יונג אלכימיה ומסע הגיבור
מסע האלכימיה ומסע הגיבור הם שתי מושגים הקשורים לקארל יונג, מסע הגיבור על פי יונג הוא מסע הנפש לאינדיבידואציה וספרציה, במילים אחרות זה המסע להפיכתנו לאנשים אוטונומיים עצמאיים ואותנטיים.
מסע האלכימיה, הוא המסע מלהיות אנשים אותנטיים בתדר נמוך לאנשים אותנטיים בתדר גבוהה.
זהו המשל האלכימי של להפוך את עופרת הנפש לזהב.
*מסע האלכימיה מגיע אחרי מסע הגיבור*
כל עוד איננו אותנטיים. אין התפתחות, הפרסונה אותה אנו מגלמים בעולם היא כיסוי שטחי לעומקי הנפש, וכל עוד העצמי האמיתי מודחק או מוסתר, לא תהיה התפתחות אמיתית, התפתחות אפשרית רק כשנסכים לפגוש את העצמי הפנימי והפגיע ולהעביר אותו ממלכת הצללים לממלכת המודעות…לא ניתן לעדן ולפתח חלקים בתוכנו שאיננו במגע איתם.
במה מסע האלכימיה ומסע הגיבור שונים?
מסע הגיבור בנוי מ 3 שלבים עיקריים, השגרה, החניכה והחזרה. זהו מסע לגילוי העצמי הפסיכולוגי ,והפיכה לאדם אמיתי ושלם.
הגיבור הוא האדם שמשתנה והופך מילד נצחי לבוגר, להורה מיטיב ולזקן חכם.
מסע הגיבור מתרחש לרוב במחצית החיים הראשונה והתכנים שלו יותר פסיכולוגיים..
התכנים של מסע האלכימיה הם יותר רוחניים ולרוב מתרחשים במחצית השניה של החיים.
אדם שאינו אינדיבידואל עצמאי ואותנטי, לא יוכל לעשות מסע אלכמיה אמיתי, כי ללא הכרה בחומרי הנפש האפלים ועיבוד שלהם, אין "בגרות", ענווה ורצינות שמסע רוחני דורש, במקרה שמסע בוסרי כזה יתרחש, הוא עלול ליצור אישיות חצויה, אדם שחלקו רוחני וחלקו ילדותי, דבר המאפיין גורואים שרלטנים, ואנשים "במעקף רוחני".
באלכימיה המסע הוא להפוך את הפרימה מטריה, חומר הגלם הראשוני, לאבן החכמים של העצמי, החומר הראשוני חייב להיות התכנים האמיתיים של תת-המודע, עם כל הרגשות החזקים, הדמיונות והפגיעות.
את הפרסונה לא ניתן להפוך למשהו נשגב כי היא "אינה" אמיתית מלכתחילה.
אנשים משכללים את הפרסונה בלי לגעת בעומק, אולי יצליחו מבחינה חברתית או כלכלית, אבל מי שהם בפנים לא יתפתח.
מסע הגיבור ומסע האלכימיה כתבנית סיפורית
הסיפור הכללי של מסע הגיבור הוא על הגיבור הפוטנציאלי שלא היה מובחן מהאם הגדולה, או הסביבה התרבותית שלו, הוא חיי בשגרה בטוחה אבל חסרה, לבסוף הוא עזב את העולם הרגיל אל מציאות מיוחדת, ויצא למצוא אוצר יקר, עבר דרך התנסויות מאתגרות, עד שגילה שמה שחיפש נמצא בתוכו, ואז גאל את האוצר של הנפש, וחזר אל המקום ממנו יצא, אבל הפעם עם אוצר יקר, שאפשר לו לעשות שינוי בתבנית בא היה לכוד ולהביא מיוחדות אל העולם הרגיל.
הסיפור האלכימאי קווים לדמותו
הסיפור האלכימאי הוא שונה:
זהו סיפורו של הילד הנבחר שנולד במקור ממקום קדוש וגבוה. אבל נפל בעולם להורים חורגים ולא ראויים, איבד את דרכו והתערבב בלכלוך של החומר הגס, עד שבהדרגה הוציא עצמו מהבוץ ועבר תהליכי זיכוך וטיהור, גילה את טבעו האמיתי הנשגב, ונישא בנישואים קדושים לבת זוג נבחרת איתה הביא ילד קדוש לעולם.
בשני הסיפורים קווים דומים אבל שוני מהותי, מסע הגיבור מתאר שלב נמוך יותר של מימוש בפירמידת הצרכים של מאסלו, אדם יכול להיות הגיבור של חייו, מבלי להיות "קדוש" או רוחני, מסע האלכימיה הוא מסע רוחני, אותם אלכימאים שהבנו את תורת האלכימיה באופן חומרי נפלו, ויצרו "זהב שוטים", הם נכשלו גם בעולם החומרי וגם ברוחני. (לא ניתן להפוך עופרת חומרית לזהב שהיא מתכת אצילית, אלא רק כמטפורה לחומרי הנפש)
גנוסטיקה מול אלכימיה – שחרור או גאולה
הרעיון האלכימי אינו הסיפור הרוחני היחיד, יונג עצמו התלבט בין הסיפור הגנוסטי והסיפור האלכימאי, וניתן להגיד שאלו שתי הסיפורים הרוחניים הגדולים של האנושות.
סיפורים ארכיטיפיים המבדילים בין דתות מחייבות עולם ודתות שוללות עולם.
