כיצד לבחור בדרך הרוחנית הנכונה

הוא חזר בתשובה לאחר מסע רוחני ארוך. הוא הרגיש חיבור ליהדות ולקהילה, אבל לאט התחיל להרגיש קושי, הוא זיהה ביהדות דברים שהרגשו לו שליליים. כמו פסילה מוחלטת של דתות אחרות, בוז לגויים, העדר תרגול מדיטטיבי, אכילת יתר וצריכת בשר, הקפדה על כל מיני חוקים ודברים חיצוניים עם מעט מודעות לרגש ולגוף, הדחקה רגשית ומינית. אשמה, פחד מתמיד ממה אנשים יגידו, ותחושה כתית ומיליטנטית, של כולם נגדנו ורק אנחנו צודקים.

מההבטחה של דת ה"אהבת לרעך כמוך" הוא נשאר עם "ואהבת רק מי שבדיוק כמוך". היתה לו תחושה שיש משהו מאוד נוירוטי וחולה במערכת, בנוסף תרגול רוחני שהוא בעיקרו דיבור חיצוני, בו מהללים את האל, נראה לו מכני, מתיש וחסר פואנטה, למה אל כל יכול צריך שיהללו אותו כל הזמן? מרגיש כאילו האל מחפש אישורים,.. ולמה אל שהוא חמלה דרש לאורך ההיסטוריה אלפי קורבנות ביום, בבית המקדש, ויצר דתות שנלחמות כל הזמן אחת בשניה, עלה בו יום אחד זיכרון עתיק,אולי מגלגול אחר, מתקופה שהאנושות הייתה קטנה, היה חיבור לטבע ולרוח העולם, והיתה אחווה אנושית, האלוהות היתה יותר נקבית, אמהית, זה היה עולם טוב ורוחני יותר, ואז באו הדתות המונותאיסטיות, דתות המתיימרות לאהבה אבל מנותקות מהלב והחיים, וביומרה נוראית מרגישות שרק הן טובות, ויש להם זכות לפגוע במי שלא מאמין בהם ולכפות עצמם על אחרים, הדתות האלו הרסו ולא קדמו, הרגיש.

הוא הלך לשיעור תניא, ושוב פעם השועור עסק ב"גויים" וב"גויים" וכמה שהם נחותים וכמה שאנחנו מיוחדים ונבחרים, וכמה שאלוהים אוהב רק אותנו. ורק אנחנו בנים שלו ורק לנו תורה אמיתית, וכל השאר הם כעפר ועפר… וזה עשה לו בחילה, למה דת שאמורה ליצור אחווה וענווה, כל הזמן עסוקה בלהוריד אחרים, מי שיש לו משהו אמיתי פשוט צריך לתת לאנשים לחוות אותו, ואנשים יבחרו בו, הוא לא צריך להיות אובססיבי על להקטין משהו אחר,

הוא שאל את עצמו בבהלה… האם אני נותן כוח לדבר הלא נכון??? האם אני מחזק ביהדותי משהו שלילי בעולם? והאם האל היהודי, הוא סוג של שד, או אל מזויף שגונב נשמות, או ברגעי סבל חשבון שהאל עלול להיות מדען סדיסטי שנהנה מהכאב שלנו, כמו חוקר המתעלל בעכברים במעבדה.

הוא חווה חרדה גדולה, הוא ויתר על הגשמה רוחנית ואושר ברור אותו חש בתרגול בודהיסטי ועכשיו הרגיש שעשה טעות עמוקה, הוא פחד גם ממצב של לא פה ולא שם… הוא באמת חיפש את האמת.. אבל אולי נפל באיזה פח קוסמי… וויתר על זהב כדי למצוא "כסף" או בכלל למצוא משהו איום ואפל… האם "הסקרנות הרגה את החתול "…חשב לעצמו.

הוא זכר את ההתחלה, הסקרנות, החוכמה, הקהילה, האמונה החזקה של אנשים על האמת החזקה שמצאו, אבל עכשיו ראה שאנשים שדברו על האמת שמצאו, גם האמינו בנחרצות בדברים כמו שהארץ שטוחה, והכוכבים הם פנסים מסתובבים סביבה, ושאין כח משיכה, ואמרו שככה כתוב בגמרא, החלקם גם החזיקו דעות קשות כלפי חילונים וציונים, זלזלו באנשים ששמרו על חייהם ופרנסו אותם, וחשבו שההתפלפליות השכליות שלהם על נושאים חסרי שחר, הם הדבר הקדוש ביותר. בעוד שילדיהם חיים בעוני ונשותיהם קורעות תחת מעמסה, לו זה הרגיש אוננות שכל נרקיסיסטית.

