סיפור
כולם תמיד אמרו שהוא מוכשר, מאוד מוכשר, כשהמורה פגשה את אמא האבחון היה ברור, יוני היה כמה כיתות מעל כולם בשכל, וכמה כיתות מתחת ברגש, כשגדל המציאות של חייו החמירה, נראה היה שהוא יכול לכתוב ספר בעמידה על רגל אחת, או לזכות בתחרות ידע בהליכה אחורנית, אבל דברים כמו לקשור שרוכים או לדאוג לסדר בסיסי בדירה שלו היו מעל ומעבר ליכולתו.
היה מאוד מאוד קשה להעביר עליו דבר ביקורת, מיד היתה מוגשת במקום תאוריה מרחיקת לכת וגאונית שהצדיקה בדיוק את מה שעשה. והיה קשה לכעוס עליו, היה לו קסם אישי של ממציא בתהליך גאולת העולם, שאין להתריד אותו בדברים של אחד האדם, כי הוא עסוק בדברים ברומו של עולם.
נראה היה שאין דבר שיכול לעמוד בפניו של הגאון הצעיר, אבל אז הריסוק הגיע, פיטורים מעבודה שווה, זוגיות כושלת ומשבר כלכלי, נראה שכולם הפנו לו כתף ובמקום להפוך מילד פלא להצלחה מטאורית, הוא נשאר ילדותי… והפלא הלך…
הוא מצא עצמו מסתובב ברחובות בלי מטרה, מאשים את העולם, מספר לעצמו שזה כי מקנאים בו, מחפש את הפלא שאבד, הולך לאיבוד בבארים אפלים.
הטיפול:
הוא: אני צריך אישה שתיתן לי השראה, אבל בלי השראה אף בחורה לא רוצה אותי, זה מעגל, אתה מבין? חוץ מזה מצאתי אלף שיטות לחיות בלי לעבוד, יודע שכל יום כמעט יש איזה אירוע השקה של משהו שמחלקים בו ארוחות יוקרה בחינם?
אני: אתה צריך להתבגר רגשית, להסכים לפגוש את הצד האפל שלך, אתה לא יכול להישאר ילדותי לנצח.
הוא: אתה מטפל, אתה תמיד מוצא בעיות פסיכולוגיות, כי זה מה שאתה מכיר, אני לא צריך שטויות כאלה, רק בחורה וקצת השראה.
אני: וכמה זמן זה יחזיק, אתה לא מסוגל לנהל סדר יום בסיסי…
הוא: עד עכשיו לא הייתי צריך, או לפחות עד שהיתה לי נפילה. לא רואה סיבה שלא ימשיך ככה, חוץ מ…(חשב לרגע) שככה אני נשאר ילד, וצריך איזה משהו שידאג לי… יאכס זה בדיוק כמו שהיה עם אמא בילדות… אולי בכל זאת אני צריך טיפול.
אני: אמא כנראה יצרה איתך מערכת יחסים תלותית, סביר שמתוך חרדת נטישה, העבירה מסר שאתה גאון וצריך רק לפתח את זה והיא "תדאג" לכל השאר.
היא: כן, היתה הרבה חרדתיות באוויר, סבתה היתה ניצולת שואה…אני היתי אמור להיות הגאון, חלון הראווה של המשפחה.
אני: אבל למעשה גאונות היא דבר די עקר אם אין לזה חיבור לחיים, על פי גרדנר יש לנו 7 אינטליגנציות, IQ הוא רק אלד מהן, אמא השתמשה בגאונות שלך כתירוץ ליצור לך "מקלט מנוון", בדומה אולי לאשה של תלמיד ישיבה, אתה לא רכשת יכולות בסיסיות של להישרד בחיים, וכך נשארת תלוי בה.
הוא: האמת שיש בזה משהו, יש לי אמונה שאם אלמד להסתדר בעולם אז אאבד מגאונתי, כאלו השכל שלי יקר מכדי להשתמש בו למטרות ארציות, ואם אעשה זאת אני אעשה חילול קודש.
