במבט על מיתוסים מכל העולם תמיד מתגלה חלוקה של המציאות לכח גברי וכוח נשי.
בני אדם בעבר נתנו לכוחות האלו ייצוגים אנושיים דוגמת שיווה ושאקטי, הוויה והשכינה או יין ויאנג.
במובן הפילוסופי האלה היא כוח ההתרחבות, המלאות, ההזנה, התנועה, החיות והשינוי
בעוד שהאל הוא הכוח של הדממה, היציבות, המיקוד, ההריסה והריק.
לאיכויות האלו יש ביטויים גם בביולוגיה האנושית. לנשים וגברים תכונות אופי שונות מתאימות במידה רבה התפיסה הפילוסופית הזאת. התפקודים להם מבחינה אבולוציונית ניתן יתרון לגברים היה צייד,כלומר פעילות עם מטרה קבועה מוגדרת העוסקת בסיום חיים של משהו. בעוד שנשים התמכו בלקטות וגידול ילדים, תפקידים שדרשו סוג של נוכחות טבעית מתמשכת ללא מטרה מוגדרת והזנה.
בשלבים הראשונים של המהפכה החקלאית היה לכוח הנשי משקל רב. הוא יוצג על ידי אלות פריון, מזל והצלחה. בחברה הזאת לנשים היה תפקיד מרכזי ככוהנות וחכמות השבט.
בשלב מסוים החברה הפכה פטריארכלית ומאותו רגע הדתות נתו להתרחק מהטבע, מיניות והחוויה הפנימית ולהיות דתות של חוקים, וכללים, ועיסוק אינטלקטואלי.
הנשים מייצגות של הטבע והגוף, התנועה והאקסטזה עברו תהליך דיכוי.
מיתוס אדם וחווה בגן עדן מציג את זה בצורה ברורה.
נסה לדמיין איך היה מתנהל הסיפור אם ה"אל" בסיפור הזה היתה אישה.
במידה רבה הנפילה מגן עדן היא סיפור של היווצרות האגו האנושי. הנחש הוא היצר המיני ובמידה רבה איבר המין הגברי.
גן עדן הוא מצב התודעה המעודן והטהור בוא לא קיימת עדין תודעת המוות, האנוכיות והפחד, ואדם וחווה הם הכוחות הראשוניים של גבריות ונשיות. האנימוס והאנימה.
שלשת המרכיבים של הנשיות
ניתן לומר שכל אישה מכילה בתוכה שלשה חלקים, החלקים האלו הם:
החלק התת-אישיותי, כלומר הגוף, אינסטינקטים, וחיוניות חייתית.
החלק האישיותי, כלומר האישיות האינדיבידואלית והזהות החברתית.
החלק העל אישיותי כלומר העוצמה הנשית, יצירתית רוחנית אלוקית.
ניתן לראות ביחסם של גברים כמיהה לחלקים השונים.
גבר שהולך לזונה, ואינו מעוניין בדבר מלבד פורקן מיני יראה בבחורה גוף בלבד. הוא יראה רק את המימד הפיזי שלה בלבד.
גבר שמחפש מערכת יחסים יחפש גם את המימד הרגשי של אישיותה של אישה.
גבר המעוניין באושר, איחוד ואינטימיות אמיתית יחפש גם את מימד האלה הטרנספרסונלי.
התעלמות מהרכיב הטרנספרסונלי משמעותו קשר בינוני וחוסר יכולת למשוך נשים ברמת מודעות ו"תדר גבוה".
בלי היכולת לעורר את המרכיב הזה נשים יראו בך אולי מפרנס או מאהב רגעי אבל הן לא יתמסרו אליך ויתנו לך את מלא מתנתם היקרה לה אתה כמהה באמת.
הנחש מיצג את המיניות והתשוקה שאין לעמוד בפניה (הרצון לקבל לעצמו), למעשה הכוח הנשי נתפס בדתות רבות כדבר העושה שימוש במיניות ליצירת מניפולציה על הגבר. האישה והנחש נתפסים בגישות נוצריות ויהודיות באור שלילי. תפיסה מוארת יותר בקבלה מגלה שנחש ומשיח הן הן למעשה אותו כח. במילים אחרות אותה תשוקה שצימצמה את התודעה האנושית גם תשחרר אותה ותביא לה את הגאולה.
הגירוש מגן עדן מסמל את היווצרות האגו הנשלט על ידי מוח אנליטי, תפיסה דואליסטית, וחווית נפרדות. זהו המלאך בעל החרב המתהפכת שלא מאפשר חזרה לגן המעודן.
