הפסיכולוגיה של חזרה בתשובה וחזרה בשאלה

אחת התופעות המעניינות בחברה הישראלית היא מלחמת הדת שקוראת פה, מצד אחד הגטו מתפרק, בציונות הדתית, ובישובים חרדים של חוזרים בתשובה אחוז הנוער שהולך לכיוון חילוני הוא עצום, ואפילו בחברה החרדית הסגורה זאת תופעה מתגברת, וארגונים כמו "הילל" לקליטת חוזרים בשאלה גדלים, ומצד שני יש זרם ענק של חוזרים בתשובה מהציבור החילוני והמסורתי, שלא לדבר על הריבוי הטבעי המיצר שינויים דמוגרפיים מרחיקי לכת.

הסבר פסיכולוגי או רוחני זאת השאלה

אתחיל מאבחנה של הרב שריקי, שהראה שכשמשהו חוזר בתשובה, חילונים יתנו לזה הסבר פסיכולוגי ודתיים הספר פילוסופי רוחני, לדוגמה דתיים יגידו שהוא גילה את האמת, וחילונים יגידו שהוא היה צריך מסגרת, ומענה לחרדה הקיומית שלו.

אם דתי חוזר בשאלה, הדתיים יהפכו לפסיכולגים ויגידו שזה כי יש לו תאוות שהתורה אוסרת, בעוד שחילונים יגידו שסוף סוף הוא גילה את האור,פיתח חשיבה ביקורתית, או יצא מנבערות.

מן הסתם להיות דתי או חילוני הפך לזהות מרכזית, וקבוצת שיוך ואם משהו "עוזבת" את הקבוצה שלי זה מאיים עלי, במיוחד אם זה מהדהד עם חלק פנימי בתוכי רוצה לעשות זאת. אז גם מפחיד ומאיים.

מדובר בקהל שחונך על מסורת, קיבל השכלה מוגבלת, והפנים ערכים דתיים מהילדות גם אם אינו חיי לפיהם, לרוב בנושאים כמו מעמד האישה, כיבוד הורים ואמונה באל.

הקהל הזה התרחק מהיהדות האורתודוקסית מתוך נוחות באופן הדרגתי, רבנים המשתמשים בהפחדה כמו אמנון יצחק מתמחים בקהל הזה.

זהו קהל שלא פיתח עמדות פילוסופיות מורכבות או חשיבה מדעית ביקורתית חדה, ספרים בסגנון המהפך של זמיר כוהן מספיקים בשביל להוכיח דרך "המדע" שהתורה נכונה, והפעלה של רגשות כמו פחד מהגהנום או שכר בעולם הבא גורמים אצלו לשינוי.

אנשים כאלו בדרך כלל נקלטים בקהילות יחסית "לייט" כמו הזרם המסורתי של ש"ס.

קהל נוסף הוא אנשים קיצוניים ונהנתנים שהיו ביותר מידי מסיבות, זיונים וסמים, לעיתים האנשים האלו היו אומנים מפורסמים, או מנהגי בוהמה בפרופיל גבוהה שחזרתם בתשובה הופכת אותם לסמלים דתיים, תראו לאדם הזה היה הכול במונחים חילוניים ובכל זאת חזר בתשובה כך שהדת היא האמת. וכו,

למעשה אנשים כאלו כמעט איבדו את שפיותם מריבוי גרויים ואפשרויות, וזקוקים למערכת יציבה עם טוב ורע נוקשים, וסדר חברתי מובנה, כדי לא לצאת מדעתם, אמנים כמו אורי זוהר, נעה ירון, ויהודה ברקן הם דוגמה לכך.

זה אופיני לאנשים שחוו מוות קליני או משבר רגשי קשה, והיו צריכים כוח להתלות בו, בבתי סוהר ומחלקות של חולים סופניים יש הרבה חוזרים בתשובה, מול משבר או איום מוות טבעי לחפש ודאות או נחמה של חיים טובים יןתר בגן עדן, או סיכוי לעזרה של כוח עליון איפה שהרפואה,המדע והתרבות נכשלים

