אחת הטענות שהוצגו כלפי מסע הגיבור כשהוצג לראשונה זה שהוא מתמקד בתהליך ההתפתחות והצמיחה הגברי. המאמר מתמקד במסע הגיבורה, או מסע הצמיחה הנשי בדרך שבה הוא מוצג בספרות, במיתולוגיה ובתרבות.
ההיסטוריה של הגיבורה הנשית
דמות הגיבורה הנשית קיימת משחר החברה האנושית בדיוק כמו הגיבור הגברי. אך דומה שבשלב מסוים של התפתחות החברה ובמיוחד בתקופה בה החברה החקלאית העתיקה עברה מחברה מאטריאכלית (נשלטת על ידי נשים) לחברה פטריארכלית (נשלטת על ידי גברים) נוצר צמצום גדול בחשיבותה.
האישה הפכה למשלימתו של הגבר והאלה צומצמה למשלימה של האל הזכר.
אפילו במיתוס היווני בו קיימות אלות נשיות ולהם השפעה רבה על העולם, נדמה שהתפקיד שנועד לגיבורות נשיות הוא בדרך כלל להיות מוצלות, נחטפות או נערצות בשל יופיים. גיבורות מהסוג האקטיבי דוגמת האמזונות קיימות רק בשולי החברה והן נאלצות להתנתק מהעולם וליצור חברה אלטרנטיבית כדי לחיות חיי מימוש. רק בחברה עצמאית ומנותקת הן אינן מוגדרות כרכוש או פרס לגבר חזק. כשכבר מופיעה אישה חזקה כמו מדיאה בסיפור יאסון וגיזת הזהב, היא מנוצלת ונבגדת על ידי הגבר בו התאהבה. הרבה הנשים במיתולוגיה היוונית הם קורבנות לתאוותו של אל זה או אחר, אל שלעיתים אונס או מפתה אותן. התוצאה היא כמעט תמיד טרגית לאישה בעוד שאין למעשים שום השלכות כלפי האל או הגבר. גם היהדות משייכת לאישה סממנים מסוכנים והרסניים. לילית אשתו הראשונה של האדם, הפכה לשדה מסוכנת ולבת זוגתו של המלאך הרע (סמאל). אשתו השניה, חווה, שהיא גרסה מתונה ומוחלשת של הראשונה, התפתה על ידי הנחש וגרמה לנפילת האדם מגן העדן ולקללה תמידית על המין האנושי והעולם.
בספרות היהודית גיבורות עוצמתיות שלוקחות את החיים לידיים ומנהלות חיים עצמיים ממומשים הם מאוד נדירות. מלבד דבורה הנביאה, יעל, מרים ואסתר אין הרבה דוגמאות להן. גם בתרבות הכללית העולמית גבורות דוגמת מולן, הפטיאה וז'אן דארק הן יוצאות מהכלל ובדרך כלל סופם טראגי.
נראה שהחברה הפטריארכלית של פעם התקשתה לסלוח לנשים חזקות ואמיצות המעזות לצעוד מעבר לתפקידם המסורתי כחפץ המשרת לגבר.
למזלינו אנחנו חיים בתקופה בה כל זה משתנה, והמיתוס הנשי ממציא את עצמו מחדש.
המיתוס החדש שואב כוח מפניה למקורות מיתולוגיים ומודרניים ויוצר דמויות גיבורה חדשות.
דמויות כמו הרמונין, וונדר וומן, הארלי קווין ואלזה לא נראו בספרות האנושית שלפני תקופתינו.
אפשר לראות לאור התפתחות הקולנוע משנות החמישים ועד לימינו איך דמותה של הגיבורה הנשית עברה מטמורפוזה. דמותן של נערות ג'יימס בונד ונסיכות דיסני לאורך השנים ממחישות זאת באופן בלתי מעורער.
למה מסע הגיבורה כל כך חשוב?
בימינו מתגלה חשיבות המיתוס ומסע הגיבור כמודל להזדהות חברתית וחיקוי אישי. שחרור האישה והמהפכה הפמיניסטית של שנות השישים היו חייבות להמציא מיתוס נשי חדש וסיפור גיבור נשי חדש. בתחילת הספר כאשר הצגתי דמויות גבור נשיות בהשוואה וכמעט הקבלה לדמויות גיבור גבריות, חטאתי בהפשטת יתר. הגיבורות הנשיות מגלות איכות שונה ואחרת והם אינם שיקוף סימטרי שלהם.
