חוקי הבריאה – מבט טיפולי על מערכת ההפעלה של היקום

גם בגישות רוחניות רבות מדברים "על חוקי הבריאה", אבל בהקשר אחר, מדובר בחוקים המעצבים ומניעים את התודעה שלנו ואת החוויה הסובייקטיבית שלנו מול העולם, למעשה הרבה פעמים גישות רוחניות נבדלות בחוק שאותו הן רואות כנעלה ביותר ולו הן סוגדות.

לדוגמה בבודהיזם של העגלה הקטנה החוק שנמצא בראש הסולם הוא חוק ה"קארמה" (סיבה ותוצאה), וחוק האשליה.(בשפה בודהיסטית יכונה בארות)

חוק הקארמה אומר שכל מה שאנו עושים חוזר אלינו, ולכן כדי להיות מאושרים עלינו כל הזמן לעשות לאחר את מה שאנו רוצים שיקרה לנו.

חוק האשלה אומר שהסיבה לסבל היא בורות, הנובעת מהבנה מוטעית של המציאות. הבורות המרכזית היא ראית המציאות דרך "אני" ו*שלי" אשלייתים, דבר שמוביל להיצמדות ולמאבק תמידי.

גישה כזאת מעודדת מדיטציה (להשתחרר מהאשליה), צמצום חומרי, ומוסריות נוקשה.

בודהיזם של העגלה הגדולה מקדש את חוק החמלה ואת עיקרון הריקות. גישות אלו רואות את המציאות כהשלכה של התודעה, או חוק השיקוף, הרעיון כאן הוא ליצר קארמה טובה מאוד המכריחה אותנו להשליך עולם מושלם ומענג, זה נעשה דרך ראיית ריקות ישירות וטיפוח הרצון לגאול את כל הברואים מסבל.(הקארמה הטובה ביותר האפשרית)

דתות אחרות דוגמת גישת האלכימיה, שמניזם והניו אייג נותנת יותר מקום לחוקים כמו "חוק התדר" וחוק המיגנוט,

בגישה כזאת אנו מושכים דברים "מהעולם" בהתאם "לתדר הרגשי" שלנו. אם לדוגמה אין לנו כסף, לחיות בצמצום וחסכנות לא יעזרו לנו להגיע להצלחה. עלינו דווקא להרגיש עשירים, ולפעול בנדיבות ומתחושת שפע.

מגיה מינית פועלת בחלקה בהסתמך על העיקרון הזה, חווית האורגזמה היא חווית שלמות, במצב הזה אנחנו יכולים להתגבר על פרדוקס הרצון, בו אם אנו רוצים משהו, מצד אחד אנו חשים בחוסר שלו, ומצד שני כדי לקבל אותו עלינו להרגיש סיפוק כאילו הוא כבר נמצא אצלינו.

החוקים האלו מיוצגים על ידי "אלות" טנטריות (דשה מהווידיה) הקוריות גם 10 האלות הגדולות של החכמה הנשגבת,

מהן כל הביטויים המגוונים של הברואים נוצרו. (מקביל ל 10 מיימדי הרצון האלוהי בקבלה), האלות האלו מצוירות כמו אלילות או דמויות מיתולוגיות אבל הן למעשה תיאור מואנש של חוקים ו"רצונות" אלוהים, המעצבים את ה"מבוך" הנקרא חיים.

אותו מבוך החיים הנקרא גם "עולם" (מלשון העלם) או המטריצה (בסרט המטריקס) מוצג בקבלה כמערכת הכוחות והמגבלות המכריחות את התודעה לעבור דרך רצף חוויות הגורמות לה "להתבגר" ולתקן את "פגם הבושה" (42 שעורי נשמה) שיאפשר לה לבסוף להגיע לאושר המושלם.

מפה מסודרת של חוקי הבריאה מופיעה בתורת הטתא ההילינג, היא מחלקת את המציאות ל 7 רמות (בדומה לעץ החיים הקבלי והצאקרות).

כשמדברים על סגידה, לרוב מדיברים על הרבדים הגבוהים של הבריאה כלומר מהרמה החמישית עד השביעית.

הרמה החמישית קשורה לדמויות מופת רוחניות, הרמה השישית לחוקי הבריאה והרמה השבעית ל"חוק האהבה" ולתודעת הבורא שמעל לכל חוק או מגבלה.

על פי ההקבלה חוקי הבריאה נועדו כדי לאפשר לנשמות (זרמי תודעה) לעבור דרך סדרת חוויות שיאפשרו להן להתפתח עד למצב הסופי של אושר מוחלט, שלם ותמידי.