המלאך הכופה עלינו עולם של טוב ורע, חיים ומוות, יפה ומכוער. עולם בו באופן תמידי צריך לברוח מהקוטב השלילי ולרדוף אחרי הקוטב החיובי.
האלה הגדולה היא הכמיהה לצאת משליטת האגו ולחזור להיות טיפה בנהר החיים.
הרצון להיות משהו גדול יותר מתוכנת הישרדות וההתרבות. תוכנה המורכבת מרצף מחשבות ותפיסות בהן אנו חווים עצמינו כמוח עם ידע מוגבל, רצונות קטנים וקופסת גוף פגיעה.
החיפוש אחר האקסטזה, אחרי האהבה האין סופית וחיבור ללב החיים של העולם.
זהו המסע שעל גבר אמיתי לקחת. זאת הכמיהה הפנימית שנמצאת מתחת לכל תחושת חוסר השקט והתסכול של חיינו. גברים שאינם מודעים לכמיהה הזאת יחפשו אותה באופן לא מודע בכל הנשים ובעולם, וגם אם יצליחו לכבוש אותם הם לעולם לא ירגשו שובע. גברים שמצאו אותה ימצאו את כל הנשים בעולם באישה שאיתם.
האלה הגדולה נמצאת בכל אישה. אבל אצל רובן הנוכחות שלה רדומה. אצל חלקן היא פעילה אבל האישה שמכילה אותה אינה מבינה זאת, ואצל מעטות היא חיה ופעילה באופן מלא ומודע.
אישה כזאת תיהיה כמו כח של הטבע, מלאת עוצמה, חיות ועושר הוויתי.
די במבט מאישה כזאת כדי לעורר בגבר את הזיכרון העתיק של גן העדן הקדום ולהחזיר אותו קצת לשם. ובכל זאת גבר עוצמתי ומודע יכול לעורר את האלה הפנימית גם באישה שעדין מזדהה עם האישיות שלה כמעט לגמרי. לנשים יש כמה תזכורות לנו הגברים אין בהקשר לטבע האמיתי שלהן. המחזור הנשי הוא דוגמה לכך. פעם בחודש האישה חייב לקבל את זה שהיא אינה "אישיות אוטונומית" אלה כך טבע מתפרץ ולהיכנע לכך. הריון ולידה הינם חוויות נוספות בו האישה חייבת להתמסר למשהו גדול ממנה ולהיזכר שהיא כח של הטבע.
זאת הסיבה שכמעט אין נשים שברמה תת-מודעת הקרובה לפני השטח אינם מודעות למימד הטרנספרסונלי ושבעזרת קצת השראה מסוגלות לעורר אותו.
הפילוסופיה של האלה
לפני שנעסוק באיך למצוא אותה חשוב להבין את תמונת העולם המאפשרת לנו לחזור ולהיות אנשים רגישים, מלאי חיים ורומנטיים.
החברה המודרנית מאופיינת בדומיננטיות של ארכיטיפ הלוחם והקוסם היונגייאנים.
חברה כזאת מתגמלת יפה אנשים שאפתנים המאמינים בהשכלה גבוהה וקריירה, ובעלי יכולת שיווק ומכירה מפותחים. היא פחות מתגמלת משוררים, יוצרים וילדי טבע.
בעולם כזה יותר ויותר קשה למצוא רומנטיקה, חברות אמיתית ותקשורת שבאה מהלב.
חוסר האיזון הזה יוצר עולם קר ומנוכר בו אנשים נמדדים בכמה תארים יש להם, איפה הם בהיררכיה הארגונית וכמה כסף יש להם בבנק. פרמטרים שנראים חשובים אבל הם מאוד חיצוניים. חברה צריכה לתגמל לא פחות טוב לב, נדיבות, רגישות ואינטליגנציה רוחנית. הדאלי לאמה אמר בהרצאה מפורסמת שיש בעולם מספיק "אנשים מצליחים". אנשי עסקים חסרי מעצורים, עורכי דין חלקלקים ופוליטיקאים מושחתים לא חסר בעולם, העולם זקוק למרפאים, מאהבים וחולמים .
לילה (LILA) - האל והאלה משחקים במחבואים או ברוך הבא למשחק המחבואים הקוסמי...
כדי להעריך נכון את החיפוש עלינו לתת מבט קצר על הפילוסופיה המתאימה למי שמחפש את אלה ואת האהבה.
