
ז. נסו לאפשר לעצמכם להיות יותר ויותר מודעים למרחב הזה, ניתן להתחיל בראיה היקפית של מטר שניים לפניכם ואז להרחיב את המודעות עוד ועוד עד שהיא חשה את כל שאתם רואים, עד קו האופק, ומעבר לו לכל הכיוונים.
ח. בשלב מסוים תחושו כאלו הגבולות האישיים נעלמים לגמרי ואתם חווים מרחב אינסופי.
ט. הישארו בחוויה הזאת ונוחו בה. זאת חוויה מענגת ובעלת ערך רפואי ונפשי.
י. הקטינו את המודעות בהדרגה עד שתחזרו למצב התודעה הרגיל שלכם בו אתם בעיקר מודעים לגבולות הגוף.
יא. חזרו להרגיש את גופכים
יב. פתחו את העיניים, התמתחו וחייכו.היפנוזה אריקסוניאנית
הרצאה מומלצת: ערוצי תודעה, תת-אישיות, אישיותי ועל אישיותי. מאת בבא רמדס, מומלץ מאוד!