כדי להגיע למצב הזה הנשמה המתגלמת בגוף מתחברת בהדרגה לכוחות מעצבים.

הכוחות האלו נחוצים, אבל לעיתים אנו נצמדים לשעור או נקודת מבט של כוח מסויים, זה עלול להפוך לדבר שעוצר את ההתפתחות במקום לקדם אותה, כל מצב בו אנו נצמדים למימד חלקי של המציאות נקרא עבודת אלילים.

תכלית החוקים היא לקדם אותנו רוחנית, כשכוח מסויים הופך למגבלה, הבורא יכול לשנות אותו זמנית, הדבר הזה נקרא נס, ניסים אינם דבר נדיר, הם הקורים המון, אבל רובם מוסתרים, ומודחקים דרך תחושת אקראיות ו"מזל" כדי לא לבטל את הספק וההסתר החיוניים לחוק ה"בחירה החופשית".

עבודת אלילים נמוכה היא סגידה לדמות מואנשת מהמימד החמישי, אלילי כוח כמו זאוס ותור, ואפילו "דמויות מוארות" כמו קרישנה, משה או בודהה. הדמויות האלו , יהו חשובות ומעוררות השראה ככל שיהיו אינם הבורא, והן חסרות כוח מצד עצמן.

כשסוגדים להן ישירות הן הופכות לעבודת אלילים. חז"ל טוענים שהסיבה שיוסף דרש להיקבר בארץ, ולא במצרים שם נפטר היתה כי פחד להפוך למוקד סגידה כזאת.

אפילו תפיסה נמוכה ומואנשת של אלוהים כ"איש מלחמה" או "מלך" או "אב" עלולה להפוך לסוג של עבודת אלילים כזאת.

כשעובדים את חוקי הטבע המופשטים כמו במדע או עקרונות אסתטיים כמו באמנות אנו סוגדים לאלוהות של המיימד השישי, ובעצם לחוקי הבריאה המוגשמים.

כשאנו סוגדים לחוקים רוחניים כמו אבולצייה רוחנית, קארמה (שכר ועונש), לחמלה, ריקות או הרמוניה אנו בממלכת חוקי הרוח ומבצעים עבודת אלילים עדינה..

עבודת קודש אמיתית מתחילה כשאנו מגיעים לחפש את האמת לאמיתה, שהיא החוק העדין שבשורש שאר החוקים, זה מוביל אותנו לחשיבה לא מושגית ואל המסתורין הגדול של התודעה והאהבה שמעבר לחוקים.

ביהדות המציאות הזאת מודגשת בכך שדמויות מוסריות מאוד שוברות את החוקים שלהם עצמן בנסיבות מסוימות, (לצורך רוחני אמיתי, להבדיל ממורי שקר ומנהיגים נרקיסיסטים וצבועים המתרצים מילוי תאוות כ"חוכמה משוגעת").

זה מתגלם גם בכך שדמויות מרושעות מוצאות עצמן ממלאות תפקיד חיובי חשוב נגד רצונן (הברכה של בלעם לעם ישראל), ושחוקי הטבע נשברים ומתגלה מציאות ניסית, כשהן לא משרתות את מסע הנשמה הקולקטיבי.(המבול, שמש בגבעון דום, קריעת ים סוף).

איש קדוש באמת הוא זה עצמו לסגידה למיימד ה 7 של המציאות, רוב האנשים הקרויים קדושים אינן בהכרח במדרגה הזאת. מאוד קשה לסגוד למיימד הזה, כי שם לאגו אין במה להיאחז, אדם כזה עלול להיתפס כמטורף.

גם דוגמות דתיות מפסיקות לשרת את ההתפתחות כשאדם מגיע לעבודה עם המיימד השביעי, בשלב הזה הכמיהה היחידה היא לסנכרון וביטוי של רצונו של הבורא לעורר את כל הנבראים לפלא הגדול של הבריאה.

אדם הנצמד לרעיונות ואפילו לאידאלים נאצלים שלו עצמו לא יוכל להשיג את המיימד השביעי, כי המיימד הזה הוא מעבר לחוקים.

העובדה שהוא מעבר לחוקים לא אומרת שמותר בו הכל במובן האנושי, אלה שאין בו צורך בחוקים.

חוקים ומוסר אנושי נועדו כדי להגביל את האגו האנוכי ולאפשר מציאות בטוחה, בעולם אשלייתי טורף ומסוכן, במיימד הזה יש ידע מושלם ואהבה טהורה, כל פעולה הבאה מהמימד הזה היא בהכרח הנכונה והטהורה ביותר, כל פעולה הבאה ממיימד נמוך היא לכל היותר חיכוי מגושם ועלוב והכללה של פעולות הבאות מהמיימד השביעי. דבר בלתי אפשרי ולכל היותר קרוב, כמו ניסיון לכלוא את הנוף בתוך תמונה של מצלמה.