אני מציג כאן מספר רעיונות פילוספיים ומיתולוגים שיאפשרו לנו לתת לחיפוש אחר האלה הגדולה את המשמעות הנכונה.
בפילוסופיה ההודית ובמיוחד זאת של קאשמיר, העולם מתחיל מתודעה אין סופית ולא מוגבלת, לה קוראים האל והכוח והחיות של התודעה הלא מוגבלת לה קרואים האלה הגדולה.
בהתחלה יש אחדות שלמה בין התודעה והאנרגיה שלה בצורתם הטהורה כעונג, הוויה וידע. אבל בשלב מסוים הם מתחילים ליצור ריבוי בעולם.
האלה מאלה יוצרת מעין כיסי תודעה שבתוכה נולדת האישיות האינדיבידואלית ממנה נוצר כל הקיים בעולם.
האל והאלה נמצאים באחדות מענגת עד שהאל בוחר לחוות עצמו כאינדיבידואל ומבקש מהאלה, הכוח שלו לעזור לו בזה. האלה שהופכת לכח מפריד ומשכיח, המהפנט את האל לתפוס את עצמו כמשהו מוגבל ביכולתו, בידע שלו, ברצונות שלו, במקום ובזמן בו הוא נמצא, במיתולוגיה ההודית היא נקראת "מאיה" או אשליה. היא מהפנטת את האל הכל יכול לראות עצמו כישות מוגבלת, חלשה וחסרה. אבל הזיכרון הקדום של הוויתו הנהדרת והלא מוגבלת קיימת תמיד ברקע.
האלה בסיפור הזה היא הסוהרת, המטעה, המגבילה והמשכיחה. המופע האפל הזה לא נובע מאכזרויות, היא מצייתת בכאב לרצונו של בעלה. בזכותו האל מצליח לקבל פרספקטיבה של נפרדות שבמצבה המתוקן תאפשר לו להתחבר באופן מועצם לאהובתו האלה, בדומה לאוסף מראות המגבירות את האור. ללא יצירת אשליה של נפרדות, התודעה האינדיבידואלית תעלם מיד ותתאחד חזרה לאין סוף, מבלי שתוכל למלא את תפקידה כמראה של האינסוף מתוך הסופי. כשאל בשל לחזור חזרה למצבו השלם הוא חוזרת בהדרגה להיות המשחררת, המכוונת, המזכירה והמעוררת.
האלה בונה את המבוך שמסתיר את האל ממנה ומעצמו בצורתו הגדולה, ומתווה את הדרך חזרה דרך המבוך שמביא שוב את האל חזרה לגלות את טבעו האמיתי ואותה, אהובתו הניצחית בצורתה האמיתית ,היפה והמענגת.
מסע הגיבור האמיתי
האלה כסוהרת ומשכיחת האמת
זה הוא מסע הגיבור האולטימטיבי. האל עובר מסע בו הוא חושף אשליה אחרי אשלי, מוריד צעיף אחרי צעיף בחפשו אחרי אהובתו עד שלבסוף הוא מגלה אותה. לאלה אלף פנים ואלף הסתרים. היא זאת שבתחילה יוצרת את השיגרה הקובלת בה האל שכח לחלוטין מי הוא, אז היא מתחילה לקרוא לו בצורות שונות חזרה אליה, אולי התאהבות בנערה יפה, או חלום מוזר שבו האלה מופיעה ושולחת אליו מבט חטוף או ספר מרגש נותנים לו את התמריץ הראשון. אבל האל עדין עטוף בערפילי השינה, הזיכרון העתיק של גדולתו ושל העונג המופלא שהיה לו עם אהובתו נשכח מודחק מהר. נדרשת מסה קריטית של זכרונות כדי שמנגנון השכחה וההכחשה יתפרק והאל יבין שעליו לצאת למסע. מסע חזרה אל האלה. האלה במצב הזה מופיע כ"שליח" או נושא המסר, האל חווה חוויות מערערות את שגרת חייו ויציבות האשליה שבתוכה הוא חיי. כל ארוע כזה מעורר בתוכו כמיהה פנימית עמוקה לדבר שהוא לא זוכר ולא מבין. ברגע מסוים האל לא יוכל להתכחש יותר ומתחיל לחפש תשובות באופן אקטיבי.
