***סיפורו של אור, הגבר הבשל לקשר שתמיד בחר בנות זוג לא רציניות***
הוא חיפש בת זוג ברצינות, והרגיש מאוד מוכן להקים משפחה, אבל נראה היה שתמיד מגנט את אותה "בחורה", מישהי שנראתה על הנייר מושלמת, אבל אז התגלתה כבעייתית, מישהי שהתרחקה דווקא כשהיה טוב, אולי בגלל שהיה טוב.
את לימור הכיר במקרה במסיבה, היא היתה יפיפיה והוא היה במיטבו, והצליח למשוך את צומת ליבה ולהתבלט במרחב בו הרבה גברים אחרים פנו אליה.
היה להם חודש מדהים של אהבה, היא גם התאימה ברצונות שלה לקשר רציני וילדים, אבל אז היא בחרה לצאת לחופשה במקום מרוחק, והוא הרגיש "כמו חתול באמבט, מחכה לטבוע"* הוא המתין, קטיעה של הזרימה בינהם בישרה רע, והזכיר לו מערכות יחסים אחרות, ואז הוא קיבל את המסר. "אני חושבת שאנו צריכים להיפרד" ואז עוד מסר שנשמע כמו התנצלות.
זה היה טקסט מבולבל ומבלבל שנראה כך:
" מה שלומך? אני רוצה להתנצל אם פגעתי ברגשותך, החיבור איתך פתח את ליבי באופן שלא ידעתי שאפשרי. אם זאת אני חשה קרועה בין רגשות מנוגדים, קשה לי להשלים עם הפיצול הזה מול משהו כמוך אבל חשוב לי להרגיש שלמה עם הבחירות שלי לכן כרגע אני לוקחת מרחק."
הוא: יכולה להסביר?
היא: "ייש לי קושי בסיסי עם קשרים, קשה לי לדעת בעצמי מה בדיוק אני מרגישה, כאילו כמה קולות לוחשים לי מסרים מנוגדים, אני מחפשת את הקול הברור שיגיד לי שהקשר שלנו נכון, אבל עד שיגיע אני מעדיפה להפסיק מאשר אחרכך לאכזב."
***הטיפול***
הוא: בתור מאמן ה"חיזור" שלי, "מה היית עונה?"
אני: שתיקה
הוא: הצליחה לבלבל גם אותך נראה לי?
אני: לא באמת, לדעתי רוצה להיות איתך אבל מפחדת מקשר מחייב, ונמצאת במילכוד פנימי, פחד לאבד את החופש ואת עצמה בתוך קשר.
זה קונפליקט הנובע לרוב מ"פגיעה ראשונית", של דמות הורית מקטינה ושולטת, שדרשה הקרבה תמורת אהבה, בעצם למדה לבטל עצמה למישהו אחר עד שאינה יודעת מיהי, השיעור שלה בחיים זה להרגיש עצמיות, הטבע שלה זה להתמסר ולוותר על עצמה.
זה קצת טרגי, הפיצול הזה ללא מודעות ייפתר רק כשתהיה מאוהבת וזה יקרה רק עם "באד בוי", שיזלזל בה וישחזר את הפגיעה הראשונית שחוותה מאבא… היא תבחר בו אבל כמובן תסבול איתו כל החיים.
אבל בהתחלה תיהיה מאוהבת כי תאמין שאם תשיג אותו תשיג את אהבת האבא ותרגיש ראויה לאהבה, רק שזה לא קורה כי תבחר מישהו שאינו מסוגל לאהוב באופן בריא. קארמה כזאת…
הוא: אז מה לענות לה? אני צריך להיות "בד בוי" בשביל להצליח איתה?
אני: לא בהכרח, תלוי ברמת המודעות העצמית שלה, ובשביל מה "להצליח" עם מישהי שעדיין מנוהלת על ידי צורך כה עמוק באישור שרק "באד בוי" יכול להגיע אליה?
הוא: אז מה לענות?
