סיפור טיפולי – יוסי בן הזוג ששנא מריבות אבל תמיד נכנס אליהן
הוא היה בקשר אוהב אבל בת זוגו היתה מוצאת סיבות לריב איתו, ואז הוא היה מרגיש חווית נטישה.
לא היה היגיון במריבות האלו הן חזרו שוב ושוב, וליוותה אותם גם קנאה, והוא הרגיש מניפולציה, היא היתה רוקדת עם גברים, אבל אומרת לו שזה לא מיני, אבל מאוד נלחצת אם היה גם, היה שם בלבול ומשהו שהרגיש לא בסדר, יום אחד אמר לה לאחר מעשה אהבה שהוא מרגיש בשמים כאלו היה סולטן בהרמון של נשים, היא ענתה בקור: "אתה חושב על אחרות הה, אני בטוחה שהיית רוצה להצתרף ל"כת" הפוליאמוריה", היא ניתקה איתו מגע, וזה הרגיש כמו מקלחת קרה מאוד.
טיפול – מעבר ממשיכה זוגית לא מודעת למשיכה מודעת
אני: יש נשים שצריכות באופן תת מודע מריבות כדי שכל פעם תרדוף אחריהן מחדש ואף פעם לא תתרגל אלהן.
זה משהו אינסטינקטיבי, בעיניהן אתה מעריך מה שאתה מתאמץ להשיג.
ככה זה במכירות מערכים משהו שיש לו נדירות.
הוא; מצד אחד זה באמת שומר על קוטביות (משיכה)*, מצד שני אני חווה נטישה פעם אחר פעם ועלול לעזוב פשוט כי נשבר לי מהרכבת הרים הזאת.
אני: אבל שמירה על קוטביות לא חייבת לקרות ככה, ביהדות מיצרים זאת באופן מכוון על ידי שמירת נידה וצניעות, הגבר והאישה ישנים חלק גדול מהזמן במיטות נפרדות, ואפילו לא נוגעים אחד בשני שבועיים מחודש.
אני: בדיוק, היא רוצה שלא תעזוב ותתייחס אליה יפה אז היא גורמת לך לחוסר ביטחון, גם לרקוד עם אחרים זאת אסטרטגיה ליצור משיכה, או לפחות קינאה ולגרום לך להבין שלא מובן מאליו שהיא איתך, כמו מניות בבורסה, אנו מעריכים דברים שאחרים רוצים.
הוא: היא טיפוס מאוד מיני, אני מפחד שהיא באמת נמשכת למישהו אחר, אני מרגיש שהיא בהכחשה ומשחקת אותה "תמימה" אבל דווקא בגלל זה כשזה יתפרץ זה יהיה חזק.
אני: שוב צריך לזכור שהיא עושה את זה כי היא רוצה אותך, אם לא הייתה רוצה אותך לא היתה רבה וגורמת לך לקנא.
הוא: אז איך שומרים על משיכה באופן מודע…ופחות כואב?
איך שומרים על משיכה לאורך זמן, 3 עקרונות שחייבים להכיר
פולריות
כדי שתיהיה בן גבר לאישה משיכה חייבים ליצור מאין ניגודיות בן הגבר לאישה, אנו חיים במציאות מעניינת בה בזכות המודרניות לגברים יש אפשרות להיות נקביים ולנשים זכריות, זה מאפשר המון הבנה וחברות בן המינים אבל מקטין את המשיכה, ניתן לתקן את זה באופן לא מודע דרך ריבים וניתוקים או באופן מודע דרך לקיחת זמן לבד, ופיתוח מודע של אנרגיה גברית או נשית בהתאם, הצטרפות לקבוצות גברים וקבוצות נשים בהתאמה, וחיזוק שיטתי של גבריות דרך אומנויות לחימה, יוגה גברית, מילואים…וכו יכול לעשות זאת.
הרצון לגיוון – האם סכנה לקשר ארוך ומחייב?
אנחנו יצורים שמשתעממים בקלות, במיוחד בעידן הסמארטפונים, כולנו בהרעלת דופמין תמידית.
בנוסף יש משהו מאוד מובנה במיניות הגברית האוהב גיוון, מבחינה הישרדותית גבר פרימיטיבי שהפיץ זרעו לכל עבר היה בעל סיכויים גדולים יותר להעביר את המטען הגנטי שלו הלאה כך שהגברים עם הנתיה הזאת העבירו את זרעם לדור הבא.
לנשים זה היה פחות נכון, אישה שנכנסה להריון מגבר שלא היה מחוייב לגדל איתה את הצאצא סבלה מסיכוי השרדות קטן מאוד.
אם זאת גיוון אינו אומר נשים רבות, נאמר בטאואיזם שדורש 7 שנים להכיר את גופה של אישה, 7 את נפשה, ו7 את נשמתה, גבר שיסכים לחקור בתוך אינטימיות את המיניות וריבוי הפנים של הגוף-נפש-נשמה יגלה שבת זוגו היא כמו ספר מסתורי שלעולם אינו נגמר.
