צאקרת הגרון היא צאקרה מיסטורית ומיוחדת מאוד.
אתחיל בזה שהצאקרה הזאת וסמליה לרוב לא מובנת כהלכה, היא ממוקמת במקום הצר והרגיש ביותר בגוף.
והיא מחברת בין הראש והגוף כך שכל החיבורים העצביים עוברים דרכה.
הצאקרה הזאת גם סובלת בעולמינו מחסימה קולקטיבית כרונית, תכף נבין למה.
המסע אל האמת – העולם של הצאקרה החמישית (VISHUDA)
אז אתחיל מהסוף צאקרת הגרון היא הצאקרה של האמת, לכן היא קשורה לנושאים כמו טוהר, אוניברסליות, זמן מרחב, אומנות גבוהה וחוויה רוחנית. כשהיא פתוחה האמת הרוחנית תמיד נוכחת ומדריכה את האדם, מה שחוסם אותה זה אינטרס צר, התייה רגשית, וכל סוגי השוחד החומרי והרוחני.
במילים אחרות חוסמת אותה הבחירה לא לדעת, בחירה ששורשה הוא לא להיות מחוייב לאמת.
המסע לחיבור קבוע ויציב למערכת השפע הקוסמי
זאת הצאקרה של השפע, או לפחות מעבר השפע, לכן יש בעולם שלנו מלחמה נוראית על השליטה בה.
לעיתים נאמר שצ'אקרת הגרון היא צאקרה של דיבור וביטוי, אין הכוונה לנתייה לפיטפוט, דברנות או חלקלקות לשון, השיכים לצאקרה השניה, מדובר על ביטוי של הדיבור הקדוש והנשגב. דיבור נדיר ומדוייק, שמי שזוכה לו מאוד נזהר מפטפטנות יתר, דיבר כזה לרוב דורש השקטה תודעתית ומילולית.לדיבור כזה כוח עצום. מילה אחת של אדם המדבר מצקרת הגרון שווה אלף מילים שבאות מצקרות נמוכות יותר.
המלחמה על חיבור קבוע לשפע/אמת/הדרכה רוחנית
בסיפור יציאת מצרים צאקרת הגרון (המקבילה ביהדות לספירת ה"דעת") היתה נושא סיפור יציאת מצרים וסיפור יוסף.
פרעה המייצג את האגו האנוכי והשקרן, מנסה לחסום את חיבור השפע בין האלוהי והארצי כדי להיות שליט יחיד על האדם. שריו, שר הטבחים המשקים והאופים, כולם קשורים בבליעה*, מיצגים את כוחות התאווה האנוכית החוסמים את הגרון.
יוסף המיצג נדיבות והיכולת להעביר שפע מצליח לתקן את פרעה של תקופתו, שאינו מקולקל כל כך, האגו התמים לומד לאהוב את האמת ולאפשר לה לנהל אותו. אז מצרים הופכת למקור שפע יציב ומבורך לכל העולם.
יוסף הוא איש האמת, הוא מפרש חלומות כהוויתם גם כשזה ממש מסוכן לו (שילם ב 12 שנים בכלא והיזרקות לבור בגלל ביטוי של אמת)
גם משה היה דובר האמת לפרעה, אבל הפרעה הזה מייצג שלב מתקדם ורקוב יותר בהתפתחות האגו, הפרעה בימי משה לא מתעניין בחסימת שפע ארצי אלא רוחני, (האגו הרוצה נוחות לעומת האגו הרוצה אלוהות) לכן היה דרוש לשינוי שלו כח גדול יותר מזה של יוסף.
למעשה היתה דרושה השגה רוחנית (הסנה הבוער) והרבה מאוד סבל (מכות מצריים) כדי לשבור את המחסום הזה.
בקבלה רק כשפרעה טובע בים סוף (חווה על בשרו שהמציאות אינה מאבק עיוור בין כוחות אינטרסנטיים אלא מנוהלת על ידי כוח נשגב יןתר של אחדות), הוא נשבר ומזהה את האמת המטפיזית של האלוהות מעל הטבע.(מי כמוך באלים השם)
למה מסוכן להיות בתדר של צאקרת הגרון
צאקרת הגרון היא מסוכנת, משה נרדף ומוצא נגדו צו הרגיה ויוסף נזרק לבור ואז לכלא, לא במקרה. למעשה יש משהו מעצבן באנשי הצקרה הזאת, הם לא משחקים את המשחק. הם מאיימים על הסדר הקיים המבוסס על הונאה ושיתוף פעולה עם כוחות יצריים ואגו מלוכלך, ומטרתם ליצור סדר חדש המבוסס על חמלה, אהבה ותחושת האחד.