במקום לפתח חיבור ישיר עם הבורא האנשים האלו התעסקו בלפרש פרושים של פרושים של אנשים שפרשו אנשים שפעם היו מחוברים לבורא,, הוא כמהה לקשר ישיר ותמידי עם הדבר עצמו.

הוא: אני לא יודע אם ההתקרבות ליהודות היא לא הטעות הגדולה של חיי…

אני: זה מזכיר לי את פרשת בא, משה אומר לפרע…"שלח את עמי" ופרעה עונה לו "מי זה השם אשר אשמע בקולו?".

מסתבר שגם למשה זה לא היה ברור, ואלוהים עונה לו תשובה מסתורית… "אהיה אשר אהיה", בקבלה יגידו שהשאלה הזאת שייכת ל"חלל הפנוי" ואין תשובה עלייה, יהודי מאמין בוחר לא להתעסק עם השאלות האלו.. למרות שבעני זה הדבר הכי חשוב…

הוא: למה?

אני: תחשוב כמה דתות יש, רובן חושבות שהן הדרך היחידה, מה הסיכוי שמ 3000 דתות, דווקא שלך היא הצודקת, רוב האנשים הדתייים פשוט נולדו לדת שלהן, ומעולם לא ביררו באופן עמוק שהדת שלהן היא סבירה, החרדי שמאמין שאלוהים בחר בו ולכן עליו להימנע משרות צבאי, המוסלמי האדוק שמאמינן שהכי טוב זה לעשות פיגוע התאבדות ולהרוג את החרדי אינם כל כך רחוקים, אם היו מחליפים בינהם בילדות החרדי היה מפוצץ אוטובוסים והמתאבד היה לומד גמרא. כל אחד מאמין שהדרך של השני מובילה לגיהנום, אז לא כדאי לבדוק קצת יותר לפני שמתחייבים למשהו כל כך משמעותי, זה שככה אמרו חכמי הדת או הכתבים שלך, ממש לא מספיק בעיני, כולם בטוחים שהם הצודקים היחידים, אבל סטטיסטית הסיכוי נמוך, שאתה בדיוק בדת הנכונה.

הוא: אבל כולם מתפללים לאותו האל בסוף, וחושבים שהוא טוב.

אני: איך אל טוב יאפשר לכל כך הרבה אנשים לטעות? הוא:גם זה שאלה טובה,

אני: ומאיפה יודעים שהוא טוב? תחשוב על תרנגולת בכלוב, כיצד היא תופסת את הלולן שמאכיל אותה, האם הוא אוהב אותה ועושה את זה למענה, או שהוא בעצם מגדל אותה לשחיטה והיא בסך הכל מזון בשבילו והקורבן שלו. לא בטוח שהיא יכולה לדעת…

הוא: זה אומר שאמונה היא "הימור", אנו לא יודעים אם האל הוא לולן רשע או אדון מיטיב, לזה אתה מתכוון?

אני: יש רבנים שיגידו שיש להעריך את טובו של האל מעצם התנהגותו, וטוענים שהאל הוא טוב ומטיב, יש בזה הטיה, כי הם מתעלמים מזוועות נוראיות כמו רצח מיליון וחצי ילדים בשואה כ"נסתרות דרכי השם" אבל דברים כמו "הישרדות עם ישראל" נחשבים כחסד והשגחה.

הוא: יש רבנים שהצדיקו את השואה בהתבוללות של חלק מעם ישראל או בכך שהילכות השחיטה באשכנז היו שגויות וזה הוביל לחטא מתמיד.

אני: מי שסוגד לאל שמסוגל לרצוח מיליון וחצי ילדים בגלל שהוריהם לא מתפללים או בגלל שמשהו פישל בדיני כשרות, עדיף שיתפלל ישר לשטן…

הוא: באמת כשאתה שם את זה ככה, זה דפוק לחלוטין. דמות האל נראת כקפדנית ואכזרית, ומענישה חפים מפשע.

