קבלת החלטות באופן רוחני – איך לקבל החלטות שנרגיש שלמים איתן ויבאו את התוצאה המיטיבה ביותר

קבלת החלטות היא אחד הנושאים השנויים במחלוקת והמייסרים ביותר להרבה אנשים.

ישנן אין סוף טכניקות וטקטיקות ובכל זאת קבלת החלטות במקרים רבים כואבת, ולעיתים כשהתהליך אינו נכון מביאה לטעויות, לאשמה והלקאה עצמית של שנים.

רובינו פונים לאינטלקט וההיגיון כמכשיר קבלת ההחלטות שלנו. חשוב לנו להחליט באופן רציונלי, גם כי אנו חושבים שיש תשובה נכונה בקבלת החלטות, כמו מבחן במתמטיקה* וגם כי זה כיסוי תחת, שאם ההחלטה תהיה שגויה, לפחות זה לא אשמתינו, יש לנו הצדקות הגיוניות ואי אפשר להאשים אותנו בטיפשות או רשלנות.

הבעיה היא שרוב ההחלטות אינן דומות לפתרון בעיה מתמטית, אין תשובה נכונה, מדובר תמיד במסע ומתן בין אפשרויות שונות, כל בחירה היא ויתור על משהו וזכיה במשהו אחר.

אם לא היה ככה, לא היה צורך בקבלת החלטה, אין לי בחירה בלצחצח שיניים בבוקר או לא, לבחור בין רקבון שיניים להשקעה של כמה דקות זאת החלטה פשוטה. אם אני בדילמה, סימן שיש שתי ערכים או רצונות מתנגשים שלכל אחד מהם יש משקל.

.

אנו נוטים לחשוב שהשכל הוא דבר אובייקטיבי, שאם נחשוב נכון נגיע לבחירה הנכונה…לרוב נמצא עצמנו בפינג פונג אינסופי של בעד ונגד.

הסיבה היא שהשכל הוא "זונה" של הרצון.

האינטלקט הוא כלי ניטראלי שתמיד יצליח למצוא טיעונים משכנעים לכל דבר שאנו רוצים. ראו שתי עורכי דין ממולכים בבית משפט, אחד ישכנע אותנו ללא ספק שהעבריין הוא מפלצת והשני שהוא מלאך. לשניהם אייקיו גבוהה איך הם הגיעו למסקנות הפוכות?

ראו מאמינים דתיים של אמונות שונות המתווכים ביניהם, פוליטיקאים מתחרים וכו, לכולם היגיון חד אך מסקנות הפוכות, ישנה עמותה בסדר גודל עולמי המאמינה שהארץ שטוחה, לא משנה מה תאמר להם יהיה שם הסבר הגיוני, תמונת מהחלל הם בשבילם קונספירציה הוליוודית, מפרש המופיע ראשון באופק הוא אשליה אופטית… וכו, במחקר על העמותה הזאת התברר שלחבריה אייקיו גבוהה מהממוצע.

ההוכחה הניצחת לכך היא תעשיית הפרסום, עדין לא ראיתי מודעה משכנעת בהיגיון לבחור במוצר שהיא מקדמת. פרסומות פשוט מעוררת צורך רגשי במוצר, האינטלקט כבר יצדיק את הרצון שנוצר. אם לדוגמה תנובה מוכרת קוטג היא מחברת בין המוצר לכמיהה שלנו, כמו משפחתיות ואהבה, כשנראה את המוצר נרגיש שאם נקנה אותו נקבל משפחתיות…הרציונל כבר ימצא הסבר הגיוני לקנייה (במקרה זה מוצר יוצר ליחה, המבוסס על סבל בעלי חיים שאין לו שום קשר למשפחתיות.)

למעשה כשיש לנו רצון לראות דברים בדרך מסוימת כדי לקבל אישור, להרגיש מוסריים, או לשמור על זהות מסוימת מוחינו יארגן את המידע בדרך שתאפשר זאת.

