סיפור – הסדנה שהיתה יותר מדי כמו החיים
הנחתי סדנת גברים, כולנו היינו במעגל…
התרגיל הראשון היה לחשוב על מסכת "כרטיס הביקור" שלהם מול נשים ולבטא אותו באופן מוקצן,
ואז ביקשתי מהם לספר במעגל משהו שהם לא היו רוצים שאף בחורה לא תדע עליהם.
זה היה מדהים איך ברגע הזיין הבנלאומי מדבר על כמה הוא מרגיש נמוך וקטן, והש"בודי בילדר" מספר שכל הילדות צחקו עליו שהוא ילד שמנמן…
ככל שהתהליך המשיך יותר גברים התחילו לשחרר את הדברים שלא סיפרו אי פעם. היתה שם הקלה והיתה שם הכרה שככל שאתה יותר פגיע וחשוף בעצם אתה יותר עוצמתי ואוהב את עצמך.
בסוף נדמה היה שהרצפה מכוסה בשריונות רגשיים שנזרקו… והיתה צלילה למקום פנימי ועדין מאוד, שם חיכה… הקול הפנימי האמיתי. למחרת ניגש אלי אחד הגברים, אני מרגיש כל כך הרבה הקלה, אבל מפוחד מרגע בו הכנס יגמר ואחזור לחיים, כמו לשים שיריון ברזל על גוף של מלאך, זה כואב. ישבנו יחד בלי מילים ובכינו לרגע.
אברהם – והציווי האלוהי, מסע מעצמי כוזב לעצמי אמיתי
השריון הרגשי אינו דבר חדש, למעשה המחפש הרוחני הראשון בעולם ׁהתנכ"י, אברהם, התחיל את דרכו הרוחנית בדיוק בתרגיל הזה, "לך לך, מארצך וממולדתך ומבית אביך… אל הארץ אשר אני מראך.."
במילים אחרים כדי למצוא מקום פנימי חדש אתה חייב לעזוב את ההתניות של ארץ, מולדת ובית, בעולם המודרני זה לצאת מעצמי כוזב שלי זה גבר ישראלי, אשכנזי, והבן הבכור במשפחה שעליו להיות דוגמה… וכל אחד יכול להשלים לפי מצבו.
העניין הוא שיש לנו צורך בשריון. למעשה העצמי הכוזב הוא מנגנון הגנה שפיתחנו בילדות כי כשעמדנו לפני בחירה. האם להיות נאמנים לאמת הפנימית שלנו או לצו חברתי שדרש מאיתנו להיות משהו אחר.
כמעט תמיד ילד יוותר על עצמו כדי להיות שייך.
אמא טובה מספיק ו5 רמות של הזדהות עם העצמי בכוזב על פי וינקוט
דונאלד ויניקוט החוקר הנודע הצביע על בניית העצמי הכוזב כדבר הכרחי, אם זאת הוא הראה שיש 5 רמות "תקינות" שלו.. למעשה מדובר על הפער בין "אני" כדבר שלם בעל צרכים יחודיים לבין ה"אני" כמו ש"נוח" לאמא שלי שאהיה. העצמי החיוני הזה, שהפסיכולוג המיסטיקן הנודע ד"ר ריצרד אלפרט ("בבא רמדס") הגדיר כ"חליפת החלל של הנשמה בעולם", יכול להיות מידיום שימושי לתקשורת טובה עם העולם, אבל הוא גם יכול להפוך למבוך בו האני האמיתי הולך לאיבוד, לעיתים לנצח.
על פי ויניקוט אם יש לנו "אמא טובה מספיק" כלומר, אמא שמוצאת את דרך האמצע בין אדישות לבין "הגנה סיביוטית". אנו נרגיש מאוימים מספיק כדי לבנות "עצמי כוזב" אבל גם בטוחים מספיק לא לאבד קשר עם האני האמיתי שלנו.
במצב בריא כזה, אנו מודעים למסכות שאנו לובשים, אבל גם מודעים לשכבה העמוקה יותר של עצמנו.
המסכות הן רק דרך כדי שהפנימיות שלנו תוכל להתבטא באופן "שיורד בגרון" יותר טוב בסביבות החברתיות בהם אנו פועלים.
כשהאני ממש ממש פצוע ומאויים, עלולה להיות הדחקה והכחשה מוחלטת של מי אנחנו והזדהות מלאה עם העצמי הכוזב.
למעשה הסיבה להתמכרות וחבלה עצמית שניתן לראות אצל כוכבי רוק, שחקנים ומנהיגים היא הפער העצום שנוצר בן העצמי הכוזב והעצמי האמיתי, לעיתים העצמי הכוזב הופך ליותר גדול מ"האדם עצמו" ואז האישיות מנסה לשבור את "המסכה" כדי לשרוד. (אלביס פרסלי הוא דוגמה טובה לכך). ככל שהפער גדול יותר מתעצמת "תסמונת המתחזה" ונוצרת חרדה קיומית, שלעיתים מושכת את הסובל ממנה לסמים והרס עצמי.