הוא מבין בפעם הראשונה שהוא בכלא, שהוא עבר תהליך סרוס והחלשה שיטתי ושהוא אמור להיות מישהו אחר ולחיות חיים אחרים. בשלב הזה האלה תופיע לפניו כמורה. יתכן והוא יפגוש זקן חכם מתחת לעץ אלון עתיק, מאמן אישי , פסיכולוג או אפילו ספר או סרט. האלה שלחה את המנחה הזה אליו והוא יתן בדיוק את המידע הנכון כדי להתחיל במסע האמיתי של חייו. בשלב הזה האל הופך מילד אבוד באשליה לגיבור מחליט לצאת למסע.
מסע במקרה זה אינו בהכרח תנועה פיזית ממקום למקום אלה מוכנות להיות בתהליך למידה, עזיבת הכללים המוכרים של העולם הרגיל ובחירה להפתח אל הלא ידוע. האלה תבדוק עם הגיבור בשל.
האלה כשומרת הסף
היא תופיע לפני כ"שומר הסף". פניה של האלה בשלב זה יהיו סוג של מבחן או אתגר שיברר עם לגיבור יש את מה שצריך כדי למצוא אותה. היא תיהיה הגלולה האדומה שנאו יצתרך לבחור כדי לראות את האמת במטריקס, הקפיצה שאליסה תצרך לעשות לתוך מערת הארנב, או המראה שצריך להיכנס אליה כדי להגיע לנרניה. מאותו רגע הגיבור יהיה במסע אקטיבי לחיפוש האלה. היא תופיע לפניו לאורך המסע הזה כחברים, אויבים ואתגרים. אם הגיבור הוא יבחר בנתיב המלך, הוא ימצא את העוצמה מאחורי המופעים האלו, אם הגיבור יבחר בנתיב הלוחם הוא ימצא את ההתעלות, אם הוא בנתיב הקוסם הוא ימצא את האמת דרך האשליה של המופעים האלו ואם הוא מאהב הוא ימצא את האהבה מאחורי כל אלו. ברגע מסוים האלה תרגיש שהגיבור מוכן סופסוף לפגוש אותה. היא תזמין אותו אל ההרמון שלה. בתחילה המקום הזה לא יראה נעים כלל וכלל. בספרות הוא מכונה המערה הגדולה, מקום בו חוקי המציאות משתנים ונראה שכל המקומות, הזמנים והזכרונות מתכנסים אליו. מקום המכיל את הלא ידוע, הגיבור יגיב אל המקום הזה בבהלה, ואימה. הוא ירגיש שיש שם משהו מפחיד ונורא במיוחד, אבל גם שיש שם אוצר מופלא. זהו מבחן, אם הגיבור יברח עכשיו יתכן ויקח עידנים עד שימצא את המקום הזה שוב, עליו לסמוך על משהו עמוק יותר מהאגו כדי להמשיך הלאה ולהיכנס את המקום המפחיד ביותר, מקום שאפשר לצאת ממנו כאל, או כמת אבל לא ניתן לברוח ממנו בשום אופן. רק אם הגיבור באמת נבנה והתחשל בדרך הוא יעיז להיכנס למערה. אז האלה תציג את האשליה הגדולה ביותר עד עתה. המסע אל האלה יהפוך בשלב זה משול לירידה אל השאול. האלה תגלה את פניה המפחידות, דוחות, ומגעילות ביותר. היא תעורר את כל הפחדים ותחשוף את כל החולשות של הגיבור.
הגיבור לגייס את כל כוחותיו כדי לשרוד את החוויה הזאת. אבל גם זה לא יעזור.
האלה כדרקון
האלה בשלב הזה תופיע כדרקון. כוח בלתי ניתן להבסה. הגיבור יגלה שכל כישרונו וניסיונו כמעט חסר ערך מול האלה בצורתה הזאת. הוא יגלה פחד מהו, ובשלב מסויים הוא ישבר. בנקודה הזאת יופיע מבחנו הגדול של הגיבור. דווקא במצב הזה שנראה חסר סיכוי לחלוטין. האלה תחשוף לפני הגיבור טעימה מזהותו האמתית. בדומה לאור הכוכבים שמתגלה כשאורות הנאון מתכבים, במצב הזה תתגלה סוג של עוצמה שנמצאת בשרש ההויה שלו שמופיע דווקא כשאגו התנפץ לרסיסים. הגיבור פשוט ידע מבפנים שהסיפור לא אמור להסתיים בזה שהוא נשרף נטרף על ידי הדרקון. הוא יחפש את התשובות במקומות עמוקים יותר בתוכו, מקומות אליהם לא העיז להכנס עד הרגע הזה. אם יעיז להסתכל פנימה הוא ימצא שם את האהבה הגדולה, כמיהה למצא את שחיפש ויהי מה, ואיתה אמונה גדולה וביטחון בהשגחתה של האלה גם אם אינו מסוגל להרגיש אותה יותר.
