מקרה טיפולי – הגבר שפחד להתחייב כי חשב שלא הספיק להתפתח
הוא הרגיש מקולל, הוא היה בקשר מחייב עם בחורה מקסימה שאהבה אותו אבל הרגיש שלא השלים משהו בהתפתחות שלו, שיש בו משהו בגבריות שאם ישאר איתה ויתחייב אלה סופית, לא יתפתח.
הטיפול:
הוא: אני לא מסוגל להתחייב, כאילו אפסיד משהו, ובינתיים אני מחבל בקשר. משהו בסיסי בתוכי לא מרוצה למרות שהכל בסדר, אני גבר קצת ביישן, אני חושב שפשוט לא הייתי עם מספיק בחורות ואפילו החברה שלי בחרה בי, לא אני בה.
אני: אז חסרה לך תחושת הכיבוש? או שזה בעצם פחד ממחייבות…
הוא: כן, יש לי רעיון כזה שאני צריך לבוא לקשר ארוך ומחייב כשיש לי כבר הרבה חוויות מיניות., זה גורם לי להרגיש לא נעים אבל זה קצת כמו להסתפק בטעם אחד משעמם של גלידה, כשיש כל כך הרבה טעמים, בסופו של דבר לא כי באמת בא לי על הטעם הזה, אלא כי אין לי יכולת להשיג עוד כדורים.
אני גם חושב שבלי להבין איך למשוך נשים , ולהיות גבר עם ניסיון מוכח בכיבושים, לא אהיה מוערך על ידי גברים וגם האשה שהתפשרתי עליה לא תסתפק בי לאורך זמן, אני יודע שאני מדבר כמו מישהו בין 20 ואני כבר עוד מעט 40 אם זאת זה המצב.
אני: כן, מה שאתה מתאר זה שלב ילדותי, של משהו שעדיין לא התנתק מאמו.
הוא: עזבתי את הבית של הורי לפני 20 שנה.
אני: התבגרות אינה פונקציה של גיל אלה של לעבור שלבים שונים של התפתחות פסיכולוגית. לצערי הרבה אנשים מבוגרים וזקנים נמצאים תודעתית בשלב ילדותי מאוד.
הוא: מה שאתה אומר מעצבן אותי אבל גם מרגיש נכון.
אני: אם היית מסכים איתי באופן אוטומטי כי אני ה"סמכות" היית מדבר משלב הילד שלאמא, אם היית מתנגד לי אוטומטית כי אני הסמכות זה היה בא משלב ה"תחבולן". בשתי המקרים אתה מגיב מתוך קשר עם אמא ולא כאינדיבידואל.
הוא: אז באיזה שלב אני?
שלב הדון ג'ואן – פחד ממחויבות שמגיע לשיאו
אני: השלב שאתה מציג הוא שלב טבעי שנקרא הדון ז'ואן, על פי החוקר גרינוולד, בשלב הזה אתה עדיין מחפש להתנתק "מהאם הגדולה" רק שבמקום להיפרד אתה מחפש את ה"אחת בכולן".
הוא: האחת בכולן, נשמע טוב.
אני: בשלב הראשון של ההתפתחות כל הנשים וכל החיים התגלמו ב"באמא", בשלב הדון ג'ואן אתה יוצר פרסונה "גברית" כפיצוי על תקיעות בשלב "הילד הנצחי", כלפי חוץ נראה שאתה הכי "גברי" אבל בפנים אתה עדין תלוי באמא, ובאישור שלה, רק שעכשיו את משליך אותה על "הרבה דמויות נשיות", הנראות חיצונית שונה, אבל הן עדיין מייצגות את אותו כח, אתה מכור לאישור של ה"הנשי" שאתה ראוי.
הוא:אני מבין אותך, ואתה כנראה צודק. רק לא ברור לי איך… מתפתחים מזה.
איך מתפתחים ומתגברים על פחד ממחוייבות בלי לעשות נזק לקשר
אני: מניסיון שלי, אף פעם לא כובשים מספיק נשים, למרות שבהחלט חיזור ופיק אפ, בונה סוג של עוצמה וכריזמה, אפשר לעשות את זה גם באופן יותר פנימי, כי כל הנשים האלו הן הפנים השונות של האנימה, האישה הפנימית, שניתן לגלות אותה גם באופן מדיטטיבי, גם להבין שאף פעם לא נחווה מספיק חוויות, כיבושים, נהיה במספיק מקומות, נלמד מספיק דברים מגניבים… וזה אפילו נעשה ריקני, מצד שני, ההזנה האמיתית היא בעומק, להיות מחובר באינטימיות אמיתית, למקום אחד, עבודה אחת, שליחות אחת בחיים… שם מתגלים כל הצבעים. וכל הפנים של הנשיות, ושל העצמי, שם בריקוד הזה, מתגלה האישיות האותנטית.