*הכישלון בחיים שמחפש חיבוק*

מדובר באנשים שנכשלו במערכת החילונית, לא הצליחו להתחטן, לא התקדמו בעבודה, חסרי חברים, הקהילה הדתית מאפשרת לאנשים כאלו להרגיש שייכים, התחרות יותר קטנה, יש תמיכה כלכלית מסויימת, ויש מקורות של תחושת ערך שאינו מבוסס על הצלחה, כמו להיות כהן, להיות יהודי קדוש מעצם זה שנולדת יהודי, או להיות בפוטנצייל נשמה גבוה שבאה לעולם להתנסות בכשלון…

חזרה כזאת אופייניים לעולים חדשים, או אנשים שהתאכזבו מהחברה החילונית וערכיה, אנשים כאלו, מרגישים נבגדים, לעיתים מוסדות המדינה רדפו אותם וכו, והם פתחו אנטי למדינה ולמוסדותיה, וכן לתרבות החילונית, אנשים כאלו ימצאו מפלט ותמיכה בחברה הדתית האנטי ממסדית ואנטי ציונית, וראו בדתיות חלופה אלטנטיבית, החזרה בתשובה שלהם היא עניין רגשי, וחברתי,ופחות רוחני.

יש גם כאלו, מחפשי אמת, או מחפשים רוחניים שמצאו את התשובה ביהדות, לרוב אנשיםמאלו ימשכו לחסידות וקבלה, אבל לא תמיד, יש פתגם בפקולטה למדעי הדתות באטנברביטת תל אביב, שתיים רוצים ללמוד רמב"ם וחילונים קבלה, יש בזה היגיון עמוק.

כדי לחפש את האמת או להיות שואף רוחני, אתה קודם צריך להיות אינדיבידואל, תרבות חילונית מאפשר חיפוש עצמי וגילוי אמיתי הרבה יותר מאשר תרבות דתית, ככה, שיותר אנשים מגיעם למה שהפסיכולוג קרל יונג קרא לו שלב האינדיבידואציה והספרציה, שלב בו אדם מחפש משמעות רוחנית שמעבר להישרדות, שייכות, הערכה, הצלחה או כוח..

ליהדות יש תשובות גם לאנשים כאלו, לכן צעירים במזרח שמגיעים לחב"ד מוזמנים לשעורי תני"א ולא לשעורי גמרא או הלכה. רבנים כמו אריק נווה, משה שרון והרב יצחק גינזבורג הם דוגמאות לחוזרים בתשובה כאלו.

למעשה היהדות החילונית התפתחה מהחוזרים בשאלה האלו, זוהי תנועה עולמית, שאנשים כמו ברוך שפינוזה, דקארט וסארטר היו ממנהיגה, תחילתה במאה ה 17, היא מקושרת לאתאיזם, מדעיזם (אמונה קנאית שרק מה שהמדע סובר כנכון הוא אמת) ואמפיריציזם רפואי .בבסיסה חוסר ההלימה בין ההנחות המדעיות ביהדות ובנצרות לבין גלויי המדע.

האל שהם יוצאים כנגדו הוא "אל הפערים", או ההסבר התיאולוגי שנותן פתרון במקומות אותם המדע עוד לא הבין. הסברי הדת לשאלות מדעיות, לאחר שהמדע התפתח נראים מגוחכים וזה מוכיח בעינהם שכתבי הקודש הם קשקושים פרימיטביים שנכתבו בידי בני אדם רגילים ולא כהשראה אלוהית. (הסיבה שהכנסיה רדפה את גלילאו שהוכיח שהארץ מסתובבת סביב השמש)

לחלק מהוגי ההשכלה היתה אמונה דתית עמוקה אם כי, ביקורת על ה"דוגמא" הדתית. חלקם שללו את הדת ואת אלוהים כדבר שאיננו נזקקים לו יותר, על זה ניטשה כתב את ספרו המדע העליז, בו הוא טען שאלוהים מת. (האמונה באל כל יכול הקובע ערכים מוסריים מוחלטים מתה, תפיסה שהובילה למודרנה ולפוסט מודרנה, בה אין ערכים מוחלטים יותר)

רבי נחמן, שחיי בראשית תנועת ההשכלה, דרש מתלמידיו להימנע מכל עיסוק מדעי,כי בעיניו בשרשי המדע יש כפירה גדולה, ומי שעוסק בהם אמונתו נחלשת, הוא עצמו כן למד מדע, ונראה שגדולי ישראל כמו הרמב"ם והגר"א שהיו מדענים עצומים לא חשבו כמוהו, (הרמב"ם בפירוש שיבח עיסוק מדעי כתומך באמונה).