הגיבורות הנשיות החדשות אינן " גיבורים עם גוף נשי". הן מביאות מימדים ותכונות חדשות למסע הגיבור שהיו חסרות בתרבות, בדת, בספרות ובתת מודע הקולקטיבי של האנושות ככלל.
התהליך של הפיכת הגיבורה הנשית לחלק מרכזי במיינסטרים עדיין נמשך ואני מקווה לראות ייצוג עשיר יותר של גבורות בעתיד לבוא.
לאחר שג'וסף קמפבל חשף את מסע הגיבור התעוררה הביקורת שהנוסחה שמצא מתאימה בעיקר לגברים ואינה משקפת את התפתחותה של הגיבורה הנשית באותה מידה.
החוקרת מאורין מורדוק פיתחה מודל משלים למסע הגיבור ההולם מבחינה תסריטאית והתפתחותית את נקודת ההסתכלות הנשית.
מסע הגיבור הנשי אינו בהכרח שונה ממסע הגיבור הגברי, אבל הוא מוצג מנקודת מבט אחרת.
צורת הסתכלות כזאת משתמשת בשפה ההולמת תורות רוחניות דוגמת טאו וטנטרה. תורות המתארות את המסע הגיבור במונחים של איזון ואיחוד של האנרגיה הנשית והגברית. מסע הגיבור הנשי מהווה בסיס להרבה יצירות קולנועיות פופולריות מתייחס בדרך כלל ישירות למצבה של האשה בחברה ולתיקון המוניטין הרע של ה"נשיות" בחברה פטריארכלית.
במסע הגיבור הנשי הגיבורה בדרך כלל סובלת מהערכה חברתית נמוכה ונחשפת לדמות אם המייצגת נשיות חלשה או שלילית. נשיות מהסוג שהיא לא רוצה לאמץ לעצמה.
מסע הגיבורה במודל זה הוא מסע לקבלה עצמית והערכה מחודשת של הכוח הנשי. בסוף המסע הגיבורה מסוגלת לאמץ את הנשיות שלה מחדש ולאזן אותה עם הגבריות מבפנים ומבחוץ.
הארכיטיפים הנשיים
באזוטריקה היהודית יש מתח מעניין בין ארכיטיפ המלכה לבן ארכיטיפ המאהבת. ניתן לראות ששתי ארכיטיפים הנשיים הגדולים מופיעים כבר בקבלת האר"י וכנראה ובמדרשים דרך הדמיות האיקונית של חווה ולילית. הדמויות האלו הן איחוד של המלכה הלוחמת, חווה. אישה המיוצגת כאם כל חיי וכאשת חיל ו"עטרת בעלה". לעומתה לילית היא איחוד ארכיטיפ הקוסמת והמאהבת. אישה עוצמתית ורוחנית, בעלת כוחות מפתים אישיות עצמאית.
אוהד אזרחי ומרדכי גפני כותבים בספר "מי מפחד מלילית" על המתח הזה. האדם הראשון קרוע בין משיכתו ל"לילית" העצמאית והשווה לו לעומת הכמיהה לנוחות והמוכרות שהוא מרגיש עם חווה מוצגת כאישה נוחה, כנועה ונחותה ממנו.
המתח הזה מופיע שוב ושוב בסיפורי האבות, בסיפור רחל ולאה, בסיפור דינה ובסיפור זימרי וכזבי. על פי הספר הדמות הנשית ה"מושלמת" היא רות המואביה, יש בכוחה של רות להיות גם אשה צנועה וחרוצה כשצריך וגם מפתה ונועזת.
האידיאל הנשי היהודי מיסטי הוא האישה השלמה. זאת שמסוגלת לעשות אינטגרציה לארכיטיפים השונים ולשלב אותם נכון.
נראה שגבר ממוצע מחפש באישה את ארכיטיפים האלה יחדיו. ארכיטיפים המגולמים בסימבוליקה נוצרית כ"שתי המריות", האמא מרי המוסרנית והטהורה ומריה מגדלנה, הזונה. המיתוס הכפול הזה יצר לדעתי פיצול כואב בתודעה הנשית.
