בריונות

איך להתמודד עם בריון

כיצד לפתח עמידות לסוגי ביריונות שונים, למה חוויות אלימות "מתמגנטות" אלינו, כיצד לנטרל אנשים אלימים ולרפא את הפגיעה הרגשית מהילדות.

***סיפור אמיתי – פגישה לא צפויה עם בריון שכמעט הפכה לעימות  ***

הוא סבל ממחלות שהוגדרו "פסיכוסומטיות", הוא נסע לארוע המוני במוצ"ש בציון דוד המלך, ויצא החוצה למקום שקט, היה שם חושך, הוא השתעל, אדם שלא הבחין בו בחושך ניגש אליו בתוקפנות והתחיל לקלל אותו, הוא לא הבין מה קרה, חשב שהאדם הזה הזה אולי עשה צרכים בחושך, וחשב שהוא הציץ עליו, אבל מסתבר שהאדם חשב שהוא השתעל עליו בכוונה, הוא אמר לו שבכלל לא ראה אותו ובא החוצה למקום בלי אנשים כדי להתבודד קצת, אבל האיש המשיך לקלל, הוא לא פחד מהאיש פיזית, הוא היה אומן לחימה וגבר גבוה וחזק, עלה בתוכו זעם, והוא אמר לאיש לעזוב אותו ולהיזהר, אבל האיש רק נדבק אליו והמשיך לקלל, הוא התרחק אבל האדם עקב אחריו, הוא שמע רעש נפץ, האיש זרק עליו אבן גדולה שנחתה לידו, אז הוא הוא הסתובב לבנאדם ואמר לו שהוא משוגע ועבר את הגבול, ושאם האיש לא מפחד ממנו אז שיתקרב עליו עכשיו והוא יפרק אותו, האיש זרק עוד קללה ואז התרחק ונעלם בחושך.

 

הבריון הלך אבל זעם גדול  התחיל לגעות בו, בדמיונו רדף אחרי האיש ופירק אותו במכות, ברגע אחד צפו למודע כל הבריונים שפגש בחיים, החל מאימו, ומלך הכיתה בתיכון, ועוד דמויות והוא רצה לנקום בכולם אחת ולתמיד, למצוא את התת-אדם הזה ולשבור אותו ואיתו את כל הבריונים שיבואו לפניו ואחריו…

 

אבל אז הוא נזכר בסיפור בו אחיה השילוני זורק אבנים ומקלל את דויד המלך וכאשר שר הצבא של דויד מבקש להורגו, דויד אומר "זה לו הוא שזורק ומקלל, זה השם שזורק עלי אבנים…"

 

הקול הזה הדהד בו לצד הזעם, הוא החל לחוש קצת רחמים על אדם שהולך בעולם עם כל כך הרבה זעם, ומפרש דבר אקראי לחלוטין כהתקפה נגדו, הוא התפלל שהבן אדם הזה יחזור למוטב, הוא הודה לאל שהוא מנקה את עוונותיו בגידופים ולא על ידי מחלות ופגיעות, הוא ניסה להבין למה זה הגיע לו…

 

הוא נאלץ להודות שבזמן האחרון יש אלמנט אלים בחייו, הוא לומד קרב מגע, וצפה בקרובות UFC, וסדרות אלימות, אולי הכניס אלימות לתדר של ההילה שלו???

 

הוא היה איש חזק שהיה יכול לפרק חמישה אנשים כמו התוקפן, ויצא לו ללכת מכות בחיים, אבל זה תמיד היה בסיטואציה שמישהו עמד לפגוע בו פיזית או באחרים, בפעם האחרונה זה היה גנב מטרידן מיני בחוף, שהמשטרה סירבה להתעסק איתו כי היה יותר חשוב לתת דוחות לאנשים שהרכיבו אדם נוסף על קורקינטים חשמליים בטיילת, הוא הרביץ לבנאדם וגרר אותו לתחנת המשטרה, אבל זה כי לנגד עינו האדם הזה פגע באנשים, אבל כאן זה היה אגו בלבד, ולא סכנה ממשית לפגיעה מינית או פיזית ובכל זאת הילד הפנימי בתוכו היה מכווץ ומבוהל…

 

היה לו חבר שאהב קונפליקטים, בבוקר החבר הזה העיר לחברה שעשו איזה טעות, הם התנצלו אבל החבר המשיך לבקר, הוא אהב לכעוס וקיבל מזה איזה חיות, אצלו זה ההיפך, הוא ניסה להימנע מהן בכל מחיר, מצד אחד שפט את החבר אבל מצד שני קינא בו.

