סיפור טיפולי – יוסי המכור הקדוש
הוא רצה להיות טהור ורוחני, במילים אחרות הגירסה הטובה ביותר של עצמו, אבל מצא עצמו שוב ושוב מתפלש בהתמכרויות כמו אכילה רגשית ופורנו. זה תמיד היה מתחיל בתחושת עצב, כאילו הרגיש שיש פער עצום בינו לבין החיים שרצה לחיות. זה היה כל כך כואב שהיה חייב לעשות משהו שיסיח את דעתו, משהו חזק, אחרת אולי תחושת העצב העמוקה תבלע אותו. לרוב, הדבר שעשה נתן מנוחה רגעית אבל העצים את תחושת החוסר. בטווח הרחוק, לעיתים דמיין כאילו איזה יצור שטני מזין עצמו מאנרגיית הסבל שלו, או שהוא במעבדה של חייזרים מרושעים הרואים בו אובייקט של ניסוי אכזרי… החוויה היתה של אימה, כאילו הוא כלוא בכלא בלתי נראה שממנו יכול להימלט. הוא רצה לצאת ולא ידע איך.
הטיפול – להבין שהמקור להתמכרות הוא פוסט טראומה שמקורה בילדות
הוא: אני לא מבין את זה, אני מרגיש כצועד בחול טובעני וכל ניסיון להימלט רק מטביע אותי יותר עמוק.
אני: יתכן, אבל חשוב להבין שהתודעה שלנו היא מערכת מורכבת מאוד של איזונים ופיצויים, כך שבמובן מסויים זה דבר טבעי… מתי לפי הרגשתך הכל התחיל?
הוא: רחוק מאוד בעבר, אולי אפילו בילדות.. אימי היתה קרה מאוד אלי, אני חושב שלקחתי את זה קשה, כאילו אני אשם שהיא לא אוהבת אותי. ניסיתי להיות הילד הכי טוב בעולם.. רק בגיל מבוגר הבנתי שהיא פשוט לא הייתה מסוגלת. אני חושב שזאת היתה חוויה טראומתית האמת, אני עדין בעצם חיי בצילה של פוסט טראומה, זה מאוד קשה לקבל זאת.
אני: האם בילדות מייצגת את החיבור לרוחני; לילד קטן עצם השהות בחברת אמו הוא עונג, אלא אם האמא מתגלה כמסוכנת או קרה מאוד. כשיש לנו חווית ניתוק ממנה, זה לא ניתוק מבן אדם אלא מ… החיים, מהפנימיות שלנו, מאלוהים. קשר גרוע עם האם בילדות חוסם מקום אינטימי ועדין מאוד של אהבה בתוכינו.
הניתוק הזה הופך לדפוס של "חוסר אמון בחיים" וניתוק עצמי. במקום חיבור לאלמנט של ה"אמא הגדולה" אנו מרגישים ריקנות, את החור הזה אנו ממלאים בהנאות רגעיות, לרוב גופניות, אנו מפצים על העדר "עונג רוחני" בעונג גופני. רק שזה לא באמת עובד… עונג רוחני הוא חוויה של נעימות יציבה ועדינה, עונג גופני הוא חוויה קצרה ודחוסה הבאה מהר ועוברת מהר ומשאירה אחריה חלל. זה מכניס אותנו למרדף מתמיד לשמר רמת עונג סבירה, כדי לא לפגוש את תהום היאוש והעצב של הניתוק מ"האם הגדולה" ומכל מה שרוחני ויפה בתוכינו.
לדבר הזה קוראים התמכרות.
הוא: זה נשמע לי נכון. אבל אני לא רואה לזה פיתרון, אני לא יכול לחיות את הילדות שוב, או לשנות את אמי.
אני: לא, אבל זה אומר שעליך למצוא דרך בוגרת להתחבר מחדש לאם הגדולה. נועדנו לחיות עם נשמה בתוך הגוף, כשזה לא קורה נוצר ריק נוראי ואנו חייבים למלא את החור.
הוא: אתה יכול להיות יותר פרקטי? אני מבין שאני בפוסט טראומה כתוצאה מהניתוק הזה, אבל מה עושים עכשיו?
