לא מזמן יצא לי לבדוק את הסרט מעגל הגיר הקווקזי, שהוא כמובן עיבוד למחזה המפורסם של ברכט, מלבד האווירה של כאוס מלחמתי והטיפוסים שפורחים בה, ההצגה/סרט מציגה את הסיפור המפורסם של משפט שלמה, שתי נשים נאבקות על ילד ועל השופט, שרחוק מלהיות שלמה המלך, צריך להכריע ביניהן.
האם האמיתית מוכנה להקריב את אמהותה לטובת חיי הילד, והאמא החורגת לא*.(האמא ה"אמיתית" אינה הביולוגית בהצגה) כך מתברר מי האמא האמיתית.
אימא אמתית ואימא חורגת נמצאות בכל אימא
למעשה משפט שלמה הוא מטפורה על הורות ובמיוחד אמהות, מטפורה שמופיעה בסינדרלה, היפיפיה הנרדמת והרבה אגדות אחרות.
אולי נדיר לפגוש אישה הגונבת את הילד של אשה אחרת, אבל במובן מסויימת בכל אישה קיימת האלוהות הנשית, אמא אדמה ושמיים בכבודה ובעצמה, וקיים אגו, האגו הוא מעין אמא חורגת הלוקחת בעלות על הילד, ולעיתים ממש רואה בו המשך של עצמה האמור למלא את כל צרכייה הלא ממומשים.
האמא האמיתית היא החלק באישה שמבין שהילד אינו שלה, שגופה היה רק כלי של היקום להוריד נשמה לעולם הגשמי, שיש לה אחריות לגדל את הנשמה הזאת לאור, ושזאת אולי המשימה הגדולה והחשובה ביותר שהוטלה עליה בחיים האלו, שליחות הדורשת בגרות והקרבה.
אמא כזאת תגלה שלהיות אימא הוא תהליך קדוש ורוחני, תהליך המיצר זיכוך עמוק, והופך אותה לסוג של מלאך בשירות האימהות הגדולה.
יש משהו כה טהור בקשר הזה בן אמא לילד עד כי הוא מיצר סוג מיוחד של הגנה, בסיפורו של הארי פוטר, סיפורו של ישוע מנצרת ואפילו בסיפור משה יש התייחסות לכך.
אימהות טובה כדרך רוחנית
האמא מרי בנצרות השיגה מעמד שמימי עצום, המעשה הרוחני הכמעט יחיד שלה היה להיות אמא טובה לישוע, דבר שקודש באינסוף אייקונות וציורים.
אמא המוכנה למלא את תפקידה כתרגול רוחני, תגלה שהילד הוא המפתח שלה לחזור לגן העדן האבוד, ודווקא בביטול האגו ובנוכחות אוהבת היא תקבל הזנה עצומה ומרפא לעצמה ולילדה הפנימית שלה. כמובן שמדובר בהקשבה אמיתית לעצמה ולמצב, אמהות אינה תחרות פופלריות, להיות ללא אגו, זה אומר גם לשים גבולות ולדרוש מהילד דברים החשובים להתפתחותו.
עם זאת אמהות לא מעטות בימינו אינן במקום כזה כלל, האנוכיות והפצע הפנימי העמוק לא מאפשרים להן להכנע ולשרת באמת את האלה הגדולה, ולהיות כלי כדי להצמיח נשמה חופשית וטהורה לעולם.
האגו מרגיש שיש לו סופסוף כוח מוחלט על יצור אחר, יצור שלדעתו אם רק יפצע אותו מספיק, יתכנת אותו להרגיש לא בסדר במהותו, ויגרום לו להאמין שאצלה נמצא כל הידע, האמת והסמכות, הוא ישאר שם לתמיד, וימלא את צרכיה המודחקים והאפלים שלעיתים אינה מודה שקיימים בה אפילו לעצמה.
כמובן שרוב הנשים הן אמהות טובות מספיק והחלק ה"רע" אינו מתבטא כמעט, אבל אצל חלק קטן מדובר בכוח דומיננטי שממש יכול להחריב את חיי הילד.
לעיתים האמא כה תפחד להתבונן בצל שלה עד שנוצר תהליך הכחשה נורא, הילד חייב להאמין שהאמא מושלמת או להחשף לאלימות וסכנת נטישה, אמא כזאת הופכת לאמא החורגת והמרשעת באמת מהאגדות.
ילד כזה לעיתים נאלץ להחביא את האמת, צרכיו והפנים הרך שלו כל כך עמוק שאחר כך מאוד קשה לו עצמו כבוגר למצוא את דרכו לאמת ולחופש.