אני: כנראה שיקוף של דמות הרבנים הקפדנים והמנותקים ש"יצגו אותה".

הוא: אז יש אנשים שהגיעו למסקנות אחרות?

אני: כן, בספרות הגנוסטית מגיעים למסקנה מאוד שונה מתוך התבוננות על התנהגות האל, הם מסתכלים על האל המונותאיסטי ושופטים את "העץ על פי הפרות", או במילים אחרות איזה דתות ואירועים היסטוריים צמחו מהליכה בדרכי האל הזה, הם יצביעו על כך שהדתות המונותאיסטיות תמיד גורמות לאנשים להאמין שהם הדרך היחידה, ובדיוק בדיוק כמו שהם מאמינים רק ככה זה נכון, ורק הם צודקים וכל השאר טועים, שהוא בחר רק בהם, ולפעמים מגיעים למסקנה שזה ממש בסדר לרצוח מי שהולך בדרך אחרת, ושאיכשהו רק מי שמאמין בדיוק בדרך שלהם הולך לגן עדן ומי שלא מאמין בדיוק כמוהן הולך לגהנום נצחי, וזה בדתות נאורות יחסים בזרמים גדולים ביהדות האמונה היהודית חסידית היא שלגויים אין נשמה, ולכן אין להם עולם הבא וקיום חוץ מבצורה האנושית זמנית, בנצרות ככה חשבו כלפי האפריקאים וזה נתן לגיטימציה לשעבד אותם. הדברים האלו הם לא הקיצון אלה המיינסטרים, בספר הכוזרי ובספרי חסידות וקבלה כמו התניא מוזכר בפירוש שלגויים אין נשמה, ואין יכולת לעשות טוב באמת, ויש מאמר חב"ד שאומר באופן ברור שבגאולה הגויים יצמחו זנב ויחזרו להיות "חיות". כמובן יש גם קולות האומרות "גדול אדם שנברא בצלם" רק שמייד נוסף "לכן אנו קרויים אדם והם לא קרויים אדם".

הוא: אני רואה את הצדק, אבל אנשים דתיים יגידו שכל הזוועות והעיוותים קשורים לבני אדם ואיך שישמו את התורה, ולא לאלוהים עצמו.

אני: זה מאוד נח להגיד את זה, קצת כמו שקומוניסטים מושבעים יגידו שהזוועות של סטלין, מאו, פול פוט ואחרים אינם קשורים לקומוניזם אלא … לאנשים שיסיימו אותם… אבל אם משהו תמיד יוצר תוצאות מסוימות, אולי זה גם קשור למהות ולא ל"אנשים"…במיוחד שמי שאחראי בדתות אינו בנאדם אלא אל כל יכול. במילים אחרות אי אשר להחזיק את המקל בשני הקצוות, או שאתה מאמין באל כל יכול שמעצב את ההיסטוריה לטוב ולרע או שאתה מאמין בבני אדם שעושים בלגן, אל כל יכול היה יכול לגרום לכך שרק מנהיגים רוחניים טובים יהיו בעמדות כוח ואנו רואים שזה לא המצב.

הוא: אבל אומרים ביהדות שנסתרות דרכי האל ובמופלא ממך אל תחקור…אולי זה עיסוק מיותר.

אני: זאת בעיני התחמקות, תחשוב על הלולן והתרנגולת, ברור שלולן רשע, יטיף לתרנגולת לא לחקור את דרכיו, אבל לולן טוב ישאף שהתרנגולת תבין אותו וכוונותיו, זה ירגיע את התרנגולת והרי אין לו מה להסתיר. אפילו תרנגולות מרגישות מי אוהב אותן ומי לא, ומניבות יותר ביצים כשהן אהובות.

הוא: אז מה בעצם הטענה של הגנוסטיים?

אני: ד"ר משה קרוי התראיין בראיון מפורסם בשנות ה 80, ודיבר על מלחמת בני אור בבני חושך, הוא טען שהאל היהודי הוא "אל החושך", הרעיון הזה עתיק מאוד, בדת זרתוסטרא,כת מדבר יהודה, ובגנוסיזם… דברו על האל הרוחני הטהור, ועל האל שמייחס לעצמו שברא את העולם החומרי, שהוא סוג של נרקסיסט, או אגו קוסמי, בעל קיום זמני, וצורך עז בשליטה והערצה.