אני: בעצם מדובר ב"שיעור נשמה" של- עדיף החיבור הקטן ביותר לעץ החיים מאשר חיבור גדול ל"עץ הדעת". להבין שיש לך בחירה, שעליך להעדיף חיי משמעות אפילו במחיר של חוסר נוחות קיצוני, על חיי נהנתנות גם אם נראה לך ולעולם שאתה הכי מוצלח בעולם וכי כייף לך.
זה דורש לבדוק באופן קבוע האם מה שמזין אותך הוא שירות של מטרה גדולה ומשמעותית או תענוגות רגעיים וחולפים. ככל שתרגיש יותר מחובר להוויה רוחנית, חיובית וגדולה, ככה פחות תזדקק למשהו ש"ימלא את הריקנות" (ולא ש׳לעשות כייף׳ לפעמים ולהנות מהחיים זה רע).
הוא: זה משהו כמו הבדל בין עונג וסיפוק?
מה ההבדל בין עונג, וסיפוק?
אני: לעונג רוחני יש שם באנגלית- "BLISS", לעומת "PLEASURE". מאוד משנה איזה תחושה יש ברקע של התודעה. אם התחושה היא סבל, כמעט בלתי אפשרי לשחרר התמכרויות. בגישת ה IFS מדברים על מנגנוני הגנה בנפש הקרויים "מכבי אש", מדובר במנגנוני הגנה חזקים מאוד שברגע שאנו נוגעים ב"פציעה הראשונית" שלנו הם מייד קופצים ושומרים עלינו מלחוות את הכאב שבה. רוב ההתמכרויות הן סוג של "מכבי אש" כאלו.
פציעה ראשונית, וניתוק מהאם הגדולה הבסיס לפוסט טראומה ולהתמכרות
הוא: מה זה בעצם פציעה ראשונית?
אני: פציעה ראשונית היא חוויה טראומטית עמוקה, שקורית בילדות ובדרך כלל קשורה בתהליך ההיפרדות של הילד מאימו. עם זאת לא כל הפציעות אותו הדבר ובאותה עצמה, מנקודת מבט רוחנית, לעיתים מדובר בפציעה שעוברת במשפחה הרבה דורות או עוברת אצל אותו אדם לאורך גילגולים. הפציעה הזאת מלווה בפחד עמוק וראשוני מחוויה מסויימת כמו פרידה, הצלחה או אינטימיות.
טראומה גדולה כמו ניתוק חד או אגרסיבי מ׳׳האם הגדולה׳׳ המגולמת באישה לא תפקודית, (יש גם מצב הפוך בו האם לא משחררת כשצריך) יוצרת המון כאב רגשי שמלווה אותנו כרקע תמידי בתודעה.
הפציעה הראשונית – כיצד מטפלים
אנו רוצים לפגוש את "הפציעה הראשונית" ובהדרגה לנקז את הכאב ולרפא אותו. הבעיה בהתקרבות לנקודה הזאת היא שהיא מיד מעוררת את דפוסי ההתמכרות. כדי לעבור ריפוי אמיתי אנו רוצים מצד אחד להסכים לגעת בנקודה הכי כואבת ומצד שני למצוא חיבור רוחני מיטיב עם ה"אם הגדולה", שיאפשר לנו לאזן את הכאב עם "עונג מאזן" שאינו מגיע מפעולות הרסניות.
הוא: אני חושב שהפציעה הראשונית שלי היא ש"לא חשוב מה עשיתי, לעולם לא זכיתי בהכרה שאני טוב ובאהבת אם ללא תנאי, וניסיתי הכל, ריצוי, הקרבה, הערצה, מרידה, פגיעה עצמית…"
אני: זה נשמע כמו פגיעה ראשונית עמוקה.
גזלייטינג בילדות – הטראומה של חוסר הכרה במצוקה הילדית
הוא: וגם זה שאני הוצגתי כ"מקרבן" ואימי תמיד שיחקה את הקדושה המעונה, שצריך לדאוג לה, בעוד שאני הוזנחתי, אף אחד לא ראה שאני טוב…
אני: הם… אם תתבונן בזהירות תבחין שרוב חייך הם ניסיון להוכיח שאתה טוב ולהקריב עצמך כדי להיות ראוי לאהבה…כמובן שמדובר בשני ניסיונות עקרים וסיזיפיים, כי הריפוי אינו דבר חיצוני. זה אולי הבסיס לתגובה הפוסט טראומתית שלך. ולהתמכרות.