הגיבור ימצא בתוכו נחישות לעמוד מול הדרקון ולא לברוח מהמערה גם אם זה יעלה לו בחייו. האלה תשלח לו באותו הרגע סוג של הצלה או פתרון שלא היה אפשרי קודם. באגדות זה יהיה סוג של נשק קסום איתו הוא יצליח סוף סוף להשמיד את הדרקון. למעשה הנשק או הכלי הזה חסר כוח כשלעצמו, האלה משתמשת בו כדי להסתיר את מה שהיא באמת עושה מאחורי הקלעים , כאומן אשליה העושה תנועה להשחת דעת ביד אחת שבעצם הטריק קורא ביד השניה, כך האלה נותנת לגיבור חפץ שהוא מאמין שיש לו כח מיוחד, אבל באמת באותו הזמן האלה משיבה לרגע לאל את כוחו האמיתי. כוחו היחיד של הכלי הזה הוא לעורר לרגע את תודעת האל בתוך הגיבור. הפעולה הזאת מעניקה לו לרגע את כוחו האמיתי כאל, הגיבור ברגע זה מצליח במה שאיש לא עשה לפניו, הוא משמיד את הדרקון.
האלה מגלה את פניה האמיתים...משחק המחבואים נגמר... ברוך הבא לאהבה הקוסמית
עם השמדת הדרקון הגיבור יתחיל את השלב המופלא ביותר של מסעו, הוא יעבור תהליך שינוי פנימי עמוק. תהליך בו הוא ימות למצבו הילדותי ויוולד למצבו הבוגר. הוא יחווה סוג של עליה רוחנית.
שבספרות לפעמים נקראת התעלות למשכן האלים. האלה הגדולה תופיע לפניו במלוא הדרה, זוהרה ויפיה. הוא יחווה בשלב זה סוג חדש של אימה. החשש שאינו ראוי למעמד הזה. שהוא כלום ושום דבר, הניצב מול משהו טהור ומופלא יותר מכל דבר שיכול להשיג בדעתו.
סביר שיפול על פניו ויבקש רחמים. תחושת חוסר ערך תציף אותו. אז הוא יעמוד במבחן השלישי והאחרון. אם אהבתו לאלה תיהיה גדולה מספיק הוא ירצה לברוח אבל יעדיף להישרף בגיהנום ולהתנפץ לרסיסים מאשר לעזוב עכשיו. הוא ישיר אל האלה מבט ויצפה להיות מושמד בשל חוצפתו. להפתעתו האלה תחייך אליו ותתן לו נשיקה. באותו הרגע הגיבור יזכר סוף סוף שהוא הוא האל הגדול. הדבר שאותו חיפש עד רגע זה בחוץ היה הדבר שהיה כל הזמן בשורש הוויתו. האל והאלה יתאחדו סוף סוף לאחר זמן ללא גבול. האור של המפגש הזה יוכל להאיר את היקום. המפגש הזה לא יערוך זמן רב. האלה תעניק לאל מתנה מיוחדת ואת ברכתה ותזכיר לאל שעליו לחזור לצורתו המוגבלת כדי למלא את שליחותו. היא תבטיח לו שתחזור אליו שוב, הפעם באופן נעים ומענג, כאישה בשר ודם.
האל יחזור אל פתח המערה, ומשם יתחיל בדרכו הביתה. יהיה בידו אוצר מיוחד, יכולת או חוכמה יחודית. בדרך חזרה הוא ילמד לחבר בן זהותו הטרנסנדנטית כאל ובין זהותו האימננטית כגיבור.
כשיגיע חזרה אל העולם הרגיל הוא יגלה שהועלם הרגיל שעזב מעולם לא היה רגיל. יהיה בכוחו לראות עתה דרך האשלה ולזהות את האלה, אהובתו בכל דבר. אישה נהדרת תופיע לפניו והוא מיד ידע שהאלה נוחכת בה. הוא והאלה יתאחדו שוב והפעם האיחוד יהיה שלם כי יתרחש במימד טרנסצנדנטי והאימננטי כאחד.