אגדות וסוגי נרקיסיזם אימהי
מעניין שאגדות העם הארופאיות הן למעשה תבניות פסיכולוגיות מוצפנות, אולי בגלל זה כל כך קל להתחבר אילהן. חלקן מציגות את הקשר הנצחי הזה בן אמא לילד, כמובן באופן מוצפן כדי לא לדרוך לאף אחד על הרגלים.
*עמי ותמי – האמא המקלקת על ידי פינוק יתר ויצירת תלות*
סיפור עמי ותמי מיצג זאת, המכשפה היא האמא
המקלקלת בדברים חומריים ואוכל לא בריא, כדי ליצור תלות בדברים שקל לה לספק, ובדרך ליצור דימוי עצמי נמוך, תחושה גופנית גרועה והתמכרות, ובתמורה "לטרוף את נשמת הילד" ולשעבד אותו לנרקיסיזם שלה, גם אם הילד מצליח לברוח, לוקח שנים ארוכות בשבילו למצוא את הדרך הביתה.
סינדרלה – האימא המקטינה
לסינדרלה יש כמובן אמא המקטינה אותה וגורמת לה להרגיש חסרת ערך, סינדרלה בחיפושה אחר אהבה אימהית מוכנה לרצות את כל רצונתיה, היא מאמינה שהיא מכוערת ולא ראויה לאהבה, וכך האמא משיגה שליטה עליה, בסיפור למזלה ההצלה מגיעה.
רפונזל – האימא החורגת המגנה מידי
האמא החורגת. של רפונזל כולאת אותה במגדל שן, זאת האמא המגנה מידי, היא משדרת לילדה שבחוץ נורא מסוכן, ואין לה יכולת לשרוד בעולם ללא שמירתה והגנתה התמידית, הילדה לומדת שאסור לה לבטוח בשום דבר חוץ מהאם ולהישאר לעולם תחת שליטתה, כי היא היחידה "שאוהבת" ובכלל מסוגלת "לאהוב" אותה באמת.
היפיפה הנרדמת – האימא הרעילה, החייבת להיות במרכז
היפיפיה הנרדמת היא כמובן סיפורה של אמא המקנאת בילדתה, היא רוצה להיות האשה הזוהרת, שתשומת הלב מופנית אליה, במיוחד של האבא אבל לא רק, היא מאוימת מיופיה ומיניותה של ילדתה ומנסה להרעיל אותה על ידי הרגשת אשמה על לתפוס מקום, להרגיש יפה ולקבל אהבה מהעולם, הילדה נרדמת לחיים העצמיים שלה וחיה כיצור שקוף שמטרתו להריע ל"אמא" הנוצצת. האמא הזאת נראת לעיתים "טובה" ומיטיבה, אבל זאת הצגה, היא אלופה בסכנים בגב וביקורות קרות וקטלניות בזמן שלא מצפים להן, יש לה מוסר כפול ואג'נדה מאוד פוגענית ומסרסת. הילדה התמימה לא מבינה שאהבתה היא תפוח רעיל. זה לוקח אותנו להציג שני אבי טיפוס של נרקיסיזם אימהי
3 סוגי הנרקיסיזם האימהי
היתי מגדיר נרקיסזם אימהי כווירוס שקיבל מספר מוטציות או "שיפורים", היות ואימהות נרקיסיסטית אם לא טופלה לרוב תועבר לדור הבא, ניתן לזהות בימינו אימהות נרקסיסטית דור 2 ודור 3. אציג את המרכזיות שבהם.
*נרקיסיזם דור א – האימא הנפוליאונית*
אמא כזאת היא שתלטנית,ביקורתית וכוחנית באופן ברור ולא מתנצל, היא תמיד תופסת את תפקיד הבוס, מבקרת ומוצאת פגמים, מסרסת לרוב גם את הבעל, וגורמת להרגיש שאתה לעולם לא מספיק טוב.
אמא כזאת למרות נוראיותה בעיקר מחפשת כבוד,ונאמנות, וניתן לרצותה על ידי גינונים והצגות, לפחות ברמה מסוימת. קל לזהות את הפצע שלה, ואפילו אנשים זרים מזהים שיש אצלה בעיה יחסית מהר, כמובן לרוב יש לה קסם נרקסיסטי ויכולת להתחנף ולהראות אוהבת ותומכת כשצריך.