הוא: אז מה לעשות?
אני: קודם כל, ליצור חיבור אמיתי ויציב עם ה"אם הגדולה" בתוכך, ואז בהדרגה לשחרר את הכאב העצום שאגור בתאים ובשרירים שלך, תוך כדי קבלת פרספקטיבה בוגרת על החוויה הטראומטית שעברת.
למעשה אלו העקרונות של פסיכותרפיה טראנספרסונלית, חיבור למימד רוחני הגבוה מהאישיות ומתוכו פגישה עם הפציעה הראשונית ברובד הרוחני, רגשי וגופני, ואז תהליך ריפוי המשחרר מהכאב, ומייצר חשיבה ופעולה חדשה במציאות.
הוא: איך מתחילים?
אני: מול פציעה ראשונית ופוסט טראומה "ראויה לשמה" צריך ליווי של מטפל טראנספרסונלי מיומן.
עם זאת, ניתן להתחיל מהתרגיל הזה:
תרגיל חיבור לאם הגדולה – מדיטציית הרחם הקוסמית לטיפול בפוסט טראומה:
קחו נשימה עמוקה
א. דמיינו את התקופה שהייתם עוברים ברחם
ב.איך ההרגשה להיות ברחם
ג. חשבו על כך שאתם יצורים פשוטים המקבלים הגנה, הזנה, אהבה באופן טוטאלי סימביוטי מהסביבה שלכם
ד. עתה חישבו על דמות אמכם, לא כאישיות המורכבת שגילמה בחייכם הבוגרים יותר אלא כעל מנגנון מתוחכם ומושלם שאיפשר לעובר שהייתם להתפתח ולגדול, כוח של הטבע עצמו, ש"האישיות שלו" היא חלק קטן מאוד מכל מה שהיה, במיוחד בזמן שהייתם ברחם.
ה. עתה הרחיבו את תחושת ה"רחם" לכל העולם, ראו את השמיים, האדמה וכל האלמנטים בעולם, כסוג של רחם מורחב, שבא לייצר תנאים מאוד יחודיים שמאפשרים לייצור הפגיע שאתם להיות בחיים, נסו לחוש את כדור הארץ כולו כרחם, ואז להרחיב את התחושה הזאת לכל היקום…
ו. חושו עצמכם בשדה הזנה אינסופי ולא מוגבל ונוחו בהרגשה הזאת מספר רגעים.
רוצים לרפא באופן עמוק ושלם התמכרויות, ופציעות ראשוניות? צרו איתי קשר: 0507393910
הערות:
* האם הגדולה הוא מושג הלקוח לפסיכולוגיה יונגיאנית המתאר את חווית הילד הראשונית בקשר עם אמו, חוויה מזינה וטוטלית המזכירה במובנים רבים "חווייה רוחנית". יונג הושפע מטקסטים ממסורת הטנטרה הרואה את ה"היסוד הנשי" כמשהו קוסמי, אלוהי ונצחי. גם בקבלה יש לאלוהות צד נקבי המתבטא באופן מופשט כספירת הבינה, הקרויה האם, וכנוקבה הקרויה בת.
*הפסיכולוג היונגיאני אריך נוימן כתב רבות על ארכיטיפ "האם הגדולה".
הוא מבדיל בין הצד המזין והצד הבולע של הארכיטיפ הזה. לדעתו הגיבור חייב להשתחרר מחיבוק האם הנרקיסיסטי כדי לגלות את יעודו ולממש עצמו.
*המילה עונג ביהדות "התקלקלה" והפכה למילה נרדפת ל"כיף", תענוג או הנאה פיזית. משמעותה המקורית דומה יותר לBLISS באנגלית ולמילה ANANDA בסנקרית, שמשמעותה הנאה רוחנית יציבה וקבועה הבאה מחיבור עם האלוהות.