ויניקוט לא טען בדומה לגישות ניו אייגיות רדיקליות שצריך לחיות באותנטיות מוחלטת, ללא עצמי כוזב, העצמי הכוזב הוא מרכיב חיוני, שבלעדיו לא יהיו לנו "חומרי סיכה" חברתיים.
העצמי הכוזב, העצמי האמיתי והעצמי העוד יותר אמיתי
אבל האם יש בכלל אני אמיתי?
יש שיטענו שהאני האמיתי הפסיכולוגי הוא כלל וכלל לא הדבר הפנימי והאמיתי ביותר בנפש.
יונג הגדיר את מבנה הנפש מהחיצוני לפנימי כשהפרסונה, או העצמי הכוזב היא השכבה הראשונה, מתחתיה הצל, מתחתיה הנשי והגברי הפנימי (אנימוס ואנימה) ומתחתיה ה"עצמי".
יונג לא הבדיל בין עצמי פסיכולוגי, המתגלם כתחושת שלם פסיכולוגי ואינטגרציה רגשית, לבין ה"אני" הרוחני הלא דואלי, המתגלה כחווית קיום, לא מומשגת וחסרת "אישיות". ממשיכים (אסג'ולי) של יונג עשו הפרדה בין תת-המודע, ועל-המודע, ובין העצמי הפסיכולוגי לרוחני. (יונג הכיר את תורת האדוויטה וכנראה לא עשה את ההבדלה כדי להתקבל בעולם המדעי).
תרגיל 1 – זיהוי 5 רמות העצמי הכוזב
דמיינו את עצמכם בסיטואציות חברתיות ונסו בכנות להעריך האם:
א. אני מחובר לעצמי האמיתי שלי, העצמי הכוזב מתבטא רק במחוות נימוסים וקודים חברתיים בסיסים?
ב. אני מחובר לעצמי הפנימי האותנטי רוב הזמן, אני מתנתק מהחוויה הפנימית בעיקר במצבי הזדהות עם אחרים, בהם אני כאילו מגיב ממקום של "תבניות" שלמדתי מאחרים, לרוב אני מודע למקומות בם אני "מזייף".
ג. אני מנסה ליצור תנאים בהם מי שאני באמת יוכל להתגלות אבל זה לא קורה הרבה בהווה. אני חיי בתסכול מתמיד על הפער בין מי שהייתי רוצה להיות למי שאני בפועל?
(עצמי הכוזב מנסה ליצור תנאים לאני האמיתי לצאת, יש תהליך הסתגלות בו העצמי הכוזב משתנה בהדרגה כדי לשקף, את ערכי העצמי האמיתי, אם זה לא מצליח עלול להיווצר ייאוש, תסכול וערך עצמי נמוך.)
ד אני לא מרגיש שהאני האמיתי יכול להתקבל על ידי העולם ומבטא אותו רק בסתר ובמנות קטנות.
(יש פער גדול בין העצמי האמיתי והעצמי הכוזב, העצמי הכוזב מגונן על העצמי האמיתי, רוב הזמן אני חיי "פרסונה" או תפקיד חברתי, ורק בסתר או בקבוצה סגורה (מטפל, מעגל חברים קרוב) אני מרשה לאני האמיתי לקבל מקום.)
ה. אני לא מכיר בתוכי במשהו חוץ מה התפקידים החברתיים שלי ומה שמצפים ממני להיות. (יש נתק מוחלט, האדם חיי לחלוטין את הפרסונה שלו, במצב כזה אתה בכלל לא יודע שיש משהו חוץ מהזהות החברתית, אין שום מגע עם הצרכים והרצונות האמיתיים שלך.) , מצב כזה אופיני לאנשים הסובלים מהפרעת אישיות נרקיסיסטית.
תרגיל 2 – זיהוי הרצון האמיתי
א. התמקדו בצ'אקרת הלב (מרכז החזה קו ישיר באמצע בין הפטמות) ודמינו כאילו גחל קטן נמצא שם.
ב. דמינו שהכנסת האוויר מפיחה חמצן על הגחל והוא מתלהט בכל נשימה.
ג.עצמו את העיניים ודמיינו כאילו נמצאת במקום הזה מערה קטנה ובה נמצא "האני האמיתי שלכם".
ד.היו בנוכחות, והיכנסו תודעתית אל המערה הזאת.
ה.אם בתוך המערה הזאת עמוק עמוק היה מתגלה קול פנימי עדין מה קול היה אומר.
ו. אם ה"אני האמיתי" היה דמות, איך היה נראה, איזה רצונות, אמונות, וערכים יש לו? האם הם מתבטאות בחיים?
[