הוא: לרוב ביהדות האל מושווה לאב, זה סימן לאהבה.

אני: השאלה היא איזה אב, כמו הורה נרקסיסט, הוא יוצר סכסוכים ביו ילדיו, מפלה, משתמש באשמה, ועושה מניפולציות כדי לזכות בשליטה ובהערצה מתמדת…

*לאן נעלם ברהמה ומאיפה הגיע השטן למשוואה*

הוא: אתה מתכוון לאל הבורא… או לשטן? בנצרות יגידו שהשטן הוא מלאך מורד וביהדות שהוא משרת שתפקדו לבחון אותנו. לי לא ברור כיצד אפשר "למרוד" באל כל יכול…ולמה בעצם היה צריך לברוא רוע מההתחלה.

אני: השאלה היא מיהו השטן, ומהו הכוח הטוב.

המלאך שמכונה ה"שטן" בנצרות, לוציפר הוא דווקא מי שמביא חשיבה הגיונית ומודעות, והאל הבורא מנסה לשמר את האנשים "מאמינים עיוורים" במצב אינפנטלי ותחת שליטה של אליטה דתית, כמו כל נרקיסיסט טוב, נראה שהאל הדתי עושה היפוך קורבן מקרבן, ומאשים את מי שמתנגד לו בדיוק במה שהו עושה, זה תמרון נרקיסיסטי קלאסי.

הוא; אז מאיפה הגיע האל המזוייף?

אני: במסורת ההינדית לאל האמיתי יש שלוש פנים, שיווה ההורס, וישנו משמר הטוב, וברהמה הבורא, שיווה הוא זה שהורס את האשליה ולכן מיסטיקנים ויוגים סוגדים לו, הוא מוביל לידיעה המשחררת הקרויה לעיתים שוניטה, אדווטה, סופיה או גנוסיס, וישנו הוא האל שמקדם את האנושות ומשמר את הטוב.

הוא אפילו לובש צורות אנושיות (אווטר) כדי להדריך את האנושות, לדעת ההינדים דמויות כמו קרישנה, בודהה. ישוע ומשה רבינו הם התגלמויות של פני האל הזה.

ברהמה, הוא האל שבורא, הוא בורא עוד ועוד אשליה, לכן מיסטיקנים הודים לא סוגדים לו, ולמעשה יש בכל הודו רק מקדש אחד שלו.

ישנה תפיסה הרואה את ברהמה כאל היהודי מונותאיסטי הרואה עצמו כבורא, ברהמה ואשתו סרסווטי, נעלמו מהודו אך פולחנם עבר בדרך המשי מהודו ופרס של למצרים העתיקה עם כוהנים שלו (ברהמינים) והתגלמו דרך זוג מפורסם, אברהם ושרה שהפיצו את אמונתו במזרח הקרוב.

הוא: בנרטיב היהודי זה הפוך, חוכמת המזרח היא תוצאה של שליחת בניו הלא "יהודיים" של אברהם למזרח ובידם חוכמה.

אני: הספרות ההודית הקדומה שדגלה באל אחד קדמה באלפי שנים, להתפתחות המחשבה הזאת ביהדות, (בספרות הוודות), משם למצרים עם הכת של פרעה אחתנון שהפיץ באימפריה המצרית אמונה באל אחד, עד שנרצח, בנו משה (המילה בן במצרית עתיקה) ומאמיניו האחרים ברחו למדבר סיני, שם התעצבה הכת שתהפוך להיות יהדות. אם זאת בדרך הרבה דברים קרו, ויש שיגדו שברהמה כבורא הטהור, האלכמאי רב הפנים נותק מהמערכת הדתית ואת מקומו טפס שד או דמות צילית, שלקחה את הזכויות על מעשה הבריאה, אבל היא למעשה "אגו קולקטיבי". האל-שד הזה שואף ללכוד את נשמת האנושות ולהפוך אותה לעבדיו, אם זאת בגלל שנשמת האנושות היא ממקור גבוהה ממנו, מברהמה הבורא הטהור, יש בנו משהו עמוק המתנגד לדבר הזה, ושואף לחיבור על האל הטהור.