העולם שלנו מבוסס על שקרים, הונאה בהסכמה והעמדת פנים, חייזר המסתכל פעם ראשונה בפרסומות לדוגמה יכול לחשוב שבני האדם חיים לנצח, ויש להם עשר קיבות, עושר אינסופי וכוכב ללא הגבלת משאבים.
הוא לא יבין למה האשה המפורסמת בעולם היא דוגמנית מנותחת להכביר ללא שום יכולת יוצאת דופן (קים קארדישיאן) או המנהיג החזק בעולם הוא אגו טריפ מהלך וקפריזי המיצג כמעט את ההיפך ממנהיג אידיאלי.( השווה טראמפ למלך פילסוף האפלטוני)
ארכיטיפ הליצן – הביטוי הסימבולי לצ'אקרת הגרון
בעבר לאיש הצאקרה הזאת היה מקום חשוב, זהו ליצן החצר או הג'וקר. ליצן החצר היה זה שאומר את האמת למלך. בגלל היותו מגוכח ומצחיק הוא יכול היה לומר אותה בלי לאיים או להיפגע. פשוט כי לא היו לוקחים אותו ברצינות.
סרטי פנטזיה ומד"ב כביטוי של צאקרת הגרון
סרטי מדע בידיוני ופנטזיה מקימים היום חלק מהתפקיד הזה.
באופן מובן ככל שהסיפור שלך מתעסק במשהו שקרה לפני זמן רב יותר ובכוכב רחוק יותר, כך האמירה שלך על מה שקורה פה יכולה להיות יותר נוקבת. סדרות מצוירות "לילדים" כמו סאוטפארק, סימפסון, ריק ומורטי ובוג'ק הורסמן הפכו היום לקולות הביקורת החברתית העזים ביותר.
גם לאנשי החדשות יש תפקיד דומה, אם כי עיתונות חוקרת וחסרת פניות נעשתה מצרך נדיר.
היום אנשי בידור, בלוגרים, גורואים, פעילי סביבה וכו גם הם חלק מעולם הצאקרה הזאת. תפקידם הוא להציג אמת מסויימת לעולם ולשבור הונאה קולקטיבית המנהלת אותנו. עם זאת בדומה לג'וקר המפורסם מבטמן, לעיתים הם מפזרים את הערפל ולעיתים יוצרים ערפל סמיך יותר.
צאקרת הגרון ביוגה
ועתה אולי אציג זווית יוגית יותר, צאקרת הגרון נחשבת לצאקרה קריטית ביוגה, קיים בה מנעול (גראנטי) שלא מאפשר לאנרגיית הקונדליני לעלות אם איננו מוכנים מוכנים לכך.
אם צאקרת הלב היא חצי אישית וחצי קוסמית (מיוצגת כמגן דויד), צאקרת הגרון אינה אישית יותר, בצאקרה הזאת אנו החליל של קרישנה, הכינור של דויד, הפה של סרסווטי.
בפתיחת הצקרה הזאת ויתרנו על תודעת האגו ולכן אנו נעשים צינור למשהו גדול בהרבה, משהו מעודן ונשגב מארבעת האלמנטים של החומר, (אדמה, מים, אש, אוויר).
הדבר העדין הזה הקרוי לעיתים אלמנט האתר, המייצג את השדה התודעתי העדין של המרחב-זמן בו חומר יכול להתקרש מרעיון למציאות הגשמית.
הצאקרה הזאת היא פלאית, כי אנו מקבלים כוחות גדולים בהרבה ממה שהאגו מסוגל ליצר. למעשה הגענו לטיהור מספיק שמאפשר ליקום לסמוך עלינו בכוח גדולים ותפקיד משמעותי במשחק הגדול.
למה זה שאינו מחפש כוח הוא זה שמתאים ביותר לקבל אותו?
באופן פארדוקסלי בשלב הזה אין לנו כמיהה מיוחדת לכוח, השפעה או כבוד בעולם, מה שמעניין אותנו זה רק שימור של החיבור התודעתי העדין והקדוש עם האלוהות או אנרגיית האחדות הטהורה, דווקא אז אנו נעשים כשירים לתפקיד אמיתי, כי לא נושחת או ננצל את כוחינו לרעה.