בתקופתנו ניתן לראות חוקרים כמו ישעיהו קנול שהמחקר המדעי שלהם מפרק את בבסיס ההיסטורי למיתוסים הגדולים ביהדות כמו יציאת מצרים. חלק מהחילונים מהסוג הזה מכנים עצם כ"אגנוסטים", מדובר בפילוספיה הטוענת שאי אפשר לגלות אמיתות רוחניות עם שכל אנושי, ולכן כל מטאפיזיקה היא שגויה, ועלינו להתמקד במה שידוע לנו, שזה ידע אמפירי על העולם. (כלומר מדע)

החוזרים בשאלה האלו, לעיתים הולכים לכיוונים קיצוניים כמו הרבה קעקועים, נהנתנות, והדוניזם,מדובר באנשים שגדלו בקהילות דתיות קיצוניות בעלות אופי של כת,,בהם חונכו לפחד מכוח עליון מאיים, ולהעריץ דמויות סמכות רבניות.

כשאנשים כאלו מגלים את התרמית, הם הולכים לכיוון ההפוך, לעיתים הם יחללו סמלי דת כמו מזוזות ותפילין,ויתנהגו בהתנהגות מתריסה ועוינת לכל מה שקשור למערכת הדכאנית ממנה באו.

בחור שיצא מהמערכת הזאת אמר "הרגשתי כמו כבש לשחיטה שהבין ברגע האחרון שהכל היה שקר.

בחורה אחרת אומרת "חינכו אותי לחשוב שאברהם יצחק יעקב ורחל מביטים עלי מלמעלה כל הזמן, ועל כל טעות אני עלול להגיע לגהנום. ", לעיתים חוזרים בשאלה כאלו יחזרו למערכת דתית כי יתגעגעו לשיכות, אם כי לרוב בגרסה מתונה יותר.(מחסידות קיצונית לחסידות מתונה או ציונות דתית),

לרוב מאוד קשה לעזוב מסגרות כאלו, כי המשפחה מתנתקת לגמרי (מילולית יושבים עליו שבעה), ויש חרמות ואפילו רדיפות על קרובי משפחה המעיזים לדבר איתו, שהניתוק הוא חוויה טראומתית הדורשת כוחות גדולים, זה יוצר תנועה של "חוזרים בשאלה סמויים" הממשיכים לחיות בקהילות החרדיות אך מנהלים סגנון חיים כפול, בו הם "חרדים ביום" "חילונים בלילה". ולמעשה "אנוסים" לקהילה מתוך כפיה.

התופעה הזאת נפוצה במסגרות של יהדות יחסית פתוחה ופלורליסטית, כמו בציבור הדתי לאומי, חב"ד (חרדיות הפתוחה לעולם),וישובים של חוזרים בתשובה (בת עין, אור הגנוז),

במקומות כאלו הדור הצעיר, יתרחק בהדרגה מהדת, או יאמץ גרסאות מתונות של הדת, "דתי לייט", פשוט כי המערכת הדתית הרגילה פשוט לא נותנת מענה לצרכיו הרגשיים והרוחניים

אנשים כאלו יוותרו על הצד הכפייני, נוקשה ביהדות כמו שמירת שבת, וכשרות למהדרין, איך ישמרו על זיקה רוחנית יהודית, ילמדו דברים כמו קבלה, ועל טקסים בסיסיים.

בארה"ב יהודים כאלו יפנו לגישות יהדות לא אורטודקסיות כמו הרפורמים, קונסרבטיביים ויהדות מתחדשת.

אנשים כאלו דומים לחרדים שבאו ממסגרת כפינית כתית, אבל מדובר בקבוצה רחבה בהרבה, של אנשים שהבסיס להתרחקות היא פסיכולוגית, הם חוו ייצוג שלילי של הדת או נציגה, רבנים שהתרידו מינית, מחנכים אלימים, שהשתמשו בצדקנות דתית כתירוץ לאלימות, וכו. לאנשים כאלו יהיה יחס שלילי לדת, כדבר רע בעולם, וציניות חשדנית כלפי הדברים היחסית "ניטרליים" כמו ליל הסדר או קידוש.

נפגעי הכת של הרב ברלנד, הרב הולנדר או יהודה משי זהב הם דוגמאות לכך.

