עבודה או עבדות – מדריך רוחני לשביעות רצון בעבודה 

מקרה טיפולי – רוני החרוץ ושביזות יום א:

הוא סבל מדיכאון יום א, ולא כי העבודה שעשה לא היתה מספקת או בעלת משמעות, אבל נראה היה שמאזן הצריך לעשות הרוצה לעשות פעל נגדו.

ככה זה להיות עצמאי חשב, שוב ושוב מצא עצמו מבלה את הסופ"ש בטיפול במשברים, ואז בפיצוי עצמי על ההזנחה העצמית שנגרמה מטיפול במשברים, ובסופו של דבר, היה רוצה להמשיך לשון לנצח ביום ראשון, עד ששורת מסרים בהולים בווטסאפ הכריחה אותו לקום, התקף חרדה ויותר מידי קפה הניעו אותו כמו רובוט חורק, שכול תנועה שלו צורמת ומהולה בכאב. אז חשב על תקופה אחרת שהיה מטייל בעולם חסר דאגות, והתחיל לשאול "למה אני עושה לעצמי את זה", לאחר כמה מחשבות אובדניות וברחניות, הוא בכל זאת נרגע, ועוד יום מטורף התחיל. 

נמאס לי להתעורר לשנוא את החיים אמר. השותפה שלי צועקת עלי, יצאתי לעצמאות כדי להשתחרר ממרוץ העכברים ואני מוצא עצמי רק יותר עמוק בפנים.

אני: למצב שלך יש כמה מרכיבים, אתה משחזר דפוס רגשי עמוק, הילד הפנימי שלך נרמס ומוזנח, ולא במקרא, אתה בוחר בזה.

בילדות אמא התעלמה ממך ורמסה אותך כשביקשת צומת לב, קווית שאם תסבול מספיק אז הלב שלה יתעורר ותקבל את החום והאהבה שרצית. למעשה רק כשהיית במצב חירום זה עבד והיה לך זכות לקבל אהבה לרגע.

אתה יוצר משברים בתיקווה שאיזה אמא תושיע אותך ותקבל מהחיים רוך וחיבוק.

מנגנון הסבל הזה לא באמת מביא אותך לאן שרצית, אבל הוא כה עמוק ותת מודע שהוא מנהל אותך.

ברמה האישית אתה מכור לאקשן, דרמה וקיצוניות, אתה הפכת לאטום, ואם אין איזה פיצוץ אתה פשוט לא חש ולא זז.

ברמה הרוחנית שכחת שמה שאתה עושה זה שליחות, ולכן אתה לא מחובר לחסד עליון והשראה כשאתה עובד.

אז מה עושים כדי להרגיש שבע רצון בעבודה?

ברמה הנפשית, החלק הבוגר חייב ללמוד לרחם ולהגן על החלק הילדי הרמוס.

עליך לתת לילד הזה מקום, אתה משרת את כל העולם כל היום על חשבונו, בדיוק כמו שאמא עשתה.

 הגיע הזמן שתתן לו מקום ותתיחס אליו יותר טוב מאמא שלך.

ברמה הפסיכולוגית לתת מקום לילד הפנימי זה חלק מניהול הזמן שלך ומטלה ניהולית לכל דבר החיונית להצלחה, אחרת הילד המורעב, המודחק והמוזנח יגנוב את הזמן שלו דרך משברים והתמכרות, הוא ינצל מצבים בהם אתה חלש ועייף וייצר דיסוציאציה, הוא יקח שליטה על ההגה וישאב אותך להרגלים מזיקים ומשברים, בסוף יצא שכרך בהפסדך גם כלכלית.

ברמה הרוחנית זה קשור לתפיסה שלך את מה שאתה עושה.

חשוב על מקרה של ידוען המגיע לארץ בחשאי, נגיד טרנטינו, ואיזה נהג מונית מסיע אותו למלון, הנהג לא יראה במה שהוא עושה שום דבר מיוחד, אולי יתבאס מהטיפ, אולי ישפוט את התמהוני עם הסנטר הגדול ויתלונן בליבו על הרמה הירודה של התיירים בארץ.

עכשיו נגיד שמעריץ קולנוע השרוף על טרנטינו שומע שאלילו מגיע, ורק לו מכל המעריצים נתנה הזכות לקבל את פניו ולהסיעו למלון, הפעולות שיעשה יהיו אותן פעולות, אבל התפיסה שונה לגמרי, יתכן ויראה זאת כיום המאושר בחייו.

המרחק בן תחושת הודיה וחסד לבן תחושת ריקנות וקורבנות יכול להיות שינוי קטן בתפיסה.