*סיפור טיפולי – רון הענק שפחד שאמא תשלח אותו לגיליוטינה*
הוא טיפל בטראומת ילדות עמוקה, הייתה שם אמא וסבתא שתלטניות וסמכותיות, שדרשו ממנו לבטל את תפיסת המציאות שלו, הוא היה זקוק נואשות כילד לזמן איכות, הדרכה סבלנית וביטחון, במקום קיבל חצי שעה ביום, ים צעצועים, ביקורת, והתפרצויות זעם אינטנסיביות ובלתי צפויות.
כילד לא העיז להתנגד, היה לו פחד טבעי לעמוד מול הנשים החזקות במשפחה ובעולמו הקטן, אבל זה היה יותר מזה, ממש חרדת השמדה משתקת, שגרמה לו לרצות אותן בהגזמה, ו"לאמץ" את "האידיאולוגיה" שלהן נגד עצמו. גם 30 שנה אחרי, מנגנון ההישרדות שיצר ניהל אותו.
כשחזר אחורה בטיפול, הזיכרון הזה הופיע לו, כמו פרורי לחם של עמי ותמי, המוביל אל בית המכשפה טורפת הילדים,
הוא פגש את עצמו עומד מול דמות האם הסמכותנית, כל כך גדולה, עוצמתית ונחושה היתה בעיני הילד שלו, כל שיכנועי הבוגר לפרספקטיבה חדשה לא עזרו, כאילו הפחד מלהתנגד לסמכות עתיק ועמוק יותר, אפילו מהפחד של ילד להתאמת עם אמא.
הטיפול – שחזור גלגולים הלכה למעשה
אני; תנשום עמוק, ובוא נחזור אחורה בזמן מתי הפעם הראשונה שהרגשת פחד כזה?
הוא;(במצב טראנס עמוק), אני לא יודע, יש שם חרדה עצומה, עתיקה…
אני: תסכים לנשום לדבר הזה, להיות שם בנוכחות מלאה…
הוא; אני חווה כאב נורא, אני מלומד צרפתי בזמן המהפכה הצרפתית, תמכתי במהפכה למרות מעמדי האריסטוקרטי, והנה כתבתי משהו קטן, נגדם, ביקורת לגיטימית של אחד שאכפת לו מהעם על הברוטליות שבה קוראת המהפכה, והם באים בלילה, דופקים בכוח על הדלת, גוררים אותי מהמיטה, זורקים אותי לכלא, קר לי, אני מבוהל, חרטה, לא הבנתי מול מי יש לי עסק, הנאורים החדשים הם בסך הכל מפלצות רעבות כוח, גרועות אפילו מהמלכים שהיו לפניהן.
איך תמכתי בהם???, הם לוקחים אותי לגיליוטינה, אני מבוהל ממש, שק על ראשי, קללות, ביזיונות, אני שסיכנתי הכל למען המהפכה, קורבן הנרמס במכבשי השינוי לו תרמתי, היתי תמים, דמויות סמכות כאלו מרשים לקול אחד ויחיד להתבטא, הקול שצועק את השקר שלהם, ורוצחים כל אחד אחר, אני…
אני: זה טראומה עמוקה מגלגול קודם בו נהיה איתה, העברת את חייך בגלגול הזה באיך לא להתנגד לסמכות, אבל זה לא עובד, בזה שריצית והפנמת את הקול הסמכותי הפכת לעריץ של עצמך,ולעבד, וזה יותר גרוע.
הוא: אבל איך משחררים את החוויה הזאת? היא כה חזקה, כאילו זה קרה היום…
אני: בוא תקבל פרספקטיבה רחבה יותר, מה קורה לאחר שערפו לך את הראש
הוא: אני שוכב בתוך הסד, מבוהל, חושך, ואז שומע רעש של להב מפלח את האוויר, אני מבואת, כאן זה נגמר, מת במחשבה של רק לא זה, שהופכת ללעולם לא זה יותר..
אני: אבל מה קורה אחרי (מעמיק איתו את הטראנס בינתיים)
הוא: אחרי יש אור, עונג, שחרור, אני רואה הכל מלמעלה, אני מבין שזה הכל אשליה, מטריקס, כל כך אמיתי, אבל אשליה, אני פוגש כוח מאוד מיטיב, אני רואה את חיי, שההקרבה שעשיתי זיכתה את נישמתי במקום רוחניי גבוה, ושהסבל שעברתי ניקה המון עוונות, ושזה הכל היתה מזימה לקדם אותי למצב רוחני גבוה יותר… וואו
אני: איך אתה מרגיש בקשר להתנגדות לסמכות..
