מקרה טיפולי – ירון המועד על קו הסיום
הוא עבד קשה כדי להשיג את מה שרצה, אבל אז תמיד כשעמד על קו הסיום משהו קרה והוא מצא עצמו כמו במשחק נחשים וסולמות שוב בנקודת ההתחלה, פעם חשב שזה מקרה או מזל רע, אבל עם השנים התחיל לחשוד שזה משהוא בעצמו, והמחשבה הזאת היתה מטלטלת, כאילו יש בתוכו חבלן פנימי, שגורם לו בנגיעה קטנה לשפוך שוב ושוב את החלב לאחר מאמץ גדול שעשה.
הוא הבין אבל לא ידע איך לשנות.
פחד מהצלחה – הטיפול:
הוא; אני מרגיש שיש בתוכי מנגנון חבלה מתוחכם של הרס עצמי אבל אין לי מושג אם משנים אותו. כאילו אני מאמין שאם אצליח משהוא רע יקרה, ואז אני הורס לעצמי.
אני; האמונה הזאת היא לרוב מאוד מאוד שורשית ומגיעה מ… הגדרת החיים, כלומר אמונה של איך ברובד העמוק החיים מתנהגים כלפינו, זאת תפיסה שנוצרת בשלב מאוד מוקדם, החוויות הראשונות בילדות מעצבות אותה, קורה לרוב אם גדלנו בחברת הורים פצועים ולא מאוזנים רגשית, שלעיתים התייחס אלינו בנעימות ולפעמים בזעם או ניקור לא צפויים ולא מוסברים, קבלנו מסר כפול בקשר לערכינו, ולמדנו להרגיש שיש בנו משהו פגום (ילד לא מסוגל להאשים את הוריו), ושכל טוב שנקבל (ההורה הוא העולם בשלב הזה) יבוא בהכרח עם הרבה רע. במצב הזה למדנו "שאהבה אמיתית" היא אכזריות ואז פיצוי, וכך העולם "אוהב" אותנו.
בבגרות אם המציאות לא מתנהגת אלינו ככה, נרגיש שמשהו לא בסדר, ותכף המכה תגיע, האמונה השורשית הזאת תמיד תחפש מידע שיאשר אותה, ככל שהזמן עובר ולא נפגענו נפחד יותר, כמו ליפול מגובה רב יותר, ולעיתים ניצר לעצמינו נפילה (כהגנה עצמית) או נוותר על מה שהשגנו. זה מנגנון הגנה. אם אני אפגע בעצמי ואהיה למטה, אז אמא/אבא לא תצתרך להעניש אותי וכתוצאה אחווה את הסבל עם יותר שליטה ופחות חוויה רגשית של חוסר אונים ואכזבה.
הוא: אבל למה שהורה יתנהג ככה לילד שלו?
אני: הרבה הורים פצועים לא מסוגלים לראות את ילדהם מאושר, הם רצחו באיזה שלב את הילד הפנימי שלהם ולכן מאוד מאיים עליהן משהו בסביבה שהניצוץ שלו עדין חיי, זה כמו תזכורת כואבת לכמה שהם רחוקים מעצמם, הורים כאלו מנוהלים על ידי פחד, וזקוקים לתחושת שליטה תמידית, הם חוששים שאם הילד יגדל להיות מאושר הוא יראה את חוסר הביטחון שלהם וינטוש אותם, מבחינתם להרוס אותו זה להפחית את חרדת הנטישה.
הוא: אז מה עושים, אנחנו מבוגרים ולא יכולים להחליף את הורינו או את העבר.
אני: כמו שאמרת מדובר לרוב בדפוס שורש עמוק, הדרך בא אני מטפל בזה היא לרוב באמצעות רגרסיה אל הרגע בילדות בו החוויה התרחשה, ואז לחוות מחדש מתוך פירוש בוגר לחוויה, אלעיתים החיפוש אחרי חווית הלמידה הראשונית מוביל לדברים יותר אזוטרים (אפילו לטראומה מגלגולים קודמים למשל), לעיתים נדרש מפגש ישיר עם האלוהות, הורינו בשלבי הילדות המוקדמים נתפסים כאלוהים "כל יכול", אנו ממש תופסים אותם ואת יחסם אלינו כיחסו של אלוהים, כל ערכנו תלוי ביחס הזה, כדי לתקן זאת עלינו לעשות ברור רוחני ישיר מול הכוח האלוהי, ולראות שהוא באמת טוב ומיטיב ורוצה באושרינו הגדול ביותר, אחרת נחווה את העולם הזה כמלכודת עכברים מתוחכמת או נרגיש כחולדות במבוך אכזרי שיצר איזה מדען מטורף. אני מלמד את הטכניקות האלו במסגרת קורס אימון רוחני טראנס פרסונלי בדרך מסע הגיבור.
כל מי שקרא עד כאן מבין שמדובר במשהו מאוד שורשי הדורש טיפול עומק….אם זאת אציע שתי גישות משלימות שיכולות לעזור.
הפתרון הפסיכולוגי לפחד מהצלחה:
א. מי אהיה אם אשתחרר מהפחד?
נסו לדמיין את חייכם אם תשתחררו מהפחד, מה תעשו או יהיה אחרת?
הסכימו לראות את החרדה שעולה, ולתת לה מקום.
חשבו על התסריט הגרוע ביותר, והבינו שאפילו הוא עדיף על חיים של סירוס עצמי, ככה לפחות ניסתם ועשיתם את חובתכם הקוסמית להביא את מתנתכם לעולם, השאר בידי שמים.
ב. מי תיהיו? כיצד תשתנה הזהות שלכם?
הסכימו לקבל אפילו את התסריט המחריד ביותר של מה תהפכו להיות אם תצליחו, בדקו אם התסריט הזה ראלי? מה ניתן לעשות כדי שלא תהפכו למפלצות, רשעים מושחתים. וכו אם ההצלחה תבוא?
בדקו האם הפתרונות שלכם משכנעים ומפחיתים את החרדה.
הפתרון הקארמי לפחד מהצלחה:
א. חשבו על אדם שהצליח במשהו שהייתם רוצים.
ב. פרגנו לו, מצאו נקודות טובות שבזכותם מגיע לו, שמחו בשמחתו,
ג. עזרו לו לשמר על הצלחתו וממש קחו אחריות על כך שימשיך להצליח. (קבלה ועזרה לו היא בעצם קבלה ועזרה של המצליחן הפנימי).
בהצלחה!!!
הערות:
פוסט המרחיב את דרכי הטיפול בפחד המוביל להרס עצמי וחבלה עצמית
פוסט מקיף המדבר על הקשר בן פחד מהצלחה וחרדת המתחזה באנגלית.
