תשובה: כן!
זהו מסע הגיבור מנקודת המבט של אלוהים על פי בטקסט הטנטרי פרטיביג'ניה חרידיים
זהו מסע הגיבור מנקודת המבט של אלוהים על פי בטקסט הטנטרי פרטיביג'ניה חרידיים
המסורת הטנטרית של השיוואיזם הקשמירי היא אולי אחת הפסגות של המחשבה והרוחניות האנושית.
במסורת זאת קיים טקסט המציג את מסע הגיבור מנקודת המבט האלוהית. גם אינך מאמין באלוהים, או בכוח עליון בכלל, נקודת המבט הזאת היא פרספקטיבה מעניינת להתפתחות התודעה, החל מנקודת המבט הכוללת והשלמה ביותר ואז למצבה המצומצם ביותר ובחזרה.
מחקרים פסיכולוגיים עכשוויים העוסקים במצבי סף ומצבי שיא (peak experiences) דומים לסיפור בטקסט הזה. הטקסט נכתב על ידי הפילוסוף והמיסטיקן ההודי הדגול קשמראג'ה.
הסופר של הטקסט נחשב לאל שיווה שכאן אינו אחד משלוש האלים הראשים של הפנתאון ההינדי אלה האל היחיד, השלם והמושלם.(מוניזם) במילים אחרות הוא התודעה והאנרגיה הטהורה שקיימת מעבר לכל הצורות והתפיסות.
יש בסיפור רק דמויות אחת היא שיווה. שיווה הוא הסופר יודע הכל של העלילה, הגיבור היוצא למסע והאוצר שהוא מוצא. הטקסט מתאר ריקוד בין שתי תנועות מנוגדות. התנועות האלה הם חוכמה, הזכרות והתרחבות לבן בורות, מוגבלות, שיכחה עצמית וכיווץ.
שיווה,הגיבור, נמצא בתהליך צימצום עצמי ושיכחה בו הוא תופס עצמו יותר ויותר כאינדיבידואל בר חלוף, המתגלגל שוב ושוב במעגל של לידה ומוות. הוא נתון בהונאה עצמית שנוצרה מכוחותיו שלו. סוג של היפנוזה עצמית בה הוא הוזה שאין לא כוחות והוא יצור נפרד ומצומצם ולכן באמת זאת החוויה שהוא יוצר (בכוחותיו האינסופיים). אין אויב חיצוני, האויב הוא בסך הכל עדשה מעוותת של המציאות. בהזיה הזאת התודעה חושבת שיש משהו בחוץ ותולה בו את האושר. במקום לחזור פנימה ולעבור תהליך של התרחבות, והיזכרות הוא מגיב לחיים מתוך היצמדות לקיום האשליתי וחופר בור עמוק יותר ויותר של סבל. ברגע מסויים הגיבור פוגש את עצמו כרופא, בדומה לחולה באמנזיה, הרופא נותן לו תרופות שמהותן הם לבצע פעולות שיעוררו בו את הזיכרון של טבעו האמיתי, כל המדיטציות והתרגולים הם כמו לקחת חולה שיכחה לבית בו גדל, לאנשים אותם הכיר, לספרים אותם קרא. האגו "מתרגל" להיות "תודעה" אין סופית. דבר פרדוקסלי הדומה לאבן שמתרגלת להיות מים. אלה שבמקרה הזה מדובר בתודעה אין סופית שחושבת שהיא דבר מוגבל, וזמני ולא דבר מוגבל וזמני באמת. לבסוף שיווה "ניזכר" כאותו חולה שיכחה מי הוא ומה הוא. הוא חווה מצב התעוררות קוסמית ומאותו רגע מצבו טוב יותר מלפני שהצימצום התחיל. הוא מסוגל לחוות את העונג האין סופי של עצמו "כאחד" ו"כאינסוף" פרטים נפרדים. (דבר שלא היה אפשרי לפני)
רן דרן - מטפל רגשי ומומחה להתמודדות עם נרקסיזם

תקציר הסיפור
שתי הפרקים הראשונים מתארים את המבנה הקוסמי של היקום. היקום מתואר כציור המצייר את עצמו על קנבס שהוא גם הצבעים, הצייר והצופה. בפרק השלישי מתאר מצב בו האחדות מתחילה להתפרק ונוצרת מציאות של אובייקט וסובייקט, אבל אין עוד אשליה של נפרדות. מה שיש זה מצב של ריבוי בתוך אחדות. בפרק הרביעי נוצרת תודעה אינדיבידואלית אבל התודעה הזאת עדין רואה את עצמה כמיקרו קוסמוס בתוך המאקרו קוסמוס. הוא חווה את עצמו כיקום קטן בתוך יקום גדול. בפרק חמישי מתחיל הסבל. בשלב הזה נוצרת התודעה המוגבלת שרואה עצמה כ"אני" שתופס אובייקט חיצוני נפרד. התודעה משתעבדת לזהות שלה כתופסת של אוביקט חיצוני.
