קרה לך שדווקא מול מישהי שבאמת רצית קפאת?
קרה לך שדווקא מול 'גבר החלומות' פלטת שטויות או התנהגת באופן שהבריח אותו?
למה דווקא כשאנו פוגשים מישהו שאנו באמת רוצים אנו נוטים להרוס לעצמנו…
תשובה: זה מסכן את הזהות שלנו!
אם נרצה ואם לא נרצה הרבה מהזהות שלנו קשורה באיזה בן זוג נמצא איתנו. אם אשת חלומותינו או הנסיך על הסוס הלבן פתאום יופיע, רוב הסיכויים שנברח ממנו בבהלה או לפחות נגיב בשיתוק או בחבלה עצמית.
הסיבה היא שאין לנו מושג מי נהיה אם מישהו כמוהו יהיה איתנו.
ייתכן ואנו לא מרוצים ממי שאנחנו אבל אנחנו לפחות מכירים ורגילים לזה.
להיות עם בן זוג מהחלומות אומר שגם אנו צריכים להיות אנשי החלומות של עצמנו.
כדי שבאמת נוכל להיות אנשי החלומות של עצמנו אנו חייבים להסכים להיות במגע עם הכוחות והפלא הגדולים שבבסיס ההוויה שלנו.
רבי נחמן מרסלב אמר "ניצחתי ואנצח, גמרתי ואגמור, אני נהר המטהר את כל הכתמים,
אני איש פלא ונשמתי פלא גדול, חידוש כמוני לא היה מעולם".
האם אתם רוצים משהו שמרגיש ככה? אם כן אתם צריכים להרשות לעצמכם להרגיש ככה!
גישת "אני הפרס" ומסע הגיבור
אחד העקרונות החשובים בחיזור מוצלח היא להרגיש שאתם המתנה. אם גבר לדוגמה מרגיש כשהוא ניגש לבחורה שהוא הדבר הכי טוב שיכול לקראת לה, היא תחוש בכך וסיכוי ההצלחה שלו יגדלו משמעותית. לעומת זאת אם גבר מרגיש חסר ערך או נחות, זה ישודר החוצה, וגם אם קזנובה עצמו יכתוב לו את הטקסטים, יש סיכוי טוב שיכשל.
למעשה אנשים לומדים להתייחס אלינו כמו שאנו מתייחסים לעצמנו, וזה תקף מאוד בחיזור וזוגיות. אנחנו מצפים שבת זוג פוטנציאלית תזהה את הנסיך המסתתר בתוך הצפרדע אבל לרוב סיפורים כאלו קורים רק בסרטים הוליוודים.
אז איך אני יכול להרגיש "פרס"
אבל איך אפשר להרגיש "מתנה" כשיש מלפניך, מצדדיך מעליך אנשים שנתפסים כיפים, צעירים, מגניבים ומצליחים יותר?
כאן חשוב לציין שתחושת ערך בחברה המערבית היא תוכנה מעוצבת בקפידה על ידי מנגנונים קפיטליסטים שנועדו להוביל אותנו להרגיש שאנחנו אף פעם לא מספיק טובים. תוכנה שמהפנטת אותנו להאמין שרק עם נקנה המון דברים, נעבוד נורא קשה ונצרוך מוצרי הרזיה, יופי ואופנה יהיה לנו סיכוי.
אם קיבלנו את הערכים של החברה הזאת והפנמנו אותם, כמעט אין לנו סיכוי להרגיש ערך.
אפילו ידוענים מצליחים שעומדים בכל הקריטריונים של התוכנה הזאת מדווחים שאינם מרגישים ערך באמת. (ראה ערך בריטני ספירס, לינדזי לוהן, אלביס פרסלי, ודודו טופז)
למעשה כל ערך שבא מבחוץ יוצר תלות בגורם חיצוני ולמעשה משעבד אותנו אליו, ויהיה זה מחמאות, תואר,או מעמד מקצועי. לכן סלבריטאים רבים, חשים ניגוד בין ההרגשה הפנימית שלהם ליחס החיצוני, דבר שפוגע בבריאות הנפש וגורם להם להיתמך בגורמי "עוצמה" חיצונים כמו סמים ואלכוהול שלמעשה מחריבים את חייהם.
איך מגלים את המקור הפנימי לתחושת ערך
הדבר היחיד שבאמת נותן תחושת ערך שלא תלויה במשהו חיצוני הוא בחירה בחיים אותנטיים בהם אתה יוצר את הקריטריונים לערך שלך. אם יצאת למסע הגיבור שלך, מערכת הערכים שלך עתה היא עד כמה אתה חיי בהלימה לשליחות ולייעוד שלך בחיים. גם אם אין לך גרוש או אתה לא נראה כמו דוגמן, אתה עדיין תשדר משהו שמושך אליך. זה יהיה ניצוץ בעיניים, התלהבות ותחושה שאתה אדם משמעותי.
