בגידה היא נושא שהוא "טאבו" כלומר שרובנו רואים אותו בצורה של "טוב ורע" או "שחור ולבן" באופן גורף ומעדיפים לא לחשוב ולא לדבר עליו עד כמה שאפשר.
אבל מה לעשות? כמון כל הנושאים החשובים, גם הנושא הזה הוא חלק בלתי נפרד מהחיים (לא משנה כמה אנחנו אומרים "לי זה לא יקרה" או "אני לעולם לא יכול להגיע לשם" זה עדיין חלק מהחיים).
ולכן זה נושא הרבה יותר מורכב ורב- פנים ממה שרובנו יודעים או מוכנים להודות, ויש לנו הרבה מה להרוויח מללמוד מחקר הנושא הזה ברצינות.
כי עם כל הכבוד, למי לא הייתה, אפילו פעם אחת בחיים, אפילו לקצת זמן, אפילו לשניה, איזו פנטזיית בגידה?
מי יכול\ה להגיד שהוא\היא "חסין\ה" לנטייה הזאת בתוכנו? ומי יכול לומר לעצמו בכנות רדיקלית שהוא באמת יודע מאיפה זה בא, או מה לעשות אם זה קורה?
ואנחנו צריכים לשאול שאלות קשות:
האמנם בגידה היא תמיד אסון? האם בגידה יכולה להוביל למשהו טוב? האם זה אות קלון או אקט שיכול להוביל להתפתחות?
סיפור טיפולי אמיתי (ללא שמות) על בגידה ובחירה
הוא חיי איתה כבר הרבה שנים, ילדים והכל… יש פתגם שאומר שכל 7 שנים מתעורר משבר זוגי כלשהו
אבל הוא ידע שזה לא "משבר" אלא יאוש.
הקשר לא עבד, לא הייתה משיכה, לא היה ריגוש אמנם היה ביטחון, נוחות, שיגרה, הוא מאוד רצה את זה פעם, אבל עכשיו זה הרגיש כמו כלא.
היתה התעוררות, לא משהו מיסטי גדול, אלא הכרה שחייו לא היו שלו, אלא סוג של המשך של דפוסי הילדות, הוא נשאר ילד בפנים שרק עכשיו הגיע לגיל ההתבגרות למרות שגופו עבר את ה 40.
הוא רצה כבר לגדול, להתרגש, לחקור, לרצות משהו שאינו חלק מההתניה החברתית שלו.
הוא הרגיש לכוד ומבולבל, כל חייו בנה קן בטוח, ועכשיו רק רצה לעוף ממנו, אבל לא ידע איך, ואז הוא התחיל לבגוד…
לא כי הבחורה החדשה היתה יפה יותר, אלא כי היא פשוט היתה שם, ראתה אותו, הוא פחד מהתוצאות, אבל היה גם חלק פנימי שקיווה להיתפס, שכבר קץ בחיי שקר, ואז זה אכן קרה, זה היה משבר ובתוככי ליבו קיווה לניתוק.
אבל במקום "לזרוק" אותו אל החופש, אשתו ציפתה שיחזור להיות הגבר ה"נאמן" והנערץ שהיה פעם בשבילה, היא רצתה לשים את ה"מעידה" שלו מאחור ולחזור לחיי בית שקטים, אבל הוא כבר היה במקום אחר ורק כשהיא הבינה שהוא בעצם רוצה לעזוב החל הבלגן הגדול באמת.
היא לא הפסיקה להאשים, היא לא השלימה עם השינוי שלו ורצתה לכפות עליו לחזור להיות מי שהיה בעיניה פעם ובכל מחיר. אם ירצה בטוב אז יופי ואם לא אז דרך אשמה, סחיטה רגשית, שימוש בילדים, התשה…נקמה.