גבר בעל פחד מדחייה, יעורר את האינטלקט שלו להראות לו שאין טעם לגשת למישהי ולפתוח שיחה כי "נשים לא נמשכות אליו". ברגע זה, מוחו מחק את כל הזמנים שנשים שדרו לו מסרים חיוביים או רצו בו, הכליל מקרים של דחייה למשהו מוחלט ואפילו עיוות מסרים חיובים שקיבל כמשהו טריוויאלי או ניטרלי (,היא לא קרצה לי, נכנס לה משהו לעין)

הבעיה האמיתית מתחילה שיש לנו כמה רצונות מתנגשים, כל רצון כזה "שוכר" את האינטלקט כדי להצדיק אותו. במקרה של הגבר בדוגמה הקודמת, הרצון להכיר והרצון להימנע מדחייה ישתמשו באינטלקט כדי להוכיח נכונות של פעולות סותרות.

במצב כזה נתקע בוויכוח פנימי בלתי ניתן לפתרון, ממש כמו דיאלוג בין פוליטיקאים או מאמינים דתיחם מזרמים שונים.

לבסוף רובינו נשהה את ההחלטה הבלתי אפשרית וההזדמנות תחלוף. אי קבלת החלטה היא גם החלטה, בה באופן ודאי נפסיד או נפספס משהו.

לרוב דינמיקה כזאת יוצרת סבל עצום*

אנו נצמדים ליתרונות של כל אפשרות, ולהימנעות מההפסד של בחירה במשה ואחר.

קל מאוד לראות זאת בתופעת הfimo , רבים מאיתנו קרועים בדילמות נוראיות, בין ללכת למסיבה או ללכת להרצאה, לפגוש חברה או ללכת לשיעור, לעיתים אנשים קופצים בין 3 אירועים בערב ולא נהנים ממש מאף אחד מהם. הכל בגלל הצמדות.

כשיש לנו כמה רצונות, ואנו נצמדים למילוי שלהם, אנו תקועים במלכודת. לא משנה אם נבחר במסיבה או בער שירה…וכו כשניה במסיבה נרגיש שהפסדנו ערב שירה ולהיפך.

הסיבה היא שאין לאינטלקט יכולת לברר בין רצונות.

המוח יודע להצדיק כל רצון ובחירה אבל אינו מסוגל להחליט ביניהם או להבדיל איכותית ביניהם. לרוב אין לו קריטריון ברור.

בתהליכי אימון מסוימים עושים תהליכי בירור ערכים, לדוגמה אם יש בחירה בין להישאר רווק או להתחייב לקשר זוגי, התשובה תלויה באיזה ערך יותר חשוב לאדם ברגע נתון, אם חופש הוא ערך גבוה יותר אצלו מאינטימיות ומשפחתיות אז רווקות עדיפה אם לא אז ההפך.

לעיתים ינסה למצוא פתרון סינרגטי כמו זוגיות פתוחה, לעיתים זה יעבוד ולעיתים יגלה שאין לו באמת חופש או משפחתיות, או שיצר בעיה חדשה כמו קנאה תמידית או בלבול.

במצבים מסוימים כמו fimo שתי הבחירות יושבות על אותו ערך של כיף והנאה, במצב כזה גם בירור ערכים לא יעבוד.

אם הבנו שהאינטלקט כפוף לרצון, השאלה היא איזה רצון צריך להפעיל אינטלקט ככה שיגיע להחלטה הנכונה. כמובן שהרצון הנכון שאמור להנחות אותנו היא מה ה"אמת". במילים אחרות, אם לא הייתה לי היצמדות לעונג או הימנעות מכאב של אפשרויות בחירה שונות, מה הייתה הבחירה הנכונה?

יכולת להתבונן באופן "אובייקטיבי" על מערכת הבחירות שלנו משחררת אותנו מהשפעה של רצונות סותרים במידה מסוימת מאפשרת לפעול על פי הערכים המוסריים שלנו או בצורה שיש לה סיכוי מקסימלי להצלחה, אבל היא גם מוגבלת. פשוט כי האינטלקט והבנת האמת שלנו מוגבלת.

אחד הגילויים הפסיכולוגיים המעניינים בקבלת החלטות נקראת שנאת הפסדים, יותר חשוב לנו להימנע מהפסד מאשר להשיג רווח, גם שפוטנציאל הרווח גדול משמעותית מההפסד.