אני מדמיין שאדם כמוני ראוי לצוות משרתים או לפחות למזכירה, שתאפשר לי להתעסק בדברים שלי.
אני: אולי יש לך כוונה טובה, אבל באופן מעשי זה הופך אותך לאדם די אקסצנטרי שכל הזמן צריך לדאוג לו, ושמאוד קשה לחיות לידו.
הוא: יש בזה יותר מידי אמת בשביל יום אחד, כולם ציפו שיצאו ממני דברים גדולים וזה לא קרה, ואני לא מבין למה, אולי זה באמת קשור לחבלה עצמית וזה שסרבתי להתבגר. כשהיתי צעיר יותר רציתי למות בגיל 27 כמו כל הגדולים, לזהור באור גדול לפני שאתבגר ובחורות צעירות ממני ב 15 שנים יתיחסו אלי כמו לאיזה טרח, במקום להתחנן להיות המוזות שלי, זה לא הוגן שזה לא קרה…
אני: אולי אלוהים רצה שתיהיה הרבה יותר מ…גאון.
הוא: מה יש יותר מלהיות גאון?
אני: אדם אמיתי, תפקודי, בוגר, ואחראי, שחיי חיים מאוזנים ונותן מעצמו לאחרים.
הוא: אני צריך לחשוב על זה…
אני: עדיף במקרה שלך שתחשוב פחות ותרגיש יותר, מה הלב והאינטואציה שלך אומרים?
הוא: הממ… עבר הרבה זמן מאז שבדקתי…
ארכיטיפ הקוסם והדרמה של הילד המחונן
על פי יונג בשלבי ההתפתחות של הילד יש שלב הנקרא הילד המחונן (הביטוי הילדי של ארכיטיפ הקוסם), בשלב הזה הילד זקוק לאהבה הורית המתבטאת בחקירה משותפת של העולם, ובהערכה לכך שהוא לומד עוד ועוד מיומניות ויכולות.
ילד שהוזנח או נוצל בשלב הזה, עלול לנוע בין הקצוות של התחמן יודע הכל ומהתמים, במילים אחרות הוא עלול להפוך לסוג של "גאון-מפגר" היודע הרבה בתחומים מסויימים, וחושב שהוא יודע הכל, ומצד שני הוא עיוור לחלוטין בתחומים אחרים.
שתי ההתנהגויות האלו נוצרו במקור כדי לסחוט אהבה ודאגה מההורים. שתיהן לא באמת עובדות. הן מייצרות למעשה סוג של "פיגור התפתחותי" במובן הרגשי והמעשי, ובעצם מיצרות קבעון בשלב ילדותי מאוד, שלב בו הילד זקוק להערצה על חוכמתו. ונוכחות הורית סבלנית וקשובה. (בדומה להפרעת אישיות נרקסיסטית)
האם השכל משמש להתפתחות או לבריחה
למעשה אדם שנתקע בשלב הזה, הוא ה"חוכמולוג" הקלאסי, אדם כזה יחפש כל הזמן להרשים בחוכמתו, או להכריח אנשים לדאוג לו בשל "טפשותו", המטרה היא צומת לב, והכרה, לא הצלחה.
*"*ההבדל בן חכם וחוכמולוג
לדוגמה הוא עלול לבחור מראש דעות פרובוקטיביות או פשטניות רק כדי להוכיח כמה הוא חכם ומסוגל להתווכח עליהן.
השכל שלו לא משמש כדי להתפתח ולהתבגר אלא כדי להנציח דרמה רגשית ילדותית, ותחושה שאנשים מתייחסים אליו או "מעריכים" אותו.
***למה מעשה אחד יותר שווה מאלף פנטזיות, ואמת אחת יותר שווה מאלף תאוריות?*""
כשיש נתיה ל"חוכמולוגיה", מאוד חשוב לפתח מודעות, ענווה וכנות, בלעדיהן אנו נלך לאיבוד תחת מנגנון ההגנה הזה.
אדם עם דפוס חוכמולגי, צריך להתמחות באומנות הצמצום.
