טראומה ומנגנוני הגנה רגשיים מהילדות וכיצד הם מתבטאים במיתוס גן העדן
פוסט על מקרה טיפולי על מנגנוני הגנה והרס עצמי, פצעי הליבה הרגשיים והקשר לטעות הרוחנית הגדולה ביותר של האנושות שמגולמת בספר בראשית. טעות שעל פי קארל יונג מייצגת את אחד הקומפלקסים המורכבים של תת המודע הקולקטיבי של האנושות.
סיפור טיפולי – מנגנון הגנה פסיכולוגי שהציל מלהפוך לנרקיסיסט
הוא היה ילד קטן שעמד בבחירה בלתי אפשרית.
אמו לא היתה זמינה רגשית ואפילו מסוכנת, הוא ידע שעליו לגדול, אבל אם יעבור את השלב בו נמצא בלי לטעום אהבת אם, משהו עמוק בתוכו ידע, שהוא לעולם לא ימצא את הדרך חזרה לחווית חיבור ושייכות עם … כל מה שהיתה אמורה לייצג. טבע, אהבה, חיים.
זה יצר אצלו פיצול, האם לאכול מעץ הדעת של הנפרדות והפרוד מהאם הגדולה, או להישאר "נזקק" וצריך את האם במצב ילדותי, בתקווה שאמו, תתעלה על "עצמה" ותהיה בשבלו הדבר אותו כה רצה.
שתי כוחות נוצרו בו, חלק שבוחר לגדול וחלק שבוחר להישאר ילד, חלק הרואה בהדרגה את אמו כבנאדם, פגום, ילדותי, נרקסיסיטי, מניפולטיבי, חלק שנשאר האוהד, המעריץ מספר אחד, המבטל כל יכולת עצמאית, כדי לשמר את מערכת היחסים הראשונית. עד שהיא סוף סוף תיהיה משביעת רצון, והוא יוכל לכגדול ממקום בריא, להיפרד לאחר שחש וטעם חיבור אמיתי, וסמביוזה, להיפרד לא מתוך בריחה ומרד באם הנוראה והמזניחה אלא מתוך אהבה לאם הגדולה, כי היא מבקשת זאת, למרות שהוא מבחינתו היה נשאר בחיבור המתוק איתה לנצח.
מנגנון ההגנה הפסיכולוגי שהופך להרס עצמי – הסירוב להתבגר
שתי הכוחות האלו ליוו אותו לבגרות, הוא היה "בונה עולמות" ומחריבן, זה היה מסע להוכיח לאימו את אהבתו, שהוא יכול להיות עצמאי ונפרד, אבל שוב ושוב מוותר על זה כדי להיות "נאמן לה", נאמן לחרדת הנטישה שלה, אותה חרדה שלא אפשרה לשחרר אותו וגם לו להזין אותו במה שהיה צריך כדי לגדול. כבר שנים לאחר שכבר לא ממש היתה בתמונה, הנאמנות לאמא הביוחגית שכבר לא היתה קיימת בחייו פעלה בתוכו, כמו אוייב סמוי… אויב נחוש, ונוראה, מפלצת חבחנית העולה ממחשכי התת-מודע שוב ושוב וצוללת חזרה.
טיפול -לשחרר את מנגנון ההגנה הפסיכולוגי דרך ליצור חיבור ישיר עם האם הגדולה
הוא: שום דבר לא עזר לי לשחרר את ההרס העצמי הזה.
אני: שום טיפול שעשית לא כיוון להפגיש אותך עם הכאב, שכל האישיות שלך נבנתה כדי להימנע ממנו, וגם אתה אולי בחרת צורות טיפול שהיו "בטוחות" , כלומר לא שיחררו אותך מהדבר שאם ישתחרר ממך אינך יודע מה תיהיה.
הוא: זה נשמע הגיוני, קצת כמו הבחירה שלי בנשים שתמיד משחזרות את הנטישה, למרות שאני תמיד חושב שבחרתי במשהו שתתן לי ביטחון
אני; תת המודע מאוד מתוחכם, ומצד שני גם רוב המטפלים, לא ממהרים לפגוש את כאב הליבה, זה בדרך כלת מוביל לשתי מצבים, או שתתרפא מהר ואז הם אבדו לקוח או שתבהל, ואז הם איבדו לקוח…
למה חשוב לפגוש את מה שכל האישיות שלך נבנתה כדי להימנע ממנו?
הוא: ואתה כן תפגיש אותי עם פצע הליבה?
אני: הממ, אני לא יודע משהו אחר, אם השיקול הכלכלי היה מכריע אז היתי נשאר בהייטק, לא בחרתי לטפל בשביל להנהן למישהו עשר שנים ובפנים לפנטז על חופשות בתאילנד.
הוא: אוקיי, אז מה זה פצע ליבה?
