מנקודת מבט טכנית מדיטציה היא מציאת נקודת האמצע בין חוסר שקט וכבדות מנטלית בזמן התמקדות על אובייקט.
קיימים למעשה 4 אויבים (רעלים) למדיטציה טובה*:
1."כבדות גסה" המביאה לרצון לישון, חלימה בהקיץ, שעמום, דכדוך, דיכאון ועצלות פנימית.
2. "קופצנות גסה" המתבטאת בכך שהתודעה קופצת במהירות מדבר לדבר, מתלהבת, אופורית ופשוט מסרבת להישאר על דבר אחד.
3. "כבדות עדינה", מצב בו התודעה נשארת על אובייקט מדיטציה אבל האובייקט אינו חד, ברור או מעניין.
4. קופצנות עדינה היא מצב בוא התודעה רואה את האובייקט באופן חד וברור אבל הוא משתנה כל הזמן.
המסורת הבודהיסטית ראתה כל נתייה כזאת כ"בעיה" או "רעל" והמציאה לכל אחד מהם תרופה.
ההנחיה השלמה כוללת כחמש בעיות ושמנה פתרונות אבל הפעם אציג רק את החלק הקשור בכבדות וקופצנות בקצרה … (למען קוראי הפוסט שעדיין לא תרגלו מספיק את הריכוז שלהם-).
1. כשאתם מודטים ומבחינים שאתם סובלים מכבדות גסה התרופות כוללות:
לפתוח מעט את העיניים, לזכור משהו מעורר השראה, להיזכר הפוטנציאל העצום של התרגול ,את היתרונות שלו ואפילו לקום ולשטוף את הפנים.
2. כשאתם מודטים ומבחינים שאתם סובלים מ"קופצנות גסה" התרופות כוללות לחשוב על המוות, להרפות את הגוף, להאט נשימה, לכווץ ולשחרר שרירים, וכן להוסיף אובייקטים נוספים לריכוז ולהשתדל לקפוץ רק ביניהם.
3. "כבדות עדינה" היא אויב מסוכן למודט ותיק, פשוט כי היא נעימה וניתן ל"היתקע" בה הרבה זמן ולחשוב שאתה מתקדם במדיטציה בעוד שאתה תקוע. התרופה לכבדות עדינה היא לראות את האובייקט כמעניין ומרתק ובאמת לרצות לגלות בו עוד ועוד מימדים.
4. כשאנחנו סובלים מקופצנות עדינה עלינו לנסות "לנוח" בתוך הריכוז. למעשה התערבות יתר או מאמץ יתר להתרכז הוא גורם מפריע שגורם לתודעה לקפוץ אף יותר.
יישום עקבי של ההנחיות האלו יאפשר לנו להיות מודעים ל"רעלים" כשהם מופיעים וליישם את הפתרון המתאים להם.
כשהרעלים מנוטרלים התודעה נמצאת בדיוק במרכז, גם עירנית וגם יציבה ואנו יכולים להשיג עומק מדיטטיבי הולך וגדל.
***קצת עזרה מעולם היוגה***
וכאן המקום לעצה קטנה מהיוגה הטנטרית. שימוש באודיאנה בנדה עדינה, כלומר הכנסה פנימה של הבטן תוך יניקת האוויר ויצירת ריק, (הגורמת לסרעפת לעלות) יכול לעזור מאוד כשאנו סובלים מכבדות.
טכניקות "נשימה מרובעת" בה אנו נושמים, מחזיקים את האוויר, נושפים ונשארים ללא אוויר פרקי זמן שווים מאוד עוזרת למנוע קופצנות של התודעה. (אפשר לספור 4 שניות הכנסת אוויר, 4 שניות החזקת אוויר, 4 שניות הוצאת אוויר, 4 שניות ללא אוויר.)
הערות:
(בתמונה)
המשל הבודהיסטי לבניית ריכוז הוא פיל, קוף ובן אדם שהולכים לטיול במעלה ה"ריכוז". הפיל מיצג את המיינד, השחור מיצג את הכבדות והעצלות, הקוף הוא הקופצנות והאדם הוא המודט המישם את ההנחיות.
*הרחבה
למעשה מדובר על 5 רעלים והם:
תשוקה ומשיכה לדברים מענגים, כעס ודחיה של דברים הגורמים סבל, עצלות וכבדות, חוסר שקט ודאגה, וספק.
להם 5 נוגדנים והם: חקירה כללית, חקירה עדינה, תחושת מסוגלות, עונג מדיטטיבי, ריכוז חד נקודתי.
שאם מיושמים מעוררים חמש עוצמות והן: אמונה, מאמץ נכון, מודעות, ריכוז וחוכמה.
למעשה מדובר בספירלות עולות או יורדות.
לדוגמה: אמון בדרך, מביא למאמץ שמביא לתרגול של מודעות, שיוצר ריכוז, שגורם לתובנה שמעצימה את האמונה וכו.
הכוחות אמורים להיות מאוזנים, לדוגמה כשיש המון אמונה ואין חוכמה נוצרת תאווה רוחנית, אנו רוצים להיות מוארים עכשו…וכו ומתנתקים ממה שקורה הרגע.
אם יש הרבה ידע וחוכמה בלי אמונה נוצר ספק, אנו מנתחים בהגזמה את החוויה במקום להיות בה, קצת כמו פרופסור לתרבות אפריקה שמעולם לא ביקר שם, אם יש הרבה מאמץ ואין ריכוז נוצר חוסר שקט, אם יש ריכוז ואין מאמץ נוצרת כבדות ועצלות.
הידע המוצג למעלה במיוחד מאזן בין מאמץ ואנרגיה לריכוז וחדות.
למעשה קשיבות, או זכירה עצמית היא המפתח, היא מאפשרת לנו לאזן את הכוחות ולנטרל את הרעלים.
במדיטצית ריכוז (סאמטה) הרעלים מנוטרלים כדי שנתמקד באופן עמוק באובייק ספציפי רוחני.
במדיטציית ויפאסנה, גם הרעלים והכוחות הם האוביקטים של המדיטציה, יחד עם כל התחושות,רגשות ומחשבות. מדיטציית ויפסנה מנקה בהדרגה את הרעלים, בעוד שסמאטה בעיקר מנטרלת אותם זמנית.