הטיפול – כיצד להתאושש מבגידה
הוא: אני מצטער על מה שעשיתי אבל גם יודע שלא באמת יכולתי לעשות משהו אחר, הרגשתי מאוד לכוד בחיים שאינם שלי בלי יכולת אמיתית אפילו לנתח את מצבי או לקבל פרספקטיבה אובייקטיבית, גם לא היו לי כוחות להבין, כאילו הייתי נעול בכלוב ללא חמצן והדרך היחידה לשבור אותו או לפחות לקבל קצת חמצן היתה… בגידה.
היום אולי הייתי עושה דברים אחרת, אבל אולי לעולם לא הייתי מקבל את הכלים והמודעות שיש לי אם לא הייתי בוגד. מה אתה אומר האם מה שעשית היה "בסדר"?
*האם לבגוד זה רע – מוסר העדר ומוסר הנשמה*
אני:פילוסופיים התחבטו בשאלה שלך אלפי שנים, זה נקרא בפילוסופיה היוונית הבחירה בין ה"נומוס" וה"פיזיס" מוסר האלים או מוסר האדם.
ההוגה הגדול ניטשה קרא למוסר האדם מוסר ה"עדר", והתכוון למוסר החברתי הנדוש, לא שמוסר אינו דבר חשוב, אבל השאלה מה "טוב" ונכון קשורה למערכת הערכים שלך, מה הדבר הכי נעלה בעולמך, להתאים לנורמה חברתית? לא לפגוע באף אחד? לגדול רוחנית?
אם הדבר הנשגב ביותר הוא התאמה חברתית אז אולי עשית דבר נורא, אבל נשמע שהיית עם אחרת כי היית לך כמיהה חזקה לגדול ולהתפתח, כמיהה שלא יכולת לממש בקשר, וזאת הייתה בשבילך הדרך היחידה החוצה.
הוא: ממש ככה, אבל כמובן רוב האנשים לא מבינים את זה, וגם אני מרגיש רע.
בגידה – הדרמה הנצחית, איך מתאוששים ממנה
אני: הדרמה הזאת עתיקה מאוד, היא חוזרת גם אצל נשים כשהאישה מתפתחת רוחנית, ומחליטה לבגוד כדי לשבור זוגיות של ביטחון והרגל, שאינה יודעת דרך אחרת לצאת ממנה, לרוב אישה כזאת תאבד את המשיכה לבן זוגה, ותרגיש אשמה כי בן זוגה לרוב מאוד טוב אליה, רק לא מושך, היא רואה עצמה כרעה אבל בעצם זאת דינמיקת גדילה והתפתחות.
*בגידה, הסיפור הנשמתי*
הוא: למה אתה מתכוון?
אני: בכן, על פי הרמח"ל הקדוש, יש שתי דרכים לגדול, דרך התורה ודרך הייסורים, הכוונה הרחבה של זה היא שיש אנשים שבוחרים לגדול ולהשתנות באופן רצוני ומודע, ויש כאלה שמעדיפים להישאר בתבנית שלהם ולעולם לא ישתנו מרצונם. מבחינה קבלית באנו לכאן כדי לעבור 42 שיעורי נשמה שיאפשרו לנו לבסוף ליהנות משפע אין סופי בלי להתבייש, וכל הסבל והצמצום של העולם הזה נועדו כדי שנלמד, עדיף לנשמה שנסבול פה המון מאשר שנחזור לעולם האמת באותו מצב שבו נולדנו.
כשאנו בוחרים כאסטרטגיית חיים להישאר באזור הנוחות, בסוף יבוא פיצוץ שיכריח אותנו לעבור באופן קשה, פתאומי וחד, למידה שהינו צריכים לעבור באופן הדרגתי לאורך חיים שלמים מתרחשת בזמן קצר.
אדם שנבעט כך מחוץ לאזור הנוחות שלו, עלול לעמוד מול בחירה קשה, הוא עלול לברוח מהאתגר דרך התמכרות, קריסה או אפילו התאבדות, הוא עלול ליפול לתפיסת קורבנות קיצונית, הכחשת הבעיה, זעם והתעקשות שהמצב יחזור בכל מחיר להיות כמו פעם.