מעל הכל כשהמיניות והאינטימיות מגיעה לשורש הטרנספרסונלי, והגבר פוגש את האלה שבאישה הוא במגע עם המהות הנשית בה הוא מוצאה את כולן באחת והאחת שבכולן.
כיצד לרפא את הפצע הרגשי הגורם למשיכה זוגית חולנית
הרבה מהדינמיקה הזוגית השלילית סובבת סביב הפצע הרגשי שלנו.
אנו משחזרים דפוסי פגיעה שחווינו לרוב מול ההורים שלנו,
לרוב אנו בוחרים משהו שהפציעה שלו מתאימה לשלנו כך שאנו משתפשפים את הפצעים זה בזה בריקוד כאב זוגי.
חשוב לזהות את הפציעה אותה אנו משחזרים וללמוד לנווט בשדה המוקשים של הקשר עד שמגיעים לריפוי.
משיכה וכאב
למעשה פציעה רגשית מיצרת משיכה, כי אנו משליכים על בן הזוג דמות הורית שאם היתה אוהבת אותנו "נכון" הינו מאושרים, רק שבן הזוג אינו יכול לממש את הדמות הזאת ואז יש תסכול ואכזבה, כשאנו משתחררים מדרמת הרגש מתגלה סוג עמוק יותר של משיכה המבוסס על התאמת האנימוס והאנימה.
פצעים רגשיים טיפוסיים והשפעתם על משיכה זוגית
חרדת נטישה – אנו מפחדים לשחזר תחושת ילדות של נטישה הורית, אופייני לגרושים בילדות, הצורך לשמר בן זוג בכל מחיר, לרוב מובילה ל"שליטה", שמובילה להתנגדות פסיבית או בריחה, שמשחזרת את הנטישה
ללכת לאיבוד בתוך קשר – הפחד להינמס בתוך הקשר ולאב זהות, גורם ל"בריחה" או צורך להיתנתק מבן הזוג כשנוצרת אינטימיות נובעת מחוסר יכולת לשים גבולות, ולפתח זהות עצמית ברורה ואוטונומית.
שינוי זהות – הפחד מהמשמעות של להיות עם בן הזוג כביטוי של העצמי, מאוד אופיני לקשר ממעמדות שונים (העשירה והעני), תרבויות שונות (החנון והפרחה), או ערכים שונים (קרייריסטית ובטלן), לעיתים זה מתבטא בשאלה מה יגידו ההורים, או מה יגידו החברים…
חרדת דחיה – יוצר ניסיון להרגיש כל הזמן "רצוי" על ידי האחר, לעיתים דרך פרידות ומבחנים, לרוב כשמוגזם גורם בדיוק לחווית הדחיה שמפחדים ממנה
חרדת השפלה – מיצר קנאה ומחשבות אובססיביות, מה יקרה אם האקס יצא עם משהו כשאני עדין לא, בן הזוג יקבל צומת לב מהמין השני יותר ממני…וכו.
שידוך בין פצעים – הדרך לדרמת כאב זוגי
לרוב הפציעות הרגשיות יהלמו אחת את השניה, נגיד בחורה בחורה "מרצה" עם פחד להיבלע בקשר תבחר משהו נמנע ושתלטן, היא תרגיש בטוחה, כי הוא אינו מושג והוא ירגיש בטוח כי משהיא זקוקה לו ומוכנה למלא גחמותיו, אם זאת חיבור כזה יתבע מחיר כבד, ותמיד יוליד סבל ותסכול, היא בסוף תתעייף מהניקור שלו (היא רוצה מרחב אך זקוקה לאינטימיות) והוא יאבד עניין בה (הוא רוצה הערצה, אך זקוק לחיבור).
כשמכנים מודעות לדינמיקה החולה הספציפית של הקשר ומרפאים אותה, ניתן לבנות חיבור בריא של הזכרי והנקבי ושל נשמה ונשמה.
מתי אנו בשלים לקשר?
הוא: אז אתה אומר שעד שלא ארפא את הפצע הפנימי שלי אין טעם להיות בזוגיות?
אני: לא, אם שני בני הזוג מוכנים לעבודה פנימית אז אפשר לגדול יחד מדינמיקה של פצע לדינמיקה של גדילה וריפוי.
כשאתה לבד, זה זמן נהדר לעבוד על הפצע הרגשי, פשוט כי אנו ממגנטים בני זוג באותה רמת מודעות ופגיעה שלנו.
הוא: זה קשה לקבל אבל לפחות אני מבין את העבודה שאני צריך לעשות.
אני: הללויה.
הערות:
מאמר מענייין בנושא של אלן דה בוטון המרחיב את הרעיונות על עבודה זוגית וחשיבותה.
הרחבה על נושא זוגיות ופצעים רגשיים בטיפול זוגי.
