על חופש, בחירה ואהבה – סודו הרוחני של פסח כזמן לפריצת דרך בחיים

פסח מוגדר כחג החופש ונשאלת תמיד השאלה מהו חופש?

בדרך כלל מושג החופש קשור ליכולת בחירה אבל השאלה היא בחירה בין מה למה?

כשמזקקים את נושא הבחירה נשארים רק עם דבר אחד, הבחירה בן פחד ואהבה.

פחד במובן הזה אינה איזה משהו ספציפי כמו להיכנס למעלית או לנאום מול קהל.

אני מדבר על הפחד או הכיווץ הבסיסי של תחושת הנפרדות. האם אני מרגיש שהעולם הוא סוג של ג'ונגל ועלי "לדאוג לעצמי". דבר שמוביל אותי לעשות מניפולציות על האחרים ועל עצמי ולהיות בתודעה קבועה של קורבן ומקרבן.

או שאני בוחר באהבה, ההתרחבות הבסיסית ששורשה בתחושה שיש כוח של אהבה המחבר את כל המציאות יחד ואני משרת אותו ללא תנאי מתוך אמונה שזה פשוט הדבר הנכון לעשות.

אם נבדוק את שורש הבחירות שלנו נראה שלבסוף נגיע לבחירה בין שתי השורשים האלו, פחד או אהבה.

חשוב להבין שהפחד אינו רע, מטרתו להגן עלינו ולשמור עלינו. אבל הוא מבוסס על פרנויה, בדידות ותחושת חוסר ערך.

האהבה דורשת קורבן, נוח לנו להישאר בתחושת הביטחון מתחת לשריון הפחד.
לעתים אנו כה מורגלים בפחד שאנו לא מבחינים כלל שיש בחירה.

מצרים, מאותיות צרות, מסמלת את הכיווץ והאגו.
מצרים תמיד מובילה לשעבוד. ויש מדרגות לשעבוד, אני יכול להיות משועבד לעצמי ותאוותי. אני יכול להיות משועבד לחלק פתולוגי או פצוע בתוך עצמי, אני יכול להיות משועבד למישהו או משהו אחר כמו סם או הרגל, ואני יכול גם להיות משועבד לחלק פנימי פצוע של מישהו אחר.

דיקטטורות דוגמת רוסיה הקומניסטית והנצים ממש יצרו שיעבוד לנוורוזה של מנהיג חולה נפש.
לחיות בהזדהות עם משטר כזה זה אולי סוג השעבוד העמוק ביותר. (מה שסימל שעבוד מצרים בו בפרעה, פראנואיד מבוהל לו ניתן כוח אבסולוטי, ניסה להכחיד את עם ישראל כי חרד מהעוצמה שלהם)

אבל רובנו משועבדים לפחות חלקית למשהו דומה, כמו לרצות איזה אמא פולניה, סביבה חברתית או בוס.

חשוב לזכור שלמרות שנדמה שאהבה ופחד הם כוחות שווים הם לא.
אהבה זה השורש והמהות שלנו, ופחד זה הסתר והניתוק שלנו מעצמינו.

אהבה היא כמו השמיים ופחד הוא כמו עננים.
העננים עומדים לפני השמיים, לרוב הם כל כך גדולים שאנו שוכחים שיש מאחוריהם שמים.
רק אם נעז להכנס דרך העננים נחשוף את האמת, הטבע שלנו.

פסח הוא הזמן לגלות את האומץ ולפעול מאהבה.
בשפת מסע הגיבור זה השלב של לחצות את שומר הסף ולצאת למסע האהבה (יציאת מצרים) ולעבור דרך הפחד (קריעת ים סוף).

מאחל שבפסח הזה כולנו נצא למסע האהבה ונחזור למהותינו כלוחמי אור.

פסח שמח!