הוא: אבל בדתות כמו היהדות והנצרות, ואפילו האיסלם יש צדיקי אמת, אנשים שהגיעו למדרגה רוחנית גבוהה..

אני: האל המזוייף, מבין שבלי "תיקווה" לא נשתף פעולה עם השעבוד ונבחר בהשמדה עצמית, ולכן הוא מאפשר לכמות קטנה של אנשים חיבור למקור האמיתי, אנשים אלו דרך אגב לרוב נרדפים על ידי הממסד הדתי שלהם עצמם, דמויות כמו אברהם אבולעפיה, הרמח"ל, רבי נחמן וכו נרדפו על ידי הממסד הרבני. ורק לאחר מותם הממסד השתמש בדמותם כדי לבסס את עצמו יותר. דמויות כמו שבתאי צבי, יעקב פראנק ושפינוזה, שלא הסכימו להתפשר ולהתאים את אמונתם למערכת הדתית, נודו לחלוטין…וזה כי "העדר" חייב להמשיך לישון ולהישלט.

אל מזוייף ונרקיסיסטי יציג עצמו כ"גואל" וירדוף כ"שטן" דווקא את אלו שרוצים באמת בטובת האנושות, הכינוי המקורי של "השטן", לוציפר, או הילל בן שחר, הוא "מביא האור", כמו פרומתאוס שגנב את האש מהאלים, גם הוא נענש על ידי "האלים" שעינינם היה שליטה ולא קידום של האנושות.

הוא: מה שאתה אומר זה מזעזע, איך יודעים אם אני בדרך שמשחררת אותי והופכת אותי לטוב יותר או. נותן כוח למשהו שלילי, בסך הכל היהדות לדוגמה מעודדת מוסריות ודאגה הדדית…

אני: גם הנאצים לדוגמה היו מאוד נאמנים אחד לשני, טיפחו בעלי חיים מסוימים, וטפחו משפחות וקהילות טובות. השאלה כיצד התייחסו למי שלא היה שייך למועדון…לשאלתך אני יכול לתת מספר כללי אצבע לזהות אם אתה בכיוון הנכון. לדוגמא, לדעתי, לא חשוב מה הסיפור שלך… אם התוצאה הסופית היא שאתה רוצח אנשים שאתה לא מכיר רק כי הם מאמינים במשהו אחר אז האל שלך הוא הדמיורג. האסלאם הרדיקלי הוא לגמרי שם בעיני.

אבל גם גרסאות מתונות יותר אינן טובות בהרבה

*זקוק להערצה מתמדת

*מעודד בוז, שנאה או עליונות כלפי מי שאנו מאמין בו, או סוגד לו בדרך אחרת משלך.

*יוצר דתות שמבוססות על אשמה, ותחושה שמשהו פגום מעצם היותינו ולכן אנו צריכים לחיות בבושה מתמדת, שרק הוא או כוהניו יכולים להסיר.

*רוצה שמאמיניו יהיו עבדים שלו

*מתנגד להתפתחות ,חשיבה ביקורתית או חיפוש מיסטי של האלוהות בפנים.

*אוהב קורבנות או מקדש את המוות.

*מדגיש טקסים וביטויים חיצוניים וחומריים של אמונה (מי שיודע יותר מסכתות או קורא יותר תהילים יותר קדוש, מי שמקפיד על יותר חוקים ומדקדק ביותר הלכות., תורם יותר כסף. )

*מתמקד בכמה אלים אחרים גרועים או לא קיימים במקום להוכיח כמה הוא טוב.

*שונא חקר האמת ודורש נאמנות עיוורת ואם לא מאיים בסכנה של נקם מצדו.

הוא: זה נשמע כמו רוב הדתות, לפחות המערביות…

אני: כן. .

הוא: אז מה דעתך, האם האל היהודי הוא הדמיורג?

אני: לפני שאענה אציג כמה טעוני נגד… שנאה מאפשרת לכל קבוצה להתפתח באופן ייחודי, ככה כל קבוצה עושה את העבודה הייחודית שלה. קצת כמו איברים בגוף שמופרדים כדי לא לחבל זה בתפקידו של זה.