אני: פצע ליבה רגשי הוא רובד מאוד ראשוני של טראומה, שקורה בילדות המוקדמת, שמשפיע על כל האישיות, מנגנוני ההגנה, והזהות שלך.
ההורים בגיל הזה אינם בני אדם אלה "אלוהימא ואלואבא" כך שמערכת היחסים איתם מעצבת את מערכת היחסים שלנו עם הכוח הזכרי, הנקבי, עם הטבע, עם עצמנו ועם אלוהים… במילים אחרות עם החיים עצמם. הטיפול כאן אינו רק פסיכולוגי אלא גם רוחני.
הוא: רוחני במובן של להבין מה הייתי בגלגול אחר , לעשות ניקוי אנרגטי וללכת למתקשרות? גם את ניסיתי.
האם מנגנון הגנה פסיכולוגי יכול להיות רוחני?
אני: רוחני במובן שמנגנון ההגנה הפסיכולוגי שלך אינו רק פסיכולוגי, אלא בחירה רוחנית, של להישאר מחובר ל"אלוהימא" גם במחיר של פיצול פנימי, והרס עצמי, כדי לא לא להפוך, לאגו נרקיסיסטי חלול, ומנותק, כמו שאמא שלך היתה.
ההבדל הגדול בין המצב שלך היום לבין המצב שלך כשהיית בין 4 הוא שעתה, יש לך דרך ישירה יותר להתחבר ל"אם הגדולה" שאינה דרך ה"מסך" של אמא שלך, שהיתה איך להגיד… מסך גרוע.
הוא: אני מרגיש הרבה רחמים על עצמי, שהפגיעה שלי כל כך עמוקה…
אני: הפגיעה שלך מאוד עמוקה, ולכן כדי לתקן אותה אתה חייב להגיע לשרש הרוחני שלה, וזה כאילו דרך שהנשמה שלך הבטיחה שתגדל רוחנית בגלגול הזה, כמו הימור על כל הקופה, או שהחיים יהיו דפוקים לגמרי או שתצא מהם מואר…
מנגנון ההגנה הפסיכולוגי של הישארות במצב ילד נצחי והמיתוס הגדול ביותר של האנושות
עם זאת, הפגיעה שלך היא הפגיעה הארכיטיפית של המין האנושי, המיתוס הראשון, חטא האדם הראשון, שטעם מעץ הדעת, החטא לא היה שאכל מעץ הדעת, אלא שלא המתין עד צאת השבת, בה יוכל מעץ החיים ואז יהיה לו מותר לאכול גם מעץ הדעת, במילים אחרות להיות אינדיבידואל בלי ללכת לאיבוד באשליית הנפרדות הגדולה.
אתה במובן עמוק מאוד עשית את התיקון לזה, לא הסכמת להיתנתק מגן עדן עד שלא תטעם מעץ החיים, גם אם הפך לגיהנום…
הוא: גרמת לי לחשוב.
אני: זאת המטרה-)
תרגיל לזיהוי ונטרול מנגנון ההגנה הפסיכולוגי של "נזקקות לאם" בכל מחיר
א. קחו נשימה עמוקה, שבו על הרצפה או מקום נמוך, הרימו את יד ימין למעלה כאילו כמו ילדים שרוצים להחזיק יד של משהו גדול
ב. איזה תחושה זה מעורר בכם? האם יש תחושה שמשהו מחזיק את ידכם, האם זאת אמא אבא או אחר?
האם אתם מרגשים בטוחים עם החזקה הזאת.
ג. איך היתם רוצים להיות מוחזקים?
ד. דמיינו את עצמכם עתה גם כדמות הבוגרת המחזיקה, איזה סוג החזקה תוכלו לתת לעצמכם שתרגיש תומכת ומעוררת ביטחון? תנו לעצמכם את התחושה הזאת.
רוצים לדעת יותר על פצעי ליבה ואיך מטפלים בהם?
שמתי לינק להרצאת מבוא ללא עלות לסדנה המסבירה את 5 פצעי הליבה והטיפול בהם בתגובה הראשונה.
הערות:
*על פי חלק מהמקובלים חטאו של אדם ראשון בגן עדן לא היה שאכל מעץ הדעת, אלא שלא חיכה עד השקיע של היום השביעי לבריאה כדי לאכול אותו , בו היה יכול לאכול מהעץ באופן מתוקן, כי כבר היה טועם מעץ החיים. עץ הדעת מיצג מודעות עצמית נפרדת, ותחושת אני אגואית הקיימת כתפסת אני ,שלי, עבר ועתיד, עץ החיים מיצג חיבור להוויה הנצחית של רגע ההווה, לרשת החיים הגדולה ולתחושת החיבור והשיכות לכל הקיים, הנחוות כ"זה",ככחות i am that
*הרחבה על הרס עצמי בפוסט הזה.
