אז לפני שבועיים פרסמתי פוסט בנושא מאד אזוטרי, על מה שקורה כאשר תרגול רוחני "יוצא משליטה"
מה שנקרא לפעמים בסלנג "סינדרום קונדליני".
זוהי תופעה מאוד מוכרת בכל המסורות אם כי בעידן המודרני יש מעט מאד מודעות ו\או אי הבנות עמוקות
למרבה ההפתעה, הייתה התעניינות גדולה בנושא.
מכיוון שמדובר בעניין עמוק שאי אפשר לכסות בפוסטים, החלטתי להכין לכם סרטון הדרכה בנושא שבו אני נכנס קצת יותר לעובי הקורה וגם שבו אני נותן כלים פרקטיים להתמודדות עם העניין במידה וזה קרה לכם העבר, או שאתם מתמודדים עם המצב הזה בהווה או לחילופין מכירים מישהו שחווה את הקושי הזה.
אז כל מי שמעוניין להירשם להדרכה (ללא עלות) נא להגיב בתגובות "קונדליני"!
אני משתף פה קייס סטאדי על אחד הסיפורים שאני מכיר אישית (אחד מני רבים) שמדגימים איך אפשר להגיע למצב הזה ומה ההשלכות שלו:
מקרה טיפולי - סיפורו של יותם שהתנתק מהעולם
הוא היה מתרגל רוחני רציני, משקיען שעושה דברים עד הסוף, הרוחניות שלו התבטא גם במראה גופו:
הוא היה צנום, גבוה, עדין, נאה אך לא "סקסי" משהו נקי מידי, חייזרי, קצת כמו הקדושים של פעם אולי.
היו שקראו לו באשרם "מכונת" יוגה,ועם זאת הוא חווה את זה בסוף, חוויה רוחנית עמוקה, כולם היללו את ההישג שלו, אבל לו זה לא הספיק, זה רק גרם לו להתאמץ יותר, לתרגל יותר, הוא איבד את העבודה הדיגיטלית שעשה מרחוק, שאפשרה לו להישאר במזרח, אז לא נורא הוא יאכל פחות יבזבז פחות ויתרגל יותר.
לעיני רוחו היה מילארפא, היוגי הגדול מטיבט שחיי 12 שנים במערה וניזון משיח אפונים מריר, או הבודהה שחיי במשך חצי שנה על גרגר אורז ביום, זה היה הכל או כלום, הוא לא יפסיק עד שיגיע לפסגה.ואז זה קרה, הוא חווה חוויות התעוררות קונדליני!
אבל זאת לא היתה חווית שיא שהפכה אותו לאדם מואר וכל יכול
להיפך- הוא התחיל לחוות תשישות נוראית מלווה בכאבי ראש, שלא אפשרה לו לצאת מהמיטה.
המורה שלו הגיע לבקר אותו בבקטה ושאל:
"כמה תרגול עשית בחודשים האחרונים?" הוא ענה למורה וסיפר על מספר אסטרונומי של שעות תרגול רוחני אינטנסיבי!
"למה לא שאלת אותי קודם?!?" נדהם המורה "זה הרבה יותר מידי בשלב זה, צ'אקרת הבסיס שלך גם ככה חלשה, ואתה רוקנת אותה לחלוטין, מערכת העצבים וערוצי אנרגיה שלך גם ככה עדינים, ואתה העמסת עליהם מתח עצום, ו'שרפת' אותם, אתה חייב להפסיק לתרגל יוגה ומדיטציה לפחות חצי שנה עכשיו!"
"אבל יוגה היא כל חיי" הוא התלונן, זו הייתה בשבילו מכה נוראית, הוא בנה את כל חייו וזהותו סביב התרגול, ואת כל אושרו סביב העונג הרוחני.
"ראה זאת כמשחק סולמות וחבלים" אמר המורה "עשית צעד לא נכון וחזרת לנקודת ההתחלה, אתה חייב שיקום, ומנוחה כדי שיתאפשר לך to fight another day".
הוא היה שבור. הוא יאלץ לעשות את מה שהכי פחד ממנו, להיות אדם רגיל, שהולך לעבודה, וחיי חיים רגילים, זה דיכא אותו, בעיניו הפסיד את שני העולמות, את עולם הרוח ממנו הוא חייב לפרוש לזמן מה, ואת עולם החומר, עליו ויתר לפני שנים, והשאיר את עגלת הקריירה מאחור, ועכשיו יחזור אליה מנקודת התחלה רק זקן, עייף וחלש יותר. עם זאת חלק פנימי עמוק יותר הרגיש שזה חייב היה להיות ככה שזה חלק מהשיעור הנשמתי שלו, רק שהוא לא הבין איך.