בקבוצה הזאת ניתן לראות אנשים שהדת היהודית מנוגדת לסגנון חייים,ערכיהם או תפיסת עולמם

הומואים, טבעונים, אנשים שהתחתנו עם גויות, מגויירים באופן שלא מקובל, קומוניסטים.

אנשים כאלו בהגדרה מעבר לגדר, או רואים ביהדות מקדמת של דבר שלילי בעולם, כמו רצח בעלי חיים,או רדיפה של "חד מיניים",לזה נוספים אלו שרואים את השחיטות הפוליטית של המפלגות הדתיות, והמגמה להשתלטות דתית על ישראל, דבר המרחיק אנשים בעלי תפיסת עולם ליברלית דמוקרטית.

ליהדות מנגנונים משומנים של החזרה בתשובה, חב"ד ,הדברות, ראש יהודי, לימודי בעל הסולם הם למעשה מערכות להחזרה בתשובה והדתה, מנגנוני ההחזרה בתשובה בדרך כלל משלבים מיסטיקה, עם תחושת שיכות, וליטוף אגו, ופחות שמות דגש על הצדדים האחרים, של כניעה למערכת סמכותנית, תפילות קבועות ויבשושיות בשעות לא נוחות, הגבלות חיים, ו ערכת אמונות דוגמטית, לחץ להתחטן וליצור משפחה, שלילה של צורות בילוי ישנות.

בנוסף יש ביהדות מרכיבים גזעניים, שובניסטיים, ולאומניים שיכולים להפריע. גם היחס לגוף ולטבע עלול ליצר תושת אשמה ובושה כלפי המיניות והגופניות שלנו, דבר המרחיק אנשים.

יש קבוצת חוזרים בשאלה שמתפקחים…ומגלים לאחר כמה שנים…שלא על זה חתמנו, ושהעיסקה הזאת פשוט לא משתלמת, הוויתור לעומת הרווח אינם שווים את כל זה.

הרב יובל דיין, אוהד אזרחי, ד"ר סטיוון פולדר הם לדעתי דוגמאות, לאנשים שלא מצאו תשובות טובות מספיק ביהדות, ומצאו אותם במקומות אחרים, מדובר בגדול במחפשים רוחניים שלא הסתפקו במה שהיהדות מציעה מבחינה רוחנית.

היהדות המודרנית מדגישה לימוד אינטלקטואלי, וקיום של טקסים וציווים דתיים חיצוניים, אבל אין בה כמעט את היסוד המדיטטבי שאמני, במילים אחרות במקום חיבור ישיר לאל, או לחוות ולהיות האלוהות, היהדות מציעה לקרוא מה מפרשים, של מפרשים של מפרשים של מי שחוו חיבור ישיר לאל אמרו, ולהתפלפל על זה (לימוד גמרא), ולציית למסכנות באופן עיוור.(הלכה).

החסידות והקבלה, ניסו להחזיר את היסוד הרוחני אקסטטי, אבל הם עדיין רחוקים שנות אור ממסורות רוחניות שפיתחו את הצד, וזה היה הדבר המרכזי שלהם אלפי שנים. (היה ביהדות מסורות של יורדי המרכבה וכו שנשכחו ואבדו).

כאלו שמחפשים עומק מיסטי, שמאני תודעתי מדיטטיבי, ימצאו את היהדות דלה ביחס לדתות המזרח ודרום אמריקה, הם יפנו לבודהיזם, יוגה, טנטרה וחיפוש שמאני ופסיכדלי. התפיסה הקיצונית ביותר של זה היא הגנוסטים החדשים,הרואים באל היהודי את "השטן",(דמיורג בכינוי הגנוסטי העתיק), אל חומרי מזוייף, משעבד, חולה שליטה, שיצר דתות אגו המביאות מלחמות ופירוד, זאת בניגוד לגנוסיס, האל הרוחני אותו צריך לחוות דרך מדיטציה, האל היהודי ושל הנצרות הממוסדת הוא אל "המטריקס" הרוצה לגנוב את נשמתינו, והיהדות הממוסדת וכן הנצרות והאסלם הם חלק מכלי השליטה שלו.

התשובה לדעתי היא שאין צודקים ואין טועים, היקום שלנו הוא כמו בית ספר להתפתחות של נשמות.

