לאחר הפוסט על הג'וקר ובאטמן יצא לי לצפות בסדרה גוטהם, והחלטתי לכתוב את מסכנותי.
כמובן שסצנות הפעולה לא אמינות, לכדורים אין שום השפעה כשמדובר ברעים מרכזיים הם איך שהוא תמיד חוזרים, אף אחד לא יורה לראש, למרות שלדמויות הרעות אין קסדות, ורוב הדמויות המרכזיות ניצלות בהתערבות אלוקית על בסיס קבוע.(אפילו לג'זס קריסט עצמו לא קרו כל כך הרבה ניסים כמו לבלש ג'ים גורדון)
אם זאת הסדרה מצליחה לתאר דינמיקה פסיכולוגית יחסית אמינה ודמויות בעלות עומק.
לסדרה יש שתי מסרים מרכזיים והם:
1.בכל אחד יש מפלצת שיכולה להתפרץ בכל רגע או השפיות המוסריות והטוב הם חבל דק, כל אחד נמצא כפסיעה מלהפוך למטורף, פושע ורשע
2. יש לנו בחירה חופשית, גם אם היא לעיתים כמעט בלי אפשרית, אפשר לבחור בטוב למרות הכול
ניוון אורבני שמחרפן אנשים נשמע מוכר? אם לא כנראה לא הסתובבתם באיזור התחנה המרכזית של תל אביב לאחרונה
גוטהם מתארת עולם של ניוון עירוני כאוטי ומושחט בו החיים מהירים מידי, מלחיצים מידי, מדכאים מידי ומנוקרים מדי. עולם בו טירוף הוא הדבר ההגוני היחידי.
עולם שעוני מזעזע ועושר מנקר חיים צד בצד, בו מפיונרים ופושעים נראים כילדי מקהלה לעומת הפוליטיקאים ובעלי ההון שמנהלים את העיר.
עולם פוסט מודרני ראליסטי בצורה מפתיעה, גוטהם היא טפורה לכמעט כל עיר אמריקאית גדולה, דוגמת ניו יורק ושיקגו ואולי…תל אביב.
בעולם הזה הטוב והרע האנושי מתגלים בכל מורכבותם, יופיים וכיעורם.
האם אנו חיים בסרט שמתאר אותנו
הסביבה הלא טבעית הזאת מערערת את הגבול בין המודע והתת מודע, בין האור והצל, ויוצרת מצב טראנס טבעי בו המציאות נראית כמומהזיה וההזיה נראת כמו מציאות.
בעולם הזה קל לשדים לצאת מהבקבוק ולמבוגרים לעבור רגרסיה, וללכת לאיבוד בפנטזיה מעוותת.
הדרך ליצירת מפלצת היא קלה, דמות נורמטיבית בעלת הדחקה כל שהיא, נחשפת לתנאים קיצונים בה היא מבצעת באופן בלתי נשלט פעולה שלילית נוראה שאין ממנה חזרה,
מאותו רגע דחפים השרדותיים מושכים אותה לדרך של הסתרה, הונאה, הצדקת הפשע ופשעים רבים נוספים, ברגע מסויים אזור הצל האישיותי משטלת לחלוטין והם הופכים למפלצת.
למרות שנוולים מטורפים דוגמת ניגמה, הפינגגון פוזן איבי וכו הן לא דמויות שאנו פוגשים ביום יום, הן מרגישות מוכרות ואפילו מעוררות הזדהות, הסיבה לכך היא שאותם מנגנונים שהם מגלמים פועלים אצלינו ואנשים בסביתינו.
אמא פולניה חרדתית טיפוסית אולי לא תלבש תחפושת נוצצת ותהרוג אנשים ברחובות, אבל היא תלך רחוק מאוד בשביל האשמה, ההונאה, המניפולציה והאכזריות הרגשית כדי שילדה או בעלה המסורס לעולם לא יוכלו לעזוב אותה.
הגיבור האפל, האנטי גיבור והנבל ההירואי
בעולם כזה הגיבורים אינם דמויות נוצצות סטייל אביר על סוס לבן אלא אנשים שבמערכת שמתגמלת שחיטות ומניפולציה נשארים נאמנים לעצמם ולקוד מוסרי ברור ומוכנים לעמוד זקופים מול כוחות גדולים מהם.
דווקא השוטר הפשוט, ילדת הרחוב היתומה וילד מיליונר מבודד חברתית הם אלו שמעיזים לעמוד מול רשע, שחיטות וטירוף, ולא משחקים את המשחק.
עולם כזה קורא תגדר על המשוואה שחוקי = טוב.
נראה שקובעי החוקים הם נבלים גדולים יותר מהעברינים. זהו עולם בו טוב לב ואנושיות מתגלים כנגד כל ההיגיון והסיכויים
הסיוט האמריקאי
מבחינה רוחנית גוטהם עצמה מיצגת משהו בקארמה האמריקאית ואולי המערבית המקוללת.
לב הטירוף של גוטהם היא ארקהם, בית המשוגעים שנבנה על הגבעה האינדיאנית שהיתה בית קברות אינדיאני עתיק.
גוטהם היא אמריקה המקוללת, שהרגה את אמא אדמה, וגרשה את אנשי האדמה ושומריה הילידים, שיבאה עבדים מיבשת אחרת שחורה ועשקה חצי מהעולם בעבור בצע כסף
גוטהם כמיצגת של אמריקה התעשייתית בחרה בחומריות חמדנות וכוחנות כערכים, וקצרה אובדן של כל מה שחיי, תמים וקסום.
זוהי אמריקה סינטטית ופלסטיקית, אמריקה של ניקור וטירוף, רדופה על ידי הרוחות של יושביה המקוריים הרצוחים והחמוסים. אמריקה שתחת מעטה מהוגן, מנומס, תרבותי ונוצץ מסתירה אפלה.
גוטהם במובן הזה היא סדרה שמציגה מציאות פנימית וקולקטיבית של הרבה אנשים שגדלו על החלום האמריקאי קפיטליסטי וקבלו סיוט.
המציאות האמריקאית בה אנס גזען נמצא בבית הלבן ואנשי ההון שולטים בפוליטקה כבובות על חוט.
זהו העולם שגוטהם מיצגת. והיא מאוד קרובה לעולם האמיתי, הרבה יותר מידי קרובה.
אז מה המסר של גוטהם
כמו בגוטהם גם בחיים המסר הוא פשוט. אי אפשר לחכות לאיזה מנהיג גדול, שוטר אמיץ או טובע מחוזי חד כדי שיקרה שינוי.
אנחנו זה הגיבורים שהעולם מחכה להם, אנחנו זה אילו שצרכים לעמוד זקופים מול האופל. אנחנו הם אלו שתפקידם ליצור עולם חדש.
במציאות כזאת הבחירה פשוטה, או שבוחרים לצאת למסע הגיבור שלנו ולהיות לוחמי אור ולעשות שינוי או שמדרדרים למסע הדרקון וללכת לאיבוד בים הציניות והאנוכיות.