כשהחברה הגברית לא מאפשרת ארכיטיפ המאהבת ביטוי בריא הוא עלול לצוץ בצורת הצל שלו כ"מפתה". ארכיטיפ המפתה בו עסקנו קודם מייצג אישה המשתמשת במיניותה באופן מניפולטיבי ,בשביל כסף, שליטה או ערך. נשים נאלצות ללכת על הקו העדין בין להיות מושכות ויפות לבין להיות "זנותיות" ו"זולות".
הפיצול הזה יוצר סוג של משחק צבוע, בו לנשים אין זכות לבטא את התשוקה והמיניות שלה במידה הדומה למה שמותר לגברים. מצד שני אם לא יהיו מושכות, מיניות ויפות, הן יפלו במשבצת האפורה של האישה השקופה" הרעיה, אמא ועקרת בית. עצם המילים משמשות כדי לתאר את הדינמיקה נשית-גברית טעונות בשובניזם. שגבר המחובר לארכיטיפ המאהב שלו הוא "שחקן", "גברי" או "דון ז'ואן" ואישה כזאת היא "זונה" "מופקרת","גולדיגרית" או "טורפת גברים".
אני מרגיש שבדור האחרון מתחילה להיות אינטגרציה אמיתית בה לנשים מותר להיות מושכות בלי שזה יסתור את יכולתן להיות אמהות, חכמות ונאמנות.
הארכיטיפים הנשיים עברו עיוות כתוצאה מאלפי שנים של דומיננטיות גברית שראתה באישה כוח תומך לגיבור גברי אבל לא גיבורה בעצמה.
אני מציג כאן כיצד כל ארכיטיפ עוות לאורך ההיסטוריה.
ארכיטיפ המלכה
ארכיטיפ זה מיצג את המנהיגה הנשית. אישה חזקה ואמיצה שיוצרת לעצמה ממלכה ומנהלת אותה באמצעות אהבה, דאגה לחלש הזנה וחמלה. ארכיטיפ זה שונה מארכיטיפ המלך. המלך שולט בעיקר דרך סמכות, חוקים ומשמעת. ארכיטיפ זה צומצם למערכת הביתית ולגידול ילדים. חברות מסורתיות פטריארכליות מעודדות אותו, ארכיטיפ זה מלמד הזנה, יצירת גבולות, חינוך, אחריות וסמכות נשית בתחומי הבית.
ארכיטיפ הלוחמת\בתולה\אמא
הארכיטיפ זה מייצג את הצד האמיץ, עצמאי ונועז בנשים.
צדדים מסוימים של הארכיטיפ הזה נחסמו וצדדים אחרים זוכים ללגיטימציה:
שמירה, שרות, נאמנות, יעילות, קור רוח, סיבולת, הקרבה, עמידות, ונחישות נתפסו כקווי אופי רצויות לאישה. חברות רבות הגדירו אישה טובה כמי שמגלה את הצדדים האלו של הארכיטיפ הזה ואישה רעה כמי שמעיזה לגלות ארכיטיפים אחרים בעצמה. מושג "אשת החייל" ביהדות הוא שיר "הלל" לארכיטיפ הזה.
לעומתן, צדדים של הארכיטיפ הזה דוגמת עצמאות , נועזות, תחרותיות, שאפתנות, מצליחנות לא תמיד עודדו ובמקרים רבים אפילו אימו על החברה הגברית.
ארכיטיפ הקוסמת\אם שבטית
ארכיטיפ זה מייצג את הנשים שמחובורות לידע רוחני מיוחד, כוחות רפואה, חיבור לאמא אדמה, סודות הצמחים והעשבים, כישוף ומיסטיקה.
ארכיטיפ זה דוכא באופן קיצוני לאורך דורות רבים. שריפת המכשפות אינה המצאה של העיירה סיילם, כבר בתורה יש מצווה של שריפת מכשפות ובגמרא מצוטט רב המתרברב על ששרף כמאה נשים שנתפסו כמכשפות, כנראה זה היה סוג של כבוד. אולי חלק מהרוחניות הנשית הייתה לא מובנת לגברים, החיבור לירח, למחזור הנשי ולטבע איים על ההגמוניה הדתית גברית שהתמקדה בחוקים, איסורים והתפלספות אינטלקטואלית.