אנו מתגלגלים שוב ושוב,

כל כיתה בבית ספר כזה תואמת לגוף מסויים, ומערכת אמונות וחוויות מסוימת, אם משהו נולד לקבוצה מסויימת או נמשך לדרך מסוימת זה אומר בעיני שמעבר לסיבות הפסיכולוגיות וחומריות יש שם איזה שיעור נשמתי או התפתחותי בשבילו.

אילו השלבים ההתפתחותיים המופיעים בקבלה, ביחס לחיבור לבורא.

השלבים האלו תואמים פסיכולוגית את מסע הגיבור הפסיכולוגי של קמבל ותהליך האינבדואציה של קארל יונג.

ילד בשלב האחור באחור לא בחר את הוריו, הוא אוהב אותם באופן כפוי מתוך תלות חומרית וביולוגית, בגיל ההתבגרות סביר שימרוד בהם, ההערצה תתהפך לבוז או הקטנה, והוא יהפוך אותם מאלים, לאנדים קטנים שנכנעו למערכת, ושהו יכול לעדות טוב מהם, זהו שלב הכרחי ובריא בפיתוח עצמאות ואינדבדואליות, בהמשך הוא יהפוך להורה, ואז יבין את הוריו מנקודת מבט חדשה, יפתח אליהם הערכה מחודשת, וישאף להתחבר איתם, אבל ממקום של בחירה חופשית והערכה בוגרת של מי שהם.

ככ. הקבלה מתייחסת לקשר עם אלוהים, התכלית אינה הערצה ואמונה עיוורת של תינוק, אלה בחירה לאהוב מתוך רצון חופשי של אדם עצמאי ובוגר.

אם נחלק את התהליך לכיתות אפשר לסדר זאת ככה:

בית ספר יסודי – דת ממוסדת, הנשמה לומדת דרך כפיה, להתנהג יפה דרך פחד מעונש ותגמול על התנהגות טובה, האדם אינו עצמאי אלא חלק מקבוצה, ושייכות היא הדבר החשוב ביותר,נכפה על האדם לפחד מהבורא ולאהוב אותו. זה יוצר "אמונה שמתחת לדעת", בשלב הזה המוסריות מבוססת על פחד חברתי ופחד מעונש אלוהי.

תיכון – שלב הנסירה, חילוניות, האדם מתנתק מערכיםצ דתיים כפויים, יש לא אפשרות לחקור את עצמו ואת העולם במנותק ממערכת חברתית כופה, הוא בונה דעות ותפיסות על בסיס חווית החיים העצמאית שלו והחיפוש העצמי שלו אחר אמת ומשמעות. שלב זה נקרא שלב הספק או שלב האמונה ברמת הדעת., בשלב הזה מוסריות מבוסבת על מערכת אמונות וערכים תרבותית פילוסופית, ופחד מהחוק.

האוניברסיטה – שלב התשובה מאהבה, או החיפוש המיסטי, האדם לאחר חיפוש מעמיק,מגלה שיש כוח אלוקי שמנהל את העולם,שוכן בעולם וקיים ללא תלות בעולם, הוא גם יגלה שהמשמעות האמיתית של החיים זה להיות בקשר עם הכוח הזה ולבטא את רצונו, הוא גם יגלה שהכוח הזה אינו חיצוני לו אלא מי שהוא ומי שתמיד היה במובן העמוק ביותר.

בשלב הזה מוסריות מבוססת על חיבור לאהבה ותחושת האחדות הקוסמית ורצון לבטא אותה בעולם.

כמו שאתם רואים, מרבית מהחוזרים בתשובה אינם בהכרח בשלב האוניברסיטה, חלקם התעיפו או נבהלו מהעול של להיות אב בדואל, ולקחת אחריות על חיינו בלי קהילה או אל להישען עליו, בדומה רבים מהחוזרים בשאלה אינם מחפשי אמת, אלא בורחים מהעול של להיות במערכת חברתית נוקשה, בא אם תסטה מהנורמה לא ישדכו את ילדך או ימנעו ממך את החלק השרוף בקיגל של שבת.

למעשה רוב מה שאנו קוראים לו אמונה אינו אמונה כלל אלא "תפיסות יסוד" על בסיס פסיכולוגי, שהזהות שלנו בנויה עליהם, תפיסות שהופכות למעין פילטר על המציאות, שגורם למידע המחזק אותן להראות בולט ומשכנע ומה שלא להראות טפל וכוזב.