בנוסף האל הבורא על פי קבלת בעל הסולם, יוצר נפרדות ואז מתקן אותה, הוא שואף לרוחניות בתוך הגשמיות. אם לא היה רוע ואגו, שמקורן בהסתר שיוצר רצון עצמי, הכול היה חוזר מיד למקור והבריאה היתה נעלמת.

בגישה זאת אנו עדיין נמצאים בשלב של נפרדות, חיוני להתפתחות השלמה, ואפשר לשפוט את התהליך ההיסטורי רק לאחר שיסתיים.

בנוסף נשאלת השאלה איך האל הטוב האמיתי. משתף עם זה פעולה… האם הוא חסר כוחות???כי אם לא אז האל המזוייף הוא יציר שלו ויש לו תפקיד.

הוא: ומה התשובה?

אני: התשובה האולטימטיבית …היא האלכימיה של התודעה, הבורא רצה לגלות את עצמו גם בתוך הצמצום, זה אנחנו, הנבראים, אם זאת תהליך ההתפתחות של התודעה הנבראת הוא איטי והדרגתי, אולי אפילו לחומר דומם יש תודעה מוגבלת, ורצון (כח המשיכה לדוגמה הוא סוג של רצון של הנפרד להיות יחד, ולמעשה להיות אין, כי זה המשמעות שמספק חומר מתחבר, חור שחור, ומשם לחייים חד תאיים ורב תאיים וליצורים מורכבים, ויונקים ובני אדם ומי יודע מה אחרי. גם לבני אדם שלבי התפתחות תודעתית רבים, בגלל שגם האבולוציה עוברת אבולוציה, ככל שמתפתחים יותר ככה הקצב גדל, לוקח אולי לתודעה חומרית מילירדי שנים להפוך לתודעת צומח, ומאות מיליונים לתודעת חיי, ומיליוניים לתודעת אדם…בשלב האנושי ניתן להאיץ את האבולציה דרך תרגול רוחני, זהו המעבר מתפתחות אורובורית כמעט לא מורגשת לעבודה רוחנית מודעת, בשלבים שונים האל מופיע בדמות שונה…

שיעור שאינו הולם את התלמיד יכול לפגוע בו, חשבו על מחונן בכיתה טיפולית או להפך…יש בזה סכנה.

ללמד ריקות למשהו עם הפרעה סוציופתית יהפוך את האדם ל"נוול" גדול יותר, המשתמש גם בחוכמה רוחנית באופן רשעי, הנאצים מאוד התענינו במיסטיקה ומאגיה, והשתמשו כדי לשלוט באחרים, ולתת גושפנקה רוחנית לאידאולוגיה שלהם.

מצד שני לתרגל פחד מאל עריץ חיצוני כשאתה כבר אמור להרגיש את אלוהים כאהבה בלב..זה גם מנוון וחוסם.

ניתן לראות את השיעורים האלו כגילוי של פרצופי הבורא. האל המחנך ומעניש הוא זה שהתגלא במתן תורה, וזה נקרא פרצוף זעיר אנפין, זה לא מנע מהעם לחטאו ולא סיפק את משה, זה גרם לאל להתגלות כ 13 מידות הרחמים המגלמות את פרצוף אריך ענפים…גם זה לא הגילוי האולטימטיבי, אפילו האל כאריך ענין שהוא גלוי של האחדות הגדולה ואהבה, אינו שלם. יש פרצוף הנקרא עתיק יומין, זהו האל הושבר כל מוסכמה או תבנית כדי לקדם את הבריאה לתכלית. זהו קרישנה שאהובתו כבר נשואה לאחר, משה ששובר את הדיברות, וקלאקי האכזרי שמשמיד את הבריאה, כמו בסיפור המבול ומגדל בבל.

רק מהפרספקטיבה הזאת דברים כמו השואה יכולים להיות מוסברים, יש בקבלה 42 שעורי נשמה (כנגד 42 המסעות של עם ישראל במדבר), אולי השיעור המתקדם ביותר הוא זה של אהבה מעל כל טעם ודעת וסליחה מעל טעם ודעת, כדי לתרגל את זה, צריך מציאות מאוד לא הוגנת בה יש את כל הסיבות לשנוא ולנקום בדמות סמכות כמו האל או הורה, ולבחור לאהוב ולסלוח, השאלה אינה למה זה קרה, אלא איזה שיעור נשמתי אלו שחוו את הדבר עברו, וזה דבר שעד שאין למתבונן בשלות ומוכנות לשיעור הזה, לעולם לא יהיה ניתן להבין אותו.