בסיפור הגנוסטי העולם הוא כלא, שאינו ניתן לתיקון, וכל שאפשר זה להשתחרר ממנו ולהגיע למציאות רוחנית וטהורה יותר, דת זרתוסטרא, אדוויטה ודנטה, בודהיזם תרוואדי, ורוב הגישות הנזיריות תומכות במסע הזה.
בסיפור האלכימאי עולם החומר אינו כלא או אשליה, אלא "ביטוי מכוון של האלוהי", בתוכו ניתן למצוא את הנשגב, ובסופו של התהליך הוא עצמו יתגלה כנשגב.
גישות כמו טנטרה, בודהיזם מהאיאנה, ויהדות קבלית הן בבסיסן אלכימיות.
ישנן דתות כמו הינדואיזם, הנצרות האוונגליסטית, היהדות המשיחית וחלק מהאיסלם המחברים בין התפיסות, דתות כאלו יטענו שכרגע העולם אינו טהור והמאמין צריך לשאוף להגיע לגן עדן, אם זאת בעתיד תהיה תחיית המתים, ביאת המשיח, או ההתגלות השניה של ישוע ואז יהיה ניתן להגשים את הרוחניות בחומר.
זהו עידן הזהב ההינדי (סאטיה יוגה), וימות משיח, בוא נשמות הצדיקים יוולדו כאן בעולם, והעולם הזה יהפוך למקום נשגב יותר מגן עדן (העולם הבא).
הקריאה האלכימית של הנפש
רות נצר הפסיכולוגית היונגיאנית כותבת:
"כך או כך האדם אינו שומר-חינם לנשמתו, המחויבית למימוש עצמי היא מחויבות דתית לאלוהים, והשכר למימושה הוא המימוש עצמו, הסירוב למחויבות היא חטא קיומי לנשמה – כמו חטא בריחתו של יונה מקריאה לתפקידו, שעונשו היא תחושת אשם קיומית של החמצת יעוד הגורל באישי, ככתוב בפרקי אבות "דע לפני מי אתה עמל, ומי בעל מלכתך שישלם לך שכר פעולתך… היום קצר והמלכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר הרבה, ובעל הבית דוחק".
על פי תפיסה זאת מסע האלכימיה הוא הציווי העליון שנפש חייבת לקחת על עצמה, זהו הציווי הגבוהה ביותר, להפוך למיכל האלכימאי ההופך עופרת לזהב.
אז באיזה מסע אני נמצא/ת? (אבחון קצר)
א. השאלה העיקרית לשאול האם עיקר חייך הם מימוש אישיותי או מימוש רוחני?(בהנחה שהינך כבר במסע התפתחות)
ב. האם הרצון העיקרי הוא לממש חלומות ולהגשים חזון או להפוך לישות בתדר גבוהה יותר?
ג. האם אתה מחפש את עצמך כבנאדם או כבר זהית באופן ברור מי אתה כבן אדם וועכשיו אתה רוצה להגשים את הנשמה?
ד. האם הפרספקטיבה שמניעה אותך זה החיים או הנצח, רצון לחיות חיים איכותיים ובעלי משמעות או רצון להשיג משהו נצחי גם במחיר של הקרבה או אי מימוש אנושי בחיים.
אז באיזה מסע אתם?
מוזמנים לכתוב בתגובות ולנמק ואשתדל להתייחס.
הערות:
*שלבי מסע האלכימיה לרוב יכללו:
מסע האלכימיה כולל את השלבים הבאים..
שריפה – לרוב משבר או קושי שיוצר התגבשות של רגש, התעוררות, ורצון לשינוי
המסה – ריכוך של המצב על ידי מודעות, וקבלה עצמית.
יבוש – הפקת לקחים ומסכנות, הבנת התבנית הרגשית והשיעור הרוחני.
סובלימציה – ראיית התהליך באופן כללי, פילוסופי ורוחני יותר. ראיית העומק שמאחורי התופעות.
מוות – שינוי פנימי רוחני כתוצאה מתפיסה חדשה, מוות של הזהות הישנה.
ספרציה – הפרדה בין הישן והחדש, החלקים שיש לזרוק לאחר המוות ואלו שיש להשאיר.
קוניוקציה – חיבור מחדש של החלקים וכוחות הנפש לאחר הספרציה.
סוליפקציה – התעוררות רוחנית שבאה לאחר שחלקי האישיות הופרדו מהקליפות, התעדנו וחוברו מחדש
הכפלה – אפקט כריזמתי, האדם המואר, מיצר תדר חדש המכפיל את עצמו ויוצר הכפלה של האפקד בשדה הקולקטיבי.
לידה מחדש – היצור המואר, יכול להפיך גם את אותן קליפות עליהן ויתר או שרף לחלק מהעצמי הרוחני החדש שלו
*חלק מהרעיונות לקוחים מספרה המומלץ של רות נצר, המסע אל העצמי
*גונסטיקה היא תורה שהתפתחה באופן מגובש כחלק מהנצרות הקדומה אך ישבה על בסיס עתיק מאוד, בבסיסה ההנחה שהעולם הוא "כלא" רוחני הנשלט על ידי אל-שד חומרי ושואף לשיעבוד, הגאולה נמצאת התעלות רוחנית וניתוק מוחלט מהחומר. האל הגנוסטי לעיתים נתפס כ"אל של התורה" שהיהדות סוגדת לו, ישוע נתפס ככוח אחר המשיוך לאל הרוחני. הרחבה על גנוסטיקה וקשר ליהדות כאן.