לנשים היה מקום מרכזי בדתות כמו הוויקה, פולחני האלה הכנענים וכתות הבכחה ודיוניסוס. באופן לא מפתיע כל הדתות האלו נרדפו ונעלמו מהמפה ההיסטורית ככל ההגמוניה הגברית התחזקה. השם הרע שיצא ל"כישוף" היה חלק מהשתלטות של אליטה גברית של כהנים ואנשי דת על תחומי הריפוי, חיזוי העתיד וקבלת החלטות. המהלך הזה טרם לניתוק מהחוויה הדתית האקסטטית ומיקם את האלוהות בספרים ובטקסים. מעמד הכוהנות ששגשג בתרבות העברית והיוונית הקדומה והתבסס על מצבי טראנס, אינטואיציה ונבואה נעלם. הכוח הועבר ל"תלמידי חכמים למיניהם" וכוהנים גברים.
היום נשים מגלות מחדש את הכוחות המרפאים והאינטואיטיביים שלהם, מהפכת ההיפים של שנות השישים יצרה מאין ארכיטיפ קוסמת\אשת רפואה חדש שאני קורא לו ה"פייה" או ילדת הטבע, נשים חופשיות, ורוחניות בעלות חמלה לבעלי חיים ומודעות אקולוגית, המחוברות לנשיות שלהם ממקום קבלה עצמית אהבה עצמית וחופש. נשים כאלה נוטות לייצר קהילה שבטית ומחברות מוזיקה, ריקוד, מיסטיקה ואומנות למעיין סוג מחודש של דתיות. דתיות כזאת נותנת יותר דגש לאהבה ואינטואיציה על פני ידע וחוקים נוקשים.
ארכיטיפ המאהבת\מפתה
רכיטיפ זה מייצג את הצד המיני, חושני, יצרי ואומנותי בנשים.
הארכיטיפ הזה שנרדף והיה המרכיב העיקרי של דמות ה"צל" הנשית, קיבל לגיטימציה ותפס את מרכז הבמה בתרבות המודרנית קפיטליסטית. נשים המגלמות את הארכיטיפ הזה הן המלכות הבלתי מעורערות של עולם הפרסום, האופנה והתרבות והחברה.
נראה שכוח הפיתוי הנשי הוא חזות הכל, ו"פצצות בלונדיניות" למיניהם הם האייקונים שיזכרו ביותר במאה העשרים. המסחור של הארכיטיפ הזה הפך אותו למשהו רדוד, סינטטי ומוגזם.
ארכיטיפ המאהבת בצורתו הטובה הוא קריאה נשית לביטוי יצירתי, יצרי ורוחני של האנרגיה הנשית והמינית.
ברמה מיסטית מאהבת היא המוזה והכמיהה להתאחד עם משהו גדול ממך, הטבע, היופי וה"אלה הגדולה".
היום הארכיטיפ הזה, דומה למזון מעובד שנראה בגלל הנדסה גנטית וצבעי מאכל מושך ועסיסי יותר אבל למעשה הוא דבר מת וחסר ערך קלורי.
נשים לומדות מגיל צעיר שהסיכוי להשיג כמעט כל דבר בעולם משתפר עם קצת שימוש בארכיטיפ הזה, היכולת להשיג כמעט יותר קלות, והתחרות עם נשים אחרות שיקבלו יתרון לא הוגן אם אישה תמנע מלהשתמש בו, גורם לניוון של הארכיטיפים האחרים. הזדהות מוגזמת עם ארכיטיפ המאהבת גירסאותיו השטחיות דוגמת הפאם פאטל הוא מלכודת לנשים עצמן שתולות את ערכן האישי והחברתי במראה, לבוש והתנהגות "סקסית". זה גורם לנשים רבות להשקיע יותר מדי זמן וכסף מול הראי, הספר בחנות הבגדים או אצל המנתח הפלסטי במקום להיות בחנות הספרים, בסטודיו, במקדש או בטבע. זה גם יוצר נוירוטיות וחשש מתמיד מאובדן היופי. ארכיטיפ המאהבת בדור שלנו דורש העמקה, מציאת היופי שאינו קשור בכמות האיפור אלה במוכנות להיות צינור של היופי, פלא החיים והאנרגיה כוח ארכיטיפי הגדול מאישיותה.
המעבר הזה מדגש על יופי חיצוני ליופי פנימי הוא בעיני תהליך רוחני עמוק וחלק משמעותי של מסע הגיבורה של ימינו.
האלה הגדולה
בעת העתיקה לצד הנשי של האלוהות היה ערך זהה לזה של הגברי, עיקר הפולחן לא היה לימוד או ביצוע טקסים מורכבים ומסודרים אלה ריקוד, אקסטזה, וחיבור לטבע ולאנשים אחרים.