רק השגה ישירה ולא שכל פותרים, גם משה לא הסתפק בתורה של זעיר ענפין והגיע חהשגת אריך ענפין, זה לא הפרצוף הגבוה ביותר אלא עתיק יומין

*בקבלת הרמח"ל (על בסיס תורת הא"רי) יש ו פרצופים לבורא, המיצגים ארכיטיפים לכל דבר, והם עתיק יומין, אריך אנפין, אבא, אמא, זעיר אנפין והשכינה.

*ביהדות יש הבחנה בן עבודה זרה ועבודת אלילים ואבודה לאלוהים אחרים, עבודת אלילים, היא צמצום של האל לכוח קטן יותר ממה שצריך או לכוחות רבים ונפרדים, כמו לכוון נמוך מידי, עבודה זרה היא חמורה יותר, ומשמעותה היא לסגוד למשהו חיצוני לנפש, משהו שאין איתו חיבור רוחני, עבודת אלוהים אחרים היא האיסור הקשה ביוצר. ומשמעותה היא לסגוד לכוח הופכי ומנוגד לבורא, אחר הוא השטן וסגידה לו היא התנגדות לכיוון של הבריאה, ועל זה יש איסור חמור, אם זאת צדיקים כמו רבי נחמן טענו שהשטן אינו כח חיצוני לדת, ואמר שבתקופה שלנו הוא חלק מהממסד הדתי, ומופיע בדמות של רבנים צדקנים ובעלי השפעה המקיימים את כל המצוות באופן חיצוני, אבל מתנגדים לצדיקי האמת ולתורות עומק רוחניות.

*דמיורג = אל בורא ביוונית, הכינוי שימש את הגנוסטים ככינוי גנאי.

למעשה ניתן לראות כי רוב הגשות הדתיות מתחלקות לגישה גנוסטית וגישה אלכימית.

דתות כמו זרתוסטרא, בודהיזם טרוודי, אדוויטה ונדנטה ונצרות עתיקה (אבות המדבר) יראו בעולם הזה ולעיתים בכל הבריאה, אשליה סרוחה שמטרתה לשבות אותנו בקיום של בורות וסבל, ולמעשה לנתק אותנו מהאלוהות הרוחנית או מהריק האינסופי המאושר. הרבה מרתקת בנושא יש בספרה של רות נצר על יונג ואלכימיה.

דתות אחרות דוגמת בודהיזם מהיאני, טנטרה, או יהדות משיחית אינן מאמינית שהעולם הוא שלילי מיוסדו וסוברות שניתן לתקנו ולהפוך את הקיום החומרי למאושר ורוחני. במסורת המהיאנה העקרון הזה מאוד ברור ובולט באמירה של נרגאג'ונה שסמסרה ונרוונה הן ריקות ואפשר למצוא נירוונה בסמסרה.

*עוד מימד לפער בין היומרה והמציאות, נקרא דת נגטיבית, דת פוזיטיבית ודת פוליטית…

דת מתחילה ממורה שחווה השגה לא מושגית, ואז התחיל להפוך את ההשגה למשהו מוחשי, כמו טקסים או תרגולים, ואז נבנת מערכת סביב זה, שבסוף הופכת עצמה לעיקר, ומה שנשאר זה שימור עצמי של הצורה ומעט מהמהות…, בגישה כזאת ההבדל בין מערכת הנשחטת בקלות לכאת לא אינה התוכן היא מיצגת אלא מנגנון הניהול שלה.ההבדל בין מדינה קומוניסטית למדינה קפיטליסטית דמוקרטית. אינו האידיאולוגיה, אלא מנגנון הניהול, במשטרים קומניסטים יש אמונה גדולה מדי ביושר של שליטים שמקבלים עוצמה לא מוגבלת, ומוטיבציה של עובדים ליצר עבור הכלל כשאין להם רווח ישיר מזה, בדמוקרטיה יש חוסר אמון בשליטים מה שיוצר מנגנוני בקרה, והגבלת כוח, וחוסר אמון בעובדים שיעבדו בלי מוטיבציה עצמית. התוצאות ברורות, הדבר נכון גם למערכות דתיות.