היות ואנשים לומדים להתייחס אליך מהדרך שאתה מתייחס לעצמך ככה גם אנשים ילמדו להתייחס אליך.
מה עם מי שאני רוצה שופט\ת בני זוג על פי הסטנדרטים המקובלים?
כל הפילוסופיה הזאת נשמעת טוב על הנייר אבל מה לעשות שגם גברים שמתרגילים עשרים שנה מדיטציה עלולים להתבלבל מיפיפיה אופנתית וצעירה מהם בעשרים שנה. מה לעשות שאם אני מתאהב במישהי שלא הגיעה לרמה הנשגבת של לראות מעבר לתוכנה החברתית. האם עלי לוותר מראש או לחפש את הזיווג שלי בפסגת ההימלאיה?
התשובה היא פשוטה. יציאה למסע הגיבור בהחלט תדחה ממך בני אדם לא מודעים, וטוב שכך. כולנו מושפעים מה"מטריקס" החברתי אבל אם יצאת למסע הגיבור יהיה לך יתרון משמעותי אצל בני זוג שגם הן והם במסע הגיבור שלהם, וכאלה אנשים אתה רוצה בחייך.
כיצד עיקרון ה"יותר איכות פחות כמות" יכול לעבוד לטובתך?
על פי קן ווילבר, ככל שיש משהו יותר איכותי יש פחות ממנו. כלומר על כל גיבור רוחני יש עשרה אנשים שעדיין מתוכנתים בתוכנה חברתית שמעצבת אותם להיות רובוטים של צריכה וחיפוש אחרי ערך חברתי. להיות גיבור בהחלט יצמצם את הקהל שלך. אבל מצד שני בן זוג מהמין השני שנמצא במסע הגיבור שלו יבחר בך "הגיבור" על פני הרבה אנשים שנראים על הנייר "מוצלחים" יותר. כן גיבורה "יפיפיה" תעדיף במקרים רבים "גיבור" אמיתי בגובה מטר שישים על אנשי "מטריצה" חתיכים מתוכנתים כהלכה. פשוט כי אנשים כאלה חסרים את העומק, ההשראה והיכולת להבין אותה. גיבורה אמיתית שמחוברת לכוחות שלה וה"שכינה" נוכחת בה תמגנט גברים מרשימים וצעירים ממנה גם אם היא רחוקה מסטנדרט של דוגמניות מסלול פשוט כי היא קורנת ומלאת חיים. גברים פשוט ירצו להיות בתוך בועת האנרגיה שלה לגעת בקסם.
אז איך משנים את הזהות שלנו
הזהות שלנו תלויה בהרבה מרכיבים. ב NLP מתארים את הזהות שלנו כמדרגות בפירמידה.
כשכל רמה מייצגת רובד מסוים של המציאות.
רמות לוגיות ב NLP
ככל שאנו עולים למדרגה גבוהה יותר הזהות שלנו כשורה בדברים פנימיים יותר.
הפירמידה הזאת נקראת "מדרג הרמות הלוגיות".
המדרגות האלו הן סביבה, התנהגות, כישורים, ערכים, זהות, ויעוד.
בדרך כלל אנו מעריכים בני זוג פוטנציאלים ואת עצמנו על פי הרמות הנמוכות, כלומר, הסביבה הכוללת מעגל חברים, מעמד חברתי ומצב כלכלי. ניתן למקם בסביבה גם את המראה, סמלי סטטוס, ואופנתיות.
במקרה הטוב אנו מעריכים בני זוג פוטנציאלים ואת עצמנו על פי כמה האדם מוסרי, מנומס, אדיב, מוכשר או משכיל.
כשאנו עולים ברמת הזהות אנו יכולים לינוק ביטחון עצמי ממרכיבים הפנימיים יותר ויותר. מסע הגיבור מכוון להרמה הגבוה ביותר של פירמידת הזהות. כלומר עד כמה אני ממלא את היעוד שלי וחיי את החיים האמיתיים שלי.
מסע הגיבור – המסגרת האולטימטיבית
אחד הכלים החשובים ב NLP הוא ה"מסגרות", ממסגרת שמתוכה אנו תופסים את עצמינו משנה מאוד את הפירוש שלנו את המצב.
נער שזכה בציון 100 במבחן במתמטיקה, יכול להשוות את עצמו לחבריו לכיתה שניכשלו, או לאילו שקפצו שתי כיתות התקבלו ללימודים באוניברסיטה בגיל 16.