כמובן מדובר במצב אירוני, כשסוף סוף הכמיהה במסע הנשמה הוא התכנסות,היטהרות,התבודדות, שתיקה והפנמה, יבוא אולי ציווי אלוהי אברהמי של "לך לך", צא לעולם, תבטא את המסר האלוהי, תהיה שופר קדוש.
זהו מבחן קשה, בצאקרה הזאת יש תחושה של "נסיכה במגדל השן" היוצר רתיעה מהתערבבות בעולם, קשה לדמיין דבר טהור כנסיכה קסומה המתלכלך בשוק של החיים, אבל כשנוח לנו במגדל השן של האקדמיה, המינזר או הקהילה הרוחנית באה הדרישה לצאת ולפגוש את העולם עם כל הרפש שבו.
המבחן לרוב הוא לא להיצמד לתחושת הטוהר, ולחיבור הרוחני העדין האישי, אלא פשוט להתמסר להשגחה והחסד הגדול מאיתנו, אנו למעשה הופכים למכונת כביסה קוסמית, השליחות שלנו זה לפגוש את הרפש העולמי, ולכבס אותו בכוחה של הצאקרה הזאת, וכך לאט לאט לתקן עוד ועוד חלקים בשטיח המאובק של הבריאה.
צאקרת ההזנה – כולנו יכולים להפוך למדונות קדושות
הצאקרה הזאת קשורה בהזנה, האמא המזינה את תינוקה מייצגת את כוח ההזנה בצאקרה הזאת, האמא רק נותנת ונותנת, אבל למעשה בכך היא מתמלאת ומוזנת בעצמה כמו צינור שלעולם לא נעשה יבש בעצמו. היא מבטלת את רצונותיה האנוכיים ובכך הופכת לצינור לרצון האלוקי, כל האייקונות של האמא מריה, הלידי מגודלופה, רבקי אמו של קרישנה, ודמותה של רחל האם הבוכה על בניה מיצגות את קדושת ה"אמהות האל אישיותית", יש בצ"אקרה הזאת הגנה, כמו בועת אנרגיה העוטפת את הנותן ואת המקבל, ישנם סיפורים על ציידים שניסו לצוד חיות המניקות את ולדיהן ובטבע פשוט לא היו מסוגלים. יש בועת הגנה סביב הדבר הזה.
ניקוי קארמה והצאקרה ווישודה צאקרה
הצאקרה הזאת מנקה קארמה ומשנה גורלות, היא מאפשרת חוויה אינטנסיבית מורחבת.
לפעמים קארמה שלילית של גלגול שלם יכולה להתנקות ברגע אחד של חוויה עמוקה הבאה מצאקרת הגרון.
תרגולי יוגה מתקדמים ומרחיבי תודעה כמו אירווסקה פותחים את הצאקרה הזאת מאפשרים לשחרור רגשי עצום כזה.
הקאה כניקוי דרך צאקרת הגרון
אחת התופעות בתהליך כזה הוא הקאה, הקאה היא תהליך ניקוי הקשור בצקרת הגרון, יש ביוגה תרגילי הקאה מיוחדים, האפשרים איזון האלמנטים בגוף (ומאנה דאוטי) , לעיתים אנשים חווים הקאה ברגע המוות, חוויה כזאת הינה חיובית, היא מיצגת רוח (אודנה ויו ביוגה udabna vayu)העולה כלפי מעלה ומיצרת ניקוי אחרון בדרך ללידה גבוה, הקאה ברגע המוות היא סימן טוב.
הצאקרה הזאת מאפשרת להכיל חוויה גדולה, לעיתים כאב או אושר של חיים שלמים או כוכב שלם, ישנן דרכים טנטריות בה נשים מסוגלות אפילו לחוות אורגזמה בצקרה הזאת.
חווית עונג או סבל בצאקרה הזאת אינן אישיות ולכן הם לא מוגבלות, אפילו חוויה כואבת מאוד בצאקרה הזאת מלווה בסוג של עונג עדין, פשוט כי תודעתית אנו מאוד קרובים למקור, שהוא כולו עונג. אנשים המספרים על חוויה כואבת מאוד כמו תאונה, בה הם כאילו הסתכלו מהצד, והזמן עצר והיה אפילו עונג מוזר בדרך כלל עלו נישמתית לצאקרה הזאת, כי בצאקרה נמוכה יותר לא היתה מסוגלות להכיל את הכאב.
למעשה לכן ניתן לנקות קארמה גדולה עמוקה בצאקרה הזאת, אנו נחווה אלימות, או סבל שיצרנו באופן דחוס ומרוכז, ואז נשחרר אותו, בגלל שהזמן והתודעה עובדים אחרת, חוויה אחת כזאת שנראת קצרה מאוד, יכולה למנוע חיים שלמים של סבל הנחווה בצאקרה נמוכה יותר.