והוא יכול גם לראות בזה הזדמנות לגדילה, ולעשות לעיתים בחודש או שנה קפיצה רותנית או נפשית שאחרת יכולה לקחת חיים שלמים.
למעשה קשר המבוסס על ביטחון ונוחות, הוא דינמיקה של אנשים רדומים רוחנית.
הקשר עובד עד שאחד מתעורר, למעשה קשר כזה הוא לרוב המשך של תבנית ילדות, בה הילד נתן את כוחו ועוצמתו להורה, במקום לעבור "את גיל ההתבגרות", הוא המשיך מערכת יחסים תלותית גם לזוגיות, ניפוץ התבנית הזוגית, יכולה לדחוף אותו להתחיל את גיל ההתבגרות הרוחני שלו, ולבסוף להתעורר ולקחת את כוחו בחזרה, תוך למידת אהבה עצמית, ערך עצמי ומימוש עצמי.
בגידה כשעור רוחני
הוא:
ומה השיעור הרוחני של הבוגד אם כך?
אני:
שיעורו של הבוגד הוא במקרים רבים סליחה עצמית, עליו לקבל את העובדה שעשה את הכי טוב שהיה מסוגל לו, אם היה מסוגל ליותר טוב אז היה עושה יותר טוב, לעיתים יש מצבים שגם הפעולה ה"טובה ביותר" גורמת סבל גדול ובלתי נמנע לעצמו ולאחרים, ושלמעשה הסבל הזה הוא מתנה גדולה לטווח הארוך.
ברגע שהתעורר, לא היתה לו אפשרות לחזור ולהיות הדבר שהשני צריך, ניסיון לעשות זאת בכוח היה יוצר הונאה עצמית וזיוף שרק היה מחמיר את המצב בטווח הארוך.
למעשה בגידה או רצון לבגידה מהסוג הזה יכולה להיות קריאת מצוקה להכניס מודעות לקשר, לבדוק מה לא עבד, ואיך עכשיו אפשר ליצור קשר בריא, ומספק יותר, אבל בהרבה מקרים זה מצב שאין ממנו חזרה, הפער בין בני הזוג גדול מדי, בין הזוג השני לא מוכן לעשות את הקפיצה להתבגר רגשית בקצב שהשני צריך ממנו.
אנימוס ואנימה.מחפשים שלמות – הצד החיובי של הבגידה
למעשה בגידה הרבה פעמים באה כשאין איזון בין הגברי והנשי, ישנם זוגות בהן יש קשר הפוך, אישה מאוד זכרית וגבר מאוד נקבי, קשר כזה לא מספק לאורך זמן ובמיוחד מבחינה מינית, יש משהו בסיסי במיניות גברית שדורש זכריות, לתפוס מקום, לכבוש, למלא, גבר מרצה היודע רק להיות קשוב ולהתאים את עצמו, מאוד יתקשה לספק ברמה הביולוגית הבסיסית.
אישה שתחליט שהספיק לה לשלוט בהכול והיא רוצה להרגיש ניקבית תפתח תסכול מהגבריות הנקבית, ותחפש לזה מילוי עם הגבר לא יתפתח לגילוי הזכרי בתוכו, ואם מין הוא דבר משמעותי לאישה היא עלולה להגיע לבגידה.
הצל של הבגידה – מה המניע האמיתי לבגידה ואיך מזהים אותו
מימד התבוננות נוסף הוא הצל, הצל הוא אותו חלק פנימי מודחק ומוכחש בתוכנו, החלק שאיננו מוכנים לראות בעצמנו, החלק הזה אם לא נטפל בו מיצר חבלה עצמית.