עיקר ה"חינוך" בחברות דתיות כפייתיות זה ליצור את המשקפיים האלו על ילדיהן, כדי "ללכוד אותם לנצח במערכת אמונות ההולמת את המערכת.

 

אמונה אמיתית קימת בעיני רק אצל מחפש אמת בוגר כמו הבודהה בצעירותו או אברהם אבינו, ששומעים את הצויי הפנימי…. "לך לך מארצך ומולדתך ומבית אביך"… צא מכל ההתניות או התפיסות הישנות כדי לגלות באופן ישיר ואישי ארץ חדשה, את המרחב הרוחני המיסטי, לו קוראים באמת ארץ ישראל, וכמו הבודה שעזב את הארמון, אברהם שיצא מאור כשדים, או עם ישרל שיצא למדבר… אמונה כזאת אינה מושגת מלאכול חלה בהית חב"ד או מלקרוא ספרים של ברנרד ראסל, אלא מחיפוש אמיתי, שלם ומיגע… ועליו נאמר יגעת ומצאת תאמין.

אז שואלים אותי לאן הולכת מלחמת האמונה בארץ, האם זה יוביל לשתי מדינות לעם אחד, מדינת תל אביב ומדינת ירושלים? או לחורבן המדינה, כשהאנשים היצרניים והמשכילים יעזבו, וישראל תהפוך למדינת הלכה שמרנית ימנית של חרדים וביבסטים, או לשינוי עמוק בחוקה בה מי שאינו משרת בצבא ומשלם מיסים לא מקבל זכויות, תמיכה ממשלתית וזכות הצבעה (סביר שהחרדים ירדו מהארץ)… ואולי המלחמה עצמה תחליש אותנו למצב בוא אויבינו ינצחו אותנו ותיהיה שואה שניה וגלות שלישית?

התשובה אינה ברורה, בגדול מנקודת מבט רוחנית

הגאולה תגיע כשהמסה הקריטית של האנושות או לפחות עם ישראל תגיע לחבור פנים אל פנים, על פניו נראה כי דווקא הבית ספר היסודי גדל בקצב מטורף כשאנו שיחים בים של קנאות דתית, שיטות וגסות, ומעט בוגרי אוניברסיטה בשלב של צדיקים, נביאים, מוארים או שליחי רוח.

ונראה שדווקא מי שמדבר הרבה על גאולה משמר את הקהל שלו בדתיות צרה שמחזיקה אנשים בתבנית אחור באחור, ולמעשה מונע התקדמות בכיוון, הגאולה כרעיון דתי מיצר באופן פרדוקסלי מלחמות וניקור במאבק עם ילדי בית ספר יסודי מדתות אחרות המאמינים אופן ילדותי בגאולה שתבוא בדרך שלהם…מה שרק מרחיק את הגאולה.

ההסתכלות הזאת מטעה, ככל שאנו עוברים יותר שעורי נשמה, היכולת שלנו לפגוש אפלה גדול יותר, אלוהים מוריד אותנו למקום יותר שפל כי הוא סומך עלינו שנמצא אותו גם משם.

מפגשותי עם צעירים מכל חתכי האוכלוסיה, אנשים מדברים אחרת היום, יש פחות אנשי מופת ודמויות נערצות, ונראה כאלו כולם שבורים וחבולים. אבל ברובד אחר יש יותר עומק, חיפוש אמיתי, מודעות ובגרות רוחנית, פעם היו נוסעים רחוק כדי לפגוש איזה אדם חכם באיזה ישיבה בפולין, היום אני מוצא אנשים חכמים ומחוברים במקומות כמו מסיבות טראנס, ארוחת שבאת רנדומלית בחב"ד בתאילנד או בנסיעה באוטובוס.

ככל שאנו מתקרבים לגאולה, אנו פוגשים את האפלה הדחוסה ביותר שנשארה. דבוקה לקרקעית…זה למעשה התקדמות.

*הרחבה על מסע הגיבור היהודי.

*ד"ר סטיבן פולדר הוא דוגמה מעניינת אביו היה רב, והוא ד"ר לכימיה ומורה בכיר למדיטציית ויפסנה ובודהיזם, אם זאת לסטבן קשר חם של אהבה והערכה ליהדות, עם הכרה שדרכו היא אחרת, סטבן הקים את עמותת תובנה ללמוד מדיטציה בודהיסטית ולימד במסגרות מגוונות לאורך השנים.