אז צפיתי בעונה האחרונה של סמוך על סול בנשימה עצורה, יוצרי הסדרה הצליחו לעשות את הבלתי יאמן ולהתעלות על עצמם שוב.
תקציר סמוך על סול עונה 6:
ג'ימי מגיל, עובר טרנספורמציה שלמה לסול גודמן, האלתר אגו שלו, מאדם טוב, עבריין קטן, ולא יוצלח הוא הופך למפלצת משפטית חלקלקה ובלתי ניתנת לעצירה.
המפלצת שהוא הפך להיות נהנת מ"כוחות על" משפטיים, שמאפשרים לו אפילו לגבור על אחיו, בדו-קרב משפטי על זכותו לעבוד כעורך דין.
אבל הוא דוחף את המעטפה רחוק מדי, נראה שהוא לא מסוגל לעצור את המפלצת הפנימית שיצר, האלטר אגו משתלט, הוא עובר לא רק על חוקים משפטיים, אלא גם עקרונות המוסר הפנימי שלו (של גימי) דבר המיצר חבלה עצמית עמוקה ולבסוף גורמת לו לסתבך בפרשת הייזנברג והוא נאלץ "להעלם" מתחת לפני השטח.
בסמוך על סול עונה 6 ג'ימי יוצר לעצמו לזהות שלישית בשם ג'ין טלאביק, איש קטן, העובד במאפיה, עם זאת סול צץ שוב.
בעיר החדשה הוא מתחיל לשתף פעולה עם עבריינים מחייו הקודמים לעשיית עוקצים.
גם בזהות הזאת הוא מאבד את גבולתיו המוסריים ועובר מעבריין אנושי, לפושע אכזר ואובססיבי החייב לבצע את פשעיו בכל תנאי, דבר המביא לנפילתו ולתפיסתו.
גם לאחר שנתפס ונראה שנגמר לו המזל "סול גודמן" צץ בשימוע "ומשיג" לג'ימי דיל משפטי בלתי אפשרי שיאפשר שיחרור תוך 7 שנים בתנאים נהדרים, אלא שאז הוא עובר את השינוי הסופי, אישיותו של ג'ימי משחררת סופית את הזהות העבריינית, הוא מודה בכל העברות שעשה ומקבל מאסר עולם בתנאים מחמירים.
קים עוברת תהליך דומה, היא מודה בחלקה בפרשיות של ג'ימי ומוותרת על רשיונה כעורכת דין. בואו נבין את העלילה ברובדים פנימיים יותר.
הגישה היונגיאנית לאינטגרציה של הצל – סול ג'ימי וג'יין נפגשים
מנקודת מבט של פסיכולוגיית מעמקים האישיות מורכבת מחלקים גלויים ומודעים הקרויים פרסונה, וחלקים מודחקים הנקראים צל יונגיאני. בסיפור הזה מדובר על מאבק בין חלקי אישיות.
בשלב הראשון ג'ימי הלוזר טוב הלב הוא הפרסונה, וסול הוא חלק מודחק, הצץ מידי פעם ומסבך את ג'ימי, ברגע מסוים ג'ימי לוקח בעלות על סול והופך אותו מחלק קטן הגורם לג'ימי בושה, לחלק מרכזי ודומיננטי באישיותו.
על פי יונג הדרך להגיע לאישיות שלמה עוברת דרך פגישת הצל המודחק, ולקיחת אחריות עליו, ולבסוף עידון ואינטגרציה שלו באני השלם.
הזהות של "גימי" לא היתה חזקה מספיק, כשהצל התגלה, ג'ימי נשאב לתוכו, ואיבד את ערכיו. אם זאת על פי יונג, באישיות יש מרכיב עמוק יותר מחלקי האישיות הרגלים לו הוא קרה ה"אני" (המקביל לנשמה), נראה שה"אני" הזה של ג'מי התעורר פתאום "sol has found his soul" וזה החזיר את אישיותו לאיזון, ולאינטגרציה בין הצל והפרסונה. ה"אני" בחר בערכים של גימי, אבל סול נשאר ככוח בשרות ה"אני".
גישת הראויות – להבין את סמוך על סול עונה 6 ברמה הפסיכולוגית
אמיתי מגד מציג נקודת מבט מעניינת לה הוא קורה ראויות, או תחושת ערך.
לדעתנו כולנו מחפשים אחר תחושת ערך הוא מבדיל בין ערך חיצוני המיוצר על ידי מניפולציה על הסביבה, וערך פנימי הבא כתוצאה מחיים ערכיים. נראה שככל שסול "הצליח" יותר כך הוא הרגיש עמוק בפנים פחות ראוי, לא חשוב כמה כוח, כסף וכבוד הגיע אליו, הוא ידע בפנים שהוא מנצל ופוגע באחרים, וזה העמיק את תחושת חוסר הערך שלו, לבסוף הפער היה כל כך גדול, שהוא בחר "להרוג" את סול ואת כל ה"רווחים" שקיבל ממנו, כדי לעשות את הדבר הנכון, נראה ששם, כשהפליל את עצמו, במקום שכל העולם אולי "זלזל" בו, ג'ימי מצא שלווה וערך פנימי בפעם הראשונה בחייו.
סמוך על סול עונה 6 הסיפור הרוחני – עדיף האמת העלובה ביותר על השקר הנפלא ביותר
ניתן לראות את סיפורו של גימי כמבחן רוחני, ג'ימי במובן מסויים בחר לכרות ברית עם השטן, הוא היה זקוק נואשות להערכה מאחיו, וחשב שיקבל אותה אם יהיה גאון כמוהו. הוא היה מוכן להקריב את ערכיו, ויצר זהות שקרית שאומנם הביאה הצלחה בטווח הקצר, אבל חורבן בתמונה הגדולה.
ג'ימי הבין שחיים המבוססים על שקר, ואישור חיצוני לעולם לא ייצרו תחושת ערך. גימי שילם לכאורה מחיר נורא על השיעור הזה, הוא נכלא לכל החיים, אבל זכה לראשונה החופש מלשקר לעצמו ולסביבה על מי שהוא או במילים אחרות הוא נפטר מעולו של סול.
באופן אירוני באחת מסצנות הסיום, גימי מובל באוטובוס אסירים למעצר, האסירים מזהים אותו ומריעים לו בקריאות "better call sol" כשהוא למעשה לראשונה בחייו משוחרר מצילו של זה…
לסיכום:
העונה האחרונה מצטיינת בעומק פסיכולוגי, וביכולת לסגור סיפור עמוק ומורכב באופן יפה ומעניין. יש בה מסר ברור, כל דבר הנבנה על שקר והונאה עצמית לא יכול להחזיק בטווח הארוך. ממליץ לראות.
הערות:
פוסט על העונות הקודמות של סמוך על סול בלינק הזה.
קריאה מומלצת על ראויות ניתן למצוא בספר של אמיתי מגד.
