סיפור אמיתי ואנונימי – חווית ילדות לא תמימה
הוא היה ילד טוב, אבל אמו היתה מרוחקת, עצבנית, ומסוכנת, הוא היה ילד חמוד, מקסים וחכם.
אבל זה לא עניין אותה, היא היתה מכורה לקריירה, להצלחה, לשליטה והילד היה חלק מ"חלון הראווה" המושלם שיצרה כדי שיאשרו אותה ויראו אותה כ"אישה מצליחה".
בעיניה היא "הקריבה" עצמה בזה שהביאה אותו לעולם.
אמהות אף פעם לא הייתה משהו טבעי בשבילה.
אבל כשנולד היא התאהבה, היא ראתה בו , מלאך ש"יציל" אותה מעולם מנוכר, מהמרחק שחשה עם בעלה, מהוריה, יצור מתוק שימלא את צרכיה, היא רצתה לאהוב, אבל אהבה בשבילה היא פגיעות שמביאה לנטישה, כמו שחוותה בילדות עם אביה.
היא לא תהיה חלשה יותר, כך החליטה כבר מזמן, ובטח לא מול היצור הקטן הזה שגנב את ליבה.
"אני אמו, והוא שייך לי, ויש לי זכות לדרוש ממנו לאהוב אותי כמו שאני רוצה".
ואילו הילד היה זקוק לדברים מסוימים ממנה:
חיבור, הכלה, שתראה אותו כיצור פשוט ומאושר החיי ברגע ההווה.
וזה עיצבן אותה, כל התמימות הזאת, הפשטות, לאבד שליטה, לחיות בהוויה.
אז היא התרגזה,שמה גבולות קשים, פלשה אל ההילה הרגישה שלו בזעם, סירוס, שבירה.
והיו לה תירוצים להתקפי הזעם.
אולי באמת היו פרורים על השטיח או צעצועים לא במקום, אבל מאחורי התירוץ הצדקני היה מסר ברור:
"מה שאני רוצה ממך באמת זה כניעות מוחלטת ותלות. שתראה בי יצור עליון הצודק תמיד, שמותר לו לקחת ממך כל מה שרוצה, ולא לתת לך כלום, ושאם לא תרצה אותו אפילו קצת אתה בסכנה של נידוי, שבירה רגשית ואלימות לא מרוסנת"
"אני צריכה שתקריב את עצמך בשבילי, שתיהיה ילד המסתפק בפירורי ההורות שאני אזרוק לך, ושתעריץ אותי לנצח".
היא הסדירה את מערכת היחסים בינהם ומשהו בה נרגע, היא ידעה באופן טבעי איך לעשות את זה, שליטה, הקטנה אלימות, ומניפולציה באו לה טבעי, את הברית עם השטן היא כרתה כבר בגיל צעיר, כשהחליטה שהיא "לעולם לא תהיה חלשה או פגיעה כמו שאמא שלה הייתה".
היא הייתה אנסית ורוצחת שלא שברה שום חוק כתוב.
החיים היו טובים, וכל יום היה רק עוד יום שעבר ב"ממלכת גן -העדן" של "משפחה נורמטיבית" במרכז הארץ.
הטיפול – כיצד מרפאים אונס רגשי
הוא:
אני לא מבין למה אני מושך אנרגיות אלימות לחיי, אני כאילו מרגיש שאם אני לא "אנוס" אז אני לא אהוב.
שמה שיש לי לתת בעולם זה להיות "שק-אגרוף" של אחרים…
זה קורה לי בעבודה ובקשרים רומנטיים, כאילו משהו בי מוציא את זה מאנשים תמימים כל בוס הופך לידי למפלצת, כל בת זוג נגלית כפסיכופטית, אם יש בריון במרחב הוא ידבק אלי, ואני לא מבין למה…
אני:
אתה למדת בגיל מאוד צעיר שאהבה שווה לאונס, שהדרך היחידה אולי להיות במרכז תשומת הלב ההורית ולמלא תפקיד שבאמת שימושי להוריך הוא להיות כמו מין "קולט-ברקים אנושי" המתעל את הזעם ההורי ו"מרגיע את המערכת".
זה היה התפקיד שלך בילדות והדרך להרגיש ערך, ומשמעות.