אם אתם מזהים את החוויה הזאת בחייכם (או שיש לכם חברים\ות לדרך שעוברים או עברו דבר דומה) ממליץ לכם ללמוד על העניין וכיצד לטפל בו.
ארבעה נכנסו לפרד"ס - 4 דרכי התמודדות עם חוויה רוחנית נשגבת
ואת מה שקרה לכל אחד מהם, בקריאה ראשונית ניתן לחשוב שמדובר במעשייה, אבל במבט שני ניתן לראות שזה סוג של מדריך על זמני למי שמחפש מצבי שיא.
חשוב לציין שכולם היו מאסטרים רוחניים ולא חברה שלקחו יחד אסיד בסופ"ש, אם זאת גם הם לא היו מושלמים.
הראשון הציץ ונפגע, השני הציץ ומת, השלישי השתנה מאוד פסיכולוגית עד שכינוי הפך ל"אחר" והרביעי רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום.
מתוארים פה למעשה 3 רמות של פגיעת קונדליני ואת הדרך המתוקנת לעליה רוחנית.
א. הציץ ונפגע:
מצב שאדם מתרגל תרגול רוחני אבל ממקום לא מתוקן, יש בו חלק שפשוט מתנגד לעולם ומעדיף לחיות "בפנים", זה מאפיין אנשים רוחניים הרואים במטלות החיים כמו עבודה, היגיינה, אסתטיקה, ניקיון, מערכות יחסים וכו מטלה חסרת תכלית, אנשים כאילו לא יודעים לרוב כמה כסף יש להם בחשבון אלא אם נגמרה המסגרת, אוהבים לנדוד, וחיים במציאות מקבילה, כשאדם כזה חווה המצב שיא רוחני חלק ממנו פשוט לא חוזר, הוא חווה תלישות וכאילו יש נתק עם העולם, מטופלת שלי היתה אישה מצליחה ושאפתנית בניו יורק, היא חוותה מוות קליני בעקבות ניתוח שגרתי, לאחריו היא חוותה התקפי זעם וצורך להיות לבד, כשהלכה ברחוב הומלסים היו אומרים לה שהיא "לא כאן", (סכיזופרנים לעיתים רואים מציאות רוחנית אבל לא מבדילים אותה מהעולם הזה).
טיפול בבעיה כזאת דורש הרבה שקט, תחושת ביטחון, להיות בגוף, הדבר שעזר לה ביותר היה תרגול החזרת חלקי נשמה, הנשמה שלה רצתה שהאישיות שלה תכיר במציאות הגבוה ותוכל להכיל אותה בעולם, אבל אחרי שזה קרה חלק ממנה נבהל מהמשמעות שלהיות פה, נוצר נתק, היא עברה מסע בוא למדה מדיטציה, ורוחניות מהסוג שאפשר לנשמה להרגיש בטוחה בעולם. ואז היה אפשר להחזיר את החלקיק הזה לתוך הגוף.
ב. הציץ ומת:
זהו מצב בו מאוד קשה לאדם בחיים הזה, אופייני לנשמות 'גבוהות' שמראש כאילו לא הרגישו שייכים לכאן, או למי שחווה הורות ביקורתית ונמנעת, אנשים כאלה באים לרוחניןת עם סוג ש "משאלת מוות", חווית קונדליני מצידם במיוחד אם היא מתודלקת בפסיכולגיה דתית אסקפיסטית המאדירה נירוונה (בפירוש הרדוד שלה) או חילונית ניהילסטית אסקפיסטית עלולה להביא ל"התפלפות", התקף פסיכוטי, ומצבים קטטוניים, שעלולים להיגמר בבתי משוגעים ותלות קשה בתרופות פסיכיאטריות ממכרות. לעיתים טיפול שיהיה יעיל לאנשים אלו זה תהליך אבל מודע בסגנון של אליזבת קובלר רוס, על שהם לכודים בעולם הזה בגוף גשמי, ואינם מלאכים, או שהם לכודים בנפש הזאת המצולקת מטראומה ורחוקה מאהבה. אנשים האלו צריכים למצוא משמעות ממשית לחייהם שעולה על הרצון לעונג ולברוח מסבל, ותפקיד בקהילה בטוחה הנותנת ערך לחיבור אנושי, תוכנית 12 הצעדים למינה יכולה להתאים פה, גם אם האסקפיזם שלהם אינו מתבטא בהתמכרות רעה, אלא התמכרות למדיטציה, יוגה תפילה או טוהרה קיצונית. החלמה פה לרובם היא החלטה שהם בוחרים לחיות פה, והשלמה עם המשמעות המצמצמת של זה.