 

החבר אוהב עימותים יותר מדי, ואני בורח מהם יותר מידי וגם זה רע, היו שתי מערכות יחסים שבהם בחר לא להגיד דברי אמת קשים שהיו אולי יוצרים קונפליקט אבל גם נותנים לאחר שיקוף יקר ערך, ולא הגיע לעשות אותם בגלל הצורך הזה להימנע מקונפליקט, הלוואי והיה יכול להיות ישיר יותר כשצריך…חשב לעצמו. 

 

***הטיפול – איך לפגוש את בריון הצללים ***

הוא: אני מאוד כועס, מרגיש שחוויתי פלישה, סירוס רגשי ואונס רגשי, גם גאה שהתגברתי.

אני: למה אתה קורא אונס רגשי?

 

הוא: אימי היתה מגיבה אלי בהתקפי זעם, בלתי נשלטים, מצד אחת "פינקה אותו" בצעצועים ולא חינכה אותי לגבולות ומעורבות בנקיון הבית, מצד שני פשוט לא היה לה סבלנות אלי, אין מילה אחרת להגיד את זה, היא לא נהנתה מזמן איכות עם הילד שלה, זה היה לה מטלה, ולא כיף, או ככה לפחות גרמה לי להרגיש, שהיא עושה לי טובה, וזה קורבן בשבילה, הערך היחיד שהרגשתי שיש לי זה כקליע ברק, המקום הבטוח והאינטימי בוא מותר לה להיות "עצמה", כלומר אדם אלים הפורק את זעמו על משהו קטן וחסר אונים.

 

הייתי בשבילה המקום הבטוח להיות מפלצת בלי שזה יתגלה או יסכן את המעמד החברתי האשכנזי שכל כך עבדה בשבילו…אהה, וגם להיות ילד בובת חלון ראווה לתצוגה לאנשים זרים.

 

כשהתפרצה עלי זה היה החוויה הכי משפילה, כאילו באתי לעולם לתת כל כך הרבה מתנות ובסוף השימוש היחיד בי זה כשק חבטות, כמו מכונית פרארי שמשתמשים בה לבשל ביצים באגזוז או עושים פחיות שתיה מפח של הדלתות שלה…

 

אני: אז מה זה גרם לך להרגיש?

 

הוא: זעם נורא, גם פגעה בי, וגם פסלה את תפיסת המציאות שלי, הצד האלים בה בא כמו גנב בחשכה, הגיח תקף ואז נעלם כלא היה, היתה הכחשה מוחלטת שהיתה שם, גזלייטינג כאילו אני מדמיין, ומגזים, שאני המקרבן, ילד שקיבל יותר מידי, שמנצל עד העצם את אמא ואז לא יודע להעריך ושהעולם צריך להגן עליה מפני.

 

זה היה סוג של הרצחת וגם ירשת, גם פגעה בי עד עמקי נישמתי, גם לא נתנה לכאב שלי הכרה, גם הציגה אותי לעולם כפושע, וקיבלה את הסימפטיה שמגיעה לי…

 

אני: אז איך זה גורם לך להרגיש

 

הוא: זעם נורא, יש בי חלק שהוא מפלצת כמוה, שמרגיש שאני הרוס, שאמא שביטלה לגמרי את הערך שלי, וגרמה לי להרגיש שכל המשמעות שלי היא כלי לשרת את צרכיה, החריבה אותי, כל מה שנשאר לי זה נקמה, הרצון לגרום לה שתרגיש מה שאני הרגשתי, שתהיה בנעלי ואז תראה אם זה סתם דמיון, או התבכינות, או מניפולציה של ילד מפונק.

 

אני: מה היית עושה לה?

 

הוא: רוצה שהיא תיהיה אבודה, מרוסקת, חסרת אונים ושבורה, החלק הזה רוצה לרדוף אותה עד חורמה, עד שתסבול כמוני. הוא אכזר כמוה, לא סלחן כלל, לא שוכח ולא מוותר, ולא יעצור עד שתשלם עד טיפת הסבל האחרונה.

 

אני מרגיש שהחלק הזה גם מה שמיצר את הפגיעה העצמית שלי והבעיות הרפואיות, כאילו עד שלא אשתף איתו פעולה ואהרוס את אמא שלי , אז האנרגיה שלו מופנית כלפי…ופוגעת בי, באופן מעוות הוא מנסה להגן עלי בזה שמשחזר פגיעה.