בפרק השישי ה"אני הנמדד" הופך למיינד המורכב ממרכיבים וחלקים מגוונים היוצרים מסנני תפיסה רבים. בהמשך התודעה מגיעה למצבה הנמוך ביותר כאשר לא רק התודעה מוגבלת ומחולקת אלא גם שדה האנרגיה שאותה התודעה חווה נעשה מפורד ומפולג להמוני אובייקטים חלקיים. בשלב זה הגיבור שהיה האל "הכל יכול" הפך להיות אין ספור סובייקטים מצומצמים התופסים אין ספור אובייקטים מצומצמים. האל הכל יוכול הגביל את עצמו למצב בוא הוא נטול כוחות לחלוטין ואפילו לא זוכר שאי פעם המצב היה שונה. זהו מצב אומלל ביותר בו הגיבור באמת מאמין שהוא ישות מוגבלת, אפסית ובת חלוף ושמעולם לא היה משהו אחר.
מאותו הרגע מתחיל תהליך חזרה לתודעת האחדות בו שיווה התודעה הקוסמית, נזכר בהדרגה במהותו האמיתית עד שהוא חוזר למצב של שלמות. מצב מיוחד ושלם אף יותר מהמצבו הראשון כי אז קיימת בו היכולת לאמץ גם נקודת מבט חלקית וגם נקודת מבט שלמה של מציאותו כרצונו.
למה צריך מסע גיבור לא-דואלי?
חשיבות ההצגה הלא-דואלית של מסע הגיבור היא בכך שהיא באמת מעוררת את הבנה שכל המסע הוא בסופו של דבר תהליך פנימי ותכליתו הארה, הוא היזכרות בטבע האמיתי של עצמינו ושל הכל.
ביהדות חג פורים מיצג מצב התודעה הזה ואת גמר התיקון ההיסטורי של האנושות. נקודת המבט שחג פורים מיצג הוא "עד לא ידע שארור המן או ברוך מורדכי".
מנקודת המבט של הבמאי האלוקי, הרשע והגיבור חשובים באותה מידה לעלילה. בלי דארת ויידר, המן ולורד וולדמורט של החיים העלילה פשוט לא תתקדם. נקודת המבט הזאת חשובה מאוד בשלב ההפנמה של הסיפור. המצב שהגיבור לא מנצח את שונאיו אלא את השינאה. מצב בו הגיבור לא הורג את אויביו אלה הורג את החלק באויביו שרוצה להרוג אותו. מצב בו הגיבור לו מביס את הנוול, ואפילו לא מביס את הנבל הפנימי, אלא מגיע לשלום אמיתי עם עצמו והעולם כי הוא מגלה שהוא העולם שמשליך בגלל כוחות קארמיים בפנים ובחוץ, אני ואתה.
אי-שניות ככלי באימון לחיים
למרות שמדיטציה של אי-שניות מופיעה בצורות ושמות רבים דוגמת: אודוויטה, מהה-מודרה, צ'וגצ'ן וזאזן. לכולן מחנה משותף אחד, הם נותנות פרספקטיבה רדיקלית על המציאות שלנו. פרספקטיבה שמאפשרת לנו לקבל את החיים באופן טוטלי ולמצא אושר כאן ועכשיו כמעט בלי תלות בנסיבות. המורה אקרט טולה בספריו "כוחו של הרגע הזה" ו"ארץ חדשה" הפך את מדיטצית האי-שניות לנושא פופולרי וכן המורה ההודי המפורסם מוג'י. הוא חשף את אי השניות לקהל הרחב וידוענים רבים דיווחו כי המדיטציה שינתה את חייהם.
בסרטון אקרט טולה ואופרה ווינפרי דנים בהשפעת המדיטציה על איכות חייה של אופרה.
המורים הנודעים ראמנה מהרישי ונסרגדטה מהרג' היו בין השמות הראשונים שחדרו למערב כמאסטרים של הרוחניות ההודית. ספרו של נאסרגדטה מהרג', "אני הוא זה" הוא אחד הספרים המשפיעים ביותר על הרוחניות המודרנית.