*נרקיסיזם דור 2 – המלאכית השחורה*
אמא כזאת גדלה לרוב להורה נרקסיסטי, היא החליטה שלא תהפוך או לפחות תראה נרקסיסטית בעצמה, אבל בפנים יש לה פצע עמוק וחסך באהבה הורית
אמא כזאת היא חכמה ומודעת יותר, כדור שני לנרקיסיזם המחלה שלה היא כמו וירוס שעבר מוטציה והפך למסוכן בהרבה. אמא כזאת תשחק מול אנשים זרים כמלכת הנתינה, שתוריד את הכוכבים מהשמים ותתן הכל לילדה היקר מכול, היא תתן לילד תשומת לב מוגזמת ותרעיף עליו מתנות, כדי להראות "ההפך מאימא".
בבית כשאף אחד לא רואה היא לרוב תגלה אטימות ואלימות נוראה כלפי הילד, היא ממש תכריח את הילד באיומים להתכחש לחלק בעצמו שרוצה אהבה בטוחה ונוכחות מזינה, אם הילד ישדר מצוקה לסביבה היא תציג אותו כילד מקולקל שאינו יודע להעריך, ואותה כקורבן שלו המנוצלת על ידיו בגלל חולשתה אליו ואהבתה הרבה.
היא תשכנע את העולם שהיא הקורבן ואז תשכנע את הילד שהוא משוגע ומרושע בזכות דעת העולם על יחסיהם, היא תנסה לגרום לילד להרגיש שהחוויה הישירה שלו חסרת ערך מול סמכות חיצונית גם אם אצלו המידע האמיתי, היא תבודד אותו ממקורות עזרה חיצונית ותהרוס אותו אף יותר.
זה תהליך של רצחת וגם ירשת, היא תנצל, תפגע ואז תפליל את הילד בפשע שהיא עשתה לו.
*נרקיסיזם דור 3 – אומנית השליטה בעלת אלף הפרצופים *
נרקסיזם אימהי דור 3 נוצר משילוב של שתי הווירוסים, לעיתים האמא שטלתנית באופן גלוי ובוטה ולעיתים באופן ערמומי תחת הצגת חולשה וקורבנות, אמא כזאת לרוב לא תדע לבטא צרכים ולשים גבולות, אבל ברגע שמישהו לא יראה מה היא צרכה או ינחש את הגבולות היא תהפוך לשטלתנית המענישה ומכאיבה בזעם קדוש וצדקנות של קורבן חסר ישע שסופסוף נוקם את נקמתו.
מבחינתה היא תמיד נתנה בלי גבול ועכשיו הזמן לקחת חזרה, להיות במרכז, לתפוס את מקומה, אלה שמעולם היא לא נתנה, נתינה אמתית שאינה לצורך תעמולה, אלה באמת ממקום של פינוי חלל פנימי כדי לחוש האחר קשה לה מאוד, כל רגע כזה נראה לה כגלגול של נתינה, שמצדיק לקיחה אלימה ללא חשבון.
אימא כזאת תתאפיין בגמישות התנהגותית ויכולת לקפוץ מאסטרטגיית שליטה אחת לאחרת במהירות כשאחת מהן נחשפת או מאבדת מכוחה, היא חמקמקה מאוד וכמעט אי אפשר לזהות את הרשתות שהיא משתמשת בהן והרעלים שהיא מחדירה עד שמאוחר מידי.
כיצד משתחררים מהכבלים?
אמא נרקיסיסטית יוצרת ממש קורים ושלשלאות סביב ילדה, לכל שלשלת ומנגנון שליטה מפתח אחר, לעיתים ממש צריך ללכת חזרה בעקבות נתיב פירורי הלחם שהשאיר הילד הפנימי אל המקומות המודחקים בנפש כדי למצוא את הדרך חזרה לשפיות ולמצב הטבעי, המאושר, החופשי והפשוט.
עם זאת יש באגדות מסר חיובי, להיות אמא הרסנית או לא זאת בחירה, כל אמא יכולה ברמה מסוימת לבחור אם להיות אמא אוטנתית או אמא חורגת, שוב לא מדובר על רמת היקשרות או על מוכנות להקרבה פיזית, למעשה היצמדות ושליטה מתגלות רק כלפי מי שאנחנו "אוהבים" באמת. שם מתגלת חרדת הנטישה והפחד מאובדן "המרכזיות" בחיי הילד שחייבת וצריכה לקראת באופן טבעי עם ההתבגרות.
הילדים באגדות מצליחים לרוב לברוח והנסיכות להינצל, מה שאומר שזה אפשרי אם כי לא פשוט, במיוחד אם השארנו מספיק פרורי לחם לאורך מסלול הגדילה המעוות שחווינו, ניתן עם רגישות וסבלנות להגיע חזרה לביתה של המכשפה שם הילדה הפנימית שלנו עדין לכודה ולעזור לה למצוא את דרכה הביתה, כבוגרים אנו יכולים למלא את תפקיד ההורה המיטיב לילדה הזאת וכמתרגלים רוחנים אנו יכולים להיות צינור לאלה האמהית הגדולה המזינה אותה.