*דרוש שעיר לעזאזל לקשר רציני! – "הזוכה המאושר" יתוגמל ב:
השפלות, ביזיונות והתעלמות מכוונת.
ה"תפקיד" הרגשי הזה נקרא בארכיטיפים של דינמיקה משפחתית ה"השעיר לעזאזל".
בעבר, באמת היו ילדים שממש הקריבו אותם כדי לרצות את כוחות האופל.
היום באופן מטאפורי אתה היית הקורבן לנרקיסיזם ההורי, ולמדת שאונס רגשי הוא אהבה.
ושכל הערך שלך בעולם הוא להיות כבש טוב לעולה.
הוא:
מה זה אומר כבש טוב לעולה?
אני:
הקורבן במקדשים העתיקים היה צריך להיות "תמים" כלומר שלם, פשוט, טהור.
ולרוב הקריבו אותו לכוח "רוחני אפל" או כדי לרצות זעם של אל "עצבני".
ככה זה האגו הפצוע מבוהל ממה שתמים ופשוט, זה משהו שאין לו שליטה עליו, משהו שמזכיר לו כמה הוא אבוד ורחוק מהאמת, האגו הפצוע הוא עריץ, כשהאדם הזה הוא שליט, הורה או בוס, האחר כדי לשרוד חייב לעלות את הנפש הטהורה שלו על המזבח.
החיבור היחיד שאדם פצוע כזה מסוגל לו הוא אונס, כי זה חיבור מתוך עליונות מוחלטת שמסתיר את הפגיעות, שהאנס באמת מרגיש, הנאנס כשזה קורה בילדות לומד שזאת אהבה, ולאחר מכן, משחזר את הדפוס בחייו הבוגרים. כי זה מה שהוא מכיר.
האם הקורבן אשם? הסיפור שקשה לראות
הוא: אז אתה אומר שאני אשם בכל החוויות הנוראיות שאנשים גרמו לי?
אני: אני ממש לא טוען זאת, צריך 2 לטנגו, אבל באופן עמוק ותת מודע למדת לזהות טורפים פוטנציאלים, ולמדת למגנט אותם ו"לעורר" אותם לטרוף אותך, כי ברובד עמוק ולא מודע זה מה שנותן לך תחושת ערך ושאתה במקומך.
הוא: זה מאוד מקומם, אז הנאנסים אשמים בזה שאונסים אותם לדעתך???
***ברט הלינגר והנאנסת שבחרה את האונס שלה***
ברמה החוקית ברור שלו, וגם לא ברמה המוסרית הקונבנציונלית, אם זאת להישאר במקום הזה משאיר אותנו בעמדת אשם ומאשים נצחי, וחסרי אונים מול מה שבאמת מתרחש בעולם.
כשיורדים לרמת התופעות, ניתן לזהות דפוסים, יש אנשים שחווים הטרדה ופלישה באופן קבוע ויש שלעולם לא. מדובר בדפוס הרס עצמי קלאסי ותופעה הקשורה בפגיעה נרקסיסיטית.
דודה שלי נהגה לחצות את הסנטרל פארק בניו יורק, בימים הרעים של העיר, היא אמרה לי ממקום פנימי עמוק, שאין לה את התדר של נאנסת, וזה היה נכון.
ברט הלינגר, ממציא הקונסטלציה המשפחתית ראה שוב ושוב, בטיפול בקורבנות אונס, שהאנס "החזיק" לנאנסת את תפקיד האבא, או דמות אחרת משמעותית שאהבה בדרך כזאת, במובן מסויים לדעתו הוא שימש אותה כדי שתוכל לפגוש חלק פנימי שהיה רעב לכזאת חוויה.
במילים אחרות כשלמישהו יש רעב גדול למקום בעולם, והוא מרגיש שהדרך היחידה להרגיש זאת זה להיות "קורבן לעולה" הוא ייצר תנאים וממש יזמין "שחקנים" מתאימים כדי לייצר את דרמת ה"אונס", זה לא מזכה את השחקן האונס מאשמה, הוא היה יכול לבחור תפקיד אחר או להתפטר מההצגה.
הוא: זה מזעזע אבל נשמע נכון, אני שם לב שמול אנשים סמכותיים עם נטייה לאלימות אני מתנהג "מוזר", ואף פעם לא הבנתי למה, עכשיו אני רואה שיש שם איזה העברה של דמות האם שלי, שנתנה אהבה או לפחות צומת לב רק דרך זעם, אחרת לא היתי קיים בשבילה (ובשביל עצמי).