רובינו לא אוהבים את עצמנו, כתוצאה כל "נפילה" גורמת לייסורים והלקאה עצמית וכל הצלחה נתפסת כמשהו טריוויאלי ומובן מאליו, הדבר מוביל לכך שבמציאות הפנימית נעדיף להימנע מ"מטעות" והפסד בכל מחיר, גם אם יכולנו להרוויח המון מבחירה אחרת.

הדרך האולטימטיבית לקבל החלטות היא להגיע לרצון הכללי שלנו. רצון זה אינו יחסי ולכן כשנבחר בו הוא לא ייצר רצון הופכי ויווצר קונפליקט.

על פי הקבלה אנו מורכבים מנפש, רוח ונשמה*.

כל עוד אנו פועלים מתוך שיקולים של הנפש (צורך רגשי, אינסטינקטים, תשוקות), או רוח (אמונות ,דעות, ערכים) אנו תקועים בקונפליקטים פנימיים ומאבק בין חלקים סותרים, כל בחירה היא ויתור וסיכון לטעות המובילה לשיפוט עצמי ואכזבה, אפילו אם בחרנו "נכון".

לעומת זאת יש לנו מרכיב הקרוי נשמה, תודעה צלולה, לב רוחני… המרכיב הזה הוא החלק המחבר את כל חלקי האישיות שלנו והשורש שלהם.

כל עוד אנו ברמת הנפש והרוח אנו תקועים במאבק בין רצונות וצרכים יחסיים שאין דרך לברר ביניהם באופן מלא.

אבל אם אנו מתחברים לרצון השורשי, נגלה מה השלם שלנו רוצה.

השלם הזה אינו רק סך כל הרצונות שלנו המאוחדים, אלה הוא חלק המחבר בין השלם האישי, ליקום או לרצון האלוקי.

כשאנו מזהים מה הרצון האלוקי וכיצד הוא רוצה להתבטא דרכינו במצב ורגע נתון, מאוד פשוט לנו להחליט מה הדבר הנכון. לעיתים יקראו לדבר הזה אינטואיציה, אבל אינטואיציה אמיתית היא בסך הכול חיבור לחוכמה של השלם הגדול מאיתנו.

שהתחברנו לרצון השורשי נקבל בהירות, האינטלקט לא יתפצל יותר לסניגור וקטגור ונוכל ממש לראות באופן צלול מה הדבר הנכון לעשות וגם נהיה שלמים עם זה.

ברגע שנפעל כך, יהיה סנכרון בין פעולתינו והיקום, ולרוב נשיג את מה שרצינו בפחות מאמץ ולעיתים ממש באופן ניסי, דברים יסתדרו נכון. אנו פועלים בתאום למערכת הגדולה ואז אין התנגדות פנימית או חיצונית לכך.

הקשבה ללב הרוחני היא פעולה הדורשת אומץ. פעולה כזאת דורשת קצת ביטול עצמי, ומוכנות לעשות את הדבר הנכון מבחינה קוסמית מתוך אמונה שזה גם לבסוף הדבר הנכון ברמה האישית, ככל שנחיה את השליחות והייעוד שלנו יותר נהיה יותר מסונכרנים לזה.

כדי לעשות זאת עלינו לעצום עיניים, ולהתמקד בנקודה באזור החזה, שתי אצבעות ימינה ממרכז החזה. הנקודה הזאת כרויה "חריד", והיא קשורה ללב הרוחני, או מושב הנשמה וכו. לא כל כך משנה לדייק בה. מה שחשוב זה להרגיש את האזור. נרגיש איך הנכודה הזאת מחוברת לקדקוד הראש ומשם ליקום.

נכנס למצב הקשבה ונחשוב קצת על ההחלטה שלנו. נשתדל לקחת את עמדת המתבונן חסר הפניות, כמו צופה הנמצא על גבעה ומתבונן מלמטה על המחשבות בריחוק אובייקטיבי. במצב זה נתחיל לשים לב לתחושות הגוף, הגוף הוא מעין קולטן אינפורמציה, שבניגוד לשכל, אינו מוטה על ידי האגו.

אם נרגיש תחושה גופנית ברורה, נתמקד בה וננסה להבין מה האינפורמציה שהגוף מנסה להעביר לנו.