אני: ככה היתי עונה:
"אהיה אמיתי, אני לא מושלם אבל אני מכיר בערכי כגבר, ויודע שמה שהיה ביננו עבד, אולי יותר מידי טוב, עמוק בפנים את יודעת שאיתי יהיה לך טוב, ואולי זה קצת מפחיד אותך, גם לי זה קשה להרגיש ראוי לקשר, אבל להימנע מלבדוק הזדמנות נדירה לזוגיות מעולה צריך להיות יותר מפחיד, אז אולי זה קשה יותר אבל שם נמצאת הגדילה, תגידי לי שלא אהבת את החיבור ביננו? אם אינך יכולה אז את פועלת מתוך פחד, אם תעיזי ללכת מעבר אליו תמצאי…ארץ חדשה"
הוא: למחרת היא ענתה…"נגעת לי בלב, אני רואה את הפחד שמנסה לנהל אותי, אבדוק עם עצמי שוב".
אני: עכשיו בו נקווה, שהמודעות וההיגיון ינצחו את הפחד, זה מה שנקרא בגרות…בלי בגרות שום קשר לא יעבוד".
דייט הצללים – כשפחד פוגש פחד, חבלה עצמית בבחירת בן זוג
מערכות יחסים רבות אולי נראות דבר הגיוני, אבל הכוח המניע מאחוריהם הוא פגיעה ריגשית וחלקי אישיות מודחקים.
כשהחלק המודע יוצר תקשורת וחושב בסגנון היא יפה, הוא חכם וכו, מתחת נוצר "דייט צללים", בדייט הזה יש חיבור בן מנגנוני הגנה ופחדים ונוצר בינהם חוזה, משהו דוגמת, את תיהי תלויה וכך לא אפחד מנטישה, אתה תדאג לצרכי וכך לא אפחד מהעולם, או את תקטיני עצמך לידי וכך לא אחווה את החרדה שלי מנשים, אתה תתן לי את התחושה שאני מיוחדת כי רק אני מוכנה להקריב עצמי בשבלך.
כשאזורי הצל מחליטים שיש התאמה לרוב נחווה משיכה מסתורית לאדם השני, גם אם הקשר נוגד את ההיגיון.
לרוב לקשר כזה יש "ירח דבש" אופורי, החלק המודע מלא תקווה שהנה האושר נמצא, אבל אחריו מתגלת הדרמה האמיתית, הדרמה של החלקים הפצועים שמנסים להגיע לריפוי דרך "שימוש" באחר, רק שבלי מודעות הדינמיקה שלהם לא מובילה לריפוי אלא להעמקת הפצע, אכזבה ותחושת ניצול.
למה צריך להגיע לשורש, למה אם לא נבחר בני זוג לא מתאימים אפילו אם נהיה מודעים
הוא: אני לא מבין, עד שנפתח לי הלב, תמיד אני עזבתי מערכות יחסים, פתאום כשאני בא למערכת יחסים בלב פתוח הן עוזבות אותי, למרות שנוצר קשר רגשי חזק.
אני: עד שנפתח לך הלב הפחד מאינטימיות השתמש באסטרטגיה של מציאת פגמים בבת הזוג, עכשיו כשהלב נפתח, הפחד מאינטימיות מוצא נשים שמסוגלות להתמסר ולהתחבר רגשית, אבל אינן יודעות לשמור על ה"עצמי" שלהן בזוגיות, כשהאינטימיות גדלה, הן מפחדות להעלם בתוכה ואז בורחות, כולם מרוויחים מזה, הפחד מאינטימיות שלך שוב "הגן עליך", וחרדת ההתמסרות שלה, שוב "הצילה" אותה, רק שכמובן כולם מאוד בטוחים אבל בודדים ואומללים…
הוא: אז מה עושים?
אני: לא משלימים עם טיפול חלקי, רק כמגיעים לשורש הפחד, תת המודע יסכים לאפשר לקשר יציב ומאושר להגיע, פשוט ממשיכים בעבודה הפנימית, לא חייבים לסיים אותה לבד, יתכן שתגיע מישהי מספיק מודעת, ותוכלו להשלים את הריפוי תוך כדי קשר.
הוא: יאללה פחד תתגלה…אני מוכן-)
הערות:
*לקרוא על הרס וחבלה עצמית בפוסט הזה.
*לקרוא על גוף הכאב
*סרטון על גוף הכאב, אקארט טולה בראיון עם עופרה ווינפרי.
