*סיפורו של רון (שם בדוי) שמדיטציה גרמה לו להרגיש כמו אווירון*
הוא חזר מהודו עם הרבה שאיפות, הוא הרגיש שראה וחווה דברים נדירים שרצה להעביר, במיוחד היו לו חוויות רוחניות עמוקות, אבל כשחזר לארץ התעורר הקושי.
הוא הרגיש שנוצר פער גדול בין החיים הרגילים והחיים הרוחניים, הוא התחיל ללמוד שיטות טיפול, אבל כל מיני בעיות התחילו, או לפחות החמירו, הוא הרגיש חלש, והיה חסר סבלנות ופיתח רגישות נוראית להרבה סוגי מזון.
חווית קונדליני ללא הכנה - הצד האפל של האור
הוא:
אין לי קרקע, החשק המיני מאוד ירד, פחות מוטיבציה, פחות ביטחון עצמי, לא מצליח להניע עצמי, פסיביות ביום יום, רגישות יתר, רק בא לי לעשות מדיטציה אבל גם שם אני מרחף לי ולא מרוכז.
אני:
הייתה לך חוויה ספציפית שהביאה אותך לזה?
הוא:
האמת שעשית ריטריט ויפאסנה ארוך ואז התעוררה אצלי תחושה שמימית, לא רציתי לישון, אחר כך זה חזר גם בטקסים פסיכודליים, כאילו לא ממש ירדתי מזה, אבל אני לא באמת שם, כאילו אני איפשהו בין השמים ובין הארץ. אני רוצה להיות פעיל, רציתי להיות מטפל וזה מה שלמדתי אבל הכל תקוע.
אני:
אתה עוסק בטיפול עכשיו?
הוא:
לא, קשה לי, לוקח המון אנרגיה לטפל, ובכלל יש לי חוסר יכולת להיות מחוייב או לקבל החלטה…
אז מהו סינדרום קונדליני?
אני:
אתה כנראה סובל מ"סינדרום קונדליני".
זה קורה כשאנרגיית החיים שלנו מתעוררת ועולה מן הצ'אקרות הנמוכות כלפי מעלה, עקרונית זה דבר טוב אם השאיפות שלך רוחניות… כשאתה מוכנים לזה, ויודע לעבוד עם זה, ובמיוחד כשיש לך קהילה מסביבך שמבינה מה קורה לך ותומכת בך.
הוא:
חשבתי שכשקונדלי עולה אנחנו מגיעים להארה?
אני:
לא בדיוק, יש כל מיני צורות של "קונדליני" וכל מיני דרכים שהיא יכולה לעלות, מצבי תודעה מיוחדים קשורים בעליה שלה, אבל זה לא בהכרח "הארה", כי הארה זה שינוי פנימי עמוק בכל רמות ההוויה ולא "מצב" רגעי שבא והולך.
חוץ מזה, לעלות קונדליני עוזר כדי לחולל שינוי אבל אם אתה חיי בעולם ה"רגיל" ואתה צריך לתפקד, חשוב מאד לדעת איך להוריד אותה.
הוא:
זה לא מה שלימדו אותנו באשרם…!
אני:
אבל אתה לא באשרם עכשיו ואינך נזיר, אתה חי בעולם המערבי ואתה צריך לתפקד.
הוא:
אז למה לא מסבירים את זה במנזרים ואשרמים?
אני:
זה גם עניין פילוסופי, ישנן גישות רוחניות שעיקרן זה "התנתקות" מהעולם, ויש כאלו שעיקרן הוא תיקון העולם.
אם אתה חיי בהודו ואין לך ולחברה שבה אתה חיי בעיה עם זה שתבהה כול היום על איזה מחצלת, אז אולי הגישה ה"נזירית" הגישה שבורחת מהעולם מתאימה לך יותר, אבל אם בחרת לחיות בחברה המעודדת יצרנות ואתה רוצה חיים בהם יש גם זוגיות, מיניות כסף וכו'…, אתה חייב לפתח יכולת לנוע בין התדרים.