מיתרי העולם וטעם החיים בצאקרת הגרון
למעשה הצאקרה הזאת מחוברת לשורש התודעה ולשורש העולם. טקסטים טנטריים מדברים על ההרמוניות הראשוניות שבבסיס היקום, ההרמוניות שכל יצירה גדולה ההופכת לנכס נצחי של האנושות אם היא נוגעת בהן.
בקבלה מוזכרות 32 צינורות ומרכזי האנרגיה המקיימים את העולם המתגלות בצקרה* הזאת (ספר יצירה), הזאת המבנה הקוסמי הנסתר של היקום מתגלה וההרמוניה הפלאית של הבריאה נחשפת. אדם המגיע לרובד עמוק בצאקרה הזאת רואה את הקוסמוס כיצירת אומנות פלאית וחכמה מאין כמוה.
בפילוספיה ההודית (שיוואיזם קאשמירי) ההרמוניות האלו נקראות ראגות, או מהויות. ביטוי המהויות האלו הוא הבסיס לכל אומנות גדולה, המהויות האלו מוגדרות כתדרים, אומנות בהודו נחשבת כדרך רוחנית בה אנו מהדהדים עם התדרים הראשוניים והאלוהיים של המציאות (נאדה, לאיה, ספאנדה) ואז ממש מתאחדים איתן.
בצורתה המושלמת כל אומנות חושפת את הראגות הראשוניות, שהן מעין הרצונות הראשוניים של הבורא, (10 אמירות שכוננו את העולם בקבלה), וחיבור למהויות האלו מוביל לשורש הרצון (קרוי שאנטה ראגה בשאוואיזם קאשמירי) או ההוויה האלוהית עצמה.
החומר המאחד את המציאות
הצקרה החמישית מחזיקה את המציאות יחד, היא הופכת כאוס לסדר, ומקשרת בין המרכיבים, מחברת את כל המציאות כמו ריצרץ רב מימדים, היא הכוח המחבר את כל הזמנים והמקומות למציאות אחת, ברמה העמוקה ביותר הריצרץ הזה נקרא אקשה (האתר), או הסיפריה הקוסמית.
הסיפריה הקוסמית היא מימד בו כל ההמידע הקולקטיבי של העבר, הווה ועתיד מתקיים. היא אחראית ליצירת רצף. כך מיינד הופך מרצף חוויות ותמונות מנטליות הרצות בזמן לדבר רציף הלומד ומתפתח*.
שם גם נוצרת הקארמה, אחרת מה יחבר בין האדם שזורע קארמה לאדם שקוצר אותה, למה האדם שאני היום נענש על משהו שעשיתי לפני 20 או אלף שנה (מה הופך אותי לאותו אדם מרגע לרגע). מה גם מחבר ביני לבין אלטרנטיבות שלי בהם עמדתי לפני בחירות משמעותיות (ישנם נתיבי זמן לדוגמה בה אנו מוארים ויש כאלה בה אנו עדיין בבורות נוראית).
צאקרות הגרון מחזיקה אין ספור אלטרנטיבות קיום אפשריות, יש הטוענים שעיקר העבודה הרוחנית הוא מעבר בין אלטרנטיבות נחותות ורוויות סבל לכאלה מאושרות יותר.
מסע הגיבור בצקרה החמישית
אולי הקרבת הרבה כדי שלא יראו את הטוהר והיופי שלך, עטפת את עצמך בחומה של שומנים, במראה אדיש וסנובי או בביישנות קיצונית, אולי הסתרת את זה ב"מגניבות" מוגזמת,
אבל אתה תמיד תרגיש מוזר.
אין לך אותה משיכה לדרמות אגו ומשחקי אינטרסים שמיצרים את החוויה האנושית הנדושה, בפנימיותך אתה כולך נתינה, אתה שואב את כוחך מחיבור לדברים נשגבים מדי לרוב האנשים, אולי אתה נמשך ליופי האבסטרקטי של בעיות מתמטיקה, או לחוכמה המעודנת של הפילוסופיה, לאסתטיקה של האומנות הגבוה או להרמוניה של מוזיקה בשיאה.