הרבה מאוד מהפולחנים הקדומים נועדו ליצור קשר עם הכוח המזין, מפרה, ואוהב של האלוהות. כשחופרים באזורים רבים בישראל מתגלים צלמים נשיים. היה ברור לעמים העתיקים שכוח הפריון, ההזנה והריפוי הם טריטוריה נשית, בדיוק כמו שתחום המלחמה, חוק והשלטון הם טריטוריה גברית. בעמים רבים היו מתקיימים טקסי ייחוד כאשר הנציגה של האלה, שהיתה בדרך כלל הכוהנת הגדולה הייתה פוגשת את נציג האל שהיה במקרים רבים המלך והם קימו ביניהם יחסי מין טקסיים. בזכות היחוד הזה האלים היו נותנים ברכה והגנה.
האלה הגדולה היא ארכיטיפ שמופיע כמעט בכל תרבות בעולם. לעיתים באופן מוגשם ולעיתים באופן מופשט. בהודו פולחני האלה תופסים מקום מרכזי עד היום. האלה מוצגת כבעלת פנים רבות ושונות. אלות כמו קאלי, טרה ודורגה מייצגות צדדים שונים של האלה או שקטי. האלה הגדולה מייצגת את התנועה והחיות של העולם ובלעדיה האל נחשב כ"מת" או "אימפוטנט" האלה היא הרחם שממש את הרעיונות האלה לכדי מציאות. האל הזכר הוא התודעה והמחשבה האלה היא הרחם בו מחשבתו מקבלת את היכולת להתממש ולהוולד לכדי מציאות גשמית. בלי ה"אלה" מהותו אינה אלה פנטזיה עקרה.
המורה הרוחני דיויד דידה מציין שהתנועה לשחרור האישה לא באמת שחררה את האישה.
לדעתו התנועה הפמיניסטית שחררה את החלק הגברי באישה. אחרי המהפכה הפמיניסטית לנשים הותר להיות גבריות ולעסוק בתחומים שפעם היו נחלה בלעדית של הגבר.
אבל השחרור האמיתי של האישה יקרה כשנשים יעזו לצמוח מזהות האישה הקטנה וזהות האישה הגברית אל הזהות הנשית הגדולה. תהליך בו נשים מרשות לעוצמות החיים הראשוניות שלהם לבוא לידי ביטוי. מצב זה בוא נשים לומדות מחדש את החיבור אל האלה הגדולה ומגלמות את כוח החמלה וההזנה של האם הקוסמית הוא אתגר גם לגברים. רק גברים בעלי יכולת הכלה ויציבות פנימית יכולים לייצר את המרחב בו נשים עוצמתיות יכולות לבטא את העומק והאמת שלהן במלואם.
גבר שיהיה מסוגל לעשות זאת יגלה שכל מה שחיפש תמיד בטבע, בים, באוכל או באומנות נמצא במידה דחוסה ומושלמת בבת הזוג שלו.
מסע הגיבורה הוא במידה רבה התהליך בו נשים מגלות מחדש את הכוח שאיבדו לאורך אלפי שנות היסטוריה ולוקחות עליו בעלות מחודשת.
באימון לחיים אני פוגש נשים רבות שמתארות קשיים עם במערכות יחסים עם גברים. בהרבה מקרים נשים מגלות בגרות רגשית ועוצמה פנימית גדולה יותר מרוב הגברים בסביבתן מה שדן אותן למערכות יחסים שאינן מספקות. הייתי רוצה להבטיח לנשים האלו משהו בסגנון ל"כל סיר יש מכסה". האמת היא שבאמת יש יותר נשים מודעות וחזקות בעולם מאשר גברים. אני באמת לא יודע את ההסבר אבל זאת התרשמותי. יתכן שהמציאות המודרנית הנוחה והמפנקת בה תהליך ההתבגרות הגברי הוא לעשן הרבה מריחואנה ולשחק במשחקי מחשב לא תורם לפיתוח בוגר של הארכיטיפים הגבריים. בכל מקרה אישה בטוחה בעצמה, רגישה ומודעת צריכה במקרים רבים ללמוד איך להעצים גבר בעל פוטנציאל. היכולת לעורר את העוצמה הגברית בגבר עדיפה על ל"להקטין" את העוצמה הנשית שלה. נשים שלמדו לעשות את זה הפכו ל"חונכות" גברים. גם אם לבסוף מערכת יחסים עם גבר מסוים לא הצליחה, האישה הבאה שתהיה עם הגבר הזה תהנה מגבר בעל עומק והכלה גדולים יותר.