הוא:
אני רוצה הכל ומהר, גם ברוחני וגם בגשמי.
והאמת שככל שהפער בין מה הייתי מצפה מעצמי להשיג בחיים לבין מה שיש לי גדל אני מודט יותר, כאילו כדי לפצות על זה, אבל מין הסתם זה רק מגדיל את הפער.
אני:
נשמע כאילו מדיטציה יצרה אצלך אגו רוחני, הבא "להגן עליך" מלהרגיש חסר ערך או מפסידן, זה לא באמת תחליף לאינטגרציה ויצירת חיים מאוזנים הכוללים עשיה והצלחה ממשית בעולם.
*החיפזון מהשטן*
אני:
הפתגם הידוע נכון על אחת כמה וכמה כשמדובר בתרגול רוחני המבוסס על עבודה ישירה עם אנרגיית הקונדליני. בדרך עזאת ישנה סכנה גדולה שתפגע בעצמך, קונדליני יוגה היא כמו לחבר נורת חשמל רגילה למתח של 5000 וולט, זה לא ממש בריא, כשהחוט הלהט שלך הוא מערכת העצבים… לא בכדי במסורת היוגה ,ההאטה יוגה והקריה נלמדות לפני קונדליני יוגה, מטרתה המקורית של ההאטה יוגה זה לטהר ולאזן את ערוצי האנרגיה כדי שיגיע הזמן לקונדליני לעלות היא תעלה בקלות ובבטיחות.
במילים אחרות, לחוות מצב רוחני גבוה כמה שיותר מהר זה לא בהכרח הדבר הנכון, יש לזה מחירים גדולים, המרכזיים שבהם הוא הסכנה לפגוע במערכת האנרגטית, והשני זה קושי להתאזן ולחזור בחזרה. חינכו אותנו במערב שהכול צריך להגיע אתמול, אבל זה לא בהכרח דבר טוב.
*מסע הגיבור והחזרה לשגרה*
נקודת מבט נוספת על קונדליני יוגה היא דרך מודל "מסע הגיבור".
מסע הגיבור הוא מפת ההתפתחות האנושית, ומעניין שמדובר במעגל, המסע לא מסתיים במצב שיא רוחני ואז יורד המסך, אלא שהגיבור שעבר שיא חוזר לנקודת ההתחלה שלו אבל אם חופש פעולה ועשיה אחר.
גם הבודהה, קרישנה או משה רבינו לא נשארו לתמיד מתחת לעץ הבודהי או על הר סיני, הם "ירדו" חזרו לעולם ופעלו בו, הם לימדו, הם עשו והם הורידו יחד איתם משהו רוחני שהעשיר את העולם.
זהו העיקרון השלם של מסע הגיבור הקרוי בקבלה "רצו ושוב", אנחנו מתקדמים באמת במסע הנשמה שלנו (הכולל 42 שעורים), רק כשהסכמנו לרדת מהפסגה הרוחנית, ו"להתלכלך" שוב בעולם, בלי לאבד את תודעת ההר, זה לא רק עניין של אינטגרציה, זה מעשה של חמלה ושרות לכוח עליון.
כיצד לטפל בסינדרום קונדליני, הנחיה מעשית
הוא:
אז מה לעשות באופן מעשי?
אני:
הנה מספר עקרונות:
לחזור לגוף
כשאנו "מרחפים בעולמות אחרים", ורוצים להתקרקע, עיקרון חשוב הוא לחזור לתחושת הגוף.
עבודה פיזית , ספורט, ללכת יחפים על האדמה, ואפילו בניית גוף (body building) יכול להועיל.
הגדלת מסת השריר כאילו מכריחה אותנו להרגיש את הגוף, (אחרת באופן אינסטינקטיבי אנו עלולים ליפול לאכילת יתר והשמנה).