 

אני: איך הוא מגן?

הוא: היא מחקה את מה שעשתה מיד כשהאנרגיה האלימה נפרקה, כמו פיצול אישיות, רגע היתה מפלצת ורגע היתה "דמות תמימה" שדרשה שאתנהג כאילו הטראומה לא קרתה והיא אמא טובה ונורמטיבית המקריבה עצמה לילדיה.

 

אם לא הייתי נושא את הכאב והזיכרון באופן חיי, הוא היה נשכח ואז היא היתה גם פוגעת בי שוב ושוב וגם מקבלת יחס של הכרת תודה, ומצליחה לסובב את כל המציאות לטובתה.

 

פחדתי שאדחיק כמוהה ולא אזכור מה עשתה לי, וזה היה יותר מידי, הצדק היה חייב לצאת החוצה, אחרת הטירוף שלה היה יוצר טירוף אצלי, זה מלחמה על שפיות לא רק על צדק.

 

אני: נראה יש בך חלק שמרגיש מאוד לא בטוח בעולם, כאילו עברת חווית סירוס?

 

הוא: בעיקר מבוזה, אני מבין מה זה להיות זונה, מישהי שהיא במהות אדם שלם, ובכל זאת גברים רואים בה רק גוף לפורקן צרכים, סוג של חילול קודש, וגרוע מזה הרבה זונות מאמינות לתגית שהחברה שמה עליהן וככה המתייחסות לעצמן, מזלזלות באישיותן ונשמתן, מוכרות את גופן כי זה הדבר היחיד שחושבות שהעולם צריך מהן, בורחות לסמים ושינאה עצמית.

 

כך אני מרגיש, כאב עצום, איך אמא לא ראתה בי יותר והתייחסה אלי כאל יצור בעל ערך, איך הבריון הזה סתם ניגש וראה בי זבל מעופש, בלי שבכלל הכיר אותי או שעשיתי נגדו משהו מכוון?!

 

***האם אלימות היא התשובה לאלימות?***

אני: אז למה אתה לא פועל באלימות?

 

הוא: אולי הייתי צריך, אולי היה בזה משהו מרפא, שהילד הפנימי היה רואה שיש לו את אותי הבוגר שמגן עליו, שאף בריון לא יכול לזלזל בו או להשפיל אותו ושלדם שלו יש מחיר.

 

אפילו לבריון זה יהיה טוב, אולי אם היה מרגיש מה זה להיות בצד השני היה מפסיק לייצר את הקארמה הנוראית הזאת, היתה לי פנטזיה לבוא לכמה בריונים מהילדות ולתת להם את הטיפול שנתנו לי.

 

אני: אז למה לא עשית?

 

הוא: כי יש בי את הצד הרוחני שאומר שזה רק ימשיך את מעגל הקארמה, שכל הפגיעות שאני חווה, זה כי פגעתי בעבר, אם אפעל באלימות אז אשחזר את זה, שעלי לרחם על התוקפן, שהוא מקריב* עצמו, למעשה הוא מנקה אותי מקארמה שלילית שצברתי ומיצר לעצמו המון קארמה כזאת, גם שיש לאל מספיק דרכים לשלם למישהו רשע, אבל אני לא רוצה להיות כלי להרע, אלא רק כלי לטוב*.

 

***מה היה קורה אם ג'ינג גיס חאן היה פוגש את מהטמה גנדי?***

אני: אם היית מפגיש את החלק ה"רוחני"

בך עם החלק האלים מה היה קורה?

 

הוא: מעניין, החלק הרוחני שבתוכי היה אומר לחלק האלים, שהנקמה לא תשנה שום דבר, שצריך להיות אלים כלפי שורש הסבל, שזה הנגעים הרוחניים, והאשליה שגרמה לי ליצור את הקארמה של אלימות ונגדה צריך להילחם, שזה חשוב להיות חזק, אבל אם זה מתבטא בלהיות בריון-פחדן כמו אמא, אז הם ניצחו, ירדתי לרמה שלהם, והפכתי להיות כמוהם.