חייתי מולה במעגל של אדישות, ואז עצבנתי אותה, ואז היא התפרצה, ואז היתה מתנצלת, ונרגעת, כי הזעם היה משתחרר, ואז הייתי מקבל מעט חיבה, וזה היה המזון הרגשי שלי בילדות.
יש דרך לשנות את זה?
איך מפסיקים לשחזר חווית פגיעה רגשית איך מגינים מפלישה רגשית?
אני: נתחיל בזה שאתה צריך לשים לב לצורה שאתה מתנהג בחברת "שחקנים מתאימים לדרמה" ולהימנע ככל האפשר מלהיות במחיצתן. כשאתה נמצא איתם שים לב לדרכין בהם אתה משחזר התנהגויות, מעצבנות, מפתות ומתגרות, ולנטרל אותם, מעבר לזה מדובר בתהליך תרפיה רגשי עמוק, תהליך בו אתה פוגש את החלק שלמד שאהבה שווה לאונס, ומלמד אותו לאהוב בדרך חדשה.
יש כמובן גם עבודה הקשורה לאסרטיביות, תחושת ערך עצמית ולמידה שמגיע לנו אהבה בריאה, מעצם היותינו.
באימון רוחני טרנספרסונלי בדרך מסע הגיבור יש שיטות מיוחדות לשינו מהיר של התבניות שלנו מהילדות, ויצירת "יחסי הורות עצמית" בריאה עם הילד הפנימי שלנו.
תרגיל לנטרול תבנית ה"נאנס" הפנימי
א. אם הייתם מורכבים מחלקים, איך היה נראה החלק הכי בטוח בעצמו וחזק בכם?
ב. איך היה נראה החלק הכי חלש ופצוע בתוכן?
ג. איך החלק החזק מקבל ערך, מה מזין אותו?כיצד הוא מתפקד ושורד? מה מעורר אותו?
ד. איך החלק החלש מקבל ערך, מה מזין אותו? כיצד הוא מתפקד ושורד? מה מעורר אותו?
ה. ראו אם אתם יכולים לעשות ברית הגנה בין החלק החזק והחלק החלש בתוככם,
(ניתן לפרוס ידיים למקם חלק אחד על יד ימין וחלק אחד על יד שמאל, לדמיין אנרגיה הזורמת בין הידיים, המאפשרת לחלקים לתקשר אחד עם השני, אפשרו לידיים להיפגש והרגישו חיבור וברית בין החלקים.)
תרגיל לשמירה עצמית מאונס רגשי תוך שימוש בצאקרות
הצ'אקרה השלישית קשורה לתחושת מרכז פנימית, היא מקושרת לעיתים לצבע ירוק, לדינמיות, תנועה וכוח.
כשאנו נמצאים בסביבה מאיימת מבחינה רגשית ניתן לבצע את התרגיל הבא:
א. לנשום עמוק, לדמיין באזור הפופיק כדור אנרגיה ירוק מלא חיים.
ב. לכוון את אנרגיית הכנסת האוויר לכיוון הכדור, ולהגדיל אותו בכל נשימה.
ג. לדמיין את הכדור כמבועה ענקית העוטפת אותנו, ותופסת מקום בשבלינו במרחב.
ד. לחוש תחושת כוח וביטחון הנובעת מלהיות בתוך האנרגיה הירוקה, לתת להשפעת הבוא ליצור נשימה עמוקה, קול עבה ויציב, וכל התנהגות המאפיינת בשבלנו כוח, עצמאות וביטחון.
ה. לפעול מול אנשים בחדר מ"תודעת הבועה".
הערות:
ברט הלינגר הוא ממציא שיטת הקונסטלציה המשפחתית, ברט נודע כמעורר פרובוקציות שאינו שומר את לשונו, אחד הדברים שעוררו זעם כלפיו היתה טענתו שנאנסות "מחזיקות" אנרגיה מסויימת שהמשפחה צריכה לפגוש ושבמובן מסוים הן מזמינות את האונס. (יש להבין את הדברים שלו באופן מעמיק כדי לרדת לכוונתו).
