לרבים מאתנו יש אקס מיתולוגי או נערת חלומות שאנו עדין מאוהבים בה למרות שאולי לא ממש הכרנו וכבר יש לה שלושה ילדים ומשכנתא.
קשרים דימיוניים כאלו נראים לא מזיקים אבל למעשה אנו משווים את כל מי שאנו פוגשים אליהם, וזה מונע מאיתנו ליהנות ממה שאנו פוגשים בהווה ולהיות מסופקים.
לעיתים הם מופיעים לנו אפילו כשאנו באינטימיות עם בת זוג.
זה לא הוגן כלפיה, יוצר ריחוק ולא מאפשר לנו לפגוש את רגע ההווה ואת זוגיות ההווה באופן מלא ולהעריך אותה בתור מה שהיא בלי השוואה.
בנוסף התחושה שיש שם מישהי שתמלא את צרכינו ורק צריך לחכות להזדמנות שסוף סוף יקרה משהו מציבה אותנו ב"המתנה ניצחית".
אנו נימנע מקשר ממשי הנפתח לנו כדי להישאר זמנים לדמות דמיונית שרוב הסיכויים שלא יקרה איתה דבר.
הקשר הזה שהיה לנו בעבר באמת או בדימיון אינו תחרות הוגנת. ולמעשה הוא מנגנון הגנה מתוחכם מפני אינטימיות.
אנו לרוב עושים אידאליזציה או בונים תמונה שלמה על בסיס היכרות מאוד חלקית עם אותו אדם. הסיכוי שחיים עם אותו אדם או סקס איתו יהיו לאורך זמן כמו הדימיון מאוד לא סבירים.
לרוב אותו אדם יצר איתנו קשר המשלב הקסמה וחוסר ודחייה, אפשרות מבטיחה אך לא מושגת, קשר כזה יושב על הצורך הפנימי שלנו בפנטזיה והתאהבות.
אנרגיה נפלאה שהדבר היחיד שבאמת הורס אותה זה…המציאות.
אנו לא אוהבים את המציאות, היא דורשת מאיתנו לוותר על כל כך הרבה אפשרויות שהיו יכולות להיות.
בשורה התחתונה, עדיף גרם אחד של אהבה שבורה ופגומה במציאות על טונה של אהבה מושלמת בחלום.
לעיתים נדרשים חיים שלמים להבין את זה.
נשאלת השאלה איך להוציא מישהי כזאת מתודעתינו.
5 שלבי האבל – להתראות אהבה שלום נעורים (משינה)
אז הגיע הזמן לומר פה שכל שחרור של היצמדות ותיהיה זאת הקלה ביותר היא דבר כואב. הבודהה טען שאדם שהביס לבדו צבא שלם אינו גיבור בסדר גודל של אחד ששיחרר תאווה אחת. ביהדות כמובן נאמר "איזהו גיבור הכובש את יצרו".
ד"ר אליזבט קובלר רוס, מפתחת פסיכולגיית המוות המודע, דיברה על 5 שלבים של התמודדות עם מוות. העיקרון נכון לפרידה ובעצם כל אובדן, גם זה של פנטזיה.
השלבים הם, הכחשה, זעם, האשמה, התמקחות, השלמה
הרבה פעמים שיחרור האקס המיתולוגי או הדמות המושלמת הוא שחרור של הפנטזיה שאהבה רומנטית כמו בהוליווד של פעם או בוליווד של היום יכולה להיות.
שחרור של תקווה שאושר יכול לבוא באופן פשוט דרך היפיפיה האיכותית או האביר של הרצליה פיתוח.
עלינו לקבל שהחיים עלולים להיות שביל משתרך ואפרורי. וקשר זוגי הוא מספר גדול של אפיזודות שיגרתיות שפה ושם מתגלה קסם ופה ושם מתעוררת אימה או סבל דחוס.
***איך להחליף את הפנטזיה במשהו מועיל ואמיתי***
לשחרר את המאהב הזה זה לוותר על החלק החולמני בעצמנו, החלק הכמה לעונג ללא גבול וללא מחיר.
ואולי הכמיהה השורשית הזאת אינה הבעיה. הבעיה היא שאנו מחפשים אותה בחוץ. בכוח חיצוני או משהו שיחזיר אותנו לתחושת הפלא. עלינו להפסיק להכחיש שזה לא עובד, לכעוס, להתמקח או להיכנס לדיכאון, ההשלמה שאהבת חלומות לא קיימת תאפשר לראות מה כן קיים.
קיימים רגעים קטנים של אושר, שאם לא נהיה עסוקים בחיפוש אחר האושר "הגדול" נוכל לתפוס אותם.
קיימות הזדמנויות לתת אהבה למי שבסביבתינו, שכשאנו עושים זאת ללא תמורה או אינטרס מישני אנו "משווים צורה"*עם האהבה הגדולה הקוסמית וחווים בעל כורחינו את מה שתמיד רצינו לקבל.
ולבסוף כל פנטזיה כזאת מבטאת חוסר רצון להשלים עם כך שאנו לכודים בגוף בשר מוגבל ואטום, אנו רוצים את האלה הגדולה, הקסם הגדול, בלעדיו איננו יכולים לחיות.
הדרך לפגוש את האלה/שכינה/הוויה/שאקטי
היא דרך זיכוך ויציאה למסע הגיבור הגדול של חיינו, המסע ליציאה מגבולות האישיות למציאות הרוחנית של זיווג בין התודעה האינסופית, העונג השלם והאמת הטהורה.
ככל שנזדכך נגלה שבת הזוג שלנו וכל המציאות נעשית טהורה, קסומה ושלמה יותר, נבין שבמילא מה שיש בחוץ הוא השלכה הבאה מאיתנו ומגלה את רמת הנקיות והאהבה האמיתית שלנו, אז נפסיק לחפש יותר ופשוט נתמסר לשירות הטוב, כל מה שחיפשנו באמת ורדפנו אחריו יבוא אלינו ויתחנן להיכנס פנימה.
הערה:
* השוואת צורה היא מושג מקבלת בעל הסולם, המדבר על הניגוד הבסיסי בין הבורא שכולו נתינה לנבראים שהשורשם הוא רצון לקבל, בזה שהנברא מתגבר על טבעו ועוסק בנתינה הוא משווה צורה לבורא ובכך זוכה לסוג אחר של תענוג, שאינו קשור בהשגת דברים מענגים בחוץ אלה מחיבור ישיר ויציב לבורא שמהותו היא עונג.