מתוך זה היתי רוצה לתת תאור מדוייק יותר, לעבודה רוחנית, נתחיל מזה שכולנו עובדי אללים ועבודה זרה, מעצם היותנו יצורים של מימד מצומצם, עבודת אלילים היא סגידה לכוחות חלקיים, ועבודה זרה היא סגידה לאגו ולאנוכיות, ניתן לראות גם עבודה זרה בסגידה לכוח חיצוני או חיקוי של פולחן שאינו מהדהד עם מי שאנו בפנים. תיקון עבודת אלילים היא לעלות לרובד אחדותי יותר ויותר, זהו הבסיס ל "לשמע ישראל.. השם (הביטויים והחוקים) אחד (המיסתורין שמעבר לחוקים)"

התיקון הוא חיפוש האלוהי בכל מימדי המציאות, הסיבה שמשהו הוא "זר" או חיצוני לנו זה כי עוד לא גילנו את ה"רז" שלו. כאן עלינו לבדוק את המניע לתרגול שלנו, והאם הוא אותנטי או מגיע מריצוי או התניה

הדרך לעבודת רוח אמיתית אינה בהכרח לדלג על העבודה הזרה ועבודת האלילים, אילו מדרגות הסולם שלנו, ובעצם בשלים הראשונים כל מה שיש לנו, אלא להתקדם בתוכן למימד פנימי ואחדותי יותר ויותר.

במילים אחרות עד שלא נגיע להשגת הבורא/הארה תמיד יהיה מרכיב אלילי וזר במעשינו, אבל ישנה עבודה זרה שהיא בחזקת "לעשות פסל ותמונה" דבר פסול, המגיע מנסיון להקטין את הבורא ולהפוך אותו למשהו קפוא ומת,( אותו האגו יכול לתפוס), זאת לעומת עבודת התרחבות הדרגתית בה התודעה מתעלה בהדרגה עד שהיא חווה את המימד השביעי ומקושרת אליו.

במילים אחרות יש עבודה זרה המובילה לעבודת המסתורין הגדול ויש כזאת שמשאירה אותנו בצמצום ואפילו מרחיקה אותנו יותר. טוב להרהר בדרך שלנו ולבדוק.

*חוק האשליה אומר שאנו נמצאים במימד של צמצום בו אנו מזוהים עם גוף-נפש אשליתי, הגורם לנו להרגיש נפרדים מהעולם, ולכן לרצות למשוך דברים מסוימים ולרצות לדחות דברים אחרים, במצב הזה, אנו כל הזמן פועלים מאינטרס צר ויוצרים "קארמה רעה" המייצרת לנו סבל. בנוסף האשליה גורמת לנו להזדהות עם אני אשלייתי, ולהאחז בדברים המשתנים כל הזמן. (בטנטרה קשור למאיה ובוונשורי)

דוגמאות ל 3 מהכוחות הקוסמיים.

חוק ההתפתחות – קאלי, הרצון להתפתח, האלה הזאת מיצגת את הזמן, או יסוד השינוי, בניגוד לתפיסות מדעיות ופוסט מודרניות מסוימות המניחות שליקום אין מטרה, חסידי הדרך הזאת מבינים שיש תנועת התפתחות בטבע ובתודעה, אמונה כזאת עושה אותך מוכן לחוות את כל אשר קורה כמשהו שנועד לקדם אותך, ואמצעי לגדילה.

חוק הידע – טארה, הרצון להבין, האלה הזאת מייצגת את המסע לחכמה משחררת, חסיד של הכוח הזה רואה את החיים כתהליך למידה.

חוק ההרמוניה – סונדרי, האלה הזאת מייצגת את הרצון להרמוניה וליופי, חסיד של הדרך הזה מחפש את ההרמוניה והיופי בכל דבר… וכו.

*הגישה השיוואיסטית מתארת את סדר ההשתלשלות של הקיום (בדומה לקבלה) האלוהות השלמה הכוללת הכל, נתפסת כסובייקטיבית לגמרי, מתחלקת ל 3, תודעה טהורה, אנרגיה טהורה, ושילוב שלהן, וממנה נוצר צמצום ליצירת יצורים חלקיים, מגבלה שאפשר להיות רק במקום אחד ובזמן אחד, מגבלת הידע, מגבלת הסיבתיות…וכו ניתן לאפיין דרכים רוחניות על פי החלק בבריאה אליו הן מכוונות.