הוא היה עצוב, וזועם בו זמנית, ונשא את המצב הזה שנים. מצבי הרוח השתנו אבל דומה שגר בביצה רגשית תמידית. היתה לו אמא דומיננטית שכמעט ולא אפשרה למישהו במשפחה ובמיוחד לגבר או הגברי שבילד שהיה להתבטא..
הוא לא כעס בגלוי והיה נכנס למשברים בהם היה מאשים עצמו,משפיל עצמו, וטובע ברגשות שליליים.
בטיפולים היה שותק הרבה ולא מסתכל בעיניים, מאוד היה קשה לגעת בו, להגיע אליו. כאילו טבע בביצה רגשית, ולא תמיד נמצאה דרך למשות אותו.
ארכיטיפ החולם, המאהב התקוע בתודעת הצ׳אקרה השנייה, מה זה להיות מכור לרגש שלילי?
למעשה המקום הזה של לטבוע ברגשות שליליים אופייני לעולם התדרים של הצ׳אקרה השניה. בצ׳אקרה הזאת אנו חיים בעולם הרגשות הקשורים לאגו דחוס ובהם עצבות, אשמה, דיכדוך, הלקאה עצמית ורחמים עצמיים,
הסמל של צ׳אקרה זו הוא קרוקודיל באגם מים ולא סתם, הקרוקודיל המייצג את הצ׳אקרה הזו בולע אותך תרתי משמע, המים והרגשות הופכים לביצה טובענית בה אתה נאכל למוות על ידי ייסורים וטובע ברגשות כבדים ודביקים. העניין כמובן ששום דבר בעולם של הצ׳אקרה הזאת אינו אמיתי, זאת הצ׳אקרה של הדימיון הנמוך, החולמנות והפנטזיה שבאה לנתק אותנו מלפעול בעולם.
האנרגיות האלו אמנם שליליות אבל הן ממכרות מאוד, הן מעניקות לחיינו דרמה ואינטנסיביות, ועם הזמן הן מקהות את העונג העדין והבסיסי של הקיום הפשוט ויוצרים בנו חור של אטימות שרק פטיש רגש מילודרמטי במשקל של 50 קילו יכול לחדור אותו. בלעדיי הדרמה נרגיש רקים ומתים, בדיוק כמו בגמילה מסמים.
מהו עידון אנרגיה – ואיך זה עוזר להתמודד עם רגשות שליליים
כדי לייבש את הביצה ולאפשר למי הצ׳אקרה השנייה לזרום, עלינו להפעיל את הצ׳אקרה השלישית הקשורה באלמנט האש, בכוח, עוצמה, מנהיגות ודינמיות.
אם ניקח כייצוג של צ׳אקרת המין מישהי כמו מרילין מונרו ולצ׳אקרת האש מישהו כמו נפוליאון, ברור שהם לא יגיבו לעולם באותה הצורה, אם מישהו יעליב אותם מרילין תיעלב, או תבכה או תיכנס לדיכאון, נפוליאון פשוט יצחק למעליב בפנים או אולי ישסף את גרונו, אבל הוא לא ייעלב.
*** כעס חסום הופך לדיכאון, אשמה והרס עצמי, רגש משוקף ורגש אותנטי?*** למעשה הסיבה שהצ׳אקרה השנייה הופכת לביצה טובענית היא החסימה של הצ׳אקרה השלישית, מאוד אופייני למישהו שגדל בצל של הורה דומיננטי שרק לו היה מותר לכעוס או לבטא חוסר שביעות רצון להיות חסום.
הורה כזה פגע בנו באופן לא מידתי ולא צפוי, נוצרה בתוכינו כילדים תחושת חוסר אונים שהפכה לזעם כלפיו, אלא שזעם כזה היה מסוכן לביטוי או אפילו להגיה, כך שהדחקנו אותו והוא הפך לדיכאון, האשמה עצמית הלקאה עצמית, ואיתה אגרסיביות פסיבית.
הורה כזה רצח את החלק הגברי והחזק שבנו, כי אם היינו מעוררים אותו מולו הוא היה מסרס אותנו. כתוצאה גדלנו עם צ׳אקרה שלישית חסומה ומנוונת, צ׳אקרה שלא יכולה לאזן ולהניע את המים הרגשיים של הצ׳אקרה השנייה וכתוצאה מכך, התודעה שלנו הפכה לביצה טובענית.

תרגיל לשחרור חסימה בצ׳אקרה השלישית ב 5 צעדים:
1 נתמקד באזור הפופיק, וננשום אליו. נדמיין להבת אש גדלה שם עם כל נשימה נסכים לראות עצמינו כעוצמתיים ומלאי ביטחון. אם יש התנגדות נבדוק מה מקור ההתנגדות הזאת?
2 מה ההתנגדות באה ללמד אותנו? האם כבר למדנו את השיעור?
נודה להתנגדות ונסביר לה שאיננו זקוקים לה יותר. נרגיש מה ישתחרר אם נסכים להרגיש עוצמתיים?
3 אם אנו בדיכאון או אשמה, מה יקרה אם נשחרר את התחושה?
מה יש מתחתיה?
4 נסכים לאפשר למה שיש מתחת להופיע, לרוב יהיה זעם, שמתחתיו חוסר אונים. נסכים לאהוב את עצמינו עם הכעס, פחד וחוסר האונים.
5 כשזה קורה ננשום לפופיק ונאפשר לאש ולתחושת העוצמה להתעורר בנו ולהדהד בכל גופינו.
אודיאנה באנדה - תכניקה לעידון אנרגיה והתמרת רגש שלילי
לקריאה נוספת על צאקרות הקלק כאן.