הוא: הרבה פחות, אני מבין שגם הרשעים האלו הם רק בובות בתוך המשחק, אני יכול להבין שאני לא במאה ה 18 יותר, שבזכות המהפכה האמיתית שהיתי חלק ממנה, לאנשים ברוב העולם אין יותר כוח לפגוע כך באנשים בלי לתת דין וחשבון, וגם הילד אינו רכוש של הוריו, ואין להם זכות לפגוע בו או לצלק את נפשו רק כי הוא שלהם, ילד זה אחריות, לא חפץ או אמצאי לקבל את הצרכים שאינך יכול לבטא חברתית.
מופיע לי גלגול נוסף בוא אני השומר באיזה מחנה עבודה, לוקחים אסיר, אני יודע שזה לא בסדר, אבל אותו פחד מסמכות משתק אותי, אני משתף פעולה, כי פקודה זאת פקודה, אולי האסיר הזה הוא אמא שלי היום, עכשיו אני מבין, הפחד שלי להתנגד לסמכות כדי לא להיפגע, גרם לי ליצר בדיוק את הקארמה של להיות משועבד ולהיפגע מסמכות…
אני: אבל כאן זה יכול להיגמר, רוצה ללמוד כיצד לעמוד על שלך באופן רוחני, בתורה זה ניקרא להיות ניצב?
הוא: כן
אני: אם אנחנו כבר בתודעה מורחבת בו נבקש מאור הבריאה להראות לנו את זה.
הוא: זה מדהים, כשנחזור לעצמינו הרגיל, כל זה עדין ירגיש אמיתי? האם זה אמיתי?
אני: זה לא משנה אם זה אמיתי או לא, ופחות שייך למה שקורא עכשיו, מה שחשוב זה שזה "מתפקד", אם הגלגולים האלו היו או לא קשה לדעת בוודאות, אבל הפחד והטראומה שהזכרונות האלו מעלים ומשחררים הוא אמיתי, וכך גם הריפוי, רואה, הילד הפנימי שלך לא פוחד מהסמכות של אמא יותר… נכון?
הוא: נכון, ויודע עוד משהו, נולדתי בתאריך של כיבוש הבסטיליה.(יום המהפכה הצרפתית)
,
אני: וואלה, אם כך אתה חייב אחרי הגיליוטינה חוויה מתקנת, בפעם הבאה אזמין אותך לקרואסון על חשבוני.
***סיום***
האם גלגולים קודמים זה דבר אמיתי?
גלגול נשמות זה כמובן דבר בלתי ניתן להוכחה, אם זאת כל התורות הרוחניות כמעט מכירות בזה כולל היהדות, יש אינספור תיעודים משכנעים מאוד של מוות קליני המעודדים אמונה שהתודעה והגוף הם דברים נפרדים, והרבה תיעודים של אנשים שממש זכרו פרטים. מגלגול קודם שלא היה להם אפשרי לדעת בחיים האלו.
עם זאת ובלי קשר להאם זה קיים באופן מוחלט, דר. בריאן וייס פסיכולוג בעל שם מניו יורק זיהה כבר בשנות השבעים מטופליו מעלים ללא כל השאה מצידו טראומות "מגלגולים קודמים", כפסיכולוג בעל שם ובעל חינוך מדעי הוא דחה את חוויותיהם בביטול, עד שגילה שהטיפול בהן מביא לתוצאות מעוררות השתאות בריפוי, הוא תיעד מקרים רבים ופרסם את ספרו פורץ הדרך "חיים רבים אדונים רבים", מאז ועד היום מטפלים אמיצים רבים מהאקדמיה ומחוץ לה תיעדו את התופעה הזאת.
להבנתי האישית גלגולי חיים קודמים הם חלק מהמטען שאנו מביאים איתנו בנוסף להעברה בין דורית והמטען הגנטי שלנו, במסע הנשמה שלנו הגענו כבר בשלבי בגרות מסוימים בהם חלק משיעורי הנשמה כבר הושלמו, חלק בעיצומם וחלק עדיין לא החלו, את שעורי הנשמה שסיימנו אנו עוברים במהירות בחיים האלו וזה כמו להיזכר במשהו, לעומתם אלו שעדיין לא סיימנו חוזרים שוב ושוב באופנים שונים ובצורות מגוונות, כמו דף שאנו תקועים עליו בספר, ולא מצליחים להתקדם ממנו.
הבנת בסיס התקיעות יכולה בהחלט להוביל לטראומת ילדות, לשלבי הלידה והעוברות ולגלגולים קודמים, מבחינתי זה פחות משנה מהיכן מגיע הזיכרון הקשה אלא אם שיחרורו מביא להתקדמות ביכולת התפקוד של המטופל, דבר שלרוב קורה.
איך לדעת אם טיפול בשחזור גילגולים יכול לעזור?
לי לדוגמה היו התנהגויות שלא יכולתי להסביר ממשהו בגלגול הזה, לדוגמה פחד נוראי מגזירת ציפורניים ברגליים ששיגע את הסבתות שלי, לבסוף גזרו לי ציפורנים בשינה, בתהליך שיחזור עמוק חוויתי גלגול של עינויים שכללו תלישת הציפוניים ולהבה על האצבעות, תהליך שיחרור של הטראומה הזאת הקל מאוד על הפחד. במילים אחרות אם יש לכם חרדה או פחד גדול שאין לו שום מקור בחיים האלו יתכן שמדובר בזיכרון גלגולי, זה נכון גם למשיכה עמוקה למשהו שכלל לא שייך למרחב החברתי שלך.