ג. הציץ ויצא אחר:
המקרה השלישי הוא משהו שנכנס לחוויה רוחנית עם כוחות נפש לא מתוקנים, אדם כזה בה לפרד"ס עם אגו שביר ופצוע, תסביך נחיתות או גדלות, או חסך בתחושת ערך ואהבה עצמית, הישגיו הרוחניים נועדו באופן מודע או לא מודע, להיות נוצה צבעונית למסכת האגו שלו, יש לא מעט גורואים בקטגוריה הזאת, חוויה רוחנית נותנת עומק לנשמה אבל גם לצל שלהם, והאגו עלול לקחת את הקרדיט על ההישג ולהיות הכוח השולט, אדם כזה עלול ליפול לסגידה עצמית, תחושת נעלות, ואפילו תסביך אלוהות או משיח, אדם כזה צריך הרבה אותנטיות וכנות עצמית כדי להגיע לברור שהוא כאישיות והוא כתודעה מורחבת זה לא אותו דבר, שתרגול רוחני לא נועד לרפא את הפצע הרגשי, או לממש פנטזיית אגו של חשיבות ותחושה של להיות במרכז, לעיתים התבנית הנרקיסיסטית שמייצרת כוכבי רוק פרועים, דיקטטורים וגוראים אינה שונה מהותית, הצורך להאמין באני פלאי ונעלה, כפיצוי תחושת חוסר ערך. אם מתעורר בתוכך איזה גורו כזה, חשוב לברר אם השורש הוא רצוו אמיתי להעביר את האור שלך לעולם או רעב רגשי להכרה.
ד. האחרון- רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום:
כאן מדובר על חוויה של מישהו שנכנס לחוויה רוחנית ממקום מתוקן, אדם כזה עשה עבודת הכנה רגשית, ורוחנית ונמנע מקיצורי דרך ומעקפים רוחניים, הוא נכנס לפרד"ס כדי לקבל עומק רוחני שיאפשר לו להיות אדם טוב יותר וכלי זך בשירות הבריאה. שלום כאן מלשום שלם, אדם המחזיק הפכים, שיש מקום והכרה גם באזורי הצל שלו, וגם לכל הסתירות הפנימיות, אדם שנכנס ממקום מאוזן, והחוויה הרוחנית אפשרה לו ליצור הרמוניה ואיזון עמוקים יותר
עצות מעשיות לבעיית קונדליני עמוקה
א. לשקם את צ'אקרת הבסיס והחיבור לגוף, עבודה אנרגטית הקשורה לאלמנט האדמה, עבודה פיזית, פעולות רפטטיביות, לגור קרוב לטבע, בלי לשנות מקום מגורים לתקופה ארוכה, סדר יום קבוע, ארוחות סדירות, שינה בשעה קבועה, אוכל טבעי הכולל זרעים, בוטנים וקטניות…וכו, מידע נוסף על טעינה אנרגטית בפוסט הזה.
ב. מעורבות בחיים, לעשות משהו שמשפיע לטובה על אחרים הדורש אחריות, מעורבות עם בני אדם, כסף ועולם החומר.
ג.שינוי מסגרת פילוסופי, העולם אינו מלכודת, אשליה סרוחה, סמסרה, אלא מכון כושר לנשמות בו אפשרית התפתחות אמיתית, ההתפתחות הזאת היא איטית, אבל דווקא הפעולות המתוקנות הקטנות בעולם החומר הם גושפנקא אמיתית להישגים הרוחניים, והן חיוניות כדי להתקדם במסע הגיבור של הנשמה.
מקווה שההרחבה הזאת של הפוסט הקודם עוזרת.
הערות:
*4 נכנסו לפרדס לקוח מהגמרא במסכת חגיגה, לקריאה
*פוסט קודם על הנושא
*פוסט הרחבה על צאקרות ואנרגיה ביומגנטית