במקום רעיונות גדולים ופנטזיות עדיף לחשוב במונחים של פעולות קיומיות פשוטות שיאפשרו חיים עצמאיים ומאוזנים. במקום אלף חלומות חשוב למצוא כיוון מעשי אחד, שגרה יציבה, וחיים שיש בהם נתינה רגשית קטנה לאנשים בסביבה.
תהליך כזה דורש הרבה ענווה, ומוכנות לנתץ את "תחושת" המיוחדות הפנטסטית, כדי לפגוש "רגילות", אנושיות ואמת, יתכן והאמת הזאת תרגיש עלובה בהתחלה, אבל היא כמו משהו שאפשר לעמוד עליו וממנו להיבנות.
מגדל בבל והחוכמולגיה הקיימת בכולנו
האתגר הזה לא שייך רק ל"גאונים מטורפים", למעשה בכל אחד מאיתנו יש חוכמולוג.
מגדל בבל הוא בדיוק המטפורה לזה, האנושות המיקראית החליטה שהיא יותר חכמה מאלוהים ובנו פרוייקט "גדול ויומרני מידי". משהו שנועד להיכשל כי היה נגוע ב"היבריס" (חטא הגאווה).
***לוציפר, מגדל בבל, עץ הדעת*"*
כל היתוסים על הילל בן שחר (לוציפר/הנחש), עץ הדעת ומגדל בבל הן בעצם התמה החוזרת של האנושות.
אגו אינטלקטואלי קולקטיבי המתאהב בעצמו, מאמין שהאידאולגיות והדימיונות שלו הם המציאות ומאבד קשר עם חוכמה גדולה ממנו, חוכמה שבלעדיה הוא נכנס למסלול התרסקות.
יש בתפיסה הזאת אפילו בוז וגועל לחוכמה של המסטורין הגדול שלפעמים נקראת אלוהים, אנימה או טבע. מאין גישה שאם משהו לא מובן או מדיד אז הוא לא קיים.
למעשה כל החברה שלנו תקועה בשלב הזה, שלב בו אידאולגיות וטכנולגיות מנסות להחליף את אלוהים, וקצת כמו בשוליית הקוסם אנו יוצרים נזק עצום לעצמינו ולעולם.
מתוך ה"גאונות" הזאת נוצר עיוורון גדול וניתוק מההיגיון הבריא, דבר שמותיר מאחור שובל הרס נוראי.
האם טכנולוגיה ופילוסופיה הן דבר רע
אני לא מעודד שמרנות או קנאות דתית, מחשבה בסגנון "אני אפס שלא יכול לדעת כלום ולכן אני לא מחפש תשובות ולא חושב בעצמי" היא נוראית בדיוק כמו אני יודע וכל וחוכמת העבר שווה לתח….ת.
הרעיון הוא לחשוב ולחקור את המציאת אבל מתוך ענווה, ומתוך קשר עם המסתורין הגדול, כדי שלא נאבד קשר עם הערכים הבסיסיים של טוב, יפה ואמיתי, ושיום אחד תתגלה בנו "תכלית הידיעה שלא נדע" כלומר שנגיע לגבולות הידע, איפה שיש מפגש ישיר עם פלא הבריאה, והמקום בוא יש התגלות רוחנית, וכל הידע מסתדר באופן נכון והופך באמת לחוכמה.
הערות:
*מועדון ה 27 הוא קבוצה של אומנים מפורסמים שמתו בגיל 27, בינהם ג'ניס ג'ופלין, אימי וונאוס, ג'ימי הנדריקס, ג'ים מוריסון.
*7 האינטליגנציות היא גישה פורצת דרך במדידת אינטליגנציה הכוללת מרחב תיפקודים רחב יותר, כמו אינטליגנציה מוטורית ואינטליגנציה רגשית.
* החוכמולוג או התחבולן יודע הכל-נאיבי נוצר לרוב
*הסיפור של תרבות חוכמולגית ההורסת את עצמה קיימת במיתוסים רבים החל מעץ הדעת, תרבות איי הפסחא, שבטים באפריקה (עליהם ביסס טולקין את שר הטבעות…) ועוד ועו