תזונה
תזונה מקרקעת דוגמת ירקות שורש, גרעינים למיניהם וירקות סולניים, וכן אוכל מבושל וכבד כמו תפוחי אדמה, וכן אוכל מן החי כמו גבינה קשה (הכי טוב גבינה כחולה), ביצים ואפילו אכילת בשר אדום (!) יכולה לעזור בקרקוע.
עשיה משמעותית בעולם
מציאת עניין בחיים עשויה לעזור בירידת הקונדליני, פעולה מתוך תחושה של משמעות כמו קריירה מעניינת, עזרה לזולת, הורות, גינון, ובניה יכולות לעזור. אחת הסיבות שבעבר למדו קבלה רק לאחר נישואין וילדים היתה כדי לשמור את המתרגלים מתלישות, ואיבוד קשר לעולם.
צ'אקרת הבסיס
עליית קונדליני גורמת לכך שהתודעה תתמקם בצ'אקרת הכתר (או כל המקום אליו היא עלתה כתוצאה מהתרגול), ביסוד האוויר, ובגופי האנרגיה העדינים (הגוף הקוזאלי)*. תרגול שבונה ומחזק את צ'אקרת הבסיס, יסוד האדמה להיות בגוף הפיזי יכול לתמוך. ישנן תנוחות יוגה המפעילות את צ'אקרת הבסיס ויסוד האדמה, חלקן מתוחכמות, ועלולות להרים את הקונדליני יותר, אם מבוצעות לפרקי זמן ארוכים, תרגיל בטוח הוא ישית הפרפר, בו אנו מצמידים כפות רהגליים, ומקרבים את בירכיים לאדמה, נתרכז באזור פי הטבעת, בחיבור לאדמה, ניתן לדמיין מרובע חום, באזור הישבן לתמיכה. החוש הקשור לצאקרת הבסיס הוא המגע והריח, הרחה של דברים נעימים כמו פרחים ונוכחות רגועה בגוף יכולה לעזור.
הורדת ריכוז ולהיות בחברה
עליית קונדליני הוא לרוב תוצאה של ריכוז גבוה, ובידוד חברתי (ריטריט), לעשות דברים מפזרים כמו צפיה בטלויזיה, שיחות חברים קלילות, בישול, וחברה נעימה ובטוחה (לא מומלץ ארועים המוניים ואנשים שליליים כי ההילה פתוחה ויש רגישות יתר), יכול לעזור.
לנוח ולקחת הפסקה מתרגול רוחני
רבים מאיתנו "מכורים" לתרגול רוחני, וזה דבר נהדר, אבל מצב של סינדרום קונדליני הוא מצב שהמערכת האנרגטית טעונה מדי ועלולה "להישרף". כמו שיש לעצור מכונית שהמנוע שלה מתחמם כדי שנוכל לקרר ולתקן אותה, כך כדי שנוכל לתרגל לאורך החיים, עלינו לעצור ולהימנע מתרגול, ובמיוחד תרגול העובד עם אנרגיית חיים, עד שהבעיה תיפתר והמערכת גוף-נפש תחזור למצבה התקין.
כמה הערות:
קונדליני יכולה לעלות לרמות עידון שונות, לצ'אקרות שונות, ובעוצמה שונה, בהתאם לגופים האנרגטיים, קונדליני עדין, כמעט אינו מורגש, עלייתו משנה את רמת התודעה שלנו.
הרבה מהרוחניות במזרח שמה דגש על בריחה מהעולם הקרוי "סמסרה" או "מאיה", כלומר מעגל האשליה ומוביל לסבל מתמשך ובלתי נמנע. ביהדות למשל כמו גם ובגישות מסוימות
במזרח (בודהיזם מהינה והטנטרה), למרות שהעולם נתפס כ"העלם", כלומר אשליה, התכלית היא לתקן את העולם ולא לברוח ממנו.
- הרחבה על המושג קונדליני מספרו הידוע של ארתור אבלון חופשי לקריאה.
- העמקה בנושא קונדליני וצ'אקרות