באופן פרדוקסלי בגידה יכולה להופיע אצל אנשים בעלי צורך חזק לריצוי, במיוחד אם הריצוי חזק עד כדי כך שהם מכחישים את הצורך שלהם בריגוש, חופש, התפתחות, או קשר שמתאים למי שהם עכשיו.
אנשים כאלו באמת ירצו להיות בני הזוג המושלמים, אלא שאזור הצל ייצר אצלם דחף כמעט בלתי נשלט, לבגידה, בנוסף בדיוק אותו כוח נעלם יגרום להם לרוב להיתפס, הם יעשו טעות בסיסית, כי מטרתם האמיתית אינה לפגוע באחר, או תענוג אסור, אלא לגדול ולהיות שלמים.
אז האם בגידה היא דבר רע?
החברה מוקיעה בגידה אבל במקרים רבים הבוגד הוא זה שבאופן פרימיטיבי וחסר מודעות לוקח אחריות על קשר שלא עובד ומנסה להציל אותו.
הוא בונה על זה שהזעם של הנבגד יעורר אותו, אבל אם הנבגד הלך עמוק מידי בבניית תלות, ונאחז בקשר בכל מחיר, ומוכן מיד לחזור לשגרה ורק שהבוגד יפסיק, אז כנראה שמראש הקשר היה חונק ותלותי מדי, זה מראה שהנבגד מזמן איבד את כבודו העצמי, וזהותו הנפרדת, דווקא סלחנות כזאת עלולה לשקף קשר אבוד, עדיף לעיתים זעם שמביא לחשבון נפש והתפתחות מאשר ניסיון להחזיר את הקיים בכל מחיר, בלי לגעת באמת.
*Illusion never turn into something real. (השיר torn)*
הוא:
אז יש סיכוי לקשר לאחר בגידה?
אני:
לדעתי הסיכוי לקשר קיים, אבל רק עם בני הזוג מוכנים לצאת ממעגל האשמה, ולפגוש את הסיבות האמיתיות לבגידה, ולעבור תהליך מודעות וגדילה.
בגידה לרוב אינה תוצאה של רוע, אלא של מצוקה והכחשה של בעיה עמוקה, בעיה שלא נעלמת מזה שמתעלמים ממנה, בעיה הדורשת בחינה נוקבת ומפוכחת של הקשר.
לעיתים פשוט בני הזוג נמצאים במקומות שונים מאוד, ופרידה עדיפה על חיים של הונאה הדדית רק מתוך ריצוי ושימור הקיים, אז בגידה היא ברכה במסווה, במיוחד אם מסכימים להתבונן בה מפרספקטיבה רוחנית, היא יכולה גם לאחר תהליך עבודה פנימית לגרום לבני הזוג להתחבר מחדש ממקום בוגר ומודע יותר, אבל מדובר בתהליך ארוך של התבגרות ויצירת אמון מחדש.
חשוב לציין שהפוסט לא מעודד בגידה אלא רק מציג בדיעבד שמעשה בגידה עלול להיות ניסיון לא מודע להינצל מקשר רעיל או חונק, כמובן שעדיף בהרבה לרפא או לצאת מקשר כזה דרך תהליך טיפולי מודע, אם יש לך למשל פנטזית בגידה חזקה או דפוס בגידה החוזר על עצמו, מאוד מומלץ לעשות בירור פנימי עמוק ותהליך טיפולי שיאפשר לריפוי או לגדילה שלך לקראת בצורה מעודנת ופחות טראומטית.
הערות:
*הפוסט לא מעודד בגידה או טוען שהיא דבר טובIII
הפוסט מראה מתוך בירור המציאות שבמקרים מסוימים בגידה היא סינדרום של חולי זוגי עמוק, ובעצם פעולת הצלה או בריחה ממשהו שאינו מתפקד.
*פוסט הרחבה על הצל הפסיכולוגי
*הרחבה על בגידה והתמודדות על פי ג'ורדן פיתרסון