 

הניצחון הגדול זה שלמרות מה שעשו לי, אצליח לאהוב את עצמי ולחיות חיים פוריים וטובים, זאת הנקמה הגדולה, שלא אמשיך את מעגל הפגיעה יותר, ואולי אפילו אמצא מאוחרי הביריון את האל, שזה תמיד היה רק הוא, וזה תמיד היה אהבה, למרות שהחוויה שלי והפירוש היו כל כך שונים, שאגיע למצב שאראה גם את הבריונים האלו כילדים מבולבלים, ויקרים, ושאתפלל שיתעוררו מהעיוורון שלהם ולא שימותו בעיוורונם*.

 

אני: החלק האלים מקשיב לחלק הרוחני?

 

הוא: יש תפיסה חדשה של הבריונים ובמיוחד עצב, הילד הפנימי בוכה שלא ראו אותו, שהוא כזה טוב ורוצה אהבה ומקבל ביזוי ואכזריות, אני מסביר לו שזה באמת הם, עם הטירוף שלהם, ההשלכה שלהם, הפחד, והוא בסדר, הוא תמיד היה בסדר, יצור עדין בעולם מעוות, חשוב שידע שזה שמשהן מבוגר לא עושה אותו טוב או שפוי, שאני פה להגן עליו, שאני הבוגר תמיד אשמור עליו, ואזכיר לו שהוא פלא גדול ושהוא לא צריך ל"קנות" את הפרספקטיבה של הבריון עליו ולהפוך אותה לשלו, מותר לו לאהוב את עצמו, תמיד.

 

אני: ומה קורה?

הוא: הוא נרגע, אני נרגע, משהו משתנה, כמו השלמה עם החיים, עם זה שיש בעולם רע וטוב, ואין דרך להימנע מהרע, הטראגי והכואב, אבל לפחות אני תמיד אהיה איתו והוא לא בודד יותר, וזה הבדל גדול…

                   —סוף הטיפול—

בריונות חברתית

בריונות חברתית ופוסט טראומה קולקטיבית

לחיות בישראל זאת לחיות בחברה אלימה ופוסט טראומטית, אנו רגלים לאלימות עד כדי שהיא מרגישה משהו טבעי.

 

בריונות  בפוליטיקה, עבודה, בכביש, ובמשפחה לא הולכת להיעלם בקרוב, לכן עלינו לפתח עמידות מולה. 

 

***איך מנקים רטט קורבני מההילה? ***

מחקרים מראים שמי שחווה אלימות ומערכת יחסים של התעללות בילדות, ימשיך למגנט את זה לאורך חייו, יש בתוכנו חלק פנימי עמוק שלמד שאהבה שווה כאב,  אם זאת הפתרון אינו להפוך למפלצת ולהמשיך את השושלת, אלא לעמוד מול האלימות ולסרב לשחק את המשחק.

 

הכלל הראשון הוא שעלינו למצוא את הכוח האלים בתוכינו, לקבל אותו, לרפא אותו ואז להשתמש בו באופן ישיר מול האלים.

 

בפנימיותו הבריון הוא פחדן, מבט אמיץ ונחוש לנשמתו יכול להיות מספיק כדי לגרום לו להתקפל, בנוסף עלינו להבין את מנגנוני הפגיעה הרגשית שלו ואיך לנטרל אותן, זה כמו ללמוד אומנות לחימה.

 

חווית בריונות כילדים גורמת לנו לשנוא כל אלימות או להעריץ אלימות, שתי הגישות רעות, עלינו ללמוד להשתמש באלימות באופן מודע ונשלט, כדי לעצור אלימות, ולהתמיר אלימות לכוח פנימי.

 

מעל לכל עלינו לזהות את החלק המפחד והקטן שבתוכנו שנמצא שם גם אם אנו כבר ענקים בגובה 2 מטר, החלק הזה עדין תופס עצמו כילד בן חמש,  כל בריון הופך בעיניו לדמות סמכותית הקובעת את ערכו, הוא מרגיש מאוד פגוע גם אם באופן ברור מילותיו של הבריון היו חסרות כך ביסוס.

 

***אז איך מרפאים את הבריון הפנימי***

אלא אם הפכנו לביריונים בעצמנו הבריון האו חלק צל, דבר ראשון עלינו להכיר בקיומו, ולהבין שזה חלק שמטרתו להגן עלינו, הוא נוצר לרוב שהינו קטנים מידי, פחדנו ששימוש בו יביא להסלמת הקשר עם המקרבן, והרגשנו אשמה על זה שאנו חשים רגושות קשים כלפי הורינו, הוא הודחק והפך לחלק מהצל שלנו, כעס מודחק לרוב הופך לדיכאון וחרדה, והאנרגיה שנועדה לשמור אותנו ממש אוכלת אותנו חיים.