גם אם אינך פילוסוף או אומן גדול אתה רואה בדברים עומק ופנימיות שאנשים רגילים עיוורים אליהם, אתה מוצא קישורים וחיבורים שדורשים באמת אינטואיציה על אנושית, אתה לרוב מתנה נפלאה לעולם, במקרים רבים ככל שאתה מופלא יותר ככה אתה גם פחות מובן ומוערך.
עליך להשתחרר מהצורך להיות מקובל ומחובק, הסיפוק שלך הוא עצם החיבור עם הנשגב והגבוה, למרות שזה מרגיש לעיתים כמו קללה זאת מתנה נדירה שמעתים זוכים לה.
צאקרת הגרון – סיפורו של הברווזון המכוער
קבלה עצמית כאן היא אתגר גדול, את באמת הברבורה שגדלה עם ברווזים, כל עוד תנסי להיות ברווז תפסידי מכל הכיוונים, תהיה ברווז כושל, ולא תמצאי את חברייך הברבורים, אלא שיוכלו להבין ולקבל אותך, אלא שאיתם תרגישי בבית. את לא תוכלי להיות מאושרת עד שלא תגלי את היעוד האמיתי שלך, והוא להיות ברבור אמיתי, בן ברבורים.
החברים האלו הם מעטים אך קיימים, ואם תעיזי להודות בשונות שלך, לחבק אותה לאהוב אותה ולבטא אותה, גדולים הסיכויים שתמצאי אותם.
עשי לי טובה אל תברחי לאיזה מערה, כל אדם הוא כמו שיר, אבל רובינו לכל היותר שיר פופ קליט ובנאלי, את סימפוניה קלאסית עמוקה, נדירה, מרטיטה וייחודית.
אין לך זכות לבלוע אותה בתוכך ולמנוע אותה מהעולם רק כי מעטים מאוד יקבלו ויבינו אותה מהרגע הראשון.
לאנושות לוקח זמן לעכל אנשים מסוגך, כמו מוצארט או פרידה קאלו אולי תסבלי מדחייה ונידוי, אולי תמותי ברעב ורק לאחר מותך יצירותייך ימכרו במיליונים, ואולי כתיבתך תרגש מישהו רק הרבה אחרי שתלכי. על תפסיקי או תתיאשי!
עצתי לך היא, שבדומה לארג'ונה בשירה ההודית הגדולה, הבהווגיטה, עליך לנתק עצמך מהתוצאה ולהיכנע לכוח האלוהי שרוצה להפוך אותך למכחול הנהדר שלו!
להיות כלי של משהו כה נשגב הוא שכר גדול יותר מכל מחיאות הכפיים של האנושות כולה, את זכית!
הערות:
*לקריאה על צאקרות כאן
*השרים המצריים ופרעה קשורים בקבלה לבלע בין בעור, אחד משבע המלכים/הכוחות עליהם העולם נבנה ואז קרס, בלע מיצג את הרצון האנוכי לבלוע את העולם, או אנוכיות בצורתה הנארקיסיסטית והצרה ביותר.
* בעיית הרצף בבודהיזם טופלה על ידי פילוסופים דוגמת ראטנה קירטי, היא עוסקת במה גורם לרצף רגעים בזמן להיות "זרם תודעה" של יצור מסויים ולא בליל חוויות כאוטי. מתוך זה נשאלת השאלה כשמישהו זורע פעולה (קארמה) כיצד האדם שחווה את תוצאתה (פרות הקארמה) קשור לאדם שיצר אותה (הבסיס לקארמה), החכם קאמלשילה ואחרים דנו בכך רבות.
* הצאקרה הזאת קשורה בקבלה לפה, וספירת הדעת, הפה העליון הוא המערכת הראשונה של הבריאה מנה יצאו 7 ההבלים המפורסמים מקוהלת, הבלים האלו הם למעשה ביטוי גבוהה מאוד של האלוהות (שמות א"ב וס"ג) שחלק מהם נבלע, וחלק מאבד את צורתו הפשוטה ומקבל מלבושים והסתרים, מהבלים האלו נוצרות הספירות ועץ החיים. למעשה אמרתו של קהלת הכל הבל הבלים הכל הבל לא מנסה להראות את הנהיליזם וחוסר התוכלת בבריאה אלא להפך, שהכל הוא ביטוי אלוקי עמוק.
*16 עלי הכותרת של הצאקרה הזאת קשורים ב 16 מופעי הירח (ניתיה באסטרולגיה הודית), בכוח הקוסמי של היופי, ובאנרגיה הנשית בצורתיה המעודנות ביותר המתגלמות כ 16 מופעים של הרמוניה, נשגבות והשראה. (16 מופעים של יופי נשי)