תרגילים לאימון עצמי
מה הארכיטיפ הדומיננטי שלך?
לכל אישה יש לרוב ארכיטיפ אחד דומיננטי מוביל. זיהוי הארכיטיפ הזה יעזור להבין כיצד הנשיות שלך נפסת העולם ואיזה גבר יתאים לך.
עברי על רשימת הארכיטיפים ונסי לזהות איזה מהארכיטיפים הכי פעיל אצלך.
מה הארכיטיפ החסום שלך?
במיקרים רבים אחד הארכיטיפים שלנו חסומים, כשארכיטיפ חסום יש תווך מצבים בהם את מתקשה לתפקד.
אם ארכיטיפ המלכה חסום את תתקשי להנהיג ולקבוע גבולות ברורים בחייך או שתנהגי בשתלתנות יתר במקומות בהם הדבר הזה פוגע ומזיק.
אם ארכיטיפ הלוחמת חסום תתקשי להתמודד מול אתגרים הדורשים משמעת עצמית, כח רצון ואומץ ותגלי נתיה להיתלות בגבר כדי להשיג דברים.
אם ארכיטיפ הקוסמת חסום תתקשי תיהיה "פתי מאמין לכל דבר" במיוחד מול אנשים מניפולטיבים, ה"אינטואיציה הנשית " שלך תיהיה חסומה או שלעולם לא תקשיבי לה ויהיה לך קושי לקבל את הצד ה"מיסטי" של המציאות.
אם ארכיטיפ המאהבת יהיה חסום בך את תרגישי מנותקת מגופך, מהמיניות שלך ומהתשוקה הטבעית שלך לעונג, רגש אינטנסיבי ואהבה גברית.
בידקי עם עצמך האם אחד מהארכיטפים שלך חסום. זהו כיוון חשוב לעבודה פנימית.
תרגיל חיבור האישה הפנימית והחיצונית
לכל אישה יש בתוכה את האישה החיצונית,ואת האישה הפנימית. האישה החיצונית היא החלק בך שתוכנת על פי ערכי החברה, ולמד לישדר מה שהחברה מצפה ממך להיות. החלק הפנימי הוא החלק הנועז, חסר פחד, אמיתי וייחודי שיש בתוכך. התרגיל הבא נועד לעזור לך לזהות אותן ולאפשר להן לעבוד בהרמוניה אחת עם השניה.
קחי נשימה עמוקה, הרשי לעצמך להיכנס למצב מדיטטיבי.
זמני לתודעתך את הנוכחות של האישה החיצונית שלך, אותה אישה שתוכנתה ועוצבה על ידי החברה, המשפחה, הציפיות של העולם ממך.
אם לאישה החיצונית היתה צורה, סמל שמאפיין אותו , אזור בגוף שקשור אליה מה הם היו.
איך האישה החיצונית שלך היתה נראית, מתלבשת הולכת, יוצרת אינטראקציה עם נשים וגברים?
עכשיו זמני לתודעתך את הנוכחות של האישה הפנימית שלך. אותה אישה שהיא ביטוי כח החיים הראשוני, האמא הקוסמית והחלק הכי אינטימי ופנימי בתוכך.
אם לאשה הפנימית היתה צורה, סמל שמאפיין אותה , אזור בגוף שקשור אליה מה הם היו?
איך האישה הפנימית שלך הייתה נראית, מתלבשת הולכת, יוצרת אינטראקציה עם נשים וגברים?
ראי את שתי הנשים שבתוכך, החיצונית והפנימית זאת מול זאת. מה יש להן ללמוד אחת מהשניה?
האם הן מסוגלות לשתף פעולה?
ראי מעין זרימה של אנרגיה ומידע ביניהן, הרשי להן להסתנכרן וללמוד אחת מהשניה. ראי איך באופן טבעי הן מתקרבות אחת לשניה.
כשכל הלמידה ההדדית מסתימת, תני להן להתאחד אחת עם השניה ולהפוך לישות אחת.
תן לישות האחת השלמה להתאחד איתך ולהיטמע בתוכך בדרך הנכונה והיעילה ביותר האפשרית.
נשמי עמוק.
הודי לשתי האיכויות האלו של הנשיות בתוכך על שהן שם בשבילך.