אחד ממורי ה NLP הגדולים רוברט דילטס מתאר כדוגמה ל"מסגרת הערכה" קטע מסרט בו הזום הוא על ילד ששר "אריה" מרגשת ונוגעת ללב. ואז המצלמה עושה זום אווט ומתגלה שהילד לובש מדים נציים והקהל כולו קצינים נצים המוחאים כפים. כל התייחסות כמובן משתנה כשמסגרת של הסיטואציה משתנה.
כך גם אנו יכולים לבחור לראות עצמנו כקורבנות של החיים הסובלים מקשיים ומכשולים שלא מגיעים לנו, מכשולים שבגללם אנחנו לא יכולים להנות מהחיים כמו האנשים נוצצים ויפים מתוכניות הטלוויזיה והעיתונים. או לראות עצמינו כגיבורים רוחניים העוברים סדרת אימונים כדי לממש בעולם יעוד גדול. פליט וחייל בגיבוש לסיירת מטכ"ל אולי עוברים סוג דומה של תלאות ויסורים, אבל סיפורו של הפליט נראה לנו טרגי, בעוד שסיפורו של החייל יראה לנו הירואי ואולי אפילו נתקנא בו.
אני אולי מוגבל אבל אני יכול להיות צינור למשהו שאינו מוגבל
בנוסף ברגע שאני רואה עצמי כמשרת של משהו גדול מעצמי, יש משהו ביקום שמתחיל לעזור ולתמוך בדרך.
בקבלה קוראים לעיקרון הזה "להפוך רצון לצינור". הרבה אנשים מגלים שהם הרבה יותר מוכשרים בלעזור לאחרים מאשר בלעזור לעצמם. אחת הסיבות היא שכשאנו רותמים את כוחנו למישהו אחר אני מסוגלים להשתחרר מהדימוי העצמי שלנו ואיתו מהמגבלות של מה "ההזיה" העצמית שלנו מאפשרת ומה שהיא לא מאפשרת. הדימוי העצמי שלנו אולי יגיב בבהלה אם נרוויח פתאום מיליון דולר (לא סתם רוב זוכי הפיס מאבדים את הונם בתוך מספר שנים), אבל אם האחר יצליח, זה לא יפריע לאגו שלנו באותה מידה, לא חשוב כמה מהצלחתו היא פרי המאמץ שלנו. אני מדבר כמובן על מרכיב הצל, האני המודע בדרך כלל יקנא וירגיש מקופח, בלי להבין שהתת מודע שלנו הוא זה שמושך בחוטים והביא לזה.
להיות שליח של האל והאלה הגדולים (שכינה והוויה, שיווה ושאקטי), לתת את הערך הזוגי הגדול ביותר
המוכנות שלנו להיות אנשים שמעצימים אחרים נותנת לנו עוצמה גדולה יותר. תחושת הערך שלנו אינו תלויה בכוחנו האישי אלה בגודל הדבר שאנו שליחים שלו. ההרגשה שאתה כגבר "שליח" של האלוהות הגברית. שאתה בעולם כדי לחבר את האישה המתאימה עם האינסוף או שאת כאישה כאן כדי לחבר גבר בר מזל עם האינסוף שמה אותכם במקום שונה לגמרי במסע החיזור, במיוחד כמובן אם אתם באמת מאמינים וחיים את זה.
סיכום
דווקא במצבים קריטיים בהם בין זוג החלומות שלכם עומד לפניכם זה הזמן לקפוץ מההזדהות עם האגו, דבר שתמיד מעורר חרדה, שנאת הפסדים ואין ספור מנגנונים תת-מודעים שמנסים לשמר את הזהות הקטנה שלך. דווקא אז מגיע הזמן להתחבר ל"אני הגבוה" שלך ולזכור שאתה שליח בעולם הזה למשהו גדול יותר. זהו בדיוק הזמן בו לעשות יותר מידי יכול רק לחבל במאמציך. זה הזמן בו צריך להתמסר ולבטא את הגדולה שלך. אם נדלקת על מישהו באופן חזק, או שהבנאדם הזה משקף באופן חזק את ה"תוכנה החברתית שלך" ואז אולי עדיף להיכשל איתו,( יתכן ששווה להצליח כי אז תגלה באופן ישיר שאשליה לא מביאה משהו אמיתי), או שמדובר בחיבור נשמתי ואז עליך להאמין בעצמך ולאפשר ל"אל הגדול ולאלה הגדולה" לפגוש אחד את השני בלי שתפריע להם יותר מדי.
לעשות זאת זה אומנות שדורשת תרגול. באימונים בשיטת מסע הגיבור אני מלמד את "הטכניקות" והכלים המאפשרים לך להיות מאסטר באומנות הזאת.