אותם חלקים בתוכינו שנשארו בשבי של ההורה הנרקסיסטי לא יכלים להתבגר, והם תוקעים אותנו כמבוגרים בניסיון סזיפי למלא חסכים פתולוגים דרך קשרים זוגיים, חבריים ומקצועיים, מה שאף פעם לא עובד.
סביר שההורה הפצוע עצמו לעולם לא יתבגר, ולעיתים רחוקות יכיר בכלל בנזק שעשה. אם זאת יש שיטות טיפול טראנס פרסונליות המאפשרות לתת לחלקים התקועים במצב הלא שלם מהילדות הזנה חזקה ולהעביר אותם תהליך התבגרות מואץ שיאפשר להם להצתרף תוך זמן קצר ל"אני" הבוגר.
אולי האימהות שלנו בחרו בצד החורג או המכשפה שבתוכן השתלטה על הממלכה המשפחתית, עם זאת חובתנו למצא את הדרך החוצה מהמגדל בו אנו כלואים כדי למצוא את האור, לפגוש את הנסיך/ה ולהביא את מתנתנו לעולם. אחרת לצערי אנו עלולים להעביר את הווירוס גם לדור הבא.
בהצלחה.
הערות:
*התמונה של לוסיל בלו מהאתר בלינק.
*פוסט על נרקיסיזם במערכות יחסים בלינק הבא
*התפתחות בריאה מקבילה לפירמידת הצרכים של מאסלו בצורתה השלמה, שלב האימהות קשור לשלב השישי, בו המשמעות בחיים מגיע משרות של כוח הגדול מהאגו, בקבלת בעל הסולם השלב שהאמהות מיצגת הוא שלב של לפחות להשפיע על מנת לקבל, א.נשים שלא הגיעו לשלב התפתחותי בוגר, כלומר ביכולת להנות משרות ונתינה כמו מקבלה ולקיחה) עלולות להתקשות מאוד למלא את תפקידן,למעשה אימהות היא כוח דוחף ביולוגי להתקדמות רוחנית, אבל התקדמות רוחנית היא בחירה, מי שלא מסוגלת להגיב באופן חיובי לכך עלולה ליפול לצד השני של אנוכיות מוגברת
*ארכיטיפ האמא בפסיכולגיה יונגאנית קשור בארכיטיפ הלוחמת, בין אמהות מיטיבה עומד הציר של סדיזם ומזוכיזם, פוגעות, והלקאה עצמית. אמא פוגענית תייצר לרוב ילד מזוכיסט, המעניש עצמו ולוקח אחריות ואשמה על התנהגות אימו.
*בבודהיזם יש שני אוייבים לאהבה.
האויב הרחוק הוא שנאה, והאויב הקרוב הוא היצמדות.
כעס או איבה לילד יוצר אמא מרוחקת, היצמדות יוצרת אמא טורפת.
*בטנטרה האימא הקדושה והאמה הטורפת מופיעה בארכיטיפים של קאלי וומהה דווי. קאלי היא האימא ההורסת ,המפחידה והמסוכנת, ומהדווי היא האהבה וההזנה האמהית הקוסמית, אם זאת לאימא ההרסנית יש תפקיד רוחני חשוב של שריפת הקארמה השלילית, שחרור מתקיעות והתפתחות רוחנית מואצת, היא הורגת את כל מה שאתה לא, כך שרק ה"אני" האמיתי והנצחי נשאר. יש ערך לשניהן בחיינו, ושתיהן מושרשות עמוק מהילדות.
*האחות החורגת היא ארכיטיפ משלים, אמא חורגת אוהבת לסכסך בין אחים, להפריד ולמשול, היא מעוררת את התחרותיות והקנאה האחית ומטפחת את ה"אחות החורגת", משתפת הפעולה עם האימא החורגת.
*לאמא חורגת אין קשר לקרבה ביולוגית, במעגל הגיר הקווקזי, האמא האמתית שקבלה את הילד הייתה דווקא המשרתת ולא האמא הביולוגית,בכך סיפור שלמה מגיע לפיתוחו המלא כלומר מסיפור נאיבי המקשר בהכרח אמהות ביולגית עם אהבה אמיתית, לצורתו הפוסט מודרנית השוברת את המבנה המושרש הזה ומפרידה בין ארכיטיפ האימא האמתית, והביולגיה, אימא "חורגת" היודעת לאהוב יותר אמיתית מאימא ביולוגית פצועה רגשית ואנוכית