 

החלק הזה הוא סוג של העתק-הדבק של הדמות ההורית, הוא אכזר, נקמן, אוהב לפגוע ואינו סולח, למעשה הוא רוצה לגרום לזה שההורה ילמד כיצד אנו חשים וימנע מלפגוע בנו בעתיד, כמובן שהמנגנון אינו אפקטיבי. 

דרך הטיפול המומלצת היא להציף אותו למודע,לתת לזעם שלו להשתחרר, להודות לו על רצונו להגן עלינו ולתת לו דרך חדשה לעשות זאת, זה לרוב דורש תהליך טיפולי רציני. אבל אפשר להתחיל בשתי התרגילים הבאים.

***2 תרגילים לריפוי הבריון הפנימי (והקורבן הפנימי)***

א. צפו בסרטים בהם הגיבור עובר ביריונות ואי צדק (גלדיאטור, קארטה קיד, ווטץ מן, הארי פוטר) חכו לרגע בו אתם חווים הזדהות עם הגיבור וזעם כלי הביריון, עתה נסו להתבונן על הסיטואציה מנקודת מבטו של הבריון, למה הווא פועל כמו שפועל? מה הוא רואה בקורבן, איזה פילוסופיה מניעה אותו? מה כל כך מפריע לו בגיבור?

ב. דמינו עצמכם מול הביריון, התבוננו מנקודת מבטו של הביריון הזה עליכם, איך הבריון הזה היה רואה אתכם? מה היה עושה כדי לפגוע בכם? למה?

עתה חשבו האם אתה מזהים חלק בכם שבאמת מרגיש ככה כלפי ה"אני" שלכם?

מה החלק הזה רוצה? מה הוא צריך באמת? בדקו את אתם יכולים לתת לו באופן חיובי ומרפא את מה שהוא צריך? (לרוב אהבה, צומת לב, תחושת ערך).

 

אם אתם אוהבים תכנים שלי, אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת וואטסאפ בה אני מעדכן, ומציע הכשרות חינמיות ותכנים מיוחדים. כתבו בהערות *אני*, ואשלח לכם לינק לוואטסאפ, נתראה בקרוב.

 

הערות:

 

*הרעיון לקוח מהמדריך ללוחם הרוח של מאסטר שנטידווה. קורס המסביר נהדר את רעיוניתו בלינק הבא.

 

 *נאמר במדרש שהשם מגלל טובה על טובים ורעה על רעים, אנו רוצים להיות כלי לתשלום חסדים לאחרים ולא כלי לתשלום עוונות.

 

 *פרפרזה למילותיה של הצדיקה המקראית ברוריה, שראתה את בעלה עורך "כישוף" להמתת בריונים שהתנקלו לו, והעירה לו שכתוב "יאבדו חטאים מהארץ" ולא חוטאים,  בעלה התפלל שיחזרו הבריונים בתשובה ולבסוף כך קרא.

*סרטים ידועים העוסקים בבריונות – בחזרה לעתיד, הארי פוטר, שורשים.

*בריונות באופן כללי מופיע באופן מאוד נפוץ וגלוי בקרב ילדים, כ 80% מהילדים חווים בריונות בבית הספר במידה כל שהיא הכוללת בריונות פיזית, בריונות מילולית, ביריונות חברתית ובריונות רשת. למידע על בריונות בן ילדים בלינק

הצתרפו לקבוצת הווטסאפ לקבלת עידכונים ואת המיני קורס החינמי על אימון טראנספרסונלי

פוסטים נוספים

פסיכותרפיה טרנס פרסונאלית וארכיטיפיים של הגיבור
כללי

פסיכותרפיה טרנס-פרסונאלית וארכיטיפיים של הגיבור בתרבות הפופ

איך ההוביט, באטמן וסופרמן עוזרים לנו לגלות את הסוד בלהיות קואצ'ר על? כיצד הארכיטיפים הפסיכולוגיים של הגיבור המתבטאים בדמויות הפופ יכולים לעזור לנו להתחבר לכוחות הנפש הגדולים ולהביא לשינוי פנימי עמוק.

המשך קריאה »

שיתוף:

גלילה לראש העמוד

הצתרפו לקבוצת הווטסאפ לקבלת עידכונים ואת המיני קורס החינמי על אימון טראנספרסונלי

דילוג לתוכן