לעיתים פשוט תגיע בהירות, כמן ברק בלילה, ונראה בברור מה לעשות. כשקיבלנו מסר ברור מומלץ פשוט לפעול ולא להמשיך בהטלת ספק נצחית השכל רואה החלטות כעוגיה לנגוס בה עוד ועוד. כל ספק בזמן זה סתם יבלבל אותנו ויגרום לנו לפעול באופן הססני ומוגבל.

בשפת הארכיטיפים החלק שאמור לקבל אצלינו החלטות הוא ארכיטיפ המלך. המלך יושב בלב ומחובר לכתר.

הוא לא עושה זאת לבדו. יש לו יועצים והם הלוחם, הקוסם, המאהב, איש הפרא, הצל/והג'וקר והנביא.

בחצרות מלוכה, כשהיה צריך לקבל החלטה, המלך היה נותן ליועציו להביא דעותיהם ואז היה מבקש מהליצן/ג'וקר להביע דעתו, לג'וקר היה מותר לבקר, להציג כשלים הגיוניים אינטרסים חבויים בדעותיהם של היועצים האחרים. אז המלך היה מתייעץ עם הנביא ומקבל החלטה.

ניתן בתהליך מדיטטיבי, לדמיין את חצר המלכות הפנימית. נזמן את הארכיטיפים השונים, נקשיב לדעותיהם ואז נאפשר לארכיטיפ המלך לקבוע.

כדי לעשות זאת ביעילות ממליץ לקרוא את הפוסט שלי העוסק בארכיטיפים.

 

איש הפרא הוא החלק הגופני, אדמתי, פראי ואינסטנקטיבי שלנו. (מקווה לכתוב עליו בקרוב )

הג'וקר* הוא חלק האישיות המייצג את האמת העירומה, הצל,הטירוף, ההומור ואת היכולת לשבור תפיסות ומוסכמות, הוא נוטה להציג את האינטרסים החבויים והכשלים הלוגיים בטעוניהם של שאר היועצים באופן פארודי ולכן עלול לקומם או לעצבן.

הנביא הוא החלק המחובר לרצון העליון, לאינטואיציה, לספירת/צ'אקרת הכתר, לתכלית השלמה. לא תמיד אנו מסוגלים לוותר על האינטרסים של האגו וכו לכן הרבה החלטות הם פשרה בין הנחייתו לבין שאר היועצים.

המלך הוא הלב הרוחני, מרכז ההוויה שלנו, השלם האישי*, רק לו היכולת לראות את התמונה השלמה, לשפוט באופן צודק ולקבל את ההחלטה המיטיבה ביותר. (למטה לינק לפוסט שלי עליו.)

תרגול זה מאוד יעיל כשנעשה במצב טראנס בו תת המודע והדמיון יכולים להתבטא בחופשיות. (בתהליכי קוצ'ינג רוחני טראנספרסונלי בדרך מסע הגיבור הטכניקה הזאת נלמדת ומיושמת באופן מלא).

*אפילו ברמה המטמטית קבלת החלטות היא בעיה, אחת הפרדוקסים הבסיסיים באלוגריטמיקה היא החמור הרציונלי. מדובר על חמור הנמצא במרחק שווה לשתי ערימות חציר שוות בגודלן. חמור כזה המונע משיכולים רציונליים בלבד, לא יוכל לבחור לאיזה מהן לגשת וימות מרעב.

*אחד מצורות העינוי בחברת "שפע" היא ריבוי בחירות, שבגלל חמדנות איננו יכולים לבחור באף אחת מהן באופן שלם ואז אנו נקרעים. (ביהדות מציאות כזאת נקראת מבול, בדומה למבול המיתולוגי שהשמיד את העולם בכוחו של שפע מוגזם שאי אפשר להכילו להשמיד את אושרינו ולפצל את עצמנו ובכך להחליש.(מים מיצגים שפע)

* למעשה בקבלת בעל הסולם מוצגים 5 מרכיבים הקרויים נפש,רוח, נשמה, חיי ויחידה (כל המרכיבים מנשמה והלאה הם טראנספרסונליים ואפילו לרוח מרכיב טראנספרסונלי)