אחד הדברים המדהימים בסוג תרגיל זה הוא הפשטות שלו, שאולי באופן פרדוקסלי הופכת אותו לקשה יותר להבנה.
ראמנה ממהרישי הציע רק תרגול אחד בסיסי לו הוא קרא "חקירה עצמית". התרגול שלו היה לשאול את השאלה "מי אני?"
זאתי אינה שאלה פילוסופית אלה קריאה לזכירה עצמית. כלומר מי המתבונן, או זה שחווה את הסיפור. מי הוא זה שנשאר שם בין אם אנו חולמים, הוזים, או משחקים שחמט.
המקום הראשון בתורה בה אלוהים מדבר עם האדם היא לאחר חטא האדם בגן עדן, האל שואל את האדם "אייכה?". האל אינו מחפש את האדם, הרי הוא כל יודע ונמצא בכל מקום. האל מבקש מהאדם לשאול את עצמו "אייכה"… ראה היכן אתה נמצא. בספרות החסידית מסופר על הרבי מלובביץ שיום אחד קרא לחסידים שלו לבוא, החסידים שהיו סביבו תהו אם הרבי הזקן אינו מבחין בהם. הם ענו שהם נמצאים. תשובתו היתה, אתם לא!, אחד נמצא בקניות במכולת והשני מתכנן את הדרשה שיתן והשלישי מתכנן את חתונת בנו… ההנחיה של רבי נחמן מאוד מתאימה כאן:
"אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. וודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות" (רבי נחמן מברסלב)
על פי האי-שניות המחשבה היחידה שבאמת ראוי לחשוב אותה היא "מי אני?" או "מה אני?".
אני מצוטט כאן מאמר מאתר "רוחניות אותנטית" בנושא אדוויטה:
"כל מי שבודק בכנות את החקירה-העצמית הנצחית, "מי אני?" או "מה אנחנו?" – יגלה את הפלא הלא יתואר והיופי של מי שבאמת כאן ומה שאנחנו באמת: רוח נצחית, כוללת, נוגעת ומחלחלת לתוך (לא לכודה בתוך) גוף-מיינד-נשמה או אישיות. טבעינו האמיתי הוא הויה לא מוגבלת המגלה (manifesting) את "חלום" ההתנסות המצומצם כהויה אנושית.
בקצרה, המציאות האחת הזאת, עצמי או מודעות היא מי שאנחנו באמת, ומי שכולם באמת.במסיבה האלוהית הזו של חסד טהור אחד, אנחנו אוהבים, מקדשים וחוגגים עצמי יחיד ונשגב זה, באופן מהותי-פנימי בתוך כל העצמיים."
נשמע נשגב וגבוה?
אולי. במידה רבה מדובר בכלי פשוט לשימוש שיכול להיות כלי נהדר לחיים בעולם וכמובן כדי להתעלות מעל לעולם. '
תרגול הלכה למעשה
לנוחתכם הוספתי למאמר מדיטציה מונחת של סהג'ננדה. אחד ממורי האדוויטה האהובים עלי. ומורה שלי ושל נעמה.
ביוטיוב קיימים קטעי מדיטציה מונחים רבים העוסקים באי-שניות.
בין המומלצים ביוטוב הם Mooji, Ekart Tole וAlen Watts.
וכן מציע הרצאה מעניינת של ג'אן קליין.
ובנימה אישית. זכיתי לאורך השנים להשתתף בסדנאות מדיטציה רבות ממסורת שונות ובינהם במסורת האדוויטה. לכל סיגנון מדיטציה יש יתרונות יחודיים והוא יתאים לאנשים מסויימים יותר מאשר לאחרים. הטקסט המדיטטיבי וויגננה בירווה טנטרה מגיש מעל למאה סוגי מדיטציה. עליהם אמר אושו שחלקם מתאימות לאנשים שלא קיימים יותר וחלקן נועדו לאנשים שעדיין לא נולדו. אבל אם ניסית את כולם ואף אחת מהן לא הרגישה כמו "בית" אז אתה פטור מעבודה רוחנית בגלגול הזה… מנסיוני גם מי שחושב שאינו מסוגל לעשות מדיטציה למעשה פשוט לא מצא עדין את הדרך שמתאימה לו. באימון רוחני לחיים בשיטת מסע הגיבור אני מלמד תכניקות מדיטציה המותאמות לך אישית.
מוזמנים ליצור איתי קשר בטלפון 0507393910 ונוכל לבדוק אם האימון איתי מתאים לך.