הנרי פורד טען שהיה "ממציא" בגלגול הקודם, ושהמשיכה שלו למנועים היתה לחלוטין חסרת בסיס בהקשר לחוויות שלו בגלגול הזה. חשוב לא להפוך את זה למשהו אסקפיסטי, אני דפוק בגלל שהייתי ויקינג לפני 1000 שנה או משהו בסגנון, לרוב בעיותינו כשורות לחוויות בגלגול הזה, גם אם הן לפעמים מודחקות מאוד, במצב כזה שחזור עלול להיות רק עוד "סוכריית שכל" כדי להישאר בפנטזיה ולא לעבור דרך הכאב באמיתי.
***גלגולים ואימון טראנספרסונלי בדרך מסע הגיבור***
באימון רוחני טרנספרסונלי בדרך מסע הגיבור אנו מבינים שהנשמה עוברת דרך 42 מסעות בדרך אך המימוש שלה, זה לרוב לוקח לא מעט גילגולים, אם זאת ישנם שעורים שכבר סיימנו ואותם אנו חווים בחיים אלו באופן מהיר קצת כמו להיזכר במשהו מאשר כמו ללמוד אותו, וישנם שעורים שאנו תקועים בהם, או מתקדמים בהם באיטיות גילגול אחרי גלגול, שחזור גלגולים מאפשר לנו להבין את המקורות של התקיעות הזאת ואת התיקון שאנו צריכים לעשות בחיים האלו, כדי שנוכל להמשיך בתהליך ההתפתחות שלנו ועד להתעוררות רוחנית מלאה.
*** בעיה שלא נפתרת בשורש תצוץ מחדש באופן אחר***
למעשה הבעיות שלנו בשורשן הם "שעורי נשמה" שלא למדנו, המיצרים בורות רוחנית, הגורמת לצבירת קארמה שלילית, המייצרת סבל ובעיות. פתרון לבעיה רגשית, רוחנית או חומרית שלא נוגע ברמת שעור הנשמה, רק יגרום לקושי לצוץ באופן אחר, הנשמה רוצה להתקדם, הבעיות הן המורות שלה, שינוי אמיתי דורש למידה ברמת השורש.
רוצים לרכוש מקצוע מספק באמת ולשנות חיים של אנשים מהשורש, אני מעביר קורס מאמנים ייחודי לאימון רוחני טרנספרסונלי בדרך מסע הגיבור. למידע הקליקו
הערות:
*נושא הגלגולים דובר רבות בתרבויות מיסטיות, מפורסם ביהדות שער הגלגולים של האר"י הקדוש.
בודהיזם והינדואיזם מקשרים את הגילגולים עם קארמה, בבודהיזם גלגול הוא המשכיות של הכוחות הקרמים שנאגרו, הזרעים הקארמים קובעים הכל, אושר, סבל וכו,
המתגלגלות נפסקת רק כשאדם מגיע לשיחרור מלא מאחיזה ב"אני" ו"שלי" ואינו מיצר יותר זרעים קארמיים. (יש הבדל גדול בן טרוודה ומהינה בנושא הדרך להפסקת הסבל והגילגולים), בהינדואיזם ההתגלגלות ממשיכה לאורך מילירדי שנים והיא מתמירה אותנו בהדרגה ממצב של יצורים פשוטים מאוד ועד "אלים:" או ישויות אור מוארות. דווקא בנצרות ובאיסלים בניגוד ליהדות אין התייחסות לגלגולים, לאדם יש הזדמנות אחת להרוס ולתקן, בסופו הוא נדון לגן עדן או גיהנום נצחי.
בעדה הדרוזית יש יחס מיוחד לגלגולים ויש מקרים לא מעטים, חלקם מתועדים היטב על ילדים שזכרו גילגולים קודמים. בתרבות הטיבטית לגילגולים משמעות גדולה, מנהיגי הדת הטיבטית (בודהיסטית) ומסטארים מוארים (טולקו) נולדים פעם אחר פעם בתוך הקהילה, ונמצאים על ידי חכמי העדה כדי לשוב ולהנהיג את העם הטיבטי. (הדאלי לאמה לדוגמה)
* הספר הנהדר "שורשים ושיעורים בזמן" של ד"ר בריאן וויס היה פורץ דרך ביחס לגלגולים בתרבות המערבית, הקדים ותרם לקבלת הרעיונות ספרו של ד"ר אדמונד מודי "החיים אחרי החיים" שתעד מספר עצום של מקרי מוות קליני והציג את האפשרות של חיים אחרי המוות כדבר בעל סבירות מדעית.