הוא: מה אם האישיות האותנטית שלי רוצה הרבה גיוון?
להשתחרר מפחד ממחויבות באופן טבעי
אני: יש אנשים שהמבנה שלהם הוא של פרפר הנע מפרח לפרח וכאלה שהם כמו נשרים, מחוייבים לכל החיים, אבל עד שלא תהפוך לאינדיבידואל, לא תדע אם הדחף להיות פרפר הוא "המהות שלך" או התניה חיצונית.
הוא: נתת לי על מה לחשוב, האמת שבטבע שלי אני מחפש קשר מחייב, ולא אוהב את כל ההתפרפרות, אבל מפחד שמפסיד משהו…
אני: נשמע שחלק מההתבגרות שלך זה להשלים שלא תיהיה הכל ותחווה הכל, אז לפחות תיהיה משהו ותחווה משהו, במצב שאתה תקוע בו, הרצון להכול משאיר אותך בלי כלום…
הוא: לגמרי…
—סוף—
*** 6 שלבי ההתפתחות האנימוס של גרינוולד.***
על פי גרינוולד הצד הגברי בנפש (איתו רוב הגברים מזדהים) עובר 6 שלבי התפתחות והם, הילד הנצחי, הדון ג'ואן, התחבולן (רמאי), הגיבור, ההורה המיטיב, הזקן החכם. למעשה שלב הגיבור הוא הקריטי ביותר, בו אנו מתנתקים מהשפעת הסביבה והמשפחה והופכים לאינדיבדואלים, אם זאת התהליך הזה אם קורה באופן בריא , מסתיים בכך, האינדיבידואל מרצונו, רותה לתת ולהשפיע על הזולת, והפעם גם מסוגל לעשות זאת בלי להרגיש תסכול או קורבנות, ברגע מסויים הנתינה היא פחות פיזית ויותר רוחנית, הוא הופך לזקן שבט, וחכם המשתף מנסיון חייו וחונך גיבורים צעירים…
לצערינו התרבות המודרנית, משמרת גברים רבים בשלבים מוקדמים של התפתחות, אנו חיים בעולם בלי טקסי התבגרות ממשיים, ובלי קהילה תומכת המחזיקה בחוכמה עתיקה, גם אין לנו אתגרים קיומיים בדומה לחיים בתקופות אחרות, פחות או יותר בעולם המערבי, גברים יכולים להעביר את רוב חייהם בסלון של אמא, משחקים במשחקי רשת… גם תרבות ה woke הרדיקלית ששולטת באטנברסטאות ובשמאל החברתי, מקדמת שנאה גורפת לגבריות ככוח בדכא ואלים מיסודו, ושוללת את קיומה של גבריות בריאה, מיטיבה ומחוברת ללב. אחד מהדברים שפתיחתי בשיטת הטיפול שלי. (טיפול רגשי טראנספרסונלי בדרך מסע הגיבור) היא טקסי מעבר וחניכה גבריים המותאמים לאנשים מודרנים, ומיצרים באופן תודעתי את רצף מצבי התודעה הדרושים למעבר מילדים נצחיים, מרדנים או דון גואנים לשלב הגיבור וההורה המיטיב.
אם אתה מרגיש שאתה תקוע בשלב שאינו מאפשר לך לממש קשר רציני ומחייב, פנה אלי לעזרה.
הערות:
*שלב ההורה המיטיב אינו בהכרח קשור בלהביא ילדים, יותר ביכולת לתת ממקום אמיתי, השלבים הראשונים משולים לשתיל של צמח שבעיקר לוקח מהסביבה ואינו נותן, וזה גם מה שנכון ובריא לו לעשות, בשלבים האלה נתינה אינה דבר טבעי והיא יותר הקרבה, בשלב הבוגר או ההורה, האדם הוא כמו עץ בשל, שבאופן טבעי ורצוני מביא את פרותיו, מתנותיו לעולם.
*יונג סבר שמסע ההתפתחות אצל גבר "הוא חיצוני" ואצל אישה הוא פנימי יותר והפריד בן האנימוס והגבריות, היום מקובל לחשוב שגם לגבר וגם לאשה יש אנימוס ואנימה בנוסף לאישיות הגברית והנשית. להרחבה על אנימוס